אבי הנחל צד

שאין לנו ביהמ"ק אז הוידוי והעבודה מכפרת במקום הקרבנות וכמו דאמרינן במנחות (דף ק"י) אמר ר"ל מאי דכתיב זאת התורה לעולה ולמנחה ולחטאת כו' כל העוסק בתורה כאלו הקריב חטאת כו' אלא אמר רבא כל העוסק בתורה אינו צריך לא עולה ולא מנחה כו' ועיין מהרש"א בח"א שהקשה דבמאי פליגי, אך הענין יובן עפ"י מאי דאמרינן ספ"ק דכריתות (דף ח) ר' יוחנן ב"נ מדמי לחטאת דמאן דמחייב ה' חטאת לא מכפר עד דמייתי לכולי' ור"ע מדמי להון לטבילות דמאן דמחייב ה' טבילות כיון דטביל חדא זימנא ואיטהר ה"נ ל"ש, וא"כ אי אמרינן שתורת חטאת במקום חטאת קאי א"כ פ' הקרבנות של חטאת במקום חדא חטאת קאי, אבל באמת התורה נמשלה לנחלים נטיו, כמו דאמרינן בברכות (דף ע"ו) מה נחלים מעלין את האדם מטומאה לטהרה פי' בבחי' מקוה, ומאן דמחייב ה' טבילות כיון דטביל חדא זימנא מטהר לכולא, ע"ז אומר כל העוסק בתורה א"צ לא עולה ולא חטאת פי' שעל כמה חטאות אם קורא פ' חטאת מכפר על כולם, אעפ"י שיש בו כמה חטאות, וע"ז אומר קחו עמכם דברים ושובו אל ה' אמרו אליו כל תשא עון פי' כל עונות תשא משא"כ בחטאת שצריך כמה חטאות, ובזה יובן המדרש (ש"ה) ד"א כחוט השני שפתותיך זהו לשון של זהורית ומדברך נאוה זה שעיר המשתלח, וצריך להבין מהו הדמיון שאומר ומדברך נאוה זה שעיר המשתלת, אך הענין הוא כמו שביארתי דשעיר המשתלח מכפר אפי' על כמה עונות, כמו דאיתא בשבועות (דף כ) על כל עבירות שבתורה קלות וחמורות כו' שעיר המשתלח מכפר, וע"ז אומר כחוט השני שפתותיך זה לשון של זהורית ומדברך נאוה זה שעיר המשתלח בבחי' שעיר המשתלח שמכפר על כמה עבירות ביחד, וע"ז איתא במדרש שם אמרו לפניו רבש"ע אין לנו לשון של זהורית ושעיר המשתלח אמר להם כחוט השני שפתותיך פי' באופן שעיר המשתלח דמכפר אפי' על כמה עונות כן פ' החטאת מכפרת אפי' על כמה חטאות, וע"ז אמר ר"ע אשריכם ישראל לפני מי אתם מטהרין ומי מטהר אתכם אביכם שבשמים שנאמר מקוה ישראל ה' פי' בבחי' מקוה שמטהר על כמה טומאות כאחת, וכמו שביארתי מהא דכריתות (דף ח') דר"ע מדמי להון לטבילות, דמאן דמחייב ה' טבילות כיון דטביל חדא זימנא ואיטהר ה"נ לא שנא, ועיין ביומא (דף פו) דריב"ב ס"ל דצריך לפרוט את החטא ור"ע ס"ל דא"צ לפרט את החטא ועיין ברמב"ם פ"ב מה' תשובה שפסק שצריך לפרט את החטא, ועיין בכ"מ שם מה שפסק הרמב"ם דלא כר"ע ובספרי ע"י (דרוש ג') הארכתי בזה ועיין ביומא (דף פ"ז) וכי מטא שליחא דציבורא ואמר אבל אנחנו חטאנו קם מיקם אמר ש"מ עיקר וידוי האי הוא, ועיין בקידושין (דף מ"ט) שמא הירהר תשובה כו' ודו"ק

ע"כ אחיי ורעי מה מאוד צריך לזהר בשמירת שבת גם צריך לקבל שבת מבעוד יום. וכמו דאיתא במדרש קהלת טוב מלא כף נחת ממלוא חפנים עמל ורעות רוח אמר ר"ח ב"א טוב מלא כף נחת זה יום השבת ממלוא חפנים עמל ורעות רוח זה ששת ימי המעשה ועיי' בספרי נ"י (דרוש ב) שביארתי שם שהכף נחת יהי' מלא שיקבלו שבת מבעוד יום וכמו שהארכתי שם, [ואגב נבאר הא דאמרינן במוע"ק (דף ד) ור' יוחנן אמר ר"ג ובית דינו מדאורייתא בטיל להו מ"ט גמר שבת שבת משבת בראשית מה להלן היא אסורה לפניה ולאחריה מותרין אף כאן היא אסורה לפני' ואחרי' מותרין, וכתבו התוס' ואי קשי' הא מפקינן מקרא במס' יומא (דף פ"א) דצריך לעשות תוספות גבי שבת בין בכניסתה בין ביציאתה להוסיף מחול על הקודש איכא למימר ההוא פורתא לא קא חשיב כיון דלא הויא אלא כל שהוא וכי ההוא שיעורא נמי יהא מודה ר"ג דצריך להוסיף עכ"ל, ולכאורה בלאו"ה נמי צריך להוסיף משום יו"ט של ר"ה, וא"כ אסור בכל מלאכה משום תוספות יו"ט כמו דאמרינן בר"ה (דף פ"ז) י"ט מניין ת"ל שבתכם הא כיצד כל מקום שיש בו שבות מוסיפין מחול על הקודש, אך אעפ"כ איפשר לומר דצריך להוסיף משום שביעית נמי, ואפי' למאי דמסיק רב אשי דר"ג סבר כר' ושמעאל דאמר הלכתא גמירא לה וכי גמירי הלכתא בזמן שביהמ"ק קיים דומיא דניסוך המים, אבל בזמן שאין ביהמ"ק קיים לא, וא"כ בזמן שאין ביהמ"ק קיים א"צ להוסיף על שביעית, אעפ"כ ההוא מורתא שמוסיפין בשבת ויו"ט איפשר שצריך להוסיף בשביעית נמי

ויש להביא ראי' לזה מהא דתנן במכות (דף כ"ח) יש חורש תלם א' וחייב עליו משום שמונה לאוין חורש בשור וחמור והם מוקדשים וכלאים בכרם ובשביעית ויו"ט כו' והנה מסקינן שם (דף כ"נ) דהאי תנא איסור כולל לית לי' וא"כ הא שחייב על יו"ט ושביעית מוכרחין אנו לומר משום דחל איסור יו"ט ושביעית בב"א, וא"כ אי אמרינן דתוס' בשביעית ליתא כלל בזמן שאין ביהמ"ק קיים, א"כ איך חל שביעית על יו"ט, דהא יו"ט חל תחילה משום תוספת יו"ט, דכה"ג הקשה השעה"מ (ה' מאכלות אסורות פ"ו) דהיכי מיחייב אחרישה משום יו"ט הא אין אחע"א ומכיון שנכנס שביעית הרי אסור לחרוש מהלמ"ס כדאיתא פ"ק דמוע"ק והיכי אתי איסור חרישה דיו"ט וחייל אאיסור שביעית עיי"ש, והנה המעה"מ תירץ דמיירי בזמן שאין ביהמ"ק קיים ואין צריך להוסיף [אף שיש להקשות דאי מיירי בזמן שאין ביהמ"ק קיים א"כ איך אמרינן דלוקה משום שביעית הא אנן קיימ"לן כרבי דאמר בגיטין (דף ל"ו) וזה דבר השמיטה שמוט בשתי שמיטות הכתוב מדבר אחת שמיטת קרקע ואחת שמיטות כספים בזמן שאתה משמט קרקע אתה משמט כספים בזמן שאי אתה משמט קרקע אי אתה משמט כספים ופי' התוס' דהשמטת קרקע דהיינו יובל וא"כ בזמן שאין ביהמ"ק קיים דאין היובל נוהג הוי שביעית ג"כ דרבנן וא"כ איך אמרינן דיש חורש תלם א' וחייב עליו משום שמונה לאוין דהיינו דלוקה משום שביעית הא שביעית בזמן הזה דרבנן, אך לדעת הרמב"ם לא קשי' דהא כתב הכ"מ ברמב"ם (פ"י מ"ה שמיטה ה"ב) דאין שמיטת כספים נוהגת מן התורה אלא בזמן שהיובל נוהג שיש שם שמיטת קרקע כו' דזהו דווקא לענין שמיטת כספים כשביעית אבל לא לענין קרקע א"כ החורש בשביעית בזמן שאין ביהמ"ק קיים נמי לוקה וכן כתב הכ"מ ברמב"ם (פ"י מה' שמיטה) שהי' עונין יובל כדי לקדש שמיטות עיי"ש אך שקשה לי מהא דפ"ק דמוע"ק (דף ב) אלא שביעית בין למ"ד משום זורע בין למ"ד משום חורש זריעה וחרישה בשביעית מי שרי אמר אביי בשביעית בזמן הזה ורבי היא דתני' רבי אומר וזה דבר השמיטה שמוט בשתי שמיטות הכתוב מדבר כו' אלמא דרבי גמר לשביעית מהא דיובל לענין עבודת קרקע נמי והכי משמע בתוס' ערכין (דף ל"ב) שהקשו אהא דאמריכן בשילהי ערכין (דף ל"ב) אהא דאמר תני יובלות לקדש שמיטין מהא דאמרינן (דף ל"ו) דר' אומר וזה דבר השמיטה שמוט בשתי שמיטות הכתוב מדבר א' שמיטת קרקע וא' שמיטת כספים בזמן שאתה משמט קרקע אתה משמט כספים כו' והשתא אי אמרינן דזהו רק לענין השמטת כספים ולא לענין קרקע א"כ לא קשה מידי דילמא מני יובלות לקדש שמיטין היינו לענין עבודת קרקע, ועוד מוכח מהא דאמרינן בסנהדרין (דף כ"ו) משרבו האנסין מתי נינהו ארנונא כדמכריז ר' ינאי פוקו תרעו בשביעית משום ארנונא והקשו התוס' דמשום ארנונא יתירו לחרוש ולזרוע דהוי איסורא דאורייתא ותירצו דמיירי בשביעית בזמן הזה דרבנן אלמא דלענין קרקע נמי אמרינן דהוי דרבנן אך יש לומר דהא שכתבו דשביעית בזמן הזה דרבנן לא משום הא דרבי דאמר וזה דבר השמיטה שמוט כו' רק משום דאמרינן דקדושה שני' קידשה לשעתה ולא קידשה לע"ל, וא"כ כיון דעבודת קרקע הוי דבר התלוי בארץ ואינו נוהג בח"ל א"כ כיון דלא קידשה לע"ל א"כ הוי בח"ל וע"כ איסור דעבודת קרקע אינו נוהג בזה"ז וכמו שכתב המ"ל (ברמב"ם פ"י שה' י"א) דאי אמרינן דעזרא לא קידש לע"ל א"כ כלאי הכרם בזה"ז דרבנן כמו תרומה ולא מהא דרבי דזה דבר השמיטה שמוט וע"כ הרמב"ם לטעמי' דס"ל דקדושת עזרא קידש לע"ל, והא דתרומה בזמן הזה דרבנן הוא מטעם דבבואכם בביאת כולכם אמרתי ולא בביאת מקצתכם, ותרומה גמר מחלה אבל לענין עבודת קרקע דשביעית הוי מן התורה, אך עכ"ז תקשה מהא דריש מוע"ק דף ג) כמו שהקשיתי מתחילה

וא"כ כיון דמיירי בזמן שאין ביהמ"ק קיים ואינו אסור בתוס' שביעית וע"כ חל יו"ט עם שביעית בב"א והשתא אי אמרינן דיו"ט אסור בתוספות ושביעית אינו אסור כלל בתוס' וא"כ חל יו"ט מתחילה באיסור עשה וא"כ איך חל שביעית על יו"ט דהא כה"ג הקשה השעב"ט דאיך חל יו"ט על תוס' שביעית דאינו רק בעשה ג"כ אלא וודאי דשביעית נמי אסור בההוא מורתא דתוס' כמו בשבת ויו"ט ועיין בשבועות (דף כ"ג) בתוס' שם]

ומעתה נבאר המדרש על הא דכתיב ויכל אלקים ביום השביעי כו' רבנן אמרי משל למלך שעשה לו טבעת מה הי' חסירה חותם כך מה הי' העולם חסר שבת והענין הוא דכמו שעיקר גמר הטבעת הוא אם עושין החותם על הטבעת וכמו שהארכתי במ"א כמו דאמרינן בשבת (דף נ"ט) דר' נחמי' אומר בטבעת הלך אחר חותמה כו' וכן אמרינן בשבת (דף ס"ב) קאי דטבעת