אבי הנחל צג

עם הנץ החמה ושכח ושימש מטתי קודם נץ החמה בלא ידע בלא טוב, ואלו ידע ושימיש עאכ"ו, ולא עוד אלא ואץ ברגלים חוטא, ר' יצחק בר שמואל בר מרתא בשם רב משל לא' שהי' לפניו שתי חנויות א' מוכרת בשר שחוטה וא' מוכרת בשר נבילה ושכח ולקט מזו שמוכרת בשר נבילה בלא ידע בלא טוב ואלו ידע ולקח עאכו"כ, ולא עוד אלא ואץ ברגלים חוטא, ר' יוחנן פתר קרי' לענין שבת הי' לפניו שני שבילין א' שפוי וא' מלא קוצים וצרורות ושכח והלך בזה שהי' מלא קוצים וצרורות בלא ידע בלא טוב, ועל אחת כמה וכמה אם ידע והלך ואץ ברגלים חוטא, ובפשיטות יש לבאר הא שהוסיף לענין שבת אם הי' לפניו שני שבילים וא' מלא קוצים, והיינו משום שלענין עריות ומאכלות אסורות הוא פשוט יותר שגם בלא דעת נפש לא טוב, שאעפ"י שעשאו בלא דעת אעפ"כ פוגם הנפש, וכש"כ אם עובר עבירה במזיד, אלא אפי' לענין שבת ג"כ אמרינן גם בלא דעת נפש לא טוב ואץ ברגלים חוטא, וכמו דאמרינן בעירובין (דף ק') אסור לאדם שילך ע"ג עשבים בשבת משום שנאמר ואץ ברגלים חוטא עיי"ש, ואפי' לענין שבת גם בלא דעת נפש צא טוב כגון אם רוצה לילך לשביל שפוי והלך בשביל מלא קוצים גם בלא דעת נפש לא טוב, והוא עפ"י מאי דאמרינן בכריתות (דף יט) דמתעסק בחלבים ועריות חייב שכן נהנה ואפי' חטאת נמי חייב, משא"כ בשבת דפטור מתעסק משום דליכא הנאה בזה, ע"ז אומר גם בלא דעת נפש לא טוב, וכמו שביארתי בספרי ע"י (ס' ב) דאפי' מתעסק בשבת נמי יש איסורא דאורייתא עיי"ש, וע"ז אומר דאפי' בשבת דפטור מתעסק מחטאת, אעפ"כ גם בלא דעת נפש לא טוב

והנה בתשובות הגאון רע"א (ס' קעד) מפלפל בזה בחל בשבת שלא בזמנו אם נימר דכיון דאמר רחמנא לא תעביד, אי עביד לא מהני, וע"כ צריך לחזור ולהטיף ד"ב, [ובמ"א הארכתי בזה במה שכתב הרמב"ם (פ"ו מה' בכורות) ויראה לי שהמוכר מעשר לא עשה כלום ולא קנה לוקח, לפיכך אינו לוקה כמוכר קרמי כהנים שלא קנה לוקח כו' כמו שיתבאר במקומו עכ"ל אלמא דפסק כאביי וקשה לי מהרמב"ם (פ"ב מה' יבום וחליצה) היבמה קודם שיבוא עלי' יבמה או קודם שיחלוץ לה הרי היא אסורה להנשא לזר שנאמר לא תהי' אשת המת החוצה לאיש זר, ואם נשאת לאחר ובעל לוקה הוא ומוציאה בגט עכ"ל, והנה מה שכתב ומוציאה בגט הוא רק מחמת ספק וכן כתב (פ"ד מה' אישות ה' יד) המקדש אחת כו' חוץ מיבמה שנתקדשה לאחר שהיא מקודשת מספק נסתפק לחכמים אי קדושין תופסין ביבמה כשאר חייבי לאוין או שאין קידושין תופסין בה כו' עכ"ל, וא"כ קשה דלמה הוא לוקה הא הוי ספק דילמא אין קידושין תופסין בה, וכיון דלא מהני א"כ אמאי לקי, וזה ודאי שאינו לוקה על ביאה לחודא אלא דווקא ע"י קידושין דהא לדעת הרמב"ם כל חייבי לאוין אינן לוקין רק ע"י קידושין, וכמו שכתב הרמב"ם נשאת לאחר ובעל, וכמו דכתיב לא תהי' אשת המת החוצה לאיש זר, גם קשה לי לכאורה על הרמב"ם שכתב בפ"ד מה' נזירות (ה' כ"א) נזיר טהור שטימא א"ע כו' וכן אם נדר בביה"ק לוקה אף משום לא תאחר והוא מהגמ' דנזיר (דף ד') ואמאי נימא כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני, והכא יתוקן העבירה ג"כ כיון שלא יהי' נזיר, ולפי מה שכתב הט"א בר"ה (דף כ"ח) בהא דשופר של עולה כו' דאם נאמר דלא מעל, א"כ לא עשה עבירה כלל כ"ע מודו דלא מהני, והכא אמאי יהי' נזיר, אך איפשר כיון שאין הלאו כתיב בעצם הדבר דהא התורה לא אמרה בפירוש שלא יזיר בביה"ק אלא שהנזיר לא יטמא, אלא שהעבירה הוא מחמת שלאחר שיהי' נזיר יעבור ע"כ לא אמרינן בזה כל מילתא דאמר רחמנא כו', והט"א לא כתב אלא לענין תקיעה בשופר של עולה דלא יבא משום דהוי מצוה הבאה בעבירה, ועיין בנזיר (דף י"ט) נזיר והוא בביה"ק, ובפ"ק דנדרים (דף ד') כגון דנדר והוא בביה"ק עיי"ש ועדיין צ"ע גם קשה על הרמב"ם שכתב בס"א מה' חמורה הציבור והשותפין שהמירו לוקה אעפ"י שלא עשו מעשה מוכח מזה דאע"ג דלא מהני אפ"ה לקי, ובמ"א יתבאר ואין כאן מקום להאריך בזה]

ולכאורה קשה טובא על תשובות רע"א דהא היא גמ' מפורשת בשבת (דף קלז) אמר רשב"א לא נחלקו ר"א ור"י על מי שהי' לו ב' תינוקות א' למול בשבת וא' למול אחר שבת כו' על מה נחלקו על מי שהי' לו ב' תינוקות א' למול בע"ש וא' למול בשבת כו' שר"א מחייב חטאת ור' יהושע פוטר ושניהם לא למדוהו כו' ר"א סבר מה כו' אמר רחמנא לא תעביד, וכי עביד מיחייב ה"נ ל"ש, ור' יהושע כו' דלאו מצוה הכא מצוה, ומשמע שם הגמ' בהדי' דלאחר השבת בשבת הוי טעה בדבר מצוה ולא עשה מצוה, אבל אם מל של ע"ש בשבת הוי טעה בדבר מצוה ועשה מצוה. וא"כ מוכח דלא אמרינן דאי עביד לא מהני, אך מ"מ נראה לי דלא קשה מידי והוא עפ"י מה דאמרינן בכריתות (דף יט) א"ל רבא לר"נ והא תינוקות דכי מתעסק דמי ותנן מי שהי' לו ב' תינוקות א' למול בשבת וא' למול אחר שבת ושכח ומל שלאחר השבת בשבת ר' אליעזר מחייב חטאת ור' יהושע פוטר, עד כאן לא פטר ר' יהושע אלא משום דקא סבר טעה בדבר מצוה ולא עשה מצוה פטור, אבל מתעסק בדבר דלאו מצוה אפי' ר' יהושע מחייב, א"ל הנח לתינוקות הואיל ומקלקל בחבורה חייב מתעסק בחבורה נמי חייב, וע"כ ניחא דכל הסוגי' בשבת (דף קלז) הוא אליבא דר"א ור"י דסברי דמקלקל בחבורה חייב, וע"כ סברי דמתעסק נמי חייב וא"כ אין פעולה ותיקון להעבירה דאפי' אם נימר דאי עביד לא מהני והוי כמו שלא עשה מצוה, אפ"ה חייב כיון דסברי דמקלקל בחבורה חייב מדסברי דמתעסק חייב, וכבר האריכו האחרונים בזה דהא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני היינו אם יהי' תיקון להעבירה, אבל אם לא יהי' תיקון להעבירה כ"ע מודו דלא אמרינן כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני, וא"כ לדידן דקייל"ן מקלקל בחבורה פטור וכן פסק הרמב"ם א"כ איפשר לומר דלא מהני ולא עביד מצוה כלל, וא"כ הוי מקלקל בחבורה ויפטור מחטאת וע"כ לא קשה מידי מסוגי' הגמ' דשבת (דף קל"ז)

אך אעפ"כ מה שהאריך שם בתשובה דאם נימא דצא עשה מצוה הוי מקלקל בחבורה ויפטר מחטאת כבר האריך בזה הש"א (ס' נ"ב) דאפי' אי אמרינן דמקלקל בחבורה פטור אפ"ה תיקן במילה מה שא"צ למולו אח"כ כמו דמוכח משבת (דף קלג), וכן מוכח מהרמב"ם שפסק דמקלקל בחבורה פטור ואפ"ה כתב דחייב ואפי' במל שלאחר השבת בשבת, והתיקון הוא מה שא"צ למולו אח"כ וכבר הארכתי בזה בספרי ע"י וספרי נ"י (ס' כה)

אך שקשה לי טובא על הרמב"ם שכתב (פ"ב מה' שגגות) כל העושה מצוה מן המצות ובכלל עשי' נעשית עבירה שחייבין עלי' כרת בשגגה ה"ז פטור מחטאת כו' וכן מי שהי' לו ב' תינוקות א' למול בשבת וא' למול בע"ש או בא' בשבת ושכח ומל שניהם בשבת פטור מחטאת שהרי יש לו רשות למול א' מהם בשבת, משמע מהרמב"ם דהטעם משום דהוי טועה בדבר מצוה וזמנו בהול, וא"כ קשה דהא הרמב"ם פסק דמקלקל בחבורה פטור, וא"כ כיון דמקלקל בחבורה פטור, א"כ מתעסק נמי פטור, וא"כ למה לי משום טועה בדבר מצוה ועשה מצוה תיפוק לי' דמתעסק פטור מחטאת ובמ"א הארכתי בזה:

ובזה יתבאר המדרש שאומר גם בלא דעת נפש לא טוב בהי' לפניו שני שבילין א' מלא קוצים וצרורות ושכח והלך בזה שהוא מלא קוצים וצרורות בלא ידע בלא טוב על אחת כמה וכמה אם ידע והלך ואץ ברגלים חוטא וריבותא קאמר דאפי' נתכוין לשביל אחר ואותו השביל הי' שפוי וא"כ הוי מתעסק אעפ"כ אינו פטור רק מחטאת, ואעפ"כ גם בלא דעת נפש לא טוב

ומעתה כיון שבארתי שמה שאמרו שבתות כגופין דמי היינו משום שכל שיש לו צורה מיוחדת הוי כגוף אחר, וע"ז אומר כיון שראה אדה"ר כחו של תשובה, אמר מזמור שיר ליום השבת, שתשובה הוא ג"כ אעפ"י שהוא אדם א', אעפ"כ כיון שעושה תשובה ולובש צורה אחרת הוי כמו אדם אחר, וכמו שהאריך בזה הרמב"ם, וכמו דאיתא במדרש כאילו היום נולדתם כאלו היום נעשיתם ברי' חדשה, כן הוא בשבת שאעפ"י שכל הימים שוים, אעפ"כ כיון ששבת הוא ענין תענוג ורוחני, ע"כ כל יום שבת הוא חשוב בפני עצמו וצריך שמירה לכל שבת, ואמר מזמור שיר ליום השבת, וע"כ צריך כל א' להתעורר לתשובה

וע"כ אחיי ורעיי כיון שביארתי שהשבתות כגופין דמי וכל שבת צריך שמירה בפני עצמו וחלוק בפני עצמו, וא"כ בחטאות כמה חטאות חייבים, וע"כ בעו"ה