אבי הנחל צב

אליעזר באוכל נותר מחמשה זבחים בהעלם א' מהו, והשיב ר' יהושע דאמרינן דהוי גופין מחולקים וכבר הבאתי לעיל מה שכתבו התוס' דזבחים משום דהוי קודש וחשיבי ע"כ הוי גופין מחולקים אפי' בשחוטים נמי, וא"כ איפשר לומר דשבת נמי הוי קודש, וע"כ חשוב וצריך שמירה לכל שבת ושבת דהוי כמו גופין מחולקים וע"כ חייב חטאת על כל שבת ושבת, , וכמו דאמרינן בשבת (דף סט) אדרבא איפכא מסתברא ושמרו ב"י את השבת שמירה א' לכל שבת ושבת, ואת שבתותי תשמורו שמירה א' לשבתות הרבה, ובזה יתבאר הכתובים (תשא לא) ואתה דבר. אל ב"י לאמור אך את שבתותי תשמורו שזהו שמירה א' לשבתות הרבה, ואח"כ אומר ושמרתם את השבת פי' שמירה לכל שבת ושבת כי קודש היא מחללי' מות יומת. פי' כיון שהוי קודש ע"ה הוי גופין מחולקים, ואיפשר לבאר בדרך דרוש מחללי' מות יומת. ואטו בתרי קטלי קטלת לי', ועיין בשבת (דף ע') אם אינו ענין למזיד תנהו ענין לשוגג, והתם קאמרינן דחייב על כל מלאכה ומלאכה, וכיון שהפי' הוא לענין קרבן איפשר לומר דקאמר ושמרתם את השבת כי קודש היא וע"כ כל שבת נבדל מחבירו, וע"ז אומר מחללי' מות יומת היינו לענין קרבן שמחויב על כל א' וא'

ואיפשר לפרש המדרש של קהלת שהתחלנו בשבת מאי אית לך מחללי' מות יומת הדא אמרה במזיד, אבל בשוגג יביא קרבן ויתכפר, פי' לענין שחייב על כל שבת ושבת, והטעם משום דהוי קודש, ע"כ אומר א"ר ברכי' כיון שראה אדה"ר שבתו של שבת שהחוטא בו מביא קרבן ומתכפר פי' איך שמוכח מהא דמחללי' מות יומת שצריך קרבן וכפרה על שבת ושבת, והטעם הוא מפני דהוי קודש, א"כ אמר מזמור שיר ליום השבת, פי' דכל יום שבת חשוב לשבת בפני עצמו וימים של שבת כגופין דמי מחמת החשיבות

אך זהו דווקא אליבא דר"ש, אבל לדעת הרמב"ם שפוסק דאפי' גבי נותר לא אמרינן גופין מחולקים, דלא אמרינן גופים מחולקים רק בבע"ח, וא"כ מ"ט אמרינן גבי שבתות דהוי גופים מחולקים, ע"כ נראה לי דהטעם דבע"ח הוי גופים מחולקים משום דכל שיש בו צורה וחיות נבדל א' מחבירו, וע"כ באדם ודאי דאמרינן גופים מחולקים כמו דאמרינן בקידושין (דף עג) וכמו דאיתא ברמב"ם דבאדם מפני שיש לכל א' צורה ודעת מיוחדת ע"כ המה מובדלים, רק שהוכחתי דאפי' בבהמה נמי אמרינן גופים מחולקים כמו שביארתי, [ותמיהני על השעה"מ ה' איסורי ביאה שכתב שם על התוס' דסנהדרין שמחולקים על התוס' רי"ד דאמרינן גופים מחולקים אפי' בבע"ח, דאדרבא מהתוס' דכריתות (דף מ') משמע שסוברים כהתוס' רי"ד דאפי' בבע"ח גופים מחולקים וכמו שכתבו בד"ה והיא שפחה לחלק על כל שפחה ושפחה תימא דהכא בעינא לחלק אע"ג דגופים מחולקים, והתם בחולין לדף מב) לא תשחטו משמע דפשיטא דחייב גבי שחטה ואח"כ שחט בני' משום דגופים מחולקים אע"ג דליכא קרא, וכן לקמן פ' אמרו לו (דף יז) דאמרינן שבתות כגופים דמי עכ"ל משמע דסבירא להו דאפי' בבע"ח גופים מחולקים וכבר ביארתי לעיל בארוכה ותירצתי קושי' התוס'] וע"כ בבע"ח הוי גופים מחולקים משום שבדבר שיש בו חיות נבדל כל א' מחבירו, משא"כ בענינים דוממים משום דההבדל הוא ע"י הצורה וע"כ בשבת שצריך לענגו ולהרגיש בו התענוג והנשמה יתיר', ע"כ הוי גופין מחולקים, וכל שבת הוא בפני עצמו, שיום השבת הוא ענין נפשי ורוחני וכמו שהביא הרא"ש המדרש פ"ק דכתובות דשבת חשיבא כפנים חדשות דאמר במדרש מזמור שיר ליום השבת אמר הקב"ה פנים חדשות באו לכאן, וכמו דאמרינן בשבת (דף קיט) ר"נ ב"י מכתף ועייל מכתף ונפיק אמר אילו מקלעין לי ר' אמי ור' אסי מי לא מכתיפנא קמייהו ואיכא דאמרי ר' אמי ור' אסי מכתפי ועיילי מכתפי ונפקי אמרי אילו איקלע לן ר' יוחנן מי לא מכתיפנא קמי', ופירש"י כאדם שמקבל את רבו בביתו ומראה לו שהוא חשוב וחרד לכבודו לטרוח ולהרבות בשבילו וע"כ כתיב ושמרו ב"י את השבת, היינו שמירה לכל שבת ושבת

, וע"כ איתא במדרש ששבת שאל לכולם נתת בן זוג ליום . ראשון יום ב' ולשלישי יום ד' כו' אבל לי לא נתת בן זןג וע"כ השיב הקב"ה כנ"י יהי' בן זוגך, והענין שכל הימים יש להם בן זוג מפני שהם משתוים יום א' לחבירו וכמו דאיתא פ"ק דנזיר (דף ז') רבה אמר שאני שערות הואיל ומובדלות זו מזי, גבי יומי נמי הא כתיב ויהי ערב ויהי בוקר יום א' התם לא דמפסקי מהדדי הוא מאי קאמר יממא ולילי' חד יומא הוא ולעולם לא מפסקי מהדדי, ופי' התוס' דכל הימים נוגעים זה בזה, והא דקאמר ויהי ערב ויהי בוקר, היינו לענין שבת ויו"ט דהערב שייך להבוקר, וא"כ הזמן א' הוא, אבל שבת מובדל, ואע"ג דאמרינן שם דהזמן א' הוא היינו לענין הזמן גופא, אבל לענין שמירת יום השבת הוא נבדל משאר ימים, וכמו דכתיב (תהלים קל"ט) ימים יוצרו ולו א' בהם ופירש"י שברא הזמן ובירר לחלקו את יום השבת וזהו שהוא מיוחד משאר הימים, וע"כ שאל שבת מפני מה אין לי בן זוג וכמו שביארתי שאפי' השבתות עצמם הם כגופים מחולקים מפני שהוא דבר שיש בו חיות ונשמה יתירה, ע"ז השיב לו שכנ"י יהי' בן זוגך שאם הי' השבת רק שלילת המעשה בלבד, ע"כ הי' כל השבתות ענין א', אבל מחמת שניתנה בו נשמה יתיר' ע"כ הוי כמו שיש בו חיות ונפש, ע"כ הוא נפרד משאר הימים. (ובזה יתבאר מה ששאל טרונסרופס לר"ע בסנהדרין (דף ס"ה) שאמר לו מה יום מיומים, וכמו שביארתי בע"א דאמרינן בביצה (דף ט"ז) דנשמה יתיר' לא אודעינוהו, וע"כ שאל לו מה יום מיומים (פי' שאתם אומרים שהוא מובדל משאר הימים' והוא ענין מיוחד ואינו מחובר לשאר הימים) וע"ז השיב לו מה גבר מגוברין פי' למה הוא נבחר להיות שר מכל האנשים, והטעם משום שיש לו ענין נבדל ודעת וצורה מיוחדת, משא"כ בשאר האנשים, וע"כ נבחר להיות שר, וע"ז אפר לו שאינו חלוק משאר הבריות אלא דמרי צבי וע"ז השיב לו נמי דמרי צבי] וע"כ אמרינן בשבת (דף קיח) א"ר יוחנן משום ר' שמעון בן יוחאי אלמלי משמרין ישראל שתי שבתות כהלכתן מיד נגאלים, דהיינו שתי שבתות שכל שבת הוא שמירה בפני עצמו מיד נגאלים

וע"כ אחיי ורעיי כיון שביארנו שצריך שמירה לכל שבת ושבת, ושבתות כגופין דמי וע"כ מתחייב חטאת על כל שבת ואפי' בשגגת שבת וזדון מלאכות אמרינן בכריתות (דף ט"ז) דימים שבנתיים הוי ידיעה לחלק וכמו שכתבו התוס' בשבת (דף ס"ז) דאפי' לא נודע לו בנתיים אעפ"כ הימים שבנתיים הוי ידיעה לחלק דגזירת הכתוב הוא שתהא שמירה לכל שבת, מעתה נחפשה דרכינו ונחקורה משבתות של כל השנה, כמה חילולים יש בכל שבת ושבת, וכמה שבותין וכמה ענינים שאינם ידועים להעולם, עד שקרוב לידי מלאכה דאורייתא וחוששני להם מחטאת. וכמו דאיתא במדרש מגילת אסתר בימים ההם זה א' מן המקומות שהי' מלאכי השרת מדדין פתקין לפני הקב"ה שהי' אומרים לפניו רבש"ע ביהמ"ק חרב כו' זה יושב ועושה מרזיחין, אמר להם תנו ימים כנגד ימים, הדא הוא דכתיב בימים ההמה ראיתי ביהודה דורכים גתות בשבת, פי' שאמרו שהגיע הזמן של שבעים שנה שצריך שיהי' ביהמ"ק על מכונו, ע"ז אמר תנו ימים כנגד ימים, פי' שאתם חושבים שמאחר שהם שוגגים הוי חילול שבת של כל הימים נחשב ליום א', ע"ז אמר חנו ימים כנגד ימים שכל ימי שבת הוא חטא מיוחד ושבתות כגופין דמי, וע"ז אומר בימים ההמה ראיתי ביהודה דורכים גתות בשבת ומביאים הערימות ועומסים על החמורים כו' וא"כ כל יום נחשב בפני עצמו, וכמה חילולי שבת יש שכל שבת נחשב בפני עצמו, וע"ז אמר ר"ב אמר רב אלא וי הי' אותם הימים כו' ההם הה לאותם הימים המד"א הילילו הה ליום, אמר ר' יצחק נהי' לאותם הימים המד"א ונהה נהי פי' שדורשים תיבות ההם, והענין על שהימים מחולקים שבכל מקום הזמן הוא א' וכמו שהבאתי מהא דפ"ק דנזיר (דף ז) דלא מפסקי מהדדי, וע"כ הי' יכול לומר בעת ההיא ראיתי ביהודה דורכים גתות בשבת, אך הי' משמע שהזמן א' הוא, אבל באמת שבתות כגופים דמי וכל יום שבת הוא שמירה בפני עצמו, וע"ז אומר בימים ההמה להורות שהמה מפורדים וכל יום שבת הוא בפני עצמו, ע"ז אמר ווי לאותם הימים הה לאותם הימים נהי לאותם הימים

ע"כ אחיי ורעיי מה מאוד צריך לעשות תשובה בשבת זו על כל החטאים ובפרט על חילול שבת, וכמו דאיתא במדרש (פ' ויקרא) ד"א נפש כי תחטא גם בלא דעת נפש לא טוב רבינא בר אבינא אמר משל לאורח שהי' רגיל לבוא