אבי הנחל פח

דרוש ב' לשבת שובה. איתא במדרש שאלו לחכמה חוטא מהו עונשו כו' אמרה חטאים תרדף רעה שאלו לנבואה חוטא מהו עונשו אמרה הנפש החוטאת היא תמות שאלו לתורה חוטא מהו עונשו אמרה יביא קרבן, שאלו להקב"ה חוטא מהו עונשו אמר יעשה תשובה שנאמר קחו עמכם דברים ושובו ה'

והנה איתא במדרש קהלת ר"י ב"ר סימון אמר שבעה הבלים שאמר קהלת כנגד שבעה ימי בראשית כו' בשבת מאי אית לך למימר מחללי' מות יומת הדא אמרה במזיד אבל בשוגג יביא קרבן ויתכפר לו, אמר ר' ברכי' כיון שראה אדה"ר שבחו של שבת שהמביא קרבן מתכפר עליו התחיל משורר עלי' להקב"ה שבח ומזמור הה"ד מזמור שיר ליום השבת, א"ר לוי אדה"ר אמרו, וצריך להבין מה שאומר כיון שראה אדה"ר שבחו של שבת שהחוטא בו מביא קרבן ומתכפר אמר מזמור שיר ליום השבת והלא על כל העבירות של חייבי כריתות שבתורה מביאין עליו חטאת, וא"כ מהו דווקא שבת, גם מה שאומר בשבת מאי אית לך למימר מחללי' מות יומת הדא אמרה במזיד אבל בשוגג יביא קרבן, צריך להבין לכאורה דמה שייך הא דקרבן להא דמחללי' מות יומת

אך הענין יובן עפ"י מאי דתנן בכריתות (דף ט"ז) אמר ר' עקיבא שאלתי את ר"א בעושה מלאכות הרבה בשבתות הרבה מעין מלאכה אחת בהעלם א' מהו חייב אחת על כולן, או חייב על כל אחת ואחת, אמר לי חייב על כל אחת וא' מק"ו ומה נדה שאין בה תוצאות הרבה וחטאות הרבה חייב על כל אחת ואחת, שבת שיש בה תוצאות הרבה ומיתות הרבה אינו דין שיהא חייב על כל אחת וא', אמרתי לו לא אם אמרת בנדה שיש בה שתי אזהרות שהוא מוזהר על הנדה והנדה מוזהרת עליו,: תאמר בשבת שאין בה אלא אזהרה א', אמר לי הבא על הקטנות יוכיח שאין בה אלא אזהרה א' וחייב על כל אחת וא' אמרתי לו לא אם אמרת בקטנות שאעפ"י שאין בהם עכשיו יש בהן לאחר זמן, תאמר בשבת שאין בה עכשיו ולא אחר זמן, אמר לי הבא על הבהמה יוכיח אמרתי לו הבהמה כשבת

ותחילה יש לחקור הא דקייל"ן בכריתות (דף ט"ו) דבגופין מחולקים חייב על כל א' וא', אי אמרינן בבהמה נמי גופין מחולקים או לא, והנה הרמב"ם כתב (בפ"ו מה' שגגות ה' ב) אכל נותר מה' זבחים כזית מכל זבח בהעלם א' אעפ"י שאכלם בה' תמחויים אינו חייב אלא חטאת א' שכולם שם א' הם ותמחויים אינם מחולקים וגופי הזבחים אינם מחולקים, שא' האוכל בשר מזבחים רבים, או מזבח אחד, וכן השוחט ה' זבחים בחוץ בהעלם א' אינו חייב אלא חטאת א' הא למה זה דומה למשתחוה לה' צורות בהעלם אחד וכתב המ"ל כתב ריא"ז בחידושיו לקידושין (דף ע"ז) דגם בבהמה אמרינן גופין מחולקים בבע"ח, ואם אכל מאבר מן החי מה' בהמות או שתלש חלב מה' בהמות, או ששתה דם הקזה מה' בהמות בהעלם א' חייב על כל א' וא' ע"כ וקשי' לי משוחט ה' זבחים בחוץ בהעלם א' שאינו חייב אלא א' עכ"ל, והנה לכאורה המ"ל קיצר בדבריו שהי' לו להקשות דבכריתות (דף ט"ו) אמרינן ועוד שאלו ר' עקיבא השוחט ה' זבחים בחוץ מהו חייב על כל א' וא' או אחת על כולן כו' אם הלכה נקבל כו' ומשמע דר"ע פליג אר' יהושע, וכן פסק הרמב"ם דהאוכל נותר מה' זבחים. וכן השוחט בחוץ אינו חייב אלא אחת, ובכריתות (דף טז) אמר לי הבא על הבהמה יוכיח אמרתי לו הבהמה כשבת. אלמא דהבא על הבהמות חייב על כל א' וא' וכן פסק הרמב"ם בפ"ה מה' שגגות (פ"ה ה' ד) האשה שהביאה עלי' בהמות הרבה בהעלם א' חייב חטאת על כל בהמה ובהמה שהרי גופין מחולקין, וה"ז כמו שנבעלה לאנשים הרבה בהעלם א' שהיא חייבת חטאת על כל איש ואיש אלמא דאמרינן בבהמות נמי גופין מחולקין, אך הא לא קשי' דאיפשר לומר דהטעם דגבי ביאה אמרינן אפי' בבהמה גופין מחולקים, הוא כמו דאמרינן בכריתות (דף ט"ו) דהטעם משום דאי איפשר לו לערבן לביאות זו בזו, וה"נ אי איפשר לערב וע"כ חייב על כל ביאה, ואע"ג דבגוף א' לא אמרינן משום דא"א לערבן. אבל בשני גופין אמרינן משום דאי איפשר לערבן, וע"כ פסק הרמב"ם בפ"ו מה' שגגות דאם אכל נותר מה' זבחים, וכן השוחט ה' זבחים בחוץ, דאינו חייב אלא אחת, ע"כ כתב הרמב"ם הא למה זה דומה למשתחוה לה' צורות של עבודת כוכבים ומזלות כו' פי' דהתם פשיטא דכולל כל השתחואות בבת אחת משא"כ בשוחט דשני מעשים הם, אך מ"מ כיון שאיפשר לערבן ולעשות בבת אחת לא אמרינן בבהמה גופין מחולקים, [ולפי"ז איפשר לומר שע"כ מדמה בהמה לשבת שאמר לו אף השבת כבהמה, דשבתות אי איפשר לעשות מלאכה בב' שבתות בב"א)

עכ"ז קשה לי מהא שכתב הרמב"ם (בפ"א מה' תמורה ה' א) כל המימר לוקה על כל בהמה ובהמה שימיר כו', וא"כ משמע מהרמב"ם שאעפ"י שעבר בהתראה א' אעפ"כ לוקה על כל בהמה ובהמה, והרי התם הא יכול לעשות בדיבור א' להמיר על כמה בהמות ואפ"ה לוקה על כל בהמה ובהמה, והנה הכ"מ לא הראה מקום לזה דמנין להרמב"ם שלוקה על כל בהמה ובהמה, ולכאורה הוא מבואר בתמורה (דף כ"ז) בעי אביי הי' לפניו שתי בהמות של קודש וא' מהם בעלת מום ושתי בהמות של חולין וא' מהם בעלת מום, ואמר הרי אלו תחת אלו מהו מי אמר תמימה תחת תמימה לאתפוסי, בעלת מום תחת בעלת מום לאחולי או דילמא תמימה דחולין תחת בעלת אום דהקדש, בעל מום דחולין תחת תמימה דהקדש ותרוויהו לקי, אלמא דלוקה ב' מלקיות, ודוחק לומר ע"י ב' התראות, וכן אמרינן התם בעי רב אשי הי' לפניו ארבע בהמות של קודש וא' מהם בעלת מום, וארבע בהמות של חולין ואמר הרי אלו תחת אלו מהו הכא ודאי כיון דאתחזק גברי באיסורי לקי בארבע מלקיות, או דילמא אע"ג דאתחזק באיסורא לא שביק אינש התירא ועביד איסורא והוי בתרייתא לאחולי הוי תיקו אלמא דקאמר דלוקה בארבע מלקיות, אלמא דאמרינן גופין מחולקים בבהמה נמי

ולכאורה יש להביא ראי' דלא מיירי בכאן ע"י התראות מחולקות, דודאי בעינן התראה בתמורה ג"כ דאעפ"י דאמרינן בתמורה (דף י"ז) מ"ט דריב"י אמר קרא יהי' קודש לרבות שוגג כמזיד אמר חזקי' כסבור שמותר להמיר גבי תמורה לקי גבי קדשים לא לקי, וא"כ לקי בתמורה אפי' באומר מותר, וכמו שכתבו התוס' אית ספרים דגרסי גבי חמורה קדוש, ולפי גירסא ראשונה משום דשוגג דתמורה לקי גזירת הכתוב הוא משום דכתיב יהי' לרבות שוגג כמזיד, ולפי"ז אין צריך התראה דלא נתנה התראה אלא להבחין בין שוגג למזיד, [ולפי"ז איפשר ליישב ב' הגירסות דאמר חזקי' כסבור שמותר להמיר גבי תמורה לקי גבי קדשים לא לקי וללישנא אחרינא גבי תמורה קדוש גבי קדשים לא קדוש, דלכאורה איך איפשר שהוא אומר מותר כיון דבעינן למלקות המראה וא"כ איך הוא אומר מותר, וא"כ איך אמר גבי תמורה לקי, וע"כ איכא לישנא אחרינא שאומר גבי תמורה קדוש, ומיירי בלא התראה, וע"כ הוא אומר מותר, אבל גבי מלקות אי איפשר, והאי לישנא שאומר גבי תמורה לקי, היינו משום דקאי אליבא דר' יוסי ב"ר יהודה דאמר עשה שוגג כמזיד בתמורה ולא עשה שוגג כמזיד במוקדשים, ואליבא דר' יוסי ב"ר יהודה איפשר לגרוס כסבור שמותר להמיר גבי תמורה לקי גבי קדשים לא לקי, וכ"ת איך איפשר שהוא אומר מותר הא בעינן התראה, זה אינו דר' יוסי ב"ר יהודה לטעמי' דס"ל במכות (דף ו) ר' יוסי בר יהודה אומר תבר א"צ התראה לפי שלא ניתנה התראה אלא להבחין בין שוגג למזיד, וא"כ כיון שסובר דמותר להמיר איתרבי דלקי ע"כ א"צ התראה כלל, וא"כ אעפ"י דאמרינן בסנהדרין (דף ע"א) התיר עצמו למיתה מנא לן אמר רבא ואיתימא חזקי' אמר קרא יומת המת עד שיתיר עצמו למיתה, וא"כ לפי"ז אפי' במלקות נמי בעינן התראה, אסי' אי