אבי הנחל פז

ועוד יש ליישב דלכאורה איפשר לומר דלא תקשה על רש"י שכתב בחולין (דף מ"א) דמי שבא לידו דבר עבירה בשוגג אינו מחפה עלי' כדי שיתבייש ויתכפר לו מהא דסוטה (דף ל"ב) דאר"י משום רשב"י מפני מה תקינו תפילה בלחש שלא לבייש את עוברי עבירה, שהרי לא חלק הכתוב מקום בין חטאת לעולה, דאיפשר לומר דרשב"י אזיל לטעמי' דדריש טעמא דקרא אבל לרבנן דלא דרשי טעמא דקרא לית להו דלהכי לא חלק הכתוב מקום בין חטאת לעולה כדי שלא לבייש את עוברי עבירה

ועוד איפשר לבאר יותר דלכאורה צריך להבין בהא דאמר רשב"י תדע שהרי לא חלק הכתוב מקום בין חטאת לעולה דלכאורה מנין לנו לומר שהי' צריך לחלק מקום בין חטאת לעולה שנוכיח מזה שלא חלק הכתוב מקום בין חטאת לעולה שהוא כדי שלא לבייש את עוברי עבירה וע"כ איפשר לומר דרשב"י אזיל לטעמי' דאמרינן בפ"ק דמנחות (ד' ב) דתני' ר' שמעון אומר כל המנחות שקמצן שלא לשמן כשירין ועלו לבעלים לשם חובה דאין המנחות דומות לזבחים שהקומץ מחבת לשום מרחשת מעשי' מוכיחין עלי' לשום מחבת, חריבה לשם בלולה מעשי' מוכיחין עלי' לשום חריבה, אבל בזבחים אינו כן שחיטה אחת לכולן וזריקה אחת לכולן וקבלה אחת לכולן ועיין בספרי נ"י (דף יא) מה שביארתי על המדרש (ס' לך לך) קחה לי עגלה משולשת הראה לו ג' מיני פרים וג' מיני שעירים וג' מיני אלים כו' ויקח לו את כל אלה רשב"י ורבנן, רשב"י אומר כל הכפרות הראה לו ועשירית האיפה לא הראה לו, ורבנן אמרי אף עשירית האיפה הראה לו, שאיפשר לומר שרשב"י לטעמי' דס"ל דבמנחות אין פוסלות שלא לשמה וכמו דאמרינן במנחות (דף ב') ר' שמעון אומר כל המנחות שנקמצו שלא לשמן כשירות ועלו לבעלים לשם חובה שאין המנחות דומות לזבחים שהקומץ מחבת לשום מרחשת מעשי' מוכיחין עלי' לשם מחבת כו' אבל בזבחים אינו כן שחיטה א' לכולן וזריקה א' לכולן וקבלה א' לכולן, אלמא דבמנחות ס"ל לר"ש דמחשבה לא פסלה, וכן אמרינן התם מעשי' מוכיחין עלי' דקאמר ר"ש סברא הוא מחשבה דלא מינכרא פסל בה רחמנא מחשבה דמינכרא לא פסל בה רחמנא, והנה כל עיקר שהרחה הקרבנות לאברהם הוא שאברהם יחשב בהם המחשבה טובה וינחילם לבניו וכמו שבארתי בספרי ע"י (דרוש ד) על הא דאמרינן בזבחים (דף ב) סתם זבחים לשמה קאי משא"כ במנחות שאינם פסולות שלא לשמה, וע"ז אמר שכל הכפרות הראה לו חוץ מעשירית האיפה לא הראה לו אעפ"י שחטאת הוא אעפ"כ מעשי' מוכיחין עלי' וע"כ לא הראה לו עשירית האיפה ורבנן לא ס"ל כר"ש דמעשי' מוכיחין עלי', וע"כ ס"ל דמנחות נמי פסולות שלא לשמה, וע"כ ס"ל דהראה לאברהם אף עשירית האיפה

ועפי"ז יש לבאר ג"כ המדרש (שם) ואת הציפור לא בתר הראה לי הקב"ה שמבדילים בעולת העוף ואין מבדילין בחטאת העוף וצריך להבין דלמאי הראה לו שמבדילין בעולת העוף ואין מבדילין בחטאת העוף ואיפשר לומר דזהו לדברי ר שמעון שאומר דאם מעשי' מוכיחין עלי' לא פסיל שלא לשמה (ואיפשר לומר ד דאפי' לרבנן דאמרי דאם חשב בפירוש שלא לשמה לא מהני מה שמעשי' מוכיחין עלי' אעפ"כ בסתמא אמרינן דמעשי' מוכיחין עלי' וסתמא לשמה קאי), וע"כ הראה לו שיש חילוק בין מליקת חטאת העוף למליקת עולת העוף דמבדילין בעולת העוף ואין מבדילין בחטאת העוף וכמו דאמרינן במנחות (דף ב) אלא מעתה עולת העוף שמלקה למעלה משום חטאת העוף תרצה מעשי' מוכיחין עלי' דעולת העוף היא דאי חטאת העוף למטה הוי עביד לי' כו' אלא לפי שאין המנחות דומות לזבחים קאמר לזבחים ולא לעופות ופירש"י ולא לעופות דודאי לעופות דומין דעופות עלו לשם חובה כגון חטאת העוף שהזה דמה למטה לשם עולת העוף, ולכאורה יש להקשות דאמאי לא מקשה הש"ס דחטאת העוף שמלקה לשם עולת העוף לא תפסול שלא לשמה דהא מעשי' מוכיחין עלי' דבחטאת אין מבדילין וניתרת בסימן א' משא"כ בעולת העוף דצריך להבדיל ובעי שני סימנים לרבנן או רוב שנים לרשב"א כמו דאמרינן בחולין (דף כא), ולכאורה איפשר ליישב כמו שהקשו התוס' מנחות (דף ב) בד"ה זריקה א' לכולן וכתבו ואע"ג דיש במתנה א' ויש במתן ד' פי' בקונ' דתנן אם נתנו כולן במתנה א' כיפר ומיהו קשה דהנתנים במתן ד' שנתנם לשם ניתנים במתנה א' לירצו דמעשיהם מוכיחין כשיתן השני' וי"ל דבשעה שנתן הראשונה שלא לשמו עדיין אין מעשיהם מוכיחים עד שיתן האחרון ובשני' אין מחשבה פוסלת כו', וא"כ איפשר לומר דבחטאת אם חישב לשם עולה לא מינכר עדיין במליקת סימן א' דילמא רוצה למלוק עוד סימן א', אך איפשר לומר דלא דמי דכיון דמולק סימן א' בחטאת העוף ואח"כ רוב בשר עמו א"כ לא יוכל למלוק עוד סימן כמו דאמרינן בזבחים (דף ס"ה) רבא אמר שהי' בסימן שני בעולת העוף מעכב איכא בנייהו, ת"ק סבר שהי' בסימן שני בעולת העוף לא מעכב ואע"ג דשהי' קא עביד מעשה עולה בחטאת, וראב"ש סבר מעכב וכיון דשהי' מחתך בשר בעלמא הוא אביי אמר רוב בשר מעכב א"ב, וע"כ איכא לומר דמעשי' מוכיחין עלי' דמדמליק בסימן א' ואח"כ חותך רוב בשר א"כ ודאי חטאת העוף היא דהא אי איפשר למלוק עוד סימן דהא שהי' והא דלא מקשה הש"ס כן לר"ש איפשר לומר משום דאיפשר דר"ש סובר דלא פסלה שהי' א"כ לא מינכר המעשה דהא יכול למלוק עוד סימן שני א"כ בשעת מליקת סימן ראשון לא מוכח מצד המעשה דהוי חטאת העוף, ועוד איפשר לומר דהוי מצי מקשה הש"ס ליפרך לר"ש דהוי מעשה מצד דאין מבדילין בחטאת העוף והא דלא מקשה הוא כמו שכתבו התוס' מנחות (דף ג') בד"ה חטאת העוף שהזה דמה וכתבו לפי שהתחיל להקשות ממצוי והזאה מקשה כמו כן עתה, אבל כמו כן עתה הי' יכול להקשות ממליקת חטאת שמלקה למטה לשם עולה דמליקת עולת העוף למעלה כמו דאמרינן בזבחים (דף ס"ה) מה הקטרה בראשו של מזבח אף מליקה עכ"ל וע"כ לא מקשה נמי מהא דהבדלה, ובזה יתבאר המדרש שהרא' לאברהם כל הקרבנות ואת הציפור לא בתר שהראהו שמבדילין בעולת העוף ואין מבדילין בחטאת העוף וע"כ לא פסיל בה מחשבת שלא לשמה ואתי' כר"ש שמביא אח"כ שר"ש ס"ל שכל הקרבנות הראה לו חוץ מעשירית האיפה ובארתי הטעם משום דמעשי' מוכיחין עלי' וא"כ ממילא הוי לשמה כן הראהו בענין חטאת העוף ג"כ וכמו דאמרי' במנחות לפי שאין המנחות דומות לזבחים לזבחים קאמר ולא לעופות, וכמו שביארתי

ולפי זה איפשר לומר דהא דקאמר ר"ש מפני מה תקינו תפילה בלחש שלא לבייש את עוברי עבירה שהרי לא חלק הכתוב מקים בין חטאת לעולה דר"ש לטעמי' דהי' צריך לחלוק מקום בין חטאת לעולה דהא כה"ג חלק בעופות דמליקת חטאת העוף למטה ומליקת עולת העוף למעלה בכדי שיהי' מעשי' מוכיחין עלי' שהיא לשם חטאת ולא מיפסל בה מחשבת שלא לשמה ואף דבזריקה יש חילוק דדם חטאת למעלה ודם חטאת למטה כבר הקשו התוספת במנחות (דף ב) בד"ה זריקה א' לכולן שהי' יכול להקשות מהא דחטאת לשם עילה דחטאת למעלה בקרנות ובאצבע ולא תירצו ע"ז כלום ואיפשר לומר דלא מינכרא כולי האי ובמ"א יתבאר עכ"פ אם הי' חילוק במקום השחיטה בין חטאת לעולה לא הוי פסול שלא לשמה משום דמעשי' מוכיחין עלי' וע"ז מוכיח ר"ש דהטעם הוא כדי שלא לבייש את עוברי עבירה וזהו דווקא לדברי ר"ש דס"ל דכיון דמעשי' מוכיחין עלי' ע"כ אינו פסול שלא לשמה וע"כ אומר דהטעם הא שלא חלק הכתוב מקום בין חטאת לעולה הוא כדי שלא לבייש את עוברי עבירה אבל לרבנן דלית להו דמעשי' מוכיחין עלי' א"כ לא קשה לדידהו דמ"ט לא חלק הכתוב מקום בין חטאת לעולה וע"כ איפשר לומר דלרבנן בחייבי חטאות שוגגין אינו צריך לכסות החטא וכמו שכתב רש"י בחולין (דף מ"א) דמי שבא לידו דבר עבירה בשוגג אינו מחפה עליו כדי שיתבייש ויתכפר

וע"כ אחי ורעיי נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה אל ה' וכמו דכתיב שיבה ישראל עד ה' אלקיך כו' קחו עמכם דברים ושובו אל ה' וכמי שביארתי שע"י תשובה נעקר החטא מעיקרי וה' יחתמנו לחיים אמן: