אבי הנחל פו

יצחק יפה צעקה לאדם בין קודם גז"ד בין לאחר גז"ד,, דאלו"ה אי איפשר לחלק מטעם מלך דהא כיון שאמר לו שימות, א"כ אין לו דין מלך שאין שלטון ביום המות כמו שביארתי, וע"ז אמר חזקי' שאין זה אות דבאמת אפי' אי אמרינן דצעקה ותפילה אינו רק קודם גז"ד אבל לאחר גז"ד אין נענים זהו דווקא בסתם אדם, אבל הוא שיש לו דין מלך, ע"כ נקרע גז"ד שלו, וכ"ת הא כיון שאמר לו שימות, א"כ אין שלטון ביום המות, אך כיון שאם יקובל תפילתו ויחי' עוד יש לו דין מלך, ע"כ תפש הקב"ה הסוף תחילה שיש לו דין מלך, וע"כ נתקבלה תפילתו, ולכאורה כיון שעתה אין לו דין מלך, א"כ איך יקובל תפילתו כיון שהוא לאחר גז"ד, אך הקב"ה ברחמיו תופש סוף מעשה במחשבה תחילה, וע"ז אומר שאות יהי' שישוב הצל עשר מעלות אחורנית וזה יהי' הסימן שההליכה יהי' אחורנית מהסוף אל התחלה, והכא נמי יהי' מהמאוחר אל המוקדם דהיינו כיון שלאחר שנקרע גז"ד ויהי' לו דין מלך, א"כ הכא נמי יש לו דין מלך

וע"ז אמר הנה לשלום מר לי מר, פי' שאעפ"י שלשלום שבא אליו ישעי' והוא כמו שאמר חזקי' ליתי ישעי' גבאי דכן מצינו באלי' שהלך אצל אחאב, אעפ"כ מר לי מר שבא אליו ואמר לו כי ימות, וא"כ אין לו דין מלך שאין שלטון ביום המות, ע"כ לא בא אליו בבחי' כבוד המלך, אלא מחמת שנצטוה להגיד לו הנבואה והראי' שאין לו דין מלך, אבל לאח"כ שהתפלל חזקי' ונתקבלה תפילתו, וכמו שביארתי שהטעם מפני שיש לו למפרע דין מלך, א"כ נתקיים רצונו שהלך אליו ישעי' כמו שהנביא צריך לילך אל המלך וע"ז אומר מי כהחכם ומי יודע פשר דבר שהקב"ה עשה פשרה בין שני צדיקים שלפי דעתו של ישעי' לא הלך אליו בבחי' מלך ואעפ"י שנתקבלה תפילתו אינו אלא מכאן ולהבא, (וע"כ אמר שיהי' האות שיעמוד השמש וכמו שביארתי) ולפי מה שאמר חזקי' שישוב אחרונית א"כ אגלאי מילתא למפרע שהי' לו דין מלך, וא"כ הלך ישעי' אצל חזקי' בבחי' מלך, וע"ז אומר מי כהחכם ומי יודע פשר דבר שעשה פשרה בין שני צדיקים ישעי' וחזקי' שלכל א' עשה כפי דעתו ודו"ק

וחנה בספרי ע"י (דרוש ג) ביארתי בענין אם צריך לפרט את החטא, וביארתי שם הגמ' דסוף כריתות ובפסחים (דף נ"ז) יששכר איש כפר ברקאי לא תנא מתניתין דתנן ר"ש אומר כבשים קודמים לעזים בכל מקום יכול מפני שמובררין במינן ת"ל אם כבש יביא קרבנו מלמד ששניהם שקולין כא', רבינא אמר אפי' מקרא נמי לא קרא דכתיב אם כבש אם עז אי בעי כבש לייתי אי בעי עז לייתי, וביארתי שם דלכאורה צריך להבין דאמאי קאמר יששכר איש כפר ברקאי לא תנא מתניתין ורבינא אמר אפי' מקרא נמי לא קרא, דהא הראי' ממתניתין היא מפורשת יותר מהא דאמר אפי' מקרא נמי לא קרא דהא הראי' ממתניתין מחטאת מוכח דמדחזינן דבחטאת הקדים שעירה תחילה אלמא דכבשה לא עדיפא משעירה, דהא גבי חטאת הקדים שעירה תחילה, וא"כ מוכח יותר מהראי' דמתניתין מהא דחטאת, מהא דאמר דאפי' מקרא נמי לא קרא דהא בשלמים הקדים כבשה תחילה אלא דהראי' הוא מהא דקאמר אם כבש אם עז דאי בעי כבש לייתי אי בעי עז לייתי, אבל מ"מ כבש מוקדם, וא"כ אמאי קאמר דאפי' מקרא נמי לא קרא דמשמע דמזה מוכח יותר, וביארתי שם דממתניתין לא מוכח כל כך דאיכא למימר דלהכי הקדים בחטאת שעירה תחילה הוא כמו דאמרינן בסוטה (דף ל"ב) אר"י משום ר' שמעון בן יוחאי מפני מה תקנו תפילה בלחש כדי שלא לבייש את עוברי עבירה שהרי לא חלק הכתוב מקום בין חטאת לעולה כו' והא איכא חטאת נקיבה עולה זכר התם מכסי באלי' תינח כבשה שעיר מאי איכא למימר התם איהו דקא מכסיף נפשי דאיבעי לאתוי' כבשה וקא מייתי שעירה, חטאת דעכומ"ז דלא סגי דמייתי שעירה מאי איכא למימר, התם ניכסוף וניזל כי היכי דניכפר לי', וביארתי שם דלכאורה קשה דהא אמרינן בחולין (דף מ"א) אר"י ל"ש אלא שאינו מחוייב חטאת, אבל מחוייב חטאת אימר לשם חטאתו הוא עושה ופירש"י לא שנו אלא שאינו מחוייב חטאת כו' והא לא חשו רבנן דילמא מאן דחזי סבור מחוייב חטאת הוא דההוא קלא אית לי' דמי שבא לידו דבר עבירה בשוגג אינו מחפה עלי' כדי שיתבייש ומתכפר לו, והקשה המ"א דהא אדרבא אמרינן בסוטה (דף ל"ב) אר"י משום רשב"י מפני מה תקינו תפילה בלחש כו' שהרי לא חלק הכתוב המקום בין חטאת לעולה כדי שלא לבייש את עוברי עבירה, וא"כ איך פירש רש"י שמי שבא לידו דבר עבירה בשוגג אינו מחפה עלי' כדי שיתבייש ויתכפר לו, והא אמרינן בסוטה שאין לפרסם אפי' בשוגג וביארתי שם דאע"ג דלא רמי עליו התורה לפרסם חטאו שהרי לא חלק הכתוב מקום בין חטאת לעולה, אעפ"כ אם מעצמו מפרסם חטאו בשוגג עדיפא טפי והראי' דהא יכול להביא שעירה, אעפ"י דמינכר בין זכר לנקיבה, אלמא דאם מעצמו מפרסם חטאו עדיפא טפי, וע"כ ניחא שפיר דמהא דמתניתין שהקדים הכתוב בחטאת שעירה לכבשה אין ראי' דאיפשר לומר הא דהקדים הכתוב שעירה תחילה, הוא משום דאם מביא שעירה הוא מתבייש דהא בשעירה דלא מכסי' באלי' מינכרא בין זכר לנקיבה וא"כ מתבייש. וע"כ אם רוצה להביא שעירה ע"כ הוא משובח יותר משום דקא מכסיף נפשי' וע"כ הקדים הכתוב גבי חטאת שעירה תחילה, אבל לעולם אימא לך דכבשים מובחרים במינם דהא כבשים קודמים לעזים בכל מקום, וא"כ מקרא ליכא ראי' רק ממתניתין מוכח דאמרינן כבשים קודמים לעזים בכל מקום יכול מפני שמובחרין במינן ת"ל אם כבש יביא קרבנו מלמד ששניהם שקולים, אלמא דמתניתין סברה דכבשים אינם מובחרין במינם, אבל מקרא לא מוכח מידי, וע"כ אמר רבינא דאפי' מקרא נמי לא קרא דכתיב אם כבש אם עז, אי בעי כבש לייתי אי בעי עז לייתי ופירש"י בפסחים בשלמים כתיב ובשלמים אין נפקותא לומר דשעירה משובח יותר דהא שלמים לא בא על חטא כלל, ע"כ הראי' מוכרח יותר ועיין בשילהי כריתות (דף כ"ח)

והנה הרמב"ם פסק (בפ"ט מה' תמידין ומוספין ה' א) ששעירת יחיד קודמת לכבשה אעפ"י ששניהם חטאת שהשעירה ראוי לבוא על הכריתות שמביאין עליו חטאת והכבשה אינו באה על שגגת ע"ז עכ"ל והוא מדאמרינן סוף הוריות (דף י"ג) שעירת יחיד קודמת לכבשת יחיד והא תני' כבשת יחיד קודמת לשעירת יחיד אמר אביי תנאי היא מ"ס שעירה עדיפא שכן נתרבתה אצל עכו"ם ביחיד ומ"ס כבשה עדיפא שכן נתרבתה באלי' [ועפי"ז ביארתי במ"א הא דאמריכן בשבת (דף עז) ר' זירא אשכחי' לרב יהודא כו' אמר לי' מ"ט עיזי מסגן ברישא והדר אימרי' א"ל כבריתו של עולם דברישא חשוכא והדר נהורא ומ"ט הכי מכסיין והני מגליין הכי דמכסיכן מינייהו מכסיין והני ללא מכסינן מינייהו מגליין ופירש"י מכסיכן בזנב והכי מגליין העזים אין להם אלי' וביארתי דהני ב' השאלות שייכן אהדדי דבלאו"ה איפשר לומר דהא דעיזי מסגן ברישא היינו משום מעליותא דאית בהו שהם באין נמי על חטא דעכומ"ז משא"כ בכבשה שאינה באה רק על שאר חייבי כריתות וע"כ אמרינן בהוריות (דף כג) דשעירה קודמח לכבשה וכן פסק הרמב"ם ולפי"ז הי' מיושב נמי השאלה השני' דמפני מה הני מכסיין והני מגליין דהטעם הוא דע"כ באה שעירה על חטא דעכומ"ז משום דאין להם אלי' ומינכרא בין זכר לנקבה וכמו דאמרינן בסוטה (דף ל"ב) חטאת דעכומ"ז משום דאין להם אלי' דלא סגי דלאו שעירה מאי איכא למימר התם נכסף וניזל כי היכי דנכפר עליו וכמו שהארכתי בספרי ע"י (שם) דעל עכומ"ז צריך דווקא שיהא מתבייש וע"כ הוה א"ש דה"ט דעיזי מסגי ברישא דמפני המעלה שיש בהם שהמה באים לכפר על חטא דעכומ"ז ג"כ ע"כ נתן הקב"ה בהם הטבע שיהא הולכים בראשונה וע"כ אין להם אלי' משום דהם באים על עכומ"ז וצריך שיהא ניכר בין זכר לנקבה כדי שידעו שהוא מביא חטאת כי היכי דניכסוף ויתכפר. וע"כ כשאמר לו שהטעם דהא דמסגי ברישא הוא משום דברישא חשוכא והדר נהורא וע"כ שאל לו מפני מה הני מכסיין והני מגלייו]

עכ"פ נתבאר שאע"פ שלא הטילה התורה עליו לפרסם את חטאו בשוגג דהא לא חלק הכתוב מקום בין חטאת לעולה אעפ"כ אם מעצמו מפרסם חטאו בשוגג כדי שיתבייש הוא משובח טפי, וכמו שביארתי לעיל שלא תקשה קושיא המ"א מהא דסוטה (דף ל"ב) על הא דספ"ב דחולין (דף מ"א) שפירש רש"י שמי שבא לידו דבר עבירה בשוגג אינו מחפה עליו כדי שיתבייש ויתכפר לו: