אבי הנחל פד

נעשה בו החומר של כרת, ע"כ חייב לצאת י"ש, משא"כ אם הוא מזיד בחמץ דנעשה בו החומר של כרת, וכיון שנעשה בו החומר של הכרת ממש, א"כ פטור מלצאת י"ש נמי, משא"כ בתרומה שהתשלומין הוא לכהן, ע"כ לא הוי לצאת י"ש, ע"כ אמרינן כיון דגלי גלי ופטור אף בהצטרף לזה כרת אחר

ולפי"ז הי' מיושב מה דאמרינן בכריתות (דף כ"ד) דרבי סובר דכל חלב לה' לרבות אימורי קדשים קלים למעילה דאיפשר לומר דמיירי אם אכל חלב בשוגג ששגג בחלב ג"כ, וע"כ כיון שלא הוי רק שוגג ע"כ חייב לצאת י"ש משא"כ בהזיד בחמץ שהזיד בכרת, וא"כ הוי כמו שנעשה בו החומר של כרת, ע"כ פטור אף לצאת י"ש לפי דעת מהרש"ל, וע"כ פטור ממעילה נמי, וכמו שכתבו התוס' כיון דליכא קרן וחומש פטור מאשם נמי]

ומעתה נחזור למה שביארתי תחילה בהירושלמי החילוק שבין אמדוהו למיתה וחי' דר"ל סובר דתחילה הי' לו הדין של חייבי מיתות שוגגין, אלא שחידוש הוא שחידשה התורה בחובל בחבירו, וריב"ח סבר דאומדנא של טעות הוי, וביארתי שע"כ בתשובה יש ג"כ ב' מיני תשובות, הא' תשובה שע"י יסורין או מלקות או תשובה שע"י יראה שאין המחילה אלא מכאן ולהבא, ע"כ הוי הזדונות נהפכים לשגגות דהוי המחילה כמו שגגה שהי' חטא אלא שלא בא לידי חיוב מיתה, ומשמי' הוא דרחמו עלי', משא"כ בתשובה מאהבה הוי שובו בנים שובבים שובבים דמעיקרא, וא"כ הוי כמו שלא הי' עליו חטא מעולם, וכמו שלא הי' עלי' חיוב כרת מעולם וכמו ריב"ל שאומר דאומדנא של טעות הוי כלומר כמו שלא הי' עלי' שום חיוב כרת מעולם

בזה יתבאר הכתובים (מלכים ב' כ) שוב ואמרת אל חזקי' נגיד עמו כה אמר ה' אלקי דוד אביך שמעתי את תפלתך כו' והוספתי על ימיך חמש עשרה שנה כו' ויאמר חזקי' אל ישעי' מה אות כי ירפא ה' לי כו' ויאמר ישעי' זה לך האות מאת ה' כי יעשה ה' הדבר אשר דבר הלך הצל עשר מעלות אם ישוב עשר מעלות, ויאמר יחזקי' נקל לצל לנטות עשר מעלות לא כי ישוב הצל אחרנית עשר מעלות כו' ויקרא ישעי' הנביא אל ה' וישב את הצל במעלות אשר ירדה במעלות אחז אחרנית עשר מעלות

ולכאורה צריך להבין מאי נ"מ אם האות שתעמוד השמש או שתשוב השמש, וכי מה נ"מ בנס, כיון שבין כך ובין כך הוא למעלה מדרך הטבע א"כ הוא אות, אך הענין יובן עפ"י מה שביארתי תחילה וכמו דכתיב בתחילת הפרשה בימים ההם חלה חזקי' למות ויבא אליו ישעי' בן אמוץ כו' צו לביתך כי מת אתה ולא תחי' וכמו דאמרינן בפ"ק דברכות (דף ד') מאי כי מת אתה ולא תחי' כו' א"ל השתא הב לי ברתך איפשר דגרמא זכותא דידי ודידך כו' א"ל כבר נגזרה גזירה, א"ל בן אמוץ כלה נבואתך וצא וכו'. [ובמ"א ביארתי שע"כ אמר לו כלה נבואתך וצא, והוא כמו דאיתא בנדרים (דף מ') כל המבקר את החולה גורם לו שיחי' וכל שאינו מבקר את החולה גורם לו שימות כו' אלא כל שאין מבקר את החולה אינו מבקש עליו רחמים לא שיחי' ולא שימות, וכתב הר"ן וזה לשונו נראה בעיני דה"ק פעמים שצריך לבקש רחמים על החולה שימות כגון שמצטער החולה בחליו הרבה ואי איפשר לו שיחי' כדאמרינן פרק הנושא (דף ק"ד) כיון דחזאי אמתא דרבי דעל כמה זימנין לבית הכסא ומנח תפילין וקא מצטער אמרה יהי רצון שיכופו העליונים את התחתונים כלומר דימות רבי כו' עיי"ש וע"כ כיון שאצל ישעי' הוחלט שימות עפ"י נבואתו ע"כ אמר לו כלה נבואתך וצא פי' שאין בביקור חולים שלך פעולה לפני בענין התפילה על החיות, כיון שהוחלט אצלו שימות כמו שאמר כבר נגזרה גזירה]

ולאח"כ שהי' דבר ה' אליו שוב ואמרת אל חזקי' נגיד עמו, כה אמר ה' אלקי דוד אביך שמעתי את תפלתך ראיתי את דמעתך הני רופא לך ביום השלישי, תעלה בית ה' והוספתי על ימיך חמש עשרה שנה, ע"כ לא ידע חזקי' באיזה אופן נתקבלה תשובתו, אם תשובתו אינו רק בבחי' רפואה כמו שאמר לו הנני רופא לך ביום השלישי תעלה בית ה', וע"כ הוי כמו שאמדוהו למיתה וחי' וא"כ אינו אלא בבחי' רפואה שמכאן ולהבא, וזה בבחי' תשובה מיראה וכמו דאיתא במדרש פי אמור תפילה לעני כי יעטוף כו' כמה דאת אמר והי' העטופים ללבן מהו העטופים ר"י ב"ח אמר לקושיא כי' תכתב זאת לדור אחרון זה דורו של חזקי' שהי' נטוים למיתה, ועם נברא יהלל יה, שבראו הקב"ה ברי' חדשה, וזהו ענין תפילה מאוחרת תפילה לעני כי יעטף שתחילה גוזרין עליו מיתה, ואח"כ כיון שגוזרין עליו מיתה הוי כמו שנעשה בו החומר של מיתה, וכמו שביארתי לעיל בענין הירושלמי שבשעה שגוזרין עליו מיתה הרי הוא כמו שנעשה בו החומר של מיתה, והראי' שאין צריך לשלם עד שעה שיקל, והטעם מפני שרשות ביד סנהדרין להמיתו וא"כ בדינו של הקב"ה כיון שגוזרין עלי' מיתה בודאי הוה כמו שנעשה בו החומר של מיתה, וכמו דכתיב למשפטיך עמדו היום כי הכל עבדיך וכמו דאיתא בנדרים (דף מ"א) כיון שהגיע קיצו של אדם הכל מושלין בו שנאמר והי' כל מוצאי יהרגני, רב אמר מן הדין קרא למשפטיך עמדו היום כי הכל עבדיך, רבה בר שילא אמרו לי' שכיב כו', אך משמי' היא דרחימו עליו, וחותמין אותו לחיים, ע"כ הוי כמו ברי' חדשה וע"כ הוי בבחי' תפילה לעני שאינו עולה רק לבסוף לאחר שמרחמים עליו וחותמים אותו לחיים. וזהו בבחי' תשובה מיראה שע"ז כתיב ארפא משובותיכם אבל בתשובה מאהבה עוקר החטא מעיקרא ונמצא שלא הי' עליו החומר של מיתה כלל כמו שהארכתי בזה בספרי ע"י (ס' א) וע"כ אמר חזקי' נקל לצל לנטות עשר מעלות לא כי ישוב הצל אחורנית עשר מעלות וכמו שפירש"י עשר מעלות אינו דבר הניכר כל כך לא כי אלא ישוב הצל ויהי' דבר תימא שראה שפנה היום לערוב וחזר להיות בוקר, ולפי מה שביארתי הוא שאם יעמוד השמש ולא ילך לא יהי' בזה אור רק מכאן ולהבא שהי' לו לילך ומעכשיו אינו הולך וא"כ אין זה תיקון רק בזמן דלהבא וא"כ אין זה מחילה על העונות רק מכאן ולהבא כמו דכתיב ארפא משובותיכם וכמו שביארתי בספרי ע"י שהרפואה הוא מכאן ולהבא אבל אם ישוב הצל אחורנית עשר מעלות זהו האות ותיקון בזמן דלעבר וכמו דכתיב שובו בנים שובבים דמעיקרא וכמו שביארתי בספרי ע"י שזהו בבחי' החכם שעוקר הנדר מעיקרא, והוי תיקון בזמן דלעבר, וזהו בבחי' תשובה מאהבה, וע"כ נתן לו הקב"ה אות שנתקבלה תשובתו בבחי' תשובה מאהבה שזדונות נעשה לו כזכיות ודו"ק, ועיין בספרי ע"י ( דרוש א)

ובמ"א ביארתי הא דאמרינן בברכות (דף י"ח) מי כהחכם ומי יודע פשר דבר מי כהקב"ה שיודע לעשות פשרה בין שני צדיקים כו' וגם הא דכתיב ויאמר יחזקי' נקל לצל לנטות עשר מעלות לא כי ישוב הצל עשר מעלות אחורנית והענין יובן עפ"י מאי דאמרינן התם דחזקי' אמר ליתי ישעי' גבאי דהכי אשכחן באלי' דאזיל לגבי אחאב דכתיב וילך אלי' להראות אל אחאב וישעי' אמר ליתי' חזקי' גבאי דהכי אשכחן ביהורם בן אחאב דאזיל לגבי אלישע מה עשה הקב"ה הביא יסורים על חזקי' ואמר לו לישעי' לך ובקר את החולה כו', ובזה יובן הא שאמר הנה לשלום מר לי מר, ואמרינן שם אעפ"י ששיגר לו הקב"ה שלום מר לי מר שתלה בזכות דוד אביו, ואיפשר לפרש ג"כ דאעפ"י שהוא לשלום שישעי' אתי לגבאי אעפ"כ, מר לי מר שבא אל חזקי' באופן ביקור חולים, אבל לא באופן לכבדו והנה ישעי' אמר לו צו לביתך כי מת אתה ולא תחי', וא"ל כבר נגזרה עליך גזירה, א"ל בן אמוץ כלה נבואתך וצא כך מקובלני מבית אבי אבא אפי' חרב חדה מונחת על צוארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים

ולכאורה צריך להבין דלמ"ד בר"ה (דף ט"ז) דצעקו קודם גז"ד נענים לאחר גז"ד אין נענים, א"כ כיון שאמר לו ישעי' כבר נגזרה עליך גזירה א"כ איך נתקבלה תפילתו, ע"כ נראה לי דאיפשר לומר כמו דאמרינן בירושלמי דמלך וציבור נידונים בכל יום שנאמר לעשות משפט עבדו ומשפט עמו ישראל דבר יום ביומו, וע"כ כיון שנידון בכל יום כמו הציבור וע"כ כיון דגז"ד דציבור נקרע, וכמו דאמרינן בר"ה (דף י"ז) אר"י גדולה תשובה שמקרעת גז"ד של אדם ואמרינן שם מיתבי השב בנתיים מוחלין לו לא שב בנתיים אפי' הביא כל אילי נביות שבעולם אין מוחלין לו, ומשני לא קשי' הא ביחיד הא בציבור, וע"כ גז"ד דמלך נמי נקרע. וכמו שביארתי בספרי נ"י (בא"כ) שמלך הוא כולל כללות הציבור וע"כ נקרע הגז"ד כמו בציבור, ואיפשר לומר שע"ז אמר כך מקובלני מבית אבי אבא שאפי'