אבי הנחל פג

אעפ"י שלקה אח"כ ונפטר מכרת, אפ"ה הוי כמו דעבדו בו שתי רשעיות

, ויש להביא ראי' לזה מהא שכתבו התוס' בכתובות (דף ל') בד"ה זר שאכל תרומה לאביי פטור וכתבו התוס' ואוכל תרומה בשוגג והזיד במעילה לרבי דאמר במיתה דחייב גזירת הכתוב הוא, וא"ת לאביי דפטר חייבי מיתות בי"ש אי ר' נחוני' ס"ל כרבי דאמר הזיד במעילה במיתה אמאי תני' בפ' כל שעה (דף כ"ט) האוכל חמץ של הקדש במועד מעל וי"א לא מעל והא כיון דגלי רחמנא גבי הקדש דלא שייך קלב"מ דאל"כ אין לך אדם שמועל בהקדש א"כ בפסח נמי דאיכא כרת ליחייב ולא הוי לן לממר דקלב"מ כו', וא"כ משמע דס"ל להתוס' דרבי ס"ל כר' נחוני' בן הקנה דאמרינן בכתובות (דף ל) דר' נחוני' בן הקנה הי' עושה את יוה"כ כשבת לתשלומין מה שבת מתחייב בנפשו ופטור מן התשלומין אף יוה"כ מתחייב בנפשו ופטור מן התשלומין, וא"כ קשה דאמאי פטור מן התשלומין הא יוה"כ מכפר, וא"כ לאחר שכיפר יוה"כ א"כ נפטר מן הכרת וא"כ אמאי פטור מהתשלומין דבשלמא הא שאמר דחייבי כריתות פוטר מהתשלומין אע"ג דאיפשר שיעשה תשובה, אעפ"כ לא פסיקא מילתא, אבל יוה"כ בודאי מכפר, וא"כ יפטר מהכרת ואמאי פטור מהתשלומין, וכ"ת דיוה"כ מכפר עם התשובה א"כ דלמא לא יעשה תשובה, זה אינו דהא רבי ס"ל בספ"ק דשבועות (דף י"ג) דבין עשה תשובה ובין לא עשה יוה"כ מכפר, בשלמא לרבא דס"ל בספ"ק דשבועות (דף י"ג) דמודה רבי בכרת דיומא כו' דלא מכפר בלא תשובה ניחא דלא פסיקא דילמא לא עשה תשובה, אבל לאביי דס"ל דאפי' כרת דיומא נמי מכפר בלא תשובה, וכרת דיומא לא משכחת לה אלא כגון דאכלי אומצא וחנקי' ומית, אבל בלאו"ה פטור מכרת וא"כ אמאי פטור מהתשלומין אלא ודאי דכיון דהי' עלי' חיוב כרת אע"ג דנפטר אח"כ אפ"ה פטור מלשלם

והנה התוס' בכתובות (דף ל') כתבו דזר שאכל תרומה לאביי פטור, וכתבו ואוכל תרומה בשוגג והזיד במעילה לרבי דאמר במיתה דחייב גזירת הכתוב הוא משמע דס"ל להתוס' דאיפשר לומר דרבי אית לי' הא דר' נחוני' בן הקנה דחייבי כריתות פטור מן התשלומין אלא דבמעילה גזירת הכתוב הוא, וקשה לי מהא דאמריכן בכריתות (דף כד) ר' אומר כל חלב לה' לרבות קדשים קלים למעילה, ואמאי הא כיון דמחוייב כרת מחמת איסור חלב א"כ איך יתחייב במעילה, דכל היכא דליכא קרן וחומש אשם נמי לא מחייב כפו שכתבו התוס' בפסחים (דף פ"ט), והתוס' כתבו דבמעילה לא אמריכן כיון דגלי גלי

אך לכאורה יש לדקדק קצת מה שהקשו התוס' דלדברי רבי דאמר הזיד במעילה במיתה, א"כ איך יתחייב במעילה, דלכאורה איפשר לומר דלא קשה מידי דהא מיתה אינו אלא בכזית כמו דאמרינן בפסחים (דף ל"ג) מה תרומה במיתה אף מעילה במיתה ושינה מה חרומה בכזית אף מעילה בכזית, וא"כ איפשר שימעול בשוה פרוטה וליכא כזית דלית בי' חיוב מיתה, והא ודאי דאעפ"כ מעל, וכמו שכתבו התוס' בפסחים (דף ל"ג) ואין לומר דאוקי באתרא מה מעילה דממון שוה פרוטה, אף מעילה דאכילה כן דהא אכילה דהקדש מאכילה דתרומה יליף והאיך יהי' בו מיתה אם לא כשיעור אכילת תרומה, דבשאר נהנה ליכא מיתה אלא אאכילה אמי' לרבי דומי' דתרומה, וא"כ לכאורה לא גרע אכילה בשוה פרוטה משאר נהנה בשוה פרוטה דליכא מיתה, ואעפ"כ איכא מעילה, וא"כ הכא נמי באכילה ואם כונת התוס' דבאכילה בעינן דווקא כזית צ"ע דאמאי יהי' גרוע משאר נהנה, ועיין בתוס' דמעילה (דף ט"ו) קדשי מזבח מצטרפין זה עם זה למעילה, אם אכל בשר עולה זוחצי זית ומבשר עולה אחרת חצי זית חייב קרבן מעילה, וכן למ"ד לקמן (דף יח) דמעילה בשוה פרוטה אם אכל מצי שוה פרוטה מזו וחצי שו"פ מזו חייב עכ"ל ואיפשר לומר משום דקרא סתמא כתיב דחייב קרבן מעילה ומשמע אפי' אכל כזית וכן יש לדקדק בספ"ה דכריתות (דף כ"ד) דתני' רבי אומר כל חלב לה' לרבות אימור' קדשים קלים למעילה ומעילה איסור מיתה וקא אחי וקא חייל על איסור חלב דאיסור כרת הוא ומביא ראי' מזה דר' ס"ל דבקדשים גלי קרא ואמאי דילמא מיירי דליכא כזית חלב ואיכא שוה פרוטה ומדויק לשון כל נמי כמו דאמריכן ביומא (דף ע"ב) כל לרבות חצי שיעור, וכ"ת דכיון דבשעת זריקה לא חל מחמת שהי' כזית ע"כ לא חל נמי אח"כ אעפ"י שנטל חצי שיעור וכמו דאמריכן במנחות (דף ק"ב) דבמעילה כין דפקעה קדושתו במאי הדרא רבבא עלי' והכא נמי כיון שהזריקה מביאה לידי מעילה בקדשים קלים א"כ כיון דבשעת זריקה לא חל א"כ איך חל אח"כ, זה אינו דהא דלא חל היינו משום דאין איסור חל על איסור וח"כ איסור מעילה מתלה תלי וכי פקע איסור חלב חל איסור מעילה כמו דאמרינן ביבמות (דף ל"ב) אך לפי מה שביארתי בספרי נ"י (ס' י') דבכל האיסורים כיון דלא חל מתחילה אינו חומר וקל ע"י שנעשה ח"ש הוי א"ש עיי"ש ועוד איפשר דאי מיירי בחצי כזית חלב א"כ מאי קמ"ל קרא דכל חלב לה' אלא ודאי דמיירי דחל מעילה אפי' אם יש כזית מן הנבילה ועיין במ"ל ברמב"ם בריש הלכות מעילה וכן יש לדקדק לעיל בפסחים (דף כ"ט) דקאמר האוכל חמץ של הקדש במועד מעל, ואמרינן התם דס"ל כר' נחוני' בן הקנה דאמר דח"כ פוטר ג"כ מהתשלומין ואמאי הא איפשר שיהי' פרוטה ופחות מכזית, וליכא כרת משום חמץ, ואיפשר לומר זה אוכל חמץ משמע דאכל כשיעור דהיינו כזית וכן יש לדקדק לכאורה מהא שכתבו התוס' בזבחים (דף מ"ה) דתנן דברים שאין חייבין עליהם משום פיגול חייבין עליהם משום פיגול חייבין עליהם משום נותר וטמא חוץ מן הדם ור' שמעון מחייב בדבר שדרכו לאכול, אבל העצים והלבונה והקטורת אין חייבים עליו משום טומאה, והקשו התוס' דמאי אירי' משום דאין נאכלים תיפוק לי' דאין איסור טומאה חל עליהם דהא יש בהם מעילה ור"ש הוא דאמר דאין פיגול בעולין ואין נותר בעולין לפי שאין איסור חל על איסור, וא"כ לכאורה נמי איפשר לומר דמיירי דלית בה שוה פרוטה, וא"כ לית בה מחמת מעילה רק חצי שיעור, וכה"ג אמרינן בכריתות (דף כ"ג) חתיכת חלב וחתיכת חלב נותר, א"ל רבא לר"כ וליתני נמי אשם ודאי דנותר דקודש הוא, א"ל דלית בה שוה פרוטה, והא מעיקרא דאית בה שוה פרוטה עסיקינן דקתני אשם ודאי כו' והא יש אוכל אכילה אחת דקתני בי' נותר וקתני מביא ארבע חטאות ואשם א' א"ל ההיא בגסה וההיא בדקה ופירש"י אכילה גסה שאכל הרבה כו', אי נמי הכא בימות החמה איפשר לומר דהאי לישנא אינו רוצה לתרץ דהתם מיירי בגסה שאכל הרבה וע"כ איכא מעילה דהא אמרינן התם אלא בכזית א' קמיירי בשני זיתים לא קא מיירי ועיי"ש] עכ"פ אמאי לא משני דלית בה שו"פ, אך הא לא קשה מוידי דזה קאי אליבא דר"ש, ור"ש אית לי' דלמכוח בכל שהוא לא אמרו כזית אלא לענין קרבן, וא"כ לענין מעילה נמי אע"ג דלא כתיב לשון אכילה, אעפ"כ לר"ש בכל שהוא ובדרוש (א) הארכתי בזה אם לענין מעילה קאמר נמי ר"ש דכל שהוא למכות [ועיין בספרי נ"י (ס' י) מה שהארכתי בזה

אך מה שהקשתי לעיל דאיך ס"ד דהתוס' דרבי ס"ל כר' נבה"ק דחייבי כריתות פוטר וא"כ איך אמר רבי בכריתות (דף כ"ח) כל חלב לה' לרבות קדשים קלים למעילה הא כיון דחייבי כריתות פוטר, וכתבו התוס' התם דאפילו חייבי כריתות שוגג נמי פוטר וא"כ איך יתחייב מעילה הא חייב כרת, וא"כ פטור ממעילה, וכ"ת כיון דרבי סובר דהזיד במעילה במיתה, וא"כ גלי קרא דלא אמריכן דמיתה פוטר וה"ה כרת נמי, הא כתבו התוס' התם דלא אמרינן כיון דגלי גלי וכמו שהוכיחו מהא דפסחים (דף כט) לענין האוכל חמץ של הקדש במועד מעל, [ואיפשר לומר דהתוס' כתבו דר' נבה"ק יסבור כרבי דהזיד במעילה במיתה, ולא דרבי סובר כר' נחוני'], ובמ"א ביארתי לפי מה שכתב הקצה"ח (ס' כ"ח) מה שכתב הרש"ל שיש חילוק בין היכא דנעשה בו החומר כגון חייבי מיתות במזיד להיכא דלא נעשה בו החומר, דהיכא נעשה בו החופר בפועל ממש א"כ פטור אף לצאת י"ש, משא"כ היכא דלא נעשה בו החומר, וע"כ אמרינן בסנהדרין (דף ע"ב) דאהדרינהו רבא להנהו דיכרי דהתם כיון שיש לו דין רודף הוי כפו שנעשה בו החומרא דהא הי' רשות לכל א' להציל את הנרדף, ובמעילה מה שמביא קרבן מעילה הוי כמו לצאת י"ש, וע"כ היכא שהוא שוגג ע"כ חייב קרבן מעילה דהוי לצאת י"ש, משא"כ אם יש עליו כרת במזיד ולפי מה שכתב הקצה"ח איפשר לומר דלא כמו שנדחקו התוס' לחלק בין מעילה לתרומה דתשלומי תרומה הוא בתורת כפרה, וע"כ אפילו יש כרת אחר נמי אינו פוטר דכיון דזהו משום כפרה ובכפרה לא אמריכן קלב"מ, משא"כ במעילה אע"ג דגלי קרא אליבא דרבי דאמר הזיד במעילה במיתה, אפ"ה אם יש כרת א' דהיינו האוכל חמץ של הקדש אמרינן דלרנבה"ק פטור, דלא אמרינן כיון דגלי גלי. ולפי מה שכתב הקצה"ח א"צ לכל זה, אלא דבתרומה אמרינן כיון דגלי קרא דאין המיתה פוטר, א"כ הוא הדין כרת נמי אינו פוטר דכיון דחידש לן רחמנא שאין המיתה פוטר א"כ הוא הדין שאין הכרת פוטר נמי, משא"כ במעילה דחייב בשוגג אפי' לרבי דאמר הזיד במעילה במיתה, אעפ"כ אין זה חידוש, כיון דמעילה הוא ענין כמו לצאת י"ש, וא"כ הוא הדין בכל הדברים שחייב לצאת י"ש, וע"כ האוכל חמץ של הקדש, שהוא מזיד בחמץ פטור, דלא שייך לומר כיון דגלי גלי דזה אינו רק בשוגג דלא