אבי הנחל פא

א"ר יוסי לית כאן משיכביד (ט"ס וצ"ל משיקל) אלא משעה ראשונה, נ"ל דהוא טעות הדפוס, וגרסינן לי' אח"כ, וכן צ"ל מתניתא מסייעא לרשב"ל אמדוהו למיתה וחי' מאימתי מונין לו משיקל, הדא אמרה חידוש מקרא הוא שיתן, אין תאמר אומד של טעות הי', יתן עד שעה שימות, והוא ט"ס וצ"ל יתן משעה הראשונה, פי' שאומר דמתניתא מסייע לרשב"ל שאומר דחידוש הוא שחידשה תורה בחובל בחבירו דאין חייבי מיתות שוגגין פוטרתו, דהא אמרינן דאמדוהו למיתה וחי' מאימתי מונין לו משיקל, פי' שמשהיקל צריך לשלם, משום דאע"ג דאמדוהו למיתה, אעפ"כ משעה שהיקל נמצא דאינו חייב מיתה, ואע"ג דהוי כחייבי מיתות שוגגין וכמו שכתבו התוס', אפ"ה חייב לשלם, וא"כ לרשב"ל שאומר דחידוש הוא שחידשה תורה, וע"כ חייב לשלם משיקל, אבל תחילה קודם שהכביד פטור מלשלם, דאז כיון דאמדוהו למיתה ה"ל כחייבי מיתות ממש, וע"כ פטור, רק אח"כ לאחר שהיקל ה"ל כחייבי מיתות שוגגין ע"כ צריך לשלם משעה שיקל, אבל תחילה כשאמדוהו למיתה והיקל כיון שהי' רשות ביד ב"ד להורגו הוה כמו דאתעביד בי' מיתה ממש, וע"כ פטור, אבל לאחר שיקל נמצא דאינו מחוייב מיתה ולא הוי רק כחייבי מיתות שוגגין, וחייבי מיתות שוגגין חייבין משום דחידוש הוא שחידשה תורה, אבל לריב"ח שאומר אומד של טעות הי' א"כ אמדוהו למיתה וחי' אגלאי מילתא למפרע דאומד של טעות הי', א"כ אמאי אינו נותן לו רק משעה שיקל, ואמאי אינו נותן לו משעה ראשונה כיון דאגלאי מילתא דאומד של טעות הי' ולא הי' עליו חיוב מיתה כלל, א"כ יתן משעה ראשונה

ובכאן צריך לגרוס א"ר יוסי לית כאן משיכביד אלא משעה ראשונה, וכבר בארתי שהוא ט"ס וצ"ל לית כאן משיקל, אלא משעה ראשונה פי' שר' יוסי אומר לית כאן משיקל אלא משעה ראשונה פי' אפילו לר"ל שאומר חידוש מקרא הוא שיתן, אעפ"כ צריך ליתן משעה ראשונה, דכיון דחי' אח"כ, א"כ לא הוי רק כחייבי מיתות שוגגין, וחייבי מיתות שוגגין חייב לר"ל דאמר חידוש הוא שחידשה תורה, דלא ס"ל כמו שביארתי מתחילה דכיון דאמדוהו למיתה, א"כ בשעה שאמדוהו והי' רשות ביד ב"ד להורגו א"כ הוי כמו דעבדו בי' החומר של מיתה ממש, ע"כ חומר יותר מחייבי מיתות שוגגין (וכה"ג כתב הקצה"ח גבי רודף בסנהדרין (דף ע"ב) דהוי כמו שעבדו בו החומר של מיתה ממש, עיי"ש לענין מה שכתב דאם עבדו בי' החומר של מיתה ממש פטור אפילו לצאת יי"ש נמי, ותירץ בזה הקושי' של התוס' גבי הכהו דיכרי' עיי"ש ודו"ק] ור' יוסי סובר דלא הוי רק כחייבי מיתות שוגגין, וע"כ אפילו לר"ל שאומר דחידוש הוא שחידשה תורה בחובל בחבירו דאפילו חייבי מיתות שוגגין נמי פטור, ע"כ צריך שיתן משעה ראשונה, וכמו לריב"ח שאומר דאומד של טעות הי' ואין בזה נ"מ ביניהן ודו"ק

ובזה יתבאר הגמ' דסנהדרין (דף ע"ח) דאמרינן התם תני' אידך אמדוהו למיתה אומדין אותו לחיים כו' אמדוהו למיתה והקל ממה שהי' אומדין אותו אומד שני לממון, ואם לאחר מכן הכביד ומת משלם נזק וצער ליורשים, מאימתי משלם משעה שהכהו וסתמא כרבי נחמי', ופירש"י משעה שהכהו אומדין כמה הי' יפה קודם הכאה, וכמה הי' יפה אחר ההכאה, ולא אמרינן הואיל ועד השתא לא אמדוני' והשתא הוא דאמדינן לי' לממון נאמדי' כדקאי השתא, והרי היקל ומפסדינן לי' לניזק עכ"ל, והנה בגמ' הנוסחה מאימתי משלם, ורש"י כתב אימתי משלם ופירש"י כלומר מאיזה שעה אומדין אותו כשהיקל, ולפי מה שהבאתי הירושלמי הוא דקאמר מאימתי משלם, פי' אם צריך לשלם משעה שאמדוהו למיתה, וכמו דשקיל וטרי' בירושלמי אם אינו משלם רק מעת שהיקל, אבל לא מעת שאמדוהו למיתה, דהא הי' חייב אז מיתה, ואיפשר דהוי כמו שעבדו בי' החומר של מיתה, וע"כ פטור אפילו למ"ד חידוש מקרא הוא שיתן. וע"כ אומר מאימתי משלם משעה שהכהו בבבא דאמדוהו למיתה והוקל ממה שהי' ולאחר מכאן הכביד ומת ואליבא דר' נחמי' דבבבא הראשונה דאמדוהו למיתה אומדין אותו לחיים מילתא דפשיטא היא דצריך לשלם אפילו משעה ראשונה אליבא דריב"ח שאומר דאומד של טעות הי', דא"כ לא הי' עליו חיוב מיתה, אבל אם הקיל ממה שהי' ולאחר מכאן הכביד ומת, דנמצא דלא נוכל לומר כל כך אומד של טעות הי' אלא דמ"מ פטרינן לי' משום דהיקל בנתיים, אפ"ה צריך לשלם אפי' משעה ראשונה, או משום דאעפ"כ אומד של טעות הי' אפי' בכה"ג, או משום דס"ל כר' יוסי בירושלמי דלא הוי כמו שעבדו בי' החומר של מיתה ממש, וא"כ לא הוי רק כחייבי מיתות שוגגין דחייבים למ"ד חידוש מקרא הוא שיתן, ודוק היטיב, [ודע דמהירושלמי דקאמר נתן מהו שיטול מוכח דבמקום דאמרינן דקים לי' בדרבה מיני' לא מהני אפי' תפס, דאלת"ה אפילו תאמר דפטור מ"מ הא תפס ודו"ק]

וא"כ נתבאר מהירושלמי דכיון דאמדוהו למיתה ה"ל כחייבי מיתות שוגגין ופטור מלשלם, ולפ"ז ניחא מה שהקשה הבעה"מ דאמאי לא מוכיח דפליגי תנאי אר' חנני' בן גמליאל דאמר דכל חייבי כריתות שלקו נפטרו מידי כריתתן, דאל"כ א"כ אמאי צריך ר' עקיבא לומר דחייבי כריתות ישנן בכלל מלקות ארבעים שאם עשה תשובה ב"ד שלמעלה מוחלין לו וחייבי מיתות ב"ד אם עשה תשובה אין ב"ד שלמטה מוחלין לו תיפוק לי' דחייבי כריתות שלקו נפטרו מידי כריתתן, וא"כ ליכא ב' רשעיות, משא"כ חייבי מיתות ב"ד ומחייבין לי' בתרי מלקות ומיתה, אלא ודאי דפליגי אר' חנני' ב"ג דחייבי כריתות שלקו לא נפטרו מידי כריתתן, דלפי מה שביארתי לא מוכח מידי דכיון דאמדוהו למיתה וחי' ה"ל כחייבי מיתות שוגגין, א"כ הכא נמי אם נתחייב כרת ואח"כ נפטר ע"י מלקות, ה"ל כחייבי כריתות שוגגין, דהא תחילה אמדוהו לכרת דהא נתחייב כרת בב"ד שלמעלה, וע"כ אעפ"י דכיון שלקו נפטרו מידי כריתתן, ה"ל כאמדוהו למיתה וחי', וא"כ ה"ל כחייבי כריתות שוגגין, וא"כ איכא ב' רשעיות, ע"ז אומר ר' עקיבא הטעם שחייבי כריתות ישנן בכלל מלקות ארבעים שאם עשו תשובה ב"ד שלמעלה מוחלין לו, וכמו שביארתי שע"י תשובה עוקר החטא מעיקרא, וע"כ ה"ל כמו דמשני דאגלאי מילתא למפרע דאומד של טעות הי', וא"כ אגלאי מילתא למפרע דלא אמדוהו למיתה כיון שעוקר החטא של כרת למפרע, משא"כ אם הכפרה ע"י מלקות דאז לא הוי כמו שעוקר החטא למפרע, אלא כמו שאמדוהו למיתה וחי'

ובזה יתבאר כמו שביארתי הא דאיתא ביומא (דף פ"ו) דכתיב שובו בנים שובבים דמעיקרא, וכתיב ארפא משובותיכם. ומשני לא קשי' כאן מאהבה כאן מיראה, דביראה זדונות נעשה לו כשגגות משא"כ בתשובה מאהבה כתב שובו בנים שובבים דמעיקרא, והוא כמו שביארתי דבתשובה מיראה ה"ל כאמדוהו למיתה וחי', וכמו שביארתי לעיל מן הירושלמי דאמדוהו למיתה וחי' ה"ל כחייבי מיתות שוגגין, משא"כ בתשובה מאהבה ה"ל כמו דמשני ריב"ח דאגלאי מילתא למפרע דאומד של טעות הי' אף דבמה שביארתי שם בספרי ע"י ח"א (ס' ה) לחלק בין מחילה דמעיקרא למחילה שמכאן ולהבא, לפי מה שבארתי שם דהלאו דלא תגזול נאמר על פחות משו"פ ג"כ ואין הטעם משום חצי שיעור כמו שכתב המ"מ דדין פחות משו"פ כחצי שיעור באסורין עיי"ש, והכי משמע נמי מדפריך בסנהדרין (דף נ"ז) ליכא מידי דלישראל שרי ולב"נ אסור ופריך והרי פחות משו"פ כו' ואם הטעם דפחות משו"פ הוי ח"ש א"כ מאי פריך הא איתא ברמב"ם (ה"מ פ"ח ה"ט) וכן חייב על אבר מן החי ועל בשר מן החי בכל שהוא שלא ניתנו השיעורין אלא לישראל בלבד, ואם איתא דפחות משו"פ הוא משום ח"ש א"כ מאי פריך בפחות משו"פ, ומשני משום דלאו ב"מ נינהו הא באבר מן החי ובשר מן החי ליתא לשינוי', ואעפ"כ ב"נ מוזהר אפילו על פחות מכשיעור, אלא ודאי משום דעיקר הלאו נאמר אפי' על פחות משו"פ, וא"כ לפי"ז דעיקר הלאו נאמר אפילו על פחות משו"פ ג"כ, א"כ מ"ט אינו לוקה וכמו דאמרינן שם בכתובות (דף ל"ב) בחובל בחבירו פחות משו"פ, ושם ביארתי דהטעם משום דפחות משו"פ הוי מחילה והוי כמו תשלומין, ע"כ אינו לוקה ומשלם משא"כ בחובל בחבירו דלא קפיד מתחילה על חיוב ממון של פחות משו"פ, רק על צער החבלה וע"כ כיון דלא קפיד מתחילה ע"כ הוי כמו מחילה דמעיקרא, וע"כ לא הוי במקום תשלומין, משא"כ בגוזל מחבירו פחות משו"פ. דגזילה הוי כמו ויגזול את החנית מיד המצרי, וע"כ כיון דקפיד מתחילה ומחל לו אח"כ הוי המחילה כמו תשלומין, וע"כ אינו לוקה ומשלם.