אבי הנחל עט

[ועיין בירושלמי (פ"ק דמגילה ה' י"א) וב"כ בזמן הזה רשאי לעשות כן זכרים ונקבות ענין ר' אבהו בשם ריב"ח ואת הפרות העלו עולה לה' וכתב הק"ע בבבלי פ"ב דע"ז (דף כ"ד) פריך דילמא בבמת יחיד דאמר ר' אדא בר אהבא עולת נקיבה כשירה בבמת יחיד דכתיב ויקח שמואל טלה חלב א' ויעלהו לעולה ויעלהו זכר משמע ארנב"י ויעלה כתיב ע"כ, א"כ א"א למשמע מינה התירא לב"כ להקריב נקיבה בבמה גדולה מיהו הירושלמי לשיטתו דאמרינן לקמן (ה' י"ב) א"ר אבא בר כהנא ג' עבירות הותרו בשיו של שמואל הוא ועורו ומחוסר זמן ולוי הי' ואס"ד דסובר דנקיבה הי' ה"ל לח למיחשב נמי הא אלא ודאי דסובר דויעלהו כתיב וזכר הי' ואפי' בבמת יחיד נקיבה פסולה לעולם וגבי פרות התירו להקריב נקיבות משום דקרבן עובד כוכבים הי' עכ"ל, (והא שהוכיח דה"ל למיחשב נמי הא דנקיבה הי' אלא ודאי דסובר דויעלהו זכר הוא שגה קצת בזה וטפי ה"ל לומר דלדעת הירושלמי אין הוכחה דנקיבה הי' דהא דנקיבה הי' עיקר ההוכחה כמו שפירש רש"י בע"ז (דף כ"ד) מנין לעולת נקיבה שהי' כשירה בבמת יחיד שנאמר ויקח שמואל טלה חלב א' ופי' רש"י טלה חלב רחל ומניקה את בנה וא"כ כיון דהירושלמי קאמר דהותר מחוסר זמן אלמא דמפרש דטלה חלב היינו שהוא יונק, א"כ אין ראי' דעולת נקיבה הי', וא"כ אין ראי' דעולת נקיבה כשירה בבמת יחיד, ומה שכתב שם עוד הק"ע וזה לשונו, אך קשה דבבבלי שם פריך לר"א דאמר אין לוקחין קרבנות מעובדי כוכבים ומזלות דחיישינן לרביעה מהא דכתיב ואת הפרות העלו עולה לה', ומשני הוראת שעה הי' ה"כ מסתברא דאלת"ה עולת נקיבה מי איכא ומאי קושי' דילמא במת יחיד וכדר"א בר אהבה ומאי דייק לי' מדהוי נקיבה הא איכא לשנוי' דשאני התם דקרבן עובדי כוכבים הי' שמחק שמתחילה נתנו את הפרות לעולה ובזבחים תני' דקרבן עובדי כוכבים זכרים ונקיבות לעולות וי"ל אי ס"ד דאין ניתרת בבמת יחיד ומטעם דהוי קרבן עובדי כוכבים הוא דהתירו נקיבה א"כ לא הי' לישראל להקריבן כי היכי כו' א"כ ה"נ בשעת היתר הבמות אין לישראל להקריב קרבן שאסור לישראל להקריב ודוחק עכ"ל, גם בזה שגה דודאי אסור לישראל להקריב עולה נקיבה רק שהעובד כוכבים בעצמו מותר להקריב, והש"ס דילן סובר דישראל הקריבו ולא סרני פלשתים, דאי אמרינן דסרני פלשתים הקריבו לא הוי קשה לי' לר"א כלל האיך הקריבו דהא חיישינן לרביעה, דזהו דווקא בישראל אבל בב"נ כיון דמותר להקריב בעלי מומין מותרים להקריב ג"כ את הנרבע כמו דאמרינן בחולין (דף כ"ג) כי משחתם בהם מום בם כל מקום שמומין פוסלין דבר ערוה וכו' נמי פוסלין, וא"כ כיון שלב"נ מותרים להקריב בעלי מומין ה"כ מותרים להקריב הנרבע וכמו שהארכתי בזה (בדרוש ג) אלא ודאי דהש"ס סוגר דישראל הקריבו וישראל אסורים להקריב אפי' קרבנות של ב"נ אם הם שרובע ונרבע, וה"נ עולת נקיבה אסורים להקריב, וכמו שהביא הרד"ק המדרש (שמואל ח' ז) ואת הפרות העלו עולה אנשי בית שמש בקעו עצי העגלה והעלו הפרות עולה כי הותרו הבמות משחרבה שילה ונקיבה כשירה בבמת יחיד ויש בדרש שאמר רז"ל כי סרני פלשתים העלו אותה כי ר' אליעזר אומר שאין מקריבין מבהמות עובדי כוכבים והקשו לו זה הפסוק ותירץ וכי מסרני פלשתים אנו למידין ובמקום אחר אמרו הוראת שעה הי' זהו לדעת ר' אליעזר אם ישראל הקריבוהו]

הרי נתבאר דכיון דהתפלל אלי' ענני ה' ענני ענני שתרד אש מן השמים וענני שלא יאמרו מעשה כשפים הם, שהוא כמו שכתבו התוס' בסנהדרין (דף פ"ט) שלא אמרו לו מפורש שיקריב שחוטי חוץ רק שעשה למיגדר מילתא, וע"כ אם יאמרו לו מעשה כשפים הם א"כ הרי עבר על שחוטי חוץ, כיון שיאמרו מעשה כשפים הם א"כ לא הי' למיגדר מילתא, והכי משמע במדרש (פ' מסעי פ' כ"ג) מלפנו מבהמות הארץ אמר להם הקב"ה למדו מפרו של אלי' שבשעה שאמר אלי' לעובדי הבעל בחרו לכם הפר הא' ועשו ראשונה כי אתם הרבים כו' מה עשה אלי' אמר להם בחרו שני פרים תאומים מאם א' הגדילים על מרעה א' והטילו עליהם גורלות א' לשם הבעל כו' נתקבצו כל נביאי הבעל ונביאי האשרה ולא יכלו לזוז את רגלו עד שפתח אלי' ואמר לו לך עמהם השיב הפר כו' אני וחבירי יצאנו מבטן אחת כו' והוא עלה בחלקו של מקום ושמו של הקב"ה מתקדש עליו ואני עליתי בחלק הבעל להכעיס את בוראי אמר לו אלי' פר פר אל תירא לך עמהם ואל ימצאו עלילה שכשם ששמו של הקב"ה מתקדש על אותו שעמי כך מתקדש עליך, אמר לי וכך אתה מייעצני כו' שאיני זז מכאן עד שתמסרני בידם שנאמר ויקחו את הפר אשר נתן להם ומי נתן להם אלי' כו' עכ"ל, ולפי מה שביארתי אמר להפר אל תירא שכשם ששמו של הקב"ה מתקדש על אותו שעמי כך מתקדש עליך, דאי לאו משום קידוש השם לא הי' מותר להקריב אף פר שלו, אך שמותר משום למיגדר מילתא, וא"כ איכא מיגדר מילתא אף בהפר השני

וע"כ אחיי ורעיי כמה צריך ליזהר בענין התפילה, וכמו דאיתא במדרש (ש"ה) דבר אחר כחוט השני שפתותיך זה לשין של זהורית ומדברך נאוה זה שעיר המשתלח אמרו ישראל לפני הקב"ה רבש"ע אין לנו לשון של זהורית ושעיר המשתלח אמרו להם כחוט השני שפתותיך, והענין הוא כמו דאמרינן ביומא (דף ס"ז) ת"ר בראשונה הי' קושרין לשון של זהורית על פתח האולם מבחוץ הלבין היו שמחין לא הלבין היו עצבין כו' וע"ז אמרו ישראל לפני הקב"ה אין לשון של זהורית ושעיר המשתלח לידע אם יצאנו זכאים ביום הדין או לא שע"י לשון של זהורות הי' יודעים הלבין היו שמחין לא הלבין היו עצבין, ע"ז אמר להם כחוט השני שפתותיך והוא כמו דתנן בברכות (דף ל"ד) אמרו עליו על ר' חנינא בן דוסא שהי' מתפלל על החולים ואומר זה חי וזה מת אמרו לו מניין אתה יודע אמר להם אם שגורה תפילתי בפי יודע אני שהוא מקובל ואם לאו יודע אני שהוא מטורף, וא"כ ע"י התפילות יוכלו ישראל לידע כמו ע"י לשון של זהורית, וע"ז אמר להם כחוט השני שפתותיך שע"י השפתים אנו יכולים לידע כמו ע"י לשון של זהורות וכמו דאמרינן בברכות (שם) מה"מ אמר ריב"ל דאמר קרא בורא ניב שפתים שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר ה' ורפאתיו ופירש"י כשהניב בריא באדם אז מובטח על השלום, והענין שאמרו אין לנו שעיר המשתלח ולכאורה צריך להבין הלא יש כמה שעירים ביוה"כ שעיר הפנימי והחיצון אך הענין דשעיר הפנימי והחיצון וכן כל השעירים הי' באין לכפר על טומאת מקדש וקדשיו כמו דאיתא בשבועות (דף ב) אמר להם כולן באין לכפר על טומאת מקדש וקדשיו, וא"כ עתה בעו"ה שאין לנו ביהמ"ק ולא קדשים א"צ לשעירים, אבל שעיר המשתלח שהוא בא לכפר על שאר עבירות, ע"כ אמרו ישראל לפני הקב"ה דאין לנו שעיר המשתלח, ע"ז אומר כחוט השני שפתותיך ומדברך נאוה שהתפילה היא במקום קרבן ויהי רצון שיקובלו תפילתינו, וה' יחתמנו לחיים אמן

דרוש לשבת תשובה

בספרי ע"י (דרוש א) הבאתי הירושלמי (פ"ב דמכות) שאלו לחכמה חוטא מהו עונשו, אמרה חטאים תרדף רעה שאלו לנבואה חוטא מהו עונשו, אמרה הנפש החוטאת היא תמות, שאלו לתורה חוטא מהו עונשו, אמרה יביא קרבן ויתכפר, שאלו להקב"ה חוטא מהו עונשו אמר יעשה תשובה הדא הוא דכתיב טוב וישר ה' ע"כ יורה חטאים בדרך עכ"ל הירושלמי וכתבתי שם שצריך להבין מה מעלה יש בתשובה יותר מכל אינך תקנות, אם מפני שהוא קל יותר מאינך אי שיש עוד מעלה בתשובה יותר מכל התקנות, והענין יובן בהקדם הא דתנן בסיף מכות (דף כ"ג) כל חייבי כריתות שלקו נפטרו מידי כריתתן כו' וא"ר יוחנן חלוקים עליו חביריו על ר"ח ב"ג כו' והקשה הבעה"מ דהא מוכח להדי' דרבנן פליגי אר' חנני' בן גמליאל, דהא אמרינן במכות (דף י"ג) אחד חייבי כריתות וא' חייבי מיתות ב"ד ישנן בכלל מלקות ארבעים דברי ר' ישמעאל, ר' עקיבא אומר חייבי כריתות ישנן בכלל מלקות ארבעים שאם עשה תשובה ב"ד שלמעלה מוחלין לו, חייבי מיתות ב"ד אין בכלל מלקות ארבעים שאם עשה תשובה אין ב"ד שלמטה מוחלין לו, ואם איתא דלא פליגי רבנן אר' חנני' ב"ג דחייבי כריתות שלקו נפטרו מידי כריתתן, א"כ למה צריך לומר הטעם משום דאם עשה תשובה ב"ד שלמעלה מוחלין לו תיפוק לי' דלא הוי ב' רשעיות מלקות וכרת דהא כיון שלקו נפטרו מידי כריתתן, וא"כ ליכא אלא מלקות בלחוד, וכן קשה דמאי פריך הש"ס ולר' עקיבא אי הכי חייבי כריתות נמי מאי אמרת שאם עשו תשובה השתא מיהא