אבי הנחל עח

הל"ל מי ששחט וכן מי שהעלה חייב אשר ע"כ נ"ל דכולה חדא מילתא היא עכ"ל, ונ"ל דהרמב"ם סובר כמו שכתבו התוס' בזבחים (דף נ"ט) וביומא (דף ס"ז) דסובר ר' יוחנן כר' יהודא דשרי להקטיר ברצפת העזרה בזבחים (דף נ"ט) דביום ההוא קידש המלך תוך החצר דברים ככתבן, דשרי להקטיר על ריצפת העזרה, ומה שכתבו התוס' דלא מסתבר דלשרי ר' יהודה בשעה שהמזבח פגום, אלא בשעה שהמזבח כשר, דהא סובר הרמב"ם דכיון דקידש ריצפת העזרה שרי להקטיר אעפ"י שאין מזבח והא דאמרינן בזבחים (דף נ"ט) מנין למזבח שנפגם שכל הקדשים שנשחטו שם פסולין ומפיק לה מדכתיב וזבחת עליו את עולתך ואת שלמיך זהו דווקא לענין זביחה, אבל לא לענין הקטרה, וכן לענין זריקת דמים בעינן מזבח, ואע"ג דר' יוחנן סובר בזבחים (דף נ"ט) דבע"ח נדחים, א"כ מ"ט יתחייב על העלאה בחוץ, הרמב"ם אזיל לטעמי' שכתב דהשוחט בחוץ בלילה חייב הואיל והשחיטה בלילה כשירה בחוץ, וכן אם העלה בלילה מזה ששחט בחוץ בלילה חייב, אלמא דלענין העלאה אעפ"י שהוא פסול, אעפ"כ כיון דהפסול הוא רק מצד קדשים, אבל לא מצד שחיטת חולין דכשר בלילה, ע"כ חייב נמי על העלאה

ועוד דהא ר' יוחנן לטעמי' אזיל, דאמרינן בזבחים (דף פ"ד) א"ר יוחנן השוחט בהמה בלילה בפנים והעלה בחוץ חייב, לא תהא פחותה משוחט בחוץ ומעלה בחוץ, אלמא דס"ל דאפי' הפסול הוא רק מצד פנים ולא מצד חוץ, אעפ"כ חייב על העלאה, דכיון דריבתה התורה דחייבין על המעלה בחוץ, אע"ג שהוא פסול, דהא נשחט בחוץ, וכמו דאמרינן ר"פ השוחט והמעלה (דף ק"ו) השוחט והמעלה בחוץ חייב על השחיטה וחייב על העלאה ריה"ג אומר שחט בפנים והעלה בחוץ חייב, שחט בחוץ והעלה בחוץ פטור אלא העלה אלא דבר פסול אמרו לו אף השוחט בפנים ומעלה בחוץ כיון שהוציאו פסלו, וע"כ אעפ"י שיש בו פסול אחר אעפ"כ חייב בהעלאת חוץ, ואע"ג דהרמב"ם לא פסק כוותי' דר' יוחנן (פי"ח מה' מעה"ק) בענין אם שחט בלילה בפנים כמו שכתב שאין שחיטה בלילה בפנים, וא"כ לא העלה רק דבר פסול אעפ"כ הא הרמב"ם ס"ל דלא כר' יוחנן דבע"ח אינם נדחים, ועוד דהא הכא הפסול הוא משום ששחט בחוץ, ואע"ג דלא מיחייב משום שחוטי קוץ משום דבעינן מזבח. אעפ"כ הא נשחט בחוץ, וע"כ חייב על העלאה ואפי' לדעת הראב"ד שכתב דתלוי דווקא אם הפסול הוא מחמת שחוטי חוץ ע"כ חייב אפי' בהעלאה נמי והכא אעפ"י שאינו חייב משום שחוטי חוץ דהא ליכא מזבח, אעפ"כ הרי נשחט בחוץ, ועוד דהראב"ד בלאו"ה לא סבירא לי הא שכתב הרמב"ם דהשוחט ומעלה בזמן הזה חייב משום דקדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לע"ל כמו שהשיג על הרמב"ם פ"ו מה' בית הבחירה מהא דתנן מ"ש בזמן הזה ירקב, ובמ"א הארכתי בזה, וע"כ נקט הרמב"ם דווקא שוחט ומעלה ועיקר החיוב הוא משום העלאה, וכן בזבחים (דף ק"ז) לא פליגי ר' יוחנן וריש לקיש רק המעלה בזמן הזה דר' יוחנן סובר דחייב, אבל לא בשוחט דבשוחט אינו חייב משום דליכא מזבח ואינו חייב רק המעלה, ואין לומר ליישב הרמב"ם דכיון דבהעלאה חייב אעפ"י שהוא פסול, ע"כ חייב נמי אעפ"י דליכא מזבח דזה אינו דמוכח מלשון הרמב"ם שכתב מי ששחט קדשים בזמן הזה והעלה חוץ לעזרה חייב מפני שהוא ראוי להקריב בפנים שהרי מותר להקריב אעפ"י שאין בית מפני שקדושה ראשונה קידשה לשעתא וקידשה לע"ל אלמא דבעינן דווקא שיהא ראוי להקרבה אפי' לענין העלאה ועיין בזבחים (דף ק"י) איבעי להו חסרון בחוץ שמי' חסרון או לא שמי' חסרון כיון דנפק אפסילו להו כו' או, דילמא יוצא דאיתא בעיני' ודו"ק ואעפ"י שביארתי דלענין שחוטי חוץ בעינן מזבח, אבל בשחוטי פנים כיון דקדש שלמה כל הריצפה כולה הוי כמו מזבח

ודע דאיתא בירושלמי (ספ"ק דמגילה ה' י"א) אנטונינוס שאל לרבי מהו לבנות מזבח א"ל בניהו וגנוז אבניו איפשר לומר לפי מה שביארתי ששאל לו דלב"נ שהם מותרים להקריב בחוץ אם צריכין מזבח דווקא. כמו שביארתי שבבמה נמי בעינן מזבח, ע"ז אמר לו בניהו וגנוז אבניו, שצריך מזבח ודע דאיתא שם בירושלמי (פ"ק דמגילה ה' י"ב) על הא דתנן אין בין שילה לירושלים אלא שבשילה כו' קדושת שילה יש אחרי' היתר וקדושת ירושלים אין אחרי' היתר ר"י בר מרי שמע לה מהדא אז יבנה יהושע מזבח לה' אלקי ישראל בהר עיבל אין לי אלא הר עיבל שילה מניין ויקח שמואל טלה חלב א' ויעלהו עולה כליל לה' א"ר אבא בר כהנא ג' עבירות הותרו בשיו של שמואל הוא ועורו ומחוסר זמן ולוי הי' ופי' הק"ע הוא ועורו הקריב מיתורא דכליל קדרש ומחוסר זמן מדכתיב טלה חלב ללמד שהוא יונק עדיין ומחוסר זמן הי' ולוי הי' שמואל ולא הקריבו כהן, אלא ודאי דבבמה הקריבו ואין מחוסר זמן ולא כיהון בבמה עכ"ל, ואינו מובן דאכתי מה יהי' התירוץ על הא דהקריב הוא ועורו, הא אמרינן בסוף זבחים (דף ק"ב) דברים ששותה במה גדולה לבמה קטנה כו' הפשט וניתוח בגדולה ובקטנה, אלמא דבבמה קטנה נמי בעינן הפשט וניתוח, ועוד נעלם מהק"ע דברי התוס' דפ"ק דזבחים (דף י"ב) בד"ה יום כו' תימא תיפוק לי' מביום צותו ולמה לי דכתיב ביום השמיני כו' ולר' יהודה דאמר בשחיטת לילה אם עלה תרד י"ל למ"ד בפ' בתרא (דף ק"כ) אין לילה בבמה השתא שהוא מחוסר זמן אם שחט לילה אחר שביעי פסול אף בבמה עכ"ל, (ולכאורה צריך להבין דא"כ דס"ל לר"י דשחיטת לילה בבמה כשירה א"כ אמאי אמר ר"י אם נשחטה בלילה תרד, הא אמרינן בזבחים דף פ"ד) יוצא שהיוצא כשר בבמה, וא"כ יהא ג"כ נשחט בלילה כשר שהרי כשר בבמה, אך הא לא קשה דכבר כתבו התוס' במנחות (דף ס"ח) בד"ה ונילף כו' מיהו עבודת הדם לא יליף ר' יהודה דהא ממעט נשחטה בלילה ויצא דמה וכן שחיטת דרום עכ"ל, אלמא דבעבודת הדם אע"ג דבבמה כשר אפ"ה אם נשחטה בלילה אם עלה תרד), עכ"פ מוכח מדברי התוס' דמחוסר זמן פסול בבמת יחיד דבבמה גדולה אין להקריב בלילה ג"כ כמו דאמרינן בזבחים (דף ק"כ) מר משני כאן בקדשי במה גדולה כאן בקדשי במה קטנה כו' אלמא דקדשי במה גדולה אין שוחטין בלילה לכ"ע, וא"כ מוכח מהתוס' דמחוסר זמן פסול בבמה קטנה

ואלולי מסתפינא היתי מגיה בירושלמי כך אין לי אלא הר עיבל שילה מניין ויקח שמואל טלה חלב א' ויעלהו עולה כליל, א"ר יוסי אין מן הדא לית שמע מינה כלום דא"ר אבא בר כהנא ג' עבירות הותרו בשיו של שמואל הוא ועורו ומחוסר זמן, (וא"כ הי' הוראת שעה אבל לעולם דאסור להקריב בבמה אפי' לאחר שילה ג"כ, ואיפשר דקאמר אליבא דמ"ד בזבחים (דף קי"ט) תנא דבי ר' ישמעאל זו וזו שילה, וא"כ אין אחרי' היתר, אך התוס' כתבו התם דאי איפשר לומר שלא יהי' אחר שילה היתר מכמה קראי, אך איפשר לומר דדרך דיחוי קאמר דאין להוכיח מינה דאיפשר לומר דג' עבירות הותרו דבלאו"ה צריך לומר דהוראת שעה הי' דהא הקריב מחוסר זמן דפסול אף בבמה כמו שהוכחתי מהתוס' דזבחים (דף י"ב) וגם בלא הפשט וניתוח דפסול אף בבמה קטנה כמו דאיתא בסוף זבחים (דף ק"כ) וא"כ כיון דבלאו"ה צריך לומר דהוראת שעה הי' א"כ אין להוכיח מזה כמו שביארתי לעיל על הא דזבחים (דף ק"ח) [ועיין ברלב"ג שכתב (שמואל א' ז) ואיפשר שהעלה אותה ע"י כהן כי שמואל לא הי' כהן ואיפשר שהי' אז הוראת שעה והנה אז הותרה במת יחיד כי כבר קרב משכן שילה ולא הי' שם עדיין במות ציבור עכ"ל ודבריו תמוהין כיון שכתב שהותרה במת יחיד כי כבר חרב משכן שילה, וא"כ כיחא שפיר דזר מותר בבמות יחיד דאין כיהון בבמה קטנה וכן כתב הוא בעצמו (שמואל ב' כ"ד) על ויבן שם דוד מזבח לה' ויעל עולות ושלמים כו' וכתב הרלב"ג הנה לא נאסרו הבמות עד שנבנה ביהמ"ק ולזה הי' איפשר לדוד להעלות עולה ושלמים ואעפ"י שהי' זר עכ"ל, וא"כ כתב הוא בעצמו דאין כיהון בבמה קטנה], ועוד אמר שם דא"ר אבא בר כהנא ז' עבירות הותרו בפרו של גדעון, וא"כ הי' הוראת שעה ה"נ הי' הוראת שעה, וע"ז אומר הירושלמי שם ושמעינן טבאות מן ההיא דר' שמואל בר נחמן ותשובתו הרמתה כי שם ביתו ושם שפט את ישראל ויבן שם מזבח לה' (שמואל א' ח) ואז לא הי' לו להקריב ובנה מזבח על להבא להקריב עליו דאחר שילה הי' היתר במות כצ"ל בירושלמי דצריך להגי"ה תחילה הא דא"ר יוסי אין מן הדא לית את שמע מינה כלום ואח"כ הא דאמר ר' אבא בר כהנא ג' עבירות הותרו בשיו של שמואל וכמו שביארתי: