אבי הנחל עו

כיון לשמה, כמו דאמרינן בזבחים (דף מ"ו) לשם ששה דברים הזבח נזבנ כו' וע"ז אמרה לו אשתו לו חפץ ה' להמיתנו לא לקח מידנו עולה ומנחה ולא הראנו את כל אלה וכעת לא השמיענ ו כל זאת, שבאמת בזמן שילה נאסרו הבמות והא שאמר לו המלאך לה' תעלינה הי' הוראת שעה כמו דאמרינן בזבחים (דף קי"ט), וא"כ כיון שהקב"ה לקח מידו עולה ומנחה אף בשעת איסור הבמות, א"כ הוי מקום שאינו ראוי לעבודה דהא אז הי' איסור במות, וע"כ אין מחשבה פוסלת כמו דאמרינן במנחות (דף ה') שאין מחשבה פוסלת אלא במקום הראוי לעבודה ובדבר הראוי לעבודה ובמי שראוי לעבודה, ואע"ג דאמרינן בסוף זבחים (דף ק"כ) דפיגול נוהג בבמה וגבי פיגול נמי אמרינן שאינו מפגל רק במקום הראוי לעבודה כמו דמשמע בזבחים (דף כ"ז) ה"מ בשעת היתר הבמות, אבל לא בשעת איסור הבמות, וע"כ אמרה לו לו חפץ ה' להמיתבו לא לקח מידנו עולה ומנחה בשעת איסור הבמות, אלא ודאי שרוצה הקב"ה בקרבננו, וע"כ קבל עולה ומנחה אפי' בשעת איסור הבמות, וא"כ בודאי נתקבל ברצון דהא אין מחשבה פוסלת בו וכמו שביארתי בספרי כ"י בדרוש יא) גבי גדעון דכיון ששמונה דברים הוחרו לו כמו דאמריכן בתמורה (דף כט) ע"כ אין מחשבה פוסלת בו עיי"ש]. ואמרינן התם עוד בזבחים (דף ק"ח) ואיבעית אימא ה"ט דר"ש כדתני' ר"ש אומר מזבח פתח אוהל מועד ואין מזבח בבמה כו' לפיכך בשעת איסור הבמות העלה על הסלע או על האבן חייב

וא"כ לדברי ר' יוסי המעלה ע"ג הסלע או על האבן שלא על המזבח פטור, וכן פסק הרמב"ם (פי"ט מה' מעה"ק ה' א') וזה לשונו אין המעלה בחוץ חייב עד שיעלה לראש המזבח שיעשה בחוץ, אבל אם העלה על הסלע או על האבן פטור שאין קרוי קרבן אלא על המזבח ואעפ"י שהוא בחוץ שנאמר ויבן נח מזבח כו'

ובזה יתבאר הא דכתיב ויאמר אלי' גשו אלי ויגשו כל העם אליו וירפא את מזבח ה' ההרוס. ופירש"י וירפא את מזבח ה' ההרוס בנה מזבח להזכיר לישראל להיות מזבח ה' עולה על לבם ושגור בפיהם שהי' הרוס ונפגר ובטל שמו והזכרתו מפי כל עשרת השבטים כך שמעתי פשוטו ומדרשו שמעתי ששאול בנה מזבח בהר הכרמל, וזה שאמר בא שאול הכרמלה והנה מציב לו יד כו' ובנה אלי' מזבח זה של שאול שהי' הרוס עכ"ל, וא"כ קשה דלמה לו לאלי' לבנות מזבח אדרבא אם הי' הרוס לא הי' עובר על העלאה, משא"כ אם בנה אותו עובר על העלאה ובפרט לפי' ראשון של רש"י שבנה מזבח כו' וא"כ בנה מתחילה מזבח לשם כך והא אם לא הי' בונה מזבח לשם כך הי' פטור על העלאת חוץ, וע"ז אומר ויקח אלי' שתים עשרה אבנים כמספר שבטי בני יעקב אשר הי' דבר ה' אליו לאמר ישראל יהי' שמך פי' דכיון שנאמר לו בפירוש גוי וקהל גוים יהי' ממך, א"כ הותר לו שחוטי חוץ וע"כ ריפא את מזבח ההרוס, דהא כיון שהותר לו בפירוש שחוטי חוץ א"כ הוי כמו בשעת היתר הבמות, וא"כ בעינן דווקא מזבח וכמו דס"ל לר' יוסי דבשעת היתר הבמות בעינן דווקא שיבנה מזבח לכך משא"כ לפי מה שתירצו התוס' דהטעם הוא שהותר לו משום מיגדר מילתא, א"כ הוי רק בדרך דיחוי דמותר לעבור על שחוטי חוץ כדי למיגדר מילתא, וא"כ לא הי' לו לבנות מזבח כיון דאיפשר שלא לעבור על העלאת חוץ, דהא אם מקריב על הצור או על הסלע בלא בנין מזבח לשם כך אינו עובר, אלא ודאי דהותר לו בפירוש וא"כ הוי כמו בשעת היתר הבמות וע"כ בעינן מזבח דווקא וע"כ האריך רש"י בפירושו וכתב עתידין בניך להקהל כשאר הגוים ולבנות מזבח, (ובמדרש ליתא משום דהתם ר' יוחנן קאמר ואיפשר דר' יוחנן ס"ל כר' שמעון דס"ל בזבחים (דף ק"ח) דאפי' העלה על הסלע או על האבן נמי חייב, וכמו דאמרינן בזבחים (דף ק"ח) א"ר יוחנן מ"ט דר"ש כו' ועיין בעירובין (דף מ"ז) ודו"ק, והא שפירש רש"י הוא כמו המדרש שבפירוש נאמר לו, וע"ז אומר ובדבריך עשיתי פי' שהקריב שחוטי חוץ, וע"כ כתיב ובדבריך לשון רבים היינו מה שבנה וריפא את המזבח דאלו"ה לא הי' עובר, וע"ז אומר ובדבריך עשיתי את כל היינו ההקרבה ובנין המזבח שהי' ג"כ לעורר את ישראל לענין מזבח כמו שפירש"י ועוד דכיון שהותרה, לו בפירוש הוי כמו בשעת היתר הבמות דבעי מזבח וע"כ כתיב בקרא להא דלאמר ישראל יהי' שמך דהותר לו שחוטי חוץ גבי בנין המזבח וכמו שביארתי ודו"ק

ובזה איפשר לבאר קצת הא דכתיב (שמואל א' י"ד) ויעט העם אל השלל ויקחו צאן ובקר ובני בקר וישחטו ארצה ויאכל העם על הדם ויגידו לשאול לאמר הנה העם חוטאים לה' לאכול על הדם ויאמר בגדתם גלו אלי היום אבן גדולה ויאמר שאול פוצו בעם ואמרתם להם הגישו אלי איש שורו ואיש שיו ושחטתם בזה ואכלתם ולא תחטאו לה' לאכול על הדם ויגשו כל העם איש שורו בידו הלילה וישחטו שם, ויבן שאול מזבק לה', אותו החל לבנות עזבח ה', ועיין במפרשים שדקדקו מה דכתיב אותי התל לבנות מזבח לה', הלא כמה מזבחות בנו ראשונים נח בנה מזבח אברהם בנה מזבח, ועיין ברש"י שכתב וצאן ובקר ובני בקר אומר אני זה אותו ואת בכו לא תשחטו ולכך קראם חוטאים, ורבותינו אמרו בשחיטת קדשים שהי' מקדישים אותם שלמים ואוכלים לפני זריקת דפים הוא שאמר ויאכל העם על הדם אוכלים קדשים ועדיין דם במזרק עכ"ל, וצריך להבין ענין הי' טועים שהי' אוכלים קודם זריקת הדם, ע"כ כ"ל לבאר שתחילה לא הי' להם מקום מיוחד לחולין ולקדשים והי' שוחטים הכל במקום א', וא"כ הי' רואים שאחרים שוחטים ואוכלים מיד שהי' חולין, וע"כ לא הי' ממתינים על קדשים ג"כ ועוד שהי' מחליפין חולין בקדשים, וע"כ אמר להם שאול גלו אלי היום אנן גדולה, וכמו דאמרינן בזבחים (דף ק"כ) איתמר שחיטת לילה בבית יחיד רב ושמואל חד אחר כשירה וחד אמר פסולה וקא מיפלגי בדר' אלעזר דר"א רמי קראי אהדדי כתיב ויאמר בגדתם גלו אלי היום אבן גדולה וכתיב ויאמר שאול פוצו בעם ואמרתם להם הגישו כו' ושחטתם בזה ואכלתם כו' ויגשו כל העם איש שורו בידו הלילה וישחטו שם מר משני כאן בחולין כאן בקדשים, וע"כ אמר שקדשי במה צריך להקריב על המזבח לפי מאי דקייל"ן כר' יוסי, (ואפי' לדברי ר' שמעון בעינן על הסלע או על האבן) וע"כ אמר להם שהקדשים יקריבו ע"ג המזבח ע"כ אמר גולו אלי היום אבן גדולה ששם יהי' מקום הקרבנות ואותן לא יאכלו עד שיזרק הדם, וע"ז אמר גלו אלי היום אבן גדולה שזהו בקדשים דבעינן ביום, וע"ז אמר גלו אלי היום אבן דבזה בעינן מזבח, אבל למולין לא בעינן מזבח ואותם חולין יהי' נאכלים מיד, והקדשים לאחר זריקת דם, וע"ז אמר אותו החל לבנות מזבח פי' שתחילה לא ידעו החילוק דבקדשים בעינן דווקא מזבח, וע"כ הי' מחליפין החולין לקדשים ומזה הי' אוכלים בקדשים ג"כ לפני זריקת הדם, והא שאמר גלו אלי היום אבן אע"ג דלפי ההלכה בעינן דווקא מזבח, אך הוא כמו דאמרינן בזבחים (דף קח) בעי ר' יוסי ב"ר חנינא קרן וכבש ויסוד וריבוע מהו שיעכבו בבמה א"ל ר' ירמי' תני' קרן וכבש וריבוע ויסוד מעכבין בבמה גדולה ואין מעכבין בבמה קטנה, וע"כ אמר גלו אלי היום אבן, והם לא ידעו חתילה ובפרט שבזמן שהי' שילה נאסרו הבמות ולא הי' מקריבין בבמה קטנה, וע"כ אמר גלו אלי היום אבן והחולין לא הי' מקריבין ע"ג המזבח, וע"כ לא יחליפו לאכול בקדשים קודם זריקת הדם ועיין בזבחים (דף כ"ט) וזבחת עליו את עולתיך ואת שלמיך וכי עליו אתה זובח, ובתוס' ד"ה עלי' כי', אע"ג דלעיל דרשינן עליו עליו ממש הכא דייק משום דוזבחת עליו משמע שמצוה לזבוח כו' עיי"ש ודו"ק]

וע"ז אומר גבי אלי' וירפא את מזבח ה' ההרוס זהו מזבחו של שאול ולכאורה אדרבא לא הי' לעשות כן דהא אם ירפא את המזבח ה' א"כ יעבור משום העלאת חוץ דבעינן דווקא מזבח וכמו שביארתי, וא"כ מ"ט ריפא את המזבח ההרוס, ע"ז אומר ויקח אלי' שתים עשרה אבנים כמספר שבטי בני יעקב אשר הי' דבר ה' אליו לאמר ישראל יהי' שמך וכמו שפירש"י שנאמר לו גוי וקהל גוים שעתידין בניך להקהל כשאר כו' ולבנות מזבח וכל זה הוא דווקא לדברי המדרש שבפי' נאמר לו גוי וקהל גוים יהי' ממך אבל לפי מה שפירשו התוס' הי' למיגדר מילתא, וע"ז אמר ובדברך עשיתי את כל הדברים האלה דהיינו למיגדר מילתא וע"כ אמר ענני ה' ענני ענני שלא יאמרו מעשה כשפים הוא שאם יאמרו לא יהא מיגדר מילתא וא"כ יעבור עבירה של שחוטי חוץ, ע"ז אמר שאם יאמרו שמעשה כשפים הוא יאמר שאתה הסיבות את לבם אחרונית, וכל זה הוא לדעת התוס' לפי הש"ס דילן שמה שהקריב הוא למיגדר מילתא, אבל לפי מה דאיתא במדרש וכן בירושלמי (פ"ב דתענית) ואלי' מקריב בשעת איסור הבמות א"ר שמלאי דיבורא א"ל ובדברך עשיתי ובדיבורך עשיתי ענני ה' ענני ענני בזכותי ענני בזכות תלמידי, א"כ לא יעבור