אבי הנחל עה

לידי עבירה, ע"כ ביטלו תקנתייהו בכדי שלא יבוא מזה מכשול דאל"כ הרי הם גורמים העבירה, משא"כ אם עשה מעצמו הפועל המעשה, אעפ"י שמחמת תקנתן יעביד איסורא בהא לא עקרו תקנתייהו

, ובזה יתבאר הא דאלי' (מלכים א' י"ח) ענני ה' ענני וידעו העם הזה כי אתה ה' האלקים ואתה הסיבות את לבם אחורנית, וכמו שהבאתי המדרש אם אין אתה עונה אותי, אני אומר ואתה הסיבות את לבם אחורנית, והענין הוא עפ"י מה שכתבו התוס' בסנהדרין (דף פ"ט) דאמרינן התם היכי דמוחזק שאני, דאי לא תימא הכי אברהם בהר המורי' היכי שמע לי' יצחק אלי' בהר הכרמל היכי סמכו עלי' ועבדי שחוטי חוץ וכתבו התוס' משמע דבשם הקב"ה הי' מתנבא לעבור, וכיון דמוחזק מהימנין בי' אע"ג דלא יהב אות וביבמות (דף צ) נפקא לן מדכתיב אליו תשמעון אפי' אמר לך עבור על אחת מכל מצות האמורות בתורה כגון אלי' בהר הכרמל, ותימא מאי קא פריך התם וליגמר מיני' כיון דעפ"י הדיבור הי' מתנבא מה שייך למילף מיני' לעבור משום תקנה דרבנן שלא עפ"י הדיבור, ועוד למה לן הכא טעמא משום דאתחזק בנביאות הא אפי' בלא נביא שרי לב"ד לעבור משום מיגדר מילתא, ויש לומר דמדקדק התם מלישנא דברייתא דקתני הכל לפי שעה, דמשמע הכל מפני צורך השעה ואי עפ"י הדיבור למה לי צורך השעה בין צורך בין שלא לצורך צריך לקיים ציווי של מקום אלא ודאי בנביא שעשה מדעתו קא אמרה ברייתא דמיירי קרא והא דבעי הכא אתחזק היינו משום דכי אתחזק בנביאות סומכין עליו במה שהי' מבטיח לירידת אש ושוחטין על הבטחתו קדשים בחוץ שבזכותו ובהפילתו תרד אש מהשמים ויהי' מיגדר מילתא בדבר שיתקדש שמו של הקב"ה ברבים ויחזרו ישראל למוטב, ומיהו בקראי משמע שעפ"י הדיבור עשה דכתיב באלי' ובדברך עשיתי ופירש"י בפירושי נביאים ובדברך עשיתי שהקרבתי בשעת איסור הבמות כו', ועוד יש לומר הא דקאמר אלי' ובדברך עשיתי לא שאמר לו הקב"ה אלא מקרא הי' דורש דכתיב גוי וקהל גוים יהיה ממך ואמרינן עתידין בניך לעשות כמעשה כו' פי' לשחוט בחוץ ואני מסכים על ידו, ולפי שהי' נביא מוחזק סמכו עליו שעליו נאמר מקרא זה עכ"ל

והנה נתבאר מדברי התוס' לתרץ שני הסוגיות דסנהדרין ודיבמות שעשה כן אלי' מעצמו למיגדר מילתא, וכמו דאמרינן ביבמות (דף צ) אליו תשמעון, והא דאמרינן בסנהדרין היכא דמוחזק שאני היינו דאם לא הי' מוחזק לא הי' יכול לעשות מעצמו למיגדר מילתא אך ה"מ אם הוא מוחזק לנביא וירד אש מן השמים, וא"כ יהי' בזה מיגדר מילתא, וע"כ שרי לעבור לפי שעה בכדי שיהי' מיגדר מילתא, אבל אי לא אמרינן היכא דמוחזק שאני, א"כ איך יניחוהו לעבור על שחוטי חוץ אולי לא ירד אש מן השמים ולא יהי' למיגדר מילתא, וע"כ אמרינן בסנהדרין היכא דמוחזק שאני, וע"כ סמכו עליו ישראל שירד אש מן השמים ויהי' מיגדר מילתא, וע"כ הניחוהו לעשות שחוטי חוץ, וא"כ האי בדבריך עשיתי לא שנאמר לו בפירוש רק כמו שפי' הרד"ק וזה לשונו ובדבריך כתיב ביוד וקרי בלא יו"ד והענין אחד אלא שזה יחיד וזה רבים, וטעם ובדבריך שלא יאמרו מדעתי עשיתי כל מה שעשיתי ומה שאני עושה בכל זמן מדברי הניסים הם דברי כשפים או קסמים, ואם תענני באש שירד אש מן השמים ידעו כי כל מה שאני עושה ברצונך ובבטחונך כו' וע"ז אמר אלי' שכיון שהוא עבר על שחוטי חוץ, והיא רק למיגדר מילתא, ע"כ ביקש ענני ה' ענני ענני שתרד אש מן השמים, וענני שלא יאמרו מעשה כשפים הם, ואם לאו אמר שיאמר ואתה הסיבות את לבם אחורנית, פי' כיון שכבר עבר אלי' ועשה שחוטי חוץ, א"כ יהפך את לבם שידעו כי ה' הוא האלקים ויהי' מיגדר מילתא שאם יחשבו שהוא מעשה כשפים הם א"כ עבר אלי' על שחוטי חוץ כיון שאין בזה מיגדר מילתא, ואע"ג דאמרינן הכל בי"ש חוץ מי"ש, וכן אמרינן במכות (דף ו') בדרך שאדם ריצה לילך מוליכין אותו, ואמרינן ביומא (דף ל"ח) אם ללצים הוא יליץ ולעניים יתן חן בא לטמא פותחין לו, בא לטהר מסייעין איתו, היינו אם אדם רוצה לעשות ולרדוף אחרי הרע הרי הרשות בידו, והבא לטמא פותחין לו, אבל אלי' שרצה לקדש השם שיתקדש שמו של הקב"ה והי' בטוח שיהי' מיגדר מילתא, וא"כ אם יאמרו שהוא מעשה כשפים, א"כ לחנם עבר על עון שחוטי חוץ, וכבר ביארתי לעיל בענין תקנת חכמים, דאם זה לא עשה מעשה, וע"י תקנתייהו יעבור נמצא שהם גורמים, ע"כ צריכים לראות שלא יבוא זה לידי מכשול וכמו שביארתי על הירושלמי תמן את גרממ לו כו']

וע"ז אמר אלי' אם לא תענני אף אני אהי' אומר ואתה הסיבות את לבם אחרונית כלומר שהקב"ה גרס לו החטא של עון דשחוטי חוץ כיון שאין בזה מיגדר מילתא והוא עשה לשם מצוה כמו שאומר ובדבריך עשיתי את כל הדברים האלה, וע"כ אמרינן בברכות (דף ל"א) דהטיח דברים כלפי מעלה כו' שהוא יאמר שהקב"ה גרם לו לעבור על שחוטי חוץ, וכמו שאמר ובדבריך עשיתי את כל הדברים האלה פי' למען שמו שיתקדש, ע"כ צריך שיסכים הקב"ה על ידו לשמור אותו שלא יעבור על שחוטי חוץ, ועל ענין הקרי והכתיב מה שאמר ובדבריך עשיתי היינו לשון רבים כמו שפי' הרד"ק, איפשר לומר דהכונה בזה כמו דכתיב (שם) ויאמר אלי' גשו אלי ויגשו כל העם אליו וירפא את מזבח ה' ההרוס, ויקח אלי' שתים עשרה אבנים כמספר שבטי בני יעקב אשר הי' דבר ה' אליו לאמר ישראל יהי' שמך ופירש"י אשר הי' דבר ה' אליו לאמר ישראל יהי' שמך למה נאמר כאן לפי שביום שנגלתה שכינה על יעקב בבית אל וקראו ישראל בו ביום אמר לו גוי וקהל גוים יהי' ממך עתידין בניך להקהל כשאר הגוים ולבנות מזבח ולהקטיר עליו בשעת איסור הבמות ואני מתרצה בדבר בבראשית רבה עכ"ל, והמדרש איתא בבראשית רבה (פ' מ"ג) גוי וקהל גוים יהי' ממך ר' יודן ור' איבו כו' בשם ר' יוחנן אמרו עתידין בניך לעשות כקהל עמים מה קהל עמים מקריבים בשעת איסור הבמות, אף בניך מקריבים בשעת איסור הבמות, ור' חנינא מייתי לה מהכא ויקח אלי' י"ב אבנים אשר הי' דבר ה' אליו לאמר ישראל יהי' שמך שמשעה שנתן לו השם הזה נאמר לו גוי וקהל גוים יהי' ממך עכ"ל, וא"כ צריך להבין למאי האריך רש"י בפירושו עתידין בניך להקהל כו' ולבנות מזבח כו' ובמדרש הוא בקיצור ועוד דא"כ הי לו לכתוב גבי ויערוך את העצי' וינתח את הפר, דהא בבנין מזבח לא עבר עדיין על שחוטי חוץ, אך באמת שרש"י כתב ע"ז משום דהדרש הוא על הא דכתיב לאמר ישראל יהיה שמך, וע"ז כתב רש"י למה כאמר כאן לפי שביום שנגלתה שכינה על יעקב בבית אל וגו' בו ביום אטר לו גוי וקהל גוים יצאו ממך, אך שמ"מ קשה אמאי כתב הקרא על הא שבנה מזבח הא בבנין המזבח עדיין לא עבר והי' לו לכתוב גבי ויערוך את העצים וינתח את הפר]

אך יובן עפ"י מאי דאמרינן בזבחים (דף ק"ח) ואינו חייב עד שיעלה לראש המזבח (ופי' רש"י שיבנה מזבח לשם כך ויעלה כו') ר"ש אומר אפי' על האבן או על הסלע חייב, אמר רב הונא מ"ט דר' יוסי דכתיב ויבן נח מזבח לה', א"ר יוחנן מ"ט דר"ש דכתיב ויקח מנוח את גדי העזים ואת המנחה ויעלהו על הצור לה', ואידך נמי הא כתיב ויבן נח מזבח לה' ההוא גובהה בעלמא, ואידך נמי הא כתיב ויקח מנוח הוראת שעה הי' ולכאורה צריך להבין דמ"ט לא יליף מהא דכתיב ויקח מנוח ולמה לי' לדחוקי דהוראת שעה הי', ואיפשר לומר דבלאו"ה צריך לומר דהוראת שעה הי', וכמו דאמרינן בזבחים (דף קי"ט) בשלמא למ"ד זו וזו ירושלים אבל שילה הוי שרי' במות היינו דכתיב ויקח מנות את גדי העזים ואת המנחה ויעל על הצור לפני ה', אלא למ"ד זו וזו שילה ובמות הוי אסירן מאי ויקח מנוח הוראת שעה הי', וא"כ כיון דקייל"ן דכיון דבאו לשילה נאסרו הבמות, א"כ בלאו"ה צריך לומר דהוראת שעה הי' דהא במות הוי אסירן, (וע"כ איפשר לומר דר"ש דגמיר מהא דמנוח אזיל לטעמי' דאמרינן שם (דף קי"ט) ר"ש בן יוחי אומר זו וזו ירושלים, וא"כ לא הוי במות אסורין, וע"כ א"צ לומר דהוראת שעה הי', וע"כ גמר מהא דמנוח דכתיב ויקח את גדי העזים ויעלהו על הצור) ואיפשר לומר שע"כ אמר מנוח מות נמות כי אלקים ראינו והטעם שאעפ"י שהביא קרבנו כמו שאמר לו המלאך (שופטים י"ג) אם תעשה עולה לה' תעלנה, וכתיב ויקח מנוח את גדי העזים ויעל על הצור לה' כו' אעפ"כ הי' ירא אולי לא נתרצה בקרבנו שאולי לא