אבי הנחל עא

דברכות (דף י"ב) עמי במחיצתי, וא"כ כיון שצדיקים אלו נתייראו מפני הדין, א"כ אנן מה נעני אבתרייהו שצריכים לירא וליחרד מאימת יום הדין הבא, כי גדול יום ה' ונורא מאוד ומי יכילנו, שהכל גלוי וידוע לפניו, וכמו שביארתי במ"א על הא דכתיב (איוב ו') העיני בשר לך, אם כראות אנוש תראה, הכימי אנוש ימיך כו', והענין יובן עפ"י מאי שביארתי בספרי ע"י על הא דכתיב (איוב י"ג) אף על זה פקחת עיניך ואותי תביא במשפט עמך, מי יתן טהור מטמא לא א', וביארתי שם עפ"י מאי דאמרינן בפ"ג דר"ה (דף כו) כיון דחזו דקטל נפשא תו לא מצי חזי' לי' זכותא, וא"כ אם הקב"ה דן איך ימצוא זכות עיי"ש באורך

, וע"ז אומר העיני בשר לך אם כראות אנוש תראה כו' כי תבקש לעוני ולחטאתי תדרוש, והענין הוא עפ"י מאי דאמרינן ספ"ק דמכות (דף ז') ר' טרפון ור' עקיבא אומרים אילו היינו בסנהדרין לא נהרג אדם מעולם, ואמרינן שם היכי הוי עבדי ר' יוחנן ור"א דאמרי תרוויהו ראיתם טריפה הרג שלם הרג ואם תמצא לומר כו' דילמא במקום סייף נקב הוי, וא"כ לפי"ז אפי' ב"ד הדנים עפ"י ראייתם איפשר שימצאו זכות ג"כ כגון ראיתם טריפה הרג כו' ובזה הי' איפשר ליישב לכאורה הא דאמרינן בסנהדרין (דף ע"ח) אמר רבא ההורג כו' וטריפה שהרג בפני ב"ד חייב, וכן אמרינן התם טריפה שרבע בפני ב"ד חייב והקשה המ"א, דאיך דנים ב"ד הא כיון דחזו דקטל לא מצי חזי לי' זכותא, ולכאורה הי' איפשר לומר דהזכות הוא ראיתם טריפה הרג כו' וכן ברובע אם ראה כדרך המנאפים, וע"כ נקט טריפה לענין הריגה ולענין רביעה, דווקא. משא"כ לענין חילול שבת דשם אין זכות, וכמו שהקשו התוס' ספ"ק דמכות (דף ז) תימא עובדי כו' ומחללי שבת מאי איכא למימר דהתם לא מצינו למפטרי' והא הכא קאמר לא הי' אדם נהרג מעולם ותירצו דמ"מ לא הי' אדם נהרג דאם הוא טריפה א"כ אם יזומו לא יהי' חייבין מיתה משום דמצי למימר גברא קטילא בעינן למיקטל, והוי לי' עדות שאין אתה יכול להזימה עכ"ל, וא"כ כל ההצלה הוא משום עדות שאאי"ל, וזהו דווקא אם עדים מעידים, אז בעינן עדות שאתה ראוי להזימה משא"כ בסנהדרין שרואים בעצמם לא בעינן עדות שאתה ראוי להזימה, וא"כ איזה זכות ימצאו, אך עכ"ז הוא דלא כהלכתא דהא קייל"ן דאפי' בד"נ אזלינן בתר רובא, ועיין תוס' שם במכות (דף ז) מה שכתב ר"ת ודו"ק, עכ"פ איך שהוא אפי' ב"ד הדנים עפ"י ראייתם יכולים למצוא זכות ראיתם טריפה הרג, וא"כ החרדה אם באים לדין של מטה אינה חרדה כל כך שיכולים לחפש אחר זכות, אעפ"י שאם דנים עפ"י ראייתם לא שייך הכחשות ע"י חקירות ובדיקות אעפ"כ יוכלו בעצמם לחפש אחר זכות

וע"ז אמר איוב העיני בשר לך אם כראות אנוש תראה, הכימי אנוש ימיך כי תבקש לעוני ולחטאתי תדרוש, פי' שלגבי הקב"ה אינו שייך כל ההצלות וכל החיפוש זכותים, וע"ז אמר איוב אף ע"ז פקחת עיניך ואותי תביא במשפט עמך, פי' כיון שהקב"ה רואה בעצמו, היוצר עין הלא יביט הנוט' אוזן הלא ישמע, א"כ איזה זכות יוכל למצוא, וע"ז אמר מי יתן טהור מטמא לא א', וכמו שביארתי בספרי ע"י שם מי יתן טהור מטמא פי' שבסנהדרין הזכות הוא בספיקות של עצם המעשה, אולי אין המעשה בבירור, אבל לגבי הקב"ה הזכות ע"י התשובה ומ"ט, וע"כ אפי' אם הוא טמא בודאי אעפ"כ מי יתן טהור מטמא לא א' משא"כ בסנהדרין שאם רואים לחובה והמעשה הוא בבירור שוב אין יכולים לזכותו

ע"כ אחיי ורעי נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה בעשי"ת האלו, וכמו דתנן באבות (פ"ג מ' ט"ז) הוא הי' אומר הכל נתון בערבון ומצודה פרוסה על כל החיים החנות פתוחה והחנוני מקיף כו' וכל הרוצה ללות יבוא וילוה, והגבאים מחזירים תדיר בכל יום, ונפרעין מן האדם מדעתו ושלא מדעתו, ויש להם על מה שיסמכו והדין דין אמת והכל מתוקן לסעודה, והענין הוא דאמרינן בב"ב (דף קעג) דהמלוה את חבירו ע"י ערב לא יתבע ערב תחילה, ואם אמר על מנת שאפרע ממי שארצה יפרע מן הערב, ע"ז אומר הכל נתון בערבון פי' שהכל נתון בערבון וכל ישראל כולם ערבים זה בזה ואם א' חוטא חבירו נענש בעדו, ע"ז אומר דלא תימא שצריך ליתבע את החוטא תחילה ואח"כ לילך אל הערב, ע"ז אמר ונפרעין מן האדם מדעתו ושלא מדעתו, פי' אעפ"י שאינו ידוע להערב באיזה חוב ובעד מי גובהו, דבלאו"ה צריך שידע הערב שהלך תחילה אצל הלוה ואינו רוצה לפרוע ע"ז אומר ונפרעין מן האדם מדעתו ושלא מדעתו שהי' הערבות באופן שממי שירצה יפרע, וע"ז אומר והדין דין אמת, ויש לבאר עוד מהו שאומר תחילה הכל נתון בערבון ומצודה פרוסה על כל החיים, דלכאורה ההלואה הוא תחילה להערבות, וא"כ איך אמר הכל נתון בערבון ומצודה פרוסה על כל החיים וכל הרוצה ללות יבוא וילוה, אך הענין הוא כמו דאיתא בש"ע ח"מ (ס' קכ"ט סעי' כ') יש מי שאומר דערבות וקבלנות היינו כשתובע הלוה מן המלוה שילונו ויכנס הערב עמו כו' אבל אם לא דיבר הלוה עם המלוה כלום אלא ראובן אמר לשמעון הלוה ללוי מעות כו', אלמא דאם הערב הקדים להבע"ח ואמר לו שילוה ללוי, א"כ עיקר הבע"ח הוא הערב, ובמ"א ביארתי בזה הא דכתיב אדם חסר לב תוקע כף עורב ערובה לפני רעהו דהאי לפני היינו קודם, ע"ז אומר שמלבר שהזהיר להרחיק מן הערבות וכמו דכתיב אל תהי בתוקעי כף בעורבי משאות כו' אם אין לך לשלם למה יקח משכבך מתחתך, וביארתי בע"א עסי' מאי דאמרינן ב"מ (דף קטו) דלביתו של לוה אי אתה נכנס, אבל אתה נכנס לביתו של ערב, ע"ז אומר אם אין לך לשלם למה יקח משכבך מתחתיך דלביתו של ערב יכול ליכנס, ע"ז אומר אדם חסר לב תוקע כף עורב ערובה לפני רעהו דהיינו קודם רעהו ואז כפרעון מן הערב תחילה, וכמו דאמריכן ביבמות (דף קו) ויתרחק ששלשה דברים כו' ומן הערבונות ואמריכן בערבי שלציון דא"ר יצחק מהו דכתיב רע ירוע כי ערב זר ופי' רש"י שלציון דהיינו שלוף דוץ שולף עצמו מן הלוה ותוקע עצמו על הערב, והכא נמי ערב שבא תחילה היינו ערבי שלציון, כמו דאיתא בש"ע דאין לו על הלוה כלום אפי' נתנו לו מודו, אלא א"כ אין לערב כלום כמו שכתב הסמ"ע]

וא"כ הכא נמי במעמד הר סיני שכל ישראל כולם התערבו זה בזה, וכמו דאמרינן בסוטה (דף לז) מאי בינייהו, ערבא דערבא נמצא לכל א' וא' מישרא ל שש מאות אלף כו' ופירש"י נמצא שכל א' מקבל ערבות של ששים רבוא בשביל חובות של חבירו, וכל א' מששים ריבוא הללו קבל עליו כריתות ששים ריבוא בשביל ערבות שנתערבו אחיו של חבריהם, וזה קבל עליו אף ערבות של ערבים כו' עיי"ש וזה הי' במעמד הר סיני. והחובות נעשו אח"כ, ע"ז אומר הכל נתן בערבון ומצודה פרוסה על כל החיים, וע"כ נפרעין מן האדם מדעתו ושלא מדעתו, אעפי' שאינו יודע באיזה חטא ואין הולכין אל החוטא מחמת שהערבות היה תחילה, וע"ז אומר והדין דין אמת וע"כ אחיי ורעיי נחפשה דרכינו ונשובה בימי הדין שכל א' יחשוב בלבו שאיפשר שאחר יענש על ידו, ומאת החוטא בעצמו לא יפרעו עדיין, וע"ז אומר טורף נפשו באפו הלמענך תעזב ארץ פי' אף כשאתה אינו חס על עצמך, אבל איך לא תחוס על העולם שיענשו על ידך, שאיפשר שיענשו מן הערב קודם לחוטא

, ועוד איפשר לבאר הא שאומר הכל נכנס בערבון, ומצודה פרוסה על כל החיים הוא כמו דאיתא במדרש משכני אחריך נרוצה א"ר מאיר בשעה שעמדו ישראל לפני הקב"ה אמר להם הקב"ה איני נותן לכם את התורה, אלא הביאו לי ערבים טובים ותשמרוה כו' אמרו לפניו רבש"ע אבותינו ערבים לנו אמר להם אבותיכם צריכים ערבים כו' אמר להם הביאו ערבים טובים ואתנה לכם, אמרו הרי בנינו עריבים אותנו אמר הקב"ה האי ודאי ערבים טובים על ידיהם אתננה לכם, הה"ד מפי עוללים ויונקים יסדת עוז כו' בשעה שהלוה נתבע ואין לו לשלם מי נתפש לא הערב כו' ואף שביארתי שלפעמים גובין מן הערב תחילה היינו על הערבות שקבלו ישראל עליהם הערבות, אבל הערבות של בנים כיון שאין בהם דעת ע"כ הוי כמשכון, וכמו דאיתא במדרש שם משכני אחריך נרוצה וכמו דאיתא בילקוט שם, וע"כ אם אין מוצאין ללוה גובין המשכון ובזה יתבאר הא דכתיב (ישעי' כ"ט) והנה ששון ושמחה הרוג בקר ושחוט צאן אכול ושתה כי מחר נמות, ונגלה באזני ה' צבאות אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון, והענין הוא עפ"י מאי דאיתא בב"מ (דף סו) אמר ר"פ האי אסמכתא זימנין קני וזימנין לא קני,