אבי הנחל ע

מקצת ידיעה ככל ידיעה לענין אם נודע לו בנתיים לענין חיוב חטאת והתוס' כתבו בשבועות (דף י"ח) דלא הוי ידיעה לענין קרבן אעפ"י שנודע לו המעשה אך בעינן שידע שחייב חטאת עיי"ש, ועיין בתוס' רפ"ז דשבת (דף ס"ז) בד"ה כלל גדול כו' וכתבו דטעמא דמילתא משום דכתיב או הודע אליו חטאתו שיהי' לו ידיעת חטא ואמאי לא אמרינן מקצא ידיעה ככל ידיעה אלא ודאי שהוא כמו דמשני הש"ס לענין ס' ידיעה דלא עשו גבי חטאת משום דכתיב או הודע אליו, משא"כ גבי טומאה דלא כתיב ידיעה בהדי' אלא מנעלם קא אתי ע"כ אפי' ספק ידיעה הוי נמי כידיעה וע"כ לענין מקצת ידיעה נמי כיון דס' ידיעה הוי כידיעה הוי מקצת ידיעה נמי ככל ידיעה, וע"כ כיון דאמרינן דהוי ס' ידיעה כידיעה אמריכן נמי דהוי מקצת ידיעה ככל ידיעה, ע"כ אמר התם דיוה"כ כל שעתא מכפר כיון דבמשך זמן כל היום הוי ס' ידיעה והוי כידיעה ע"כ כל שעתא הוי מקצת ידיעה, ואפי' אי אמרינן דלא הוי ס' ידיעה כידיעה, מ"מ לענין אשם תלוי הוי ס' ידיעה כידיעה, וע"כ כל שעתא מכפר דבכל שעתא הוי לי' מקצת ידיעה בחטא. וכמו שביארתי שבכל שעתא מתפחד מאימת הדין, משא"כ בספ"ק דשבועות (ד י"ג) דמקשה כרת דיממא היכא משכחת לה דהיינו על חטא גמור וכמו שלגבי חטאת בעינן ידיעה גמורה. וכמו דס"ל לר' יוחנן ורבא בכריתות (דף י"ח) וכן פסק הרמב"ם פ"ח מה' שגגות ה"כ לא הוי מקצת ידיעה ככל ידיעה והא דמקשה הש"ס כרת דיממא היכי משכחת לה, היינו שכפר כפרה גמורה ולא יהא חטא כלל, וע"כ לא הוי מקצת היום ככל היום אלא דווקא כל היום מכפר, ולא אמרינן דיוה"כ כל שעתא מכפר רק שיהא כמו אשם מלוי דהוי ספק ידיעה כידיעה וה"כ לעכין עקצת ידיעה וע"כ וכפר כל שעתא עשא"כ לכפר כפרה גמורה אם אכל במזיד בעינן דווקא כל היום]

וא"כ נתבאר דהא דיוה"כ מכפר כל שעתא הוא משום דהוי ס' ידיעה והוי כמו אשם תלוי וכיון דהוי ס' ידיעה כידיעה לענין שיהא במקום אשם תלוי, ע"כ הוי מקצת ידיעה ככל ידיעה. והו דווקא אם, הספק הוא לענין החוטא אם ראוי ליענש, אבל מי שיש לו ס' בהחטא שלפי' דעתו לא חטא כלל, ע"כ לא אמרינן בזה דיוה"כ במקום אשם תלוי קאי וע"ז אומר אלו זכיתם הייתם קורים בתורה כי ביום הזה יכפר עליכם, עכשיו שאי אתם זוכים אתם קורין בתורה טומאתה בשולי' פי' שחוטאים בפירסום ואינם יודעים שזהו חטא כלל וע"כ לא אמרינן בזה דהוי ס' ידיעה כידיעה (ואף דלענין שיהא מכפר במקום אשם תלוי הוא אפי' הוי ספק בהחטא עצמו התם חטא בשוגג ולא ידע, וע"כ איפשר שיודע לו חטאו משא"כ אם חוטא במזיד ונעשה לו החטא כהיתר לא אמרינן בזה דהוי ס' ידיעה כידיעה, וע"ז אומר אלו זכיתם הייתם קורין בתורה כי ביום הזה יכפר עליכם והוי ס' ידיעה כידיעה משום שיודעים שחטאו אלא שהם מתנצלים שאינם חייבים כל כך דיצרא אנסי' וע"כ הוי ס' ידיעה כידיעה, עכשיו שאי אתם זוכים אתם קורים בתורה טומאתה בשולי' וכמו שפירש"י שחטאתם גלוי' הרבה ועשו בגלוי ולא יתביישו כלל דכיון ששנו בחטא נעשה להם כהיתר ואינם מרגישים החטא כלל, וכמו דכתיב טומאתה בשולי', וכמו דכתיב (ירמי' י"ג) היהפך כושי עורו ונמר חברבורותיו כן אתם תוכלו להטיב למודי הרע הלא ברוב עונך נגלו שוליך כו' וע"כ אין יוה"כ מכפר ולא אמרינן בזה דהוי ס' ידיעה כידיעה וכמו שביארתי

ובמ"א בארתי עפ"י מה שביארתי בספרי נ"י (דרוש ה' על מה דאיתא בנדרים (דף ס"ה) שאינו נושא לפלונית שאבי' רע א"ל מת או שעשה תשובה כו' אמר ר"ה נעשה כתולה נדרו בדבר, ור' יוחנן אמר כבר מת וכבר עשה חשובה, מתיב ר' אבא קונם שאינו נושא לפלונית כעורה והרי היא נאה, שחורה היא והרי היא לבנה קצרה והרי היא ארוכה מותר לא מפני שכעורה ונעשית נאה שחורה ונעשית לבנה כו' אלא מפני שהנדר טעות, בשלמא לרב הונא דאמר נעשה כתולה נדרו בדבר תנא תולה נדרו בדבר ותנא נדר טעות, וכתב הר"ן והא דלא אמרינן בסיפא גבי כעורה ונעשית נאה ה"ט משום דאדם רע עשוי להשתנות ועשוי למות הילכך אומדין דעתו דכי אמר שאבי' רע כל, זמן שאבי' רע קאמר משא"כ באשה כעורה שאין עשוי' להיות נאה הילכך לא הי' בדעתו שתהא מותרת לכשתהא נאה, עיי"ש במה שביארתי על ענין ארבעים שנה אקוט בדור ואומר עם תועי לבב הם, עפ"י מה שכתב הר"ן שם בתירוץ ב' וע"כ יש נ"מ שבכעורה ונעשה נאה בעינן דווקא לא שכעורה ונעשה נאה אלא שהנדר טעות, שהי' מתחילה, משא"כ אם אמר שאבי' רע אמרו לו מת או עשה תשובה, אעפ"י שעשה תשובה או שמת אח"כ מותר מפני שהוא כתולה נדרו בדבר, ומפני שזהו דרך הרע להיות טוב, משא"כ כעורה ונעשה נאה

והנה בענין גז"ד יש ג"כ נ"מ וכמו דכתיב היהפוך כושי עורו ונמר חברבורותיו, כן אתם תוכלו להטיב למודי הרע, פי' כמו שאינו שכיח שיהא הכעור נעשה נאה, ולא באופן שהרע עשוי להשתנות ולעשות טוב, אלא באופן כעור שאינו עשוי להשתנות ולעשות נאה, וע"כ אם הוא באופן זה ונעשה גז"ד אז אינו מועיל תשובה שמכאן ולהבא כיון שהוא לאחר הגז"ד, ואעפ"י שהגז"ד הי' מחמת הרע, אעפ"כ כיון שהרע באופן כעור שאינו עשוי לעשות נאה, וכמו דכתיב הלא ברוב עוניך נגלו שוליך נחמסו עקביך היהפוך כושי עורו ונמר חברבורותיו כן אתם תוכלו להטיב למודי הרע, וע"כ לבטל הגז"ד הזה בעינן שיהא התשובה מאהבה שהוא בבחי' שובו בנים שובבים דמעיקרא, וכמו שביארתי כמה פעמים בספרי ע"י, שבתשובה מאהבה עוקר החטא מעיקרא וע"כ הוי כמו שהנדר טעות, וכמו שביארתי על הא דאמרינן בברכות (דף לב) ויחל משה מלמד שהתיר לו נדרו, וזה אם הגז"ד הוא מפני החטאים אבל הוא באופן חטא בלבד, שהרע עשוי להשתנות, וע"כ הוי הגז"ד רק כתולה בדבר כיון שעשוי להשתנות, (כמו בקונם לפלונית שאבי' רע מפני שהרע עשוי להשתנות ע"כ מועיל אעפי' שאין הנדר טעות, אלא שנתהוה אח"כ כגון שמת או שעשה תשובה, ע"כ נמי מותר דנעשה כתולה נדרו בדבר)

ובזה יתבאר הא דא"ר יוחנן בר"ה (דף טז) גדולה תשובה שמקרעת גז"ד של אדם שנאמר השמן לב העם הזה ואזניו הכבד ועיניו השע, פי' שאינו כמו באופן היהפוך כושי עורו ונמר חברבורותיו כן אתם תוכלו להטיב למודי הרע אלא שיכולים לשוב רק שהשמן לב העם הזה ואזניו הכבד ועיניו השע, וע"כ פן יראה בעיניו ובאזניו ישמע כו' פי' שהוא רק כמו שהשמן לב העם הזה או שאזניו הכבד או שעניו השע שזה עשוי להשתנות, וע"כ ושב ורפא לו פי' אפי' בבתי' רפואה שאינו אלא מכאן ולהבא מועיל לקרוע הגז"ד, כיון שהוא באופן שעשוי להשתנות, וכמו שביארתי, ויצא דב"י פליג התם בנדרים (דף סה) יגל רב הונא דאמר מפני שנעשה כתולה נדרו בדבר, היינו מפני שהוא מחולק מפירושא דמתניתין, אבל לדינא מודה לרב הונא]

ע"כ אהוביי אחיי ורעיי הנה יום הדין של יוה"כ קרוב ובא נחפשה דרכינו ונחקורה וכמו שביארתי במ"א על הא דכתיב (שמואל א' כח) וימהר שאול ויפול מלא קומתו ארצה וירא מאוד מדברי שמואל, ולכאורה מהו הלשון וירא שמשמע שיש ספק בדבר, הא כיון ששמע דברי שמואל שאמר לו ויתן ה' גם את ישראל עמך ביד פלשתים ומחר אתה ובניך עמי, וגם את מחנה ישראל יתן ביד פלשתים, א"כ היו ברור שימות במלחמה, ומהו וירא מאוד מדברי שמואל, ועוד דהא איתא במדרש פ' אמור שהלך למלחמה בשמחה אך הענין הוא כמו דאמרינן פ"ק דחגיגה (דף ד') ר' אליעזר כי הוי מטי להאי קרא הוי בכי ויאמר שמואל אל שאול למה הרגזתני להעלות אותי ומה שמואל הצדיק הי' מתיירא מן הדין אנו על אחת כמה וכמה, שמואל מאי היא דכתיב ותאמר האשה אל שאול אלקים ראיתי עולים מן הארץ כו' א"ל דילמא ח"ו לדינא מתבעינא קום בהדאי דליכא מילתא דכתבת באורייתא דלא קיימתי', וע"ז אומר וירא מאוד מדברי שמואל, כיון ששמע שאמר שמואל למה הרגזתני אלמא שנתיירא מן הדין, ע"כ נתיירא שאול מאוד מדברי שמואל מאימת הדין, ואעפ"י שהבטיחו ואמר לו ומחר אתה ובניך אמי במחיצתי והענין שהבטיחו ואמר לו ומחר אתה ובניך עמי במחיצתי הוא כמו דאמרינן בב"ב (דף כ"ב) דכל שחבירו נענש על ידו אין מכניסין אותו במחיצתו של הקב"ה וע"כ כיון שאמר לו ויתן ה' גם את ישראל עמך ביד פלישתים, ואעפ"כ אל תדאג מחמת שישראל נענשים על ידך וע"ז אמר לו ומחר אתה ובניך עמי, ואמרינן ספ"ק