אבי הנחל סט

מלאכתו (וכמו שביארתי במ"א לענין אומן קונה בשבח כלי) אך אעפ"כ יש מעלה בשלוחא דאגרתא שזה נוטל בין אם ישביח או לא משא"כ בשליח שמקבל עליו לעסוק ולהשתדל בענין השליחות לגמור ע"כ אם אם אינו גומר את הענין אינו נוטל כלום והנה שמע את קול ה' אומר את מי אשלח ומי ילך לנו דהיינו שאמר ה' שאת מי ישלח אם הי' נביא שהי' יכול לגמור השליחות ולהחזירן למוטב בודאי טוב ואם לאו מי ילך לנו פי' לכל הפחות שישלח ע"י דברים מסודרים כנבואה והוא יאמר אל העם אם ישמעו ואם יחדלו, וע"ז אמר ישעי' הנני שלחני פי' שרוצה להיות בבחי' שליח לגמור השליחות כמו דכתיב (ישעי' נ) ה' אלקים נתן לי לשון לימודים כו' פתח לי אוזן ואנכי לא מריתי אחור לא נסוגותי, גוי נתתי למכים ולחיי למורטים פני לא הסתרתי מכלימות ורק כו' וכמו דכתיב (ישעי' מ"ט) ה' מבטן קראני כו' וישם פי כחרב חדה כו' וישימני לחץ ברור כו', וע"כ רצה לגמור השליחות בשלימות ולהחזיר את ישראל למוטב, והנה יש נ"מ למשל בין אם א' יש לו חולי והולך אצל הרופא שיבא לרפאות את החולי, ואז יקח השכר לפי השוי שאם הוא נותן לו שכר קצוב אז אין צריך לספר תחילה להרופא איכות ומצב החולי דמה איכפת לי' כיון דמ"מ הוא נוטל שכרו הקצוב משא"כ אם שכר הרופא בקבלנות שירפא בשלימות את החולי ואם לאו לא יטול כלום אז צריך לספר להרופא אם יש תקוה לרפאות את החולי שאולי נואש היא, וא"כ יטרח בחנם ע"כ מספר לו תחילה מצב החולי, וע"כ כיון שאמר ישעי הנני שלחני שהוא רוצה לגמור השליחות בשלימות וא"כ אם לא יגמור השליחות לא יטול שכרו כלום ע"כ סיפר לו הקב"ה איכות החולי ואמר לו לך ואמרת לעם הזה שמעו שמוע ואל תבינו כו' השמן לב העם הזה ואזניו הכבד ועיניו השע כו' אך שלא יאמר ישעי' למה לי להיות בבחי' שליח ולגמור השליחות כיון שכמעט נואש החולי ואין לו רפואה כיון שהשמן לב העם הזה ואזניו הכבד ועיניו השע ע"ז אומר שאעפ"כ לא יתן יאוש לזה פן יראה בעיניו ובאזניו ישמע ולבבו יבין ושב ורפא לו, וע"ז כתיב (בישעי' מ"ט) ואני אמרתי לריק יגעתי לתוהו והבל כחי כליתי אכן משפטי את ה' ופעולתי את אלקי פי' שחשב שלריק יגע ולתוהו והבל כחו כלה כיון שהוא חולי כל כך עד שאין לו לב ואזנים ועינים, וכמו שאמר ישעי' מכף רגל ועד ראש אין בו מתם כו' לא זרו ולא חובשו כו', עכ"ז משפטי את ה' פי' שזה תלוי עדיין במשפט אולי ישובו, וא"כ יגמור השליחות ופעולתו את אלקי. וכמו שביארתי במ"א במה דכתיב (רות ב') ישלם ה' פעלך ותהי משכורתך שלמה שפעלך נקרא שכר טרחא בלא שבח ומשכורתך שלמה היינו כמו דאמרינן בב"ק (דף צט) דאומן קונה בשבח כלי ומשלמין לו לפי שבח הכלי ושם הארכתי בזה שיש אופן שיש ב' עניני תשלומין עיי"ש ע"ז אמר כיון שאמר לו תחילה ומי ילך א"כ רצה ליתן שכר הליכות השכירות אף אם לא ישביח, ומעולם לא יצתה מדה טובה מפי הקב"ה וחזר בו כו' כמו דאמרינן בשבת (דף נה), וע"כ אמר ופעולתי את אלקי פי' כיון שאמר ומי ילך לנו בבחי' הולך דאינו נוטל רק שכר טרחתו, וע"כ אעפ"י שישעי' רצה להיות שליח לגמור השליחות אעפ"כ יש לו ענין הולך ליטול שכר הטירחא ג"כ אפי' אם לא יפעול בשליחותו, (וכמו שהבאתי שם ראי' מב"ק (דף צט) ב' הענינים בשליחות עיין שם)

ובמ"א ביארתי המדרש אלו זכיתם הייתם קורים בתורה כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו, עכשיו שאי אתם זוכין אתם קורין בתורה טומאתה בשולי' והוא שעפ"י שביארתי מה שכתב מהר"ם מינץ דלא תקשה עלי' מה שהקשה הט"ז דמיירי באותם הז' גופא, אעפ"כ לא נראה לי לחלק כמו שחילק מהר"ם בהא דמפלת תאומים דאגלאי מילתא למפרע שהי' בר קיימא ואעפ"כ אינו חייב להתאבל כדין שמועה קרובה, ואעפ"כ בהא דהורה לו המורה שאינו חייב להתאבל משום דאמרינן דהוי לאחר שלשים אעפ"כ אם נודע לו אח"כ שהי' בתוך שלשים מחוייב להתאבל כדין שמועה קרובה וכתב מהר"ם דהטעם הוי משום דהמפלת תאומים לא הי' איפשר לו להודע לו מתחילה משא"כ בהא דשמע ולא הי' יודע אם הוא בתוך שלשים שהי' איפשר לו להודע, אלא הטעם דהתם בהמפלת תאומים דהוי ספק ידיעה בהאבילות גופא דעל נפל אינם מחוייבים כלל להתאבל וא"כ הוי לו ספק ידיעה בעיקר האבילות וכל שהי' לו ספק ידיעה בעיקר האבילות לא אמרינן דאגלאי מילתא למפרע משא"כ בהא דשמע ולא הי' יודע אם הוא תוך שלשים או לאחר שלשים דעל המת גופא בודאי דחייב להתאבל עלי' מי ששמע בתוך שלשים, אלא דהספק הוא בגברא אם הוא בר חיובא, וכל שהספק הוא בגברא אם הוא מחוייב להתאבל אמרינן דהוי ס' ידיעה כידיעה דלכשיודע אח"כ נימר אגלאי מילתא למפרע, וקצת דוגמא לזה ממה שהבאתי בספרי ע"י (ס' י"ט) מה שהקשו האחרונים על תוס' דיבמות (דף פ"א שכתבו על הא דאמר רב דאכל חלב מבן י"ג שנה ויום א' עד בן י"ח שנה, ונולדו בו סימני סריס ולאחר מכאן הביא ב' שערות דנעשה סריס למפרע וכתבו התוס' דלא הוי התראת ס' שמא יביא ב' שערות קודם י"ח. דהשתא אגלאי מילתא למפרע שהי' גדול בשעת התראה, והקשו מתוס' דנדה (דף מ"ו) שכתבו במופלא הסמוך לאיש דלכך לוקים דסמכינן שיביא שתי שערות בזמנו דאזלינן בתר רובא. ולמה להו להתוס' לתרץ דאזלינן בתר רובא נימא דאגלאי מילתא למפרע כמו שכתבו ביבמות דאמרינן דאגלאי מילתא למפרע ותירצו האחרונים דהתם הס' הוא בחוטא אם הוא בר עונשין ע"כ אמרינן דאגלאי מילתא כו', אבל במופלא הסמוך לאיש הס' הוא בחטא דילמא לא יבא ב' שערות בזמנו לא הוי הקדישו הקדש וכל שס' בחטא לא אמרינן דאגלאי מילתא כו' ועיי"ש שהבאתי עוד ראיות לזה

עוד נראה לי להביא ראיה מפורשת יותר מהא דאיתא ספ"ב דשבועות (דף י"ט) בד"ה עשו ס' ידיעה כידיעה וכתבו התוס' לא דמי לנוגע בכעדשה דריש פרקין (דף ד') דלא ידע אי כזית מטמא אי כעדשה מטמא דהתם מסופק הוא אם שייכא טומאה כלל במה שנגע, אבל הכא פשיטא לי' דאיכא טומאה הלכך הוי ידיעה טפי עכ"ל אלמא דיש חילוק בין אם הס' הוא בגברא אם נטמא דהוי ס' ידיעה, משא"כ אם הס' הוא בטומאה גופא לא אמרינן דהוי ס' ידיעה כידיעה, והכא נמי יש חילוק בין הס' הוא באבילות גופא כגון בס' אם הוא נפל, ע"כ לא הוי ס' ידיעה כידיעה, משא"כ בספק אם הוא תוך שלשים הוי כמו שהס' הוא בגברא אם מחוייב להתאבל ע"כ אמרינן דספק ידיעה כידיעה

וע"ז אומר שמעו שמוע ואל תבינו וראו ראו ואל תדעו פי' אעפ"י שלא יהא לכם ידיעה גמורה או שמיעה גמורה, אעפ"כ כיון שאתם מבינים שזה חטא, אלא שאתם מתנצלים בעדיכם שאין אתם חייבים כל כך מפני האונס של יצה"ר או שאר התנצלות, אעפ"כ הוי שמיעה אלא שהשמן לב העם הזה ואזניו הכבד ועיניו השע פן יראה בעיניו ובאזניו ישמע כו' ושב ורפא לו. וזהו דווקא אם הס' ידיעה הוא בעונש החוטא, אבל אם הס' הוא בחטא כגון מי שעבר עבירה ושנה בה שהותרה לו, ואומר שאין זה חטא לא הוי ספק ידיעה כידיעה

[והנה אמרינן בכריתות (דף י"ט) דיוה"כ הוי במקום ס' ידיעה, כמו דאמרינן התם ואי ס"ד ס' ידיעה מחלקת לחטאת ליחייב ב' חטאות, והטעם הוא שביוה"כ כולם מתפקדים מאימת הדין, וע"כ הוי כל היום כס' ידיעה [ובזה יתיישב מה שהקשיתי בספרי ע"י (דף ט"ו) על התוס' דספ"ק דשבועות (דף י"ג) דיוה"כ אינו מכפר עד שתחשך ושעיר המשתלח מכפר מיד, כדתני' חומר בשעיר מביו"כ שהשעיר מכפר מיד ויוה"כ עד שתחשך כו' ולכאורה יש להקשות מהא דאמרינן פ"ד דכריתות (דף י"ח) א"ל אביי ומאן לימא לן דיוה"כ כל שעתא מכפר דילמא כל יומא מאורתא, א"ל תני' הרי שבא לידו ס' עבירה ביוה"כ תפי' עם חשיכה פטור שכל היום מכפר כו', אלמא דיוה"כ כל שעתא מכפר ומשמע דאפי' היום גופא בלא שעיר דאלו"ה הוה מצי לאוקמי כגון שהקריב שעיר המשתלח, ועיי"ש שתירצתי דה"מ דכל שעתא מכפר היינו דווקא אם עבר עלי' סוף היום, וע"כ מכפר כל שעתא, משא"כ אם מת ביוה"כ עיי"ש שהארכתי בזה, אבל כעת נראה לי לומר דהא דאמרינן דיוה"כ מכפר כל שעתא היינו לענין אשם תלוי דהוי במקום ס' ידיעה, וכל היכא דאמרינן ס' ידיעה כידיעה אמרינן דאפי' מקצת ידיעה ככל ידיעה, כמו דאיתא בספ"ק דשבועות (דף י"ט) ת"ק סבר מקצת ידיעה ככל ידיעה ור' שמעון סבר לא אמרינן מקצת ידיעה ככל ידיעה, ולכאורה אמאי לא אמרינן