אבי הנחל סז

ולכאורה קשה דלמאי צריך שיפר לה הבעל כיון שנשאל על הקמתו ממילא החכם יכול להתיר, וכ"ת משום השתיקה שאפי' נשאל על ההקמה על השתיקה לא מצי למיתשל וע"כ מחמת הספק דילמא במקום ששתק נמי לא מועיל התרת החכם, וא"כ אפי' נשאל על ההקמה, אעפ"כ דילמא קייל"ן דשעה שאינה ראוי' להפר אינו עולה מן המנין, וא"כ הוי לאחר מעל"ע. והוי כשתיקה שלאחר מעל"ע ושוב אינו מועיל התרת החכם ג"כ וע"כ יפר לה דילמא קייל"ן כמו הפוסקים שסוברים דיכול להפר אפי' אחר כמה ימים, אם נשאל על הקמתו כיון שלא הי' יכול להתיר מתחילה

אבל אכתי לא יצאנו ידי כל הספיקות שלפי הספק שאפי' ישאל, הבעל על הקמתו אפ"ה לא מהני הפרת הבעל, כדעת הפוסקים דכיון שהוא אחר מעל"ע שוב אין הבעל יכול להפר, והתרת החכם אח"כ נמי לא מספיק דילמא אפי' אם נשאל על הקמתו, אפ"ה כיון שאינו יכול להפר משום דהוי כשתיקה שלאחר מעל"ע שאינו מועיל ע"כ אינו מועיל התרת החכם ג"כ, א"כ אינו מספיק בכל התקנות אפי' יתיר הבעל ההקמה, ויפר לה אח"כ, ויתיר החכם ג"כ לאשה, נמי אינו מספיק דילמא הוי כשתיקה, ואפי' אם שתק שוב אינו מועיל התרת החכם, ואם בשתיקה מועיל התרת החכם, וכמו שכתב הרמ"א בשם המהרי"ק דאם החריש לה הבעל יכול החכם להתיר, א"כ לא הוצרך להתקנה שהבעל יפר אח"כ, אלא שישאל הבעל על הקמתו, ואח"כ יתיר לה החכם, וא"כ מוכרחין אנו לומר דלא מחמרינן כולי האי לחוש לכל החששות אחרי שעשו כל התקנות מה שאיפשר, ע"כ לא מחמרינן עוד, וכמו שכתב הרמ"א שהעיקר כסברא הראשונה דחכם מתיר אחר הקמת הבעל] אבל לפי מה שביארתי הי' איפשר לומר דשוב אין חשש בדבר אפי' לכל הפוסקים דממ"נ אם החכם אינו יכול להתיר אחר הקמת הבעל, א"כ הקמת הבעל הוא ענין מניעה בעצמותו של נדר, וא"כ סגי בהפרת הבעל אפי' אחר מעל"ע מיום שמעו, דשעה שאינו ראוי להפר אינו עולה מן המנין, כיון שהוא גרעון בעצמותו של נדר מאי אמרת דלא סגי בהפרת הבעל כיון שהוא אחר יום שמעו, ואעפ"י שלא הי' יכול מחמת שהקים לה, אע"ג שהי' שעה שאינו ראוי להפר, אפ"ה עולה מן המנין, א"כ מסתמא אין זה גרעון בעצמותו של נדר, אלא שהקמתו עושה שמסלק הפרתו שאינו יכול להפר, אבל אינו מוסיף גרעון בעצמותו של נדר, וכל עכבה שהוא ממנו אעפ"י דהוי שעה שאינו ראוי להפר אפ"ה עולה מן המנין, א"כ מועיל התרת החכם, ע"כ אם ישאל על הקמתו ויפר לה הבעל בתוך מעל"ע מהשאלה אעפ"י שהוא אחר מעל"ע אחרי שמעו, ויתיר לה החכם סגי בהכי, אבל אם ישאל על הקמתו ויתיר לה החכם לא מהני, דאפי' ישאל על הקמתו, אפ"ה כיון שלדעת הפוסקים דלא מהני הפרת הבעל א"כ הוי כשתיקה, ואולי לא מהני התרת החכם, אפי' בשתיקה דלאחר מעל"ע נמי

אף דלכאורה משמע מהירושלמי דמהני התרת החכם אפי' לאחר שתיקת הבעל, וכמו שכתב הרמ"א בשם המהרי"ק, ותמיהני על הפוסקים שלא הביאו הירושלמי והרא"ש הביאו (פי"א דנדרים) נדרה אשה ושמע בעלה ולא הפר לה פשיטא שאינו מיפר לה לענין הבעל, מהו שיפר לה לענין הזקן, מה אנן קיימין אם בנדרים שבינו לבינה נדרי עצמו הם, אלא אנן קיימין בדברים שבינה לבין אחרים, ולא ר' יהודה היא, ור' חייא תני לה בשם חכמים, שמעינן מינה דהלכה כר' יהודה שאין הבעל מתיר בנדרי אשתו ע"ט אשתו כגופו דמי' ואין חכם מתיר נדרי עצמו עכ"ל, וכן הרשב"א הביא לזה הירושלמי, וא"כ משמע מזה הירושלמי דאיירי ששמע הבעל ולא הפיר דהיינו לאחר מעל"ע, ששוב אינו יכול להפר, אל מא דאפי' שתק הבעל אפ"ה החכם יכול להתיר, דהא מיבעי לי' אם יכול להתיר בתורת זקן, כמו התרת החכם ודוחק לומר דשאני הכא משום דהבעל בעצמו מתיר אח"כ, דכל הטעם דהחכם אינו יכול להתיר אחר שתיקת הבעל, הוא משום דכל הנודרת על דעת בעלה היא נודרת, אבל הבא הוא בעצמו מתיר לה, אעפ"כ זה אינו, דאם חכם אחר אינו יכול להתיר גם הוא אינו יכול להתיר בתורת חכם, אך אעפ"כ קשה לי בדברי הירושלמי דהא הירושלמי לא הי' צריך למיבעי האי בעי' בגוונא דשמע הבעל ולא הפיר, כיון דהירושלמי מסיק דמיבעי לי' בנדרים שבינה לבין אחרים, ומשמע דאין בהם נדרי עינוי נפש ג"כ וכמו דאיתא בירושלמי (רפ"י דנדרים) מה מקיים כו' בין איש לאשתו לא שבינה לבין אחרים, בין אב לבתו לא שבינה לבין אחרים ודו"ק]

אבל באמת נראה לי מה שהביאו בשם מהר"ם מינץ שיש לבעל להתיר הקמתו אפי' לאחר יום שמעו ואח"כ מפיר הבעל לאשתו ולאחר שהתיר לה הבעל יתיר החכם ג"כ לאשה שע"כ מספיק התקנות האלו, שזה מוכרח מהסוגי' דכתובות (דף ע"א) דמהני, דאמרינן שם, אלא הכא במאי עסקינן דתלינהו לקישוטי' בתשמיש המטה דאמרה יאסר הנאת תשמישך עלי אם אתקשט כו' ותתקשט ותאסר אי לב"ש שתי שבתות אי לב"ה שבת אחת, ה"מ היכא דאדרה איהו דסברה מירתח רתח עלי כו' אבל הכא מדנדרה איהי ושתק לה סברה מדאשתיק מסנא הוא דסני לה, ותחילה כתבו התוס' (שם) שנדרה היא וקיים לה הוא פי' בקונטרס ומה יש לו עוד להמתין, אי ניחא לה למשקל כתובה ולמיפק לא תבקש עוד פתח לנדרה, ותימא לפירושו דמאי פריך לקמן ותתקשט ותאסר אי לב"ש שתי שבתות הואיל וכבר תירצנו דבנדרה היא לא שייך המתנה עכ"ל

וא"כ משמע מפירוש רש"י והתוס' דמועיל שאלה אעפ"י שהקים לה הבעל, ולכאורה הוא מוכרח מהגמ' דפריך ותתקשט ותאסר כו' אלמא דמועיל שאלה אפי' אם הקים לה הבעל, אך איפשר לומר דקושי' הגמ' הוא קאי לענין אם קיים לה דנשאלין על ההקם, וא"כ איך שתפרש הש"ס אם שהפי' הוא של המתנה שישאל על ההקם ויפר לה הבעל, אלמא דמהני הפרת הבעל לאחר מעל"ע, ואם הפי' הוא שישאל על ההקם, ויתיר לה החכם מוכח דהתרת החכם מהני לאחר שנשאל הבעל על ההקמה, וע"כ פסק דאם עשה שניהם דהיינו שנשאל על הקמתו והפיר לה. ואח"כ התיר לה החכם דזה מהני מכח ממ"נ דאיך שיתפרש סוגי' הש"ס מוכח דמהני, וע"כ אם תעשה שניהם, דהיינו שהבעל ישאל על הקמתו ויפר לה, ואח"כ יתיר לה החכם ודאי מהני דאיך שיתפרש סוגי' הש"ס מוכח דמהני ודו"ק היטיב, כן נראה ליישב דעת הטור שהקשיתי עליו בספרי נ"י (ס' ב) אשר הוא תמוה מאוד אע"ג דלכאורה משמע מהרא"ש בפ"ק דנדרים (דף ח) דאם הקים לה הבעל עולה למנין מעל"ע ואינו יוכל להפר דלא כדעת הטור דאמרינן שם רבינא ה"ל נדרא לדביתהו אתא לקמיה דרב אשי א"ל בעל מהו שיעשה שליח לחרטת אשתו כו' ופי' הרא"ש ה"ל נדרא לדביתהו וקיים לה הנדר כו' ואם איתא דס"ל כהטור א"כ אמאי לא שאל על הקמתו ואח"כ יפר לה בעצמו, אך דאיפשר לומר דלאו דווקא הקים לה אלא שהי' מעל"ע אחרי שמעו

וא"כ כיון שביארתי שיש נ"מ, דאם הנדר בעצמותו אינו בר הפרה, ע"כ אם הקים לה מפני שזהו בעצמותו של נדר, מקרי שאינו בר הפרה כלל ע"כ אינו נחשב המעל"ע רק לאחר שנשאל, ואפי' אם הוא שואל על ההקמה, א"כ אגלאי מילתא למפרע שהנדר הוא בר הפרה. אך זהו הענין של שאלה, דהיינו כמו טעות, [וע"כ אין שאלה בתמורה, כיון שקדוש עפ"י טעות נמי וכן בהקדש לב"ש כמו דאמרינן בב"ב (דף ק"כ) ולב"ש דאמרי אין שאלה בהקדש, דתנן ב"ש אומרים הקדש טעות הקדש, כו' עיי"ש בתוס'], וא"כ כיון שההקמה הוא בעצמותו של נדר, ע"כ אפילו בטעות נמי אינו עולה לו למנין מעל"ע, וכמו ששנינו (פי"א דנדרים) יודע אני שיש נדרים אבל איני יודע שיש מפירין יפר, יודע אני שיש מפירין אבל איני יודע שזה נדר ר"ש אומר לא יפר וחכ"א יפר, אבל אם אין גרעון בעצמותו של נדר, אף שנעשה אלם ואין יכול להפר, אעפ"כ מקרי בר הפרה (ועולה לו למנין מעל"ע, כמו שכתבו הרא"ש והר"ן דשעה שאינו ראוי להפר עולה מן המנין ומקרי ביום שמעו, משא"כ אם הגרעון הוא מעצמותו של נדר, לא הוי בר שמיעה כלל ולא מקרי ביום שמעו)

בזה יתבאר (ישעי' ו) ויאמר לך ואמרת לעם הזה שמעו שמוע ואל תבינו וראו ראו ואל תדעו השמן לב העם הזה ואזניו הכבד ועיניו השע, פן יראה בעיניו ובאזניו ישמע ולבבו יבין ושב ורפא לו, והעניין הוא שיש ב' ענינים שמעכבים את התשובה, הא' הוא מפני החטא שהוא גדול, כגון חייבי כריתות ומיתות ב"ד שתשובה לחוד אינו מספיק ותשובה ויוה"כ תולין ויסורין ממרקין, וגם חומר החטא שנתגשם מאוד אינו מניחו לשוב, ויש אנשים שרחוקים