אבי הנחל סו

מכיר בו אלא המקום בזה יתבאר המדרש ויקרא לאור יום ולחושך קרא לילה ויקרא לאור יום זה מעשיהם של צדיקים ולחושך קרא לילה זה מעשיהם של רשעים ואימתי שניהם שוים זה יוה"כ דכתיב ויהי ערב ויהי בוקר יום א' דהיינו שאומר ויקרא לאור יום זה מעשיהם של צדיקים דהיינו מעשים טובים ולחושך קרא לילה דהיינו שמכסה שלא להיות ידועים, ואימתי היא הפעולה במה שכסה מעשיהם, כדי שיהי' להם כפרה ביוה"כ דהוי חטא שאינו מכיר בו אלא המקום, וכמו דאיתא במדרש כי יודע ה' דרך צדיקים ודרך רשעים תאבד שמעשיהם של צדיקים מגלה למלאכי השרת, משא"כ מעשיהם של רשעים כדי שיהי' חטא שאינו מכיר בו רק המקום

וע"ז אמר המדרש אלו זכיתם הייתם קוראים בתורה כי ביום הזה וכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם כו' דהיינו חטא שאינו מכיר בו אלא המקום כמו דכתיב מכל חטאתיכם לפני ה', דהיינו חטא שאינו מכיר בו רק המקום, עכשיו שאי אתם זוכים אתם קורין בתורה טומאתה בשולי' דהיינו שהחטאים מגולים לכל, וע"ז אין יוה"כ מכפר, וכמו דמשני התם בכריתות (דף כו) התם בועל מכיר וכן אמרינן התם בכריתות (דף כו) אלא מעתה עגלה ערופה שעבר עליו יוה"כ וכו' אמר אביי הורג מכיר וע"ז אומר עכשיו שאי אתם זוכין אתם קורים בתורה טומאתה בשולי', וע"כ כיון שהחטא הוא בהתגלות ע"כ אין יוה"כ מכפר], ע"כ אחיי ורעיי מה מאוד צריך לעשות תשובה בימי עשי"ת אלו וה' יחתמנו לחיים אמן

דדוש ג' לעשי"ת

גרסינן בר"ה (דף י"ז) א"ר יוחנן גדולה תשובה שמקרעת גז"ד של אדם שנאמר השמן לב העם הזה ואזניו הכבד, ועיניו השע פן יראה בעיניו ובאזנו ישמע ולבבו יבין ושב ורפא לו

ויתבאר זה בהקדם מה שהקשיתי בספרי נ"י (ס' ב') על הטור יו"ד שפסק דלא כאביו הרא"ש שפוסק דאפי' אינו ראוי להפרה נמי עולה מן המנין דלא כהירושלמי, וא"כ אמאי פסק הטור דאם הקים לה אינו עולה למנין מעל"ע ויכול להפר אפי' אחר כמה ימים, דלכאורה גרע טפי אם הי' אלם או שנתגרשה, ואעפ"כ פסק הרא"ש דעולה מן המנין, וא"כ אמאי פסק הטור דאם הקים לה אינו עולה למנין מעל"ע ויכול להפר אפי' אחר כמה ימים, עיי"ש בארוכה

וכעת נראה לישב דעת הטור, דאיתא בפי"א דנדרים (דף פ"ז) יודע אני שיש נדרים אבל איני יודע שיש מפירין יפר, יודע אני שיש מפירין, אבל איני יודע שזה נדר, ר' מאיר אומר לא יפר, וחכ"א יפר, וא"כ צריך להבין דמ"ט אמרינן התם דאם טעה שלא ידע שיש מפירין, או שלא ידע שזה נדר ס"ל לרבנן שיפר אפי' אחר כמה ימים מי עדיף משעה שאינו ראוי להפר כגון שהוא אלם או שנתגרשה שכתבו הרא"ש והר"ן שעולה למנין מעל"ע ואינו יכול להפר אחר מעל"ע, וא"כ מה עדיף מה שהוא טעה שאין זה נדר, מאם אינו ראוי להפר בעצם, אלא ודאי דהחילוק הוא דהיכא שבאמת אינו יכול להפר, א"כ אין גרעון בעצמותו של נדר שהנדר בעצם יש לו הפרה, והראי' שהאב יכול להפר, אך פומי' הוא דכאיב, והבעל אינו יכול להפר מחמת שהוא אלם, אבל בעצם בר הפרה הוא, וכן כשנתגרשה מן האירוסין, אע"ג דאינו שייך בהפרה כלל, אעפ"כ הוי הנדר בר הפרה לגבי האב, ואם הי' מת הבעל יכול האב לחודי', להפר או בנתגרשה אם הגירושין הוא כשתיקה, אם לא הי' נשאת אח"כ הי' יכול האב בעצמו להפר, אלא דאם נשאת אח"כ לא מצי האב להפר רק בשותפות, אבל הנדר בעצם יש לו הפרה, וע"כ כיון שיש לו הפרה, ע"כ נחשב למע"ל, משא"כ אם הקים הבעל את הנדר, שאפי' האב נמי אינו יכול להפר כל זמן שאינו נשאל על הקמתו, והמהרי"ק בתשובה כתב דאפי' החכם נמי אינו יכול התיר, וע"כ הנדר בעצמו אין לו הפרה והתרה, וע"כ לא גרע מאם טעה שנדר זה אין לו הפרה, ע"כ אינו עולה מן המנין ויש לו המעל"ע לאחר שנשאל על הקמתו

וע"כ נראה לי דלפי מאי דאיתא בסוף נדרים (דף ל) רב פפי אמר מחלוקת בהפרה דר' נתן סבר דאין הבעל מיפר אלא א"כ חל נדר דכתיב ותפרה הלבנה כו' ודאי דאם שמע הבעל הנדר קודם חלות הנדר ודאי דאינו עולה מן המנין, עוד נראה לי דאפי' לדידן דקייל"ן דיכול להפר קודם חלות הנדר, אך לדעת הר"ן שכתב דדוקא בנדר שעשוי' לעבור על התנאי כגון קונם שאני נהנית לך אם עושה אני על פי אבא ועל פי אביך, כמו שכתב הר"ן בנדרים (דף פ"ט), וכמו שביארתי בספרי נ"י (ס' ח), וכמו שכתבתי שם על הלח"מ שתמה על הרמב"ם שכתב (פי"ב מה' נדרים) דיש לבעל ולאב להפר נדרים שעדיין לא חלו ולא נאסרה בהם, כיצד כגון שאמרה היין זה אסור עלי אם אלך למקום פלוני ה"ז מיפר אעפ"י שעדין לא הלכה ולא נאסרה וכן כל כיוצא בזה, והקשה על הטור שכתב בסוף (ס' רל"ד) גבי קונם שאני נהנה דטעמא דגנאי הוא לבעל שלא תהנה היא מאבי' אם תעשה לפיו, או שלא תהנה לאבי' מפני שלא תוכל להנות לו משמע דבלא האי טעמא לא סגי משום דלא הוי דברים שבינו לבינה, ובסימן זה כתב גבי קונם ככר זה עלי אם אלך למקום פלוני דמיפר אע"ג דלא שייך טעמא דגנאי, וביארתי שם שהטעם דאעפ"י שאיפשר לה שלא תלך ולית בזה גנאי אפ"ה יכול להפר דהא אסורה מיד בככר זה, דהא קייל"ן כר"י בפ"ב דנדרים (דף יד) דאל ישן היום שמא ישן למחר, וא"כ הוי עינוי נפש מיד, ועיי"ש שכתבתי דזהו דווקא בהפרה שמצד הדין מופר אעפ"י שלא חל, אלא שבכל התנאים לא הוי עינוי נפש דהא יכולה היא שלא לקיים התנאי, וא"כ לא תאסור ולא הוי עינוי נפש ולא דברים שבינו לבינה, אבל הכא כיון שמ"מ אסורה מיד אעפ"י שהוא מדרבנן אפ"ה יכול להפר, משא"כ בהתרה שמצד הדין אינו יכול להתיר עד שחל הנדר, ע"כ לא מהני מה דאסור מדרבנן

עכ"פ לפי מה שביארתי דבדברים שאינה עשוי' לעבור על תנאה לא מצי מיפר, והטעם דיכולה היא שלא לעבור על התנאי ולא יהיה דברים שבינו לבינה, וא"כ לא מצי להפר מחמת הנדר שבנדר עצמו ליכא דברים שבינו לבינה וע"כ הוי דומי' דכמו שהי' סבור שאין לו מפירין, והכא באמת אין לנדר זה הפרה, שאין בר הפרה מחמת עצמותו של נדר דליכא צערה לה כלל, אבל בנתגרשה שיש לה צער עינוי נפש מחמת הנדר אם הי' אשתו הוי דברים שבינו לבינה, אך העיכוב הוא מצד הבעל, וכל שהעיכוב הוא מצד הבעל עולה מן המנין שנק' בר הפרה אבל אם הקים לה שגם אבי' נמי אינו יכול להפר, ועוד שלדעת מהרי"ק החכם נמי אינו יכול להתיר, וא"כ מה שהקים לה הבעל עשה גרעון בגופו של נדר שאינו לא בר הפרה ולא בר התרה כלל, וע"כ כל שהוא מצד גופו של נדר הוי כמו שהי' סבור שנדרה נדר שאינו יכול להפר, וזה גרע מאם נתגרשה שידע שהנדר בעצמו בר הפרה, אלא שנתגרשה והוי כמו שנעשה אלם, וכמו שדימ' הרא"ש והר"ן הדין דנתגרשה לנעשה אלם, וכתבו דהש"ס דילן פליג על הירושלמי ולכאורה הי' נראה לומר שזה תלוי בזה שאם הוא בעצמותו של נדר שוב אינו מועיל התרה להחכם ג"כ, שאיך נאמר שכיון שהקים לה נתבטלה הפרתו לחוד אבל לא גרע בעצמותו של נדר, שא"כ מפני מה אין מועיל התרה שזה אינו שייך להפרת הבעל, אלא ודאי דעשה גרעון בעצמותו של נדר עד שהחכם נמי אינו יכול להתיר, וע"כ אינו עולה למנין מע'לע, משא"כ בנתגרשה או שנעשה אלם שאין העיכוב אלא בבעל, אבל לא בעצמותו של הנדר, דהא החכם יכול להתיר, ע"כ עולה למנין מעצ"ע כמו שכתב הרא"ש והר"ן

ובזה הי' נראה לכאורה ליישב דבר א' מה דלכאורה קשה בש"ע יו"ד (ס' רל"ד סעי' כ"ג) וזה לשונו בעל שקיים נדרי אשתו והלכה לפני ג' הדיוטות והתירו לה ה"ז מותר, וכתב הרמ"א וי"א דאין חכם וג' הדיוטות יכולים להתיר אותה אחר הקמה של הבעל, אבל אם לא הפר לה הבעל והחריש לה יכול חכם או ג' הדיוטות להתיר, וטוב להחמיר לענין אם קיים לה הבעל שישאל הבעל על ההקמה ויתיר לה, ואם אינו ביום שמעו יתיר ג"כ חכם כו', ועיין ש"ך שהביא בשם תשובת מהר"ם מינץ שאם אינו ביום שמעו ישאל על הקמתו ויפר לה ויתיר לה החכם,