אבי הנחל סה

והנה בספרי ע"י (דרוש ט"ו) ביארתי עפ"י מאי דאיתא בש"ע (סי' ל"ד סעי' כ"ג) דפסול מן התורה שהעיד אין לפוסלו אלא בודאי אבל לא מספק כגון שהעיד בב"ד, ואח"כ באו עליו עדים שעבר עבירה שנפסל בה מן התורה חבל אם אין אנו יודעים אם עבר קודם שהעיד או אח"כ מוקמינן אחזקתו וכל מה שהעיד כשר, עיי"ש מה שישבתי על קושי' הקצ"ח עפ"י הגמ' דקדושין (דף ס') דתני' א"ר שמעון מעשה במגורה של דסקים ביבנה שהי' עומדת בחזקת שלימה ומדדוה ונמצאת חסירה כל הטהרות שנעשו ע"ג הי' ר' טרפון מטהר ור' עקיבא מטמא, א"ר טרפון משל לעומד ומקריב ע"ז המזבח ונודע שהוא ב"ג או ב"ח שעבודתו כשירה. אמר ר' עקיבא משל לעומד ומקריב ע"ג המזבח ונודע שהוא בעל מום שעבודתו פסולה, א"ר עקיבא נידון מקוה פסולו ביחיד ובעל מום פסולו ביחיד ואל יוכיח ב"ג וב"ח שפסולו בשנים, דבר אחר מקוה פסולו בגופו ובעל מום פסולו בגופו, ואל יוכיח ב"ג וב"ח שפסולו מאחרים וא"כ מבואר שכל שפסולו בגופו פסולו ביחיד משום דיכולים לבודקו כגון בעל מום ומקוה חסירה כמו שביארתי שם לדעת רש"י, ובזה ישבתי שם הא דע"כ אינו נפסל למפרע דהטעם משום דלא הוי פסולו בגופו דהא בעינן שני עדים לפוסלו עיי"ש מה שחילקתי לענין שוחט שאינו יודע הלכות שחיטה דנפסל למפרע דהוי פסולו ביחיד דהא יכולים לברר עיי"ש, רק התוס' פירשו דב' פלוגתות הם עיי"ש

והנה הרמב"ם כתב (פ"י מה' ביאת מקדש ה' י') כהן שעבד ונמצא חלל כו' וכבדק ונמצא חלל עבודתו כשירה לשעבר ואינו עובד להבא ואם עבד לא חילל שנאמר ברך ה' חילו ופועל ידיו תרצה, אף חולין שבו תרצה, וכתב הכ"מ לכאורה משמע דלא מכשירין אלא מה שעבד קודם שנודע כו' ורבינו משמע לי' דכיון דלא אשכחן בקרא דמחלל עבודה כו' מהי תיתי לומר שאם עבד לאחר שכודע חילל ותנא אורחא דמילתא נקט דאין דרך לעבוד אחר שכודע עכ"ל וכתב השעה"מ וזה לשונו וקשי' לי טובא לדעת רבינו ז"ל דבפ' האומר (דף סו) אמריכן מעשה במגורה ביבנה כו' ונמצא חסורה כל טהרות שנעשו ע"ג למפרע הי' ר"ש מטהר כו' אר"ע משל לעומד ומקריב ע"ג המזבח ונודע שהוא ב"ג שעבודתו כשירה והקשו התוס' דמאי משל הוא זה הא בב"ג אפי' נודע שפסול הי' בשעת עבודתו אפ"ה עבודתו כשירה ובמקוה כה"ג טמת למפרע אפי' לר"ש כו' והשתא לדעת רבינו אכתי קשה דמאי משל הוא זה דב"ג שאני דאפי' עבד אחר שנודע עבודתו כשירה, משא"כ במקוה דאם עבד אחר שבאו עדים והעידו שהי' המקוה חסר דעבודתו פסולה כדקייל"ן בעלמא דט מא שחלל עבודה כו' והמעיין יראה שלדעת רבינו לא יתכן שום א' מהתירוצים האלו והדבר צ"ע עכ"ל

ע"כ כ"ל דהטעם שחלל פוסל עבודה הוא כיון דהוי חלל ה"ל זר וא"כ הוי כמו דאמרינן בסנהדרין (דף נא) ניסת לא' מן הפסולין משלמת קרן וחומש ומיתתה בחנק דברי ר' מאיר וחכ"א זו וזו משלמת קרן ולא חומש ומיחתן בשריפה והטעם דבענין זר מעיקרא וכמו דאמרינן בפ"ק דכריתות (דף ו) וע"כ כתב הרמב"ם פ"י מה' תרומוח (ה' י"ב) בת כהן שהי' נשואה לישראל או שנפסלה ואח"כ אכלה תרומה משלמת את הקרן ואינה משלמת החומש כו' וכן כהן שהי' אוכל בתרועה ונודע לו שהיא ב"ג או ב"ח הרי אלו משלמין הקרן בלבד כו' דהטעם דאינו משלם אלא הקרן בלבד אפי' לאחר דכודנג לדעת הרמב"ם, (וע"ש בשעה"מ מה שכתב על הכ"מ) הוא מטעם דבעינן זר מעיקרא, וע"כ כיון שמכשירין למפרע א"כ לא הוי זר מעיקרא, ע"כ אינו משלם קרן וחומש אפי' על להבא, וכל זה דווקא אם מכשרינן למפרע אבל אם לא מכשרינן למפרע, א"כ הוי זר מעיקרא, ע"כ בודאי פסול על להבא, וכן לענין חילול קדשים סובר הרמב"ם דע"כ לא מחלל על להבא משום דלא הוי זר מעיקרא, וע"כ לא הוי זר גמור ואינו מחלל עבודה אפי' על להבא וכל זהו דווקא אם מכשרינן למפרע, אבל אם לא מכשרינן למפרע ממילא הוא פסול על להבא ומחלל עבודה דהוי זר מעיקרא, וע"כ אר"ט משל לעומד ומקריב ע"ג המזבח ונודע שהוא ב"ג שעבודתו כשירה, וא"כ במקוה שנמצאת חסירה נמי, ואע"ג דהתם לא מחלל על להבא ג"כ וכל זה הוא מטעם דבעינן זר מעיקרא, וע"כ כיון דלא הוי זר מעיקרא ממילא אינו מחלל עבודה על להבא ג"כ, וא"כ הכל תלוי בלמפרע וע"ז השיב ר"ע שנדמהו לבעל מום, והטעם דבעל מום פסולו בגופו וביחיד ומקוה פסולו בגופו וביחיד, לאפוקי ב'' וב"ק שפסולו בשנים]

ובמ"א ביארתי הא דאיתא במדרש אילו זכיתם הייתם קורים בתורה כי ביום הזה יכפר עליכם. עכשיו שאי אתם זוכים אתם קורים בתורה טומאתה בשולי' והוא כמו דאיתא במדרש ש"ה מתחיל אשכול הכופר כו' א"ר יצחק כתיב וכסה ענן הקטורת את הכפורת הכיסוי הזה אין אנו יודעין מהו, עד שבא דוד ופירשו נשאת עון עמך כסית כל חטאתם סלה, והוא כמו דאמרינן בכריתות (דף כ"ה) חייבי אשמות תלוי' פטורין מנה"מ אמר ר' אלעזר אמר קרא מכל חטאתיכם לפני ה' כו' חטא שאין מכיר בו אלא המקום יוה"כ מכפר כו', אלא מעתה ספק סוטה שעבר עלי' יוה"כ לא תיתי דהא כפר עלי' יוה"כ דחטא שאינו מכיר בו אלא המקום ואמר ר' הושעי' לכל חטאתם ולא לכל טומאותם, (ובספר ב"ש מוחק כאן האי תירוצא של ר' הושעי', והטעם הוא משום דתחילה אמרינן אלא מעתה ספק יולדת שעבר עלי' יוה"כ לא תיתי דהא כיפר עלי' יוה"כ דחטא שאינו מכיר בו אלא המקום הוא, אמר רב הושעי' לכל חטאתם ולא לכל טומאותם, ולר' שמעון בן יוחי דאמר יולדת חוטאת היא מאי איכא למימר יולדת כי מייתי קרבן לאשתרוי' באכילת קדשים קא מייתי כו' אלא מעתה ספק מצורע שעבר עלי' יוה"כ לא מייתי דהא עבר עלי' יוה"כ דחטא שאינו מכיר בו אלא המקום הוא, אמר ר' אושעי' לכל חטאתם ולא לכל טומאותם, והאמר ר' שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן על ז' דברים נגעים באים כו', אלא מעתה ספק נזיר שעבר עליו יוה"כ לא מייתי קרבן דהא כפר עליו יוה"כ דחטא שאינו מכיר בו אלא הקב"ה אמר ר' אושעי' לכל חטאתם ולא לכל טומאותם ולר' אלעזר הקפר דאמר נזיר נמי חוטא הוא מאי איכא למימר נזיר כי מייתי קרבן כו', וא"כ חזינן דאם הוא חטא וטומאה ע"כ אתי יוה"כ ומכפר עלי', וא"כ איך יתרץ כדאמר ר' אושעי' לכל חטאתם ולא לכל טומאותם, דמ"מ בספק סוטה איכא נמי חטא א"כ ליתי יוה"כ וליכפר עלי דהא מ"מ איכא חטא נמי, ולפי"ז לא יתיישב ג"כ מה שפירשתי בספרי ע"י על המדרש אלו זכיתם הייתם קורין בתורה כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם, עכשיו שאי אתם זוכים אתם קורין בתורה טומאתה בשולי, וע"כ כיון שהחטא נתגשם כל כך עד שהוא בבחי' טומאה, כמו שביארתי ע"כ לא אתי יוה"כ ומכפר עליו כמו דכתיב לכל חטאתם ולא לכל טומאותם, אכן לפי מה שהוכחתי דאי איכא חטא וטומאה יחד אתי יוה"כ ומכפר עליו, א"כ אעפ"י שהחטא נתגשם בבחי' טומאה אעפ"כ אתי יוה"כ ומכפר, אך אעפ"כ איפשר לגרוס הא דר' הושעי' דלכל חטאתם ולא לכל טומאותם דעיקר המנחת קנאות הוא על מה שנטמאה לבעל, ולא על החטא ע"כ לא אתי יוה"כ ומכפר עלי' ומשני התם בכריתות (דף כ"ו) אמר אביי בועל מכיר בו כו' אלמא דיוה"כ אינו מכפר רק בחטא שאינו מכיר בו אלא המקום, (והא דמכפר על הודע ולא הודע היינו בדליכא חיוב קרבן), וע"ז אומר וכסה ענן הקטורת הכיסוי הזה אין אנו יודעים מהו עד שבא דוד ופירשו נשאת עון עמיך כסית כל חטאתם סלה דהיינו שהקב"ה יכסה החטא בכדי שיהי' חטא שאינו מכיר בו אלא המקום ויהי' יוה"כ מכפר ובזה יובן המדרש אשרי נשוי פשע כסוי חטאה כן את מוצא ביוה"כ בא שטן לקטרג את ישראל, והוא פורט עונותיהם של ישראל והקב"ה פורט זכיותיהן של ישראל מה עשה נוטל קנה של מאזנים כו' מה הקב"ה עושה נוטל את העונות מן הכף ומטמינם תחת פורפיר' שלו כו' כיון שהשטן רואה שכן אמר לפניו רבון העולמים נשאת עון עמיך כסית כל חטאתם סלה פי' שהקב"ה מטמינם כביכול תחת פורפיר' שלו כדי שיהי' חטא שאינו מכיר בו אלא המקום ויהי' יוה"כ מכפר

ובמ"א ביארתי כמו שביארתי בספרי ע"י (דרוש ו) על ענין דבני אהרן דאיתא במדרש מה הי' חסירון המעיל כו' עפ"י הגמ' דערכין (דף טו) דאמרינן התם הא בצנעא הא בפרהסי' דעל לה"ר שבצנעא קטורת מכפרת ועל לה"ר דפרהסי' מעיל מכפר עיי"ש בארוכה, וע"ז אומר הכיסוי הזה איני יודע מהו עד שבא דוד ופירשו נשאת עון עמיך כסית כל חטאתם סלה דהיינו אם הלה"ר מכוסה והוי בצנעא אז קטורת מכפרת משא"כ לה"ר דפרהסי' ועפ"י מה שבארתי דיוה"כ אינו מכפר רק חטא שאינו