אבי הנחל סד

אמרינן בחגיגה (דף י"ח) בגדי ע"ה מדרס לפרושין בגדי פרושין מדרס לאוכלי תרומה כו', וכן אמרינן בחגיגה (דף כ') נתחלפו לו כלים של שבת בכלים של חול ולבשן נטמאו, ואמרינן התם כיון דכלים של שבת הוא עביד לה שימור טפי, ופירש"י וזה שסבור שאלו של חול אסחא דעתי' משמירה מעליותא שהי' רגיל לשומרן וכאין בלבו לשומרן דמי, אלמא דשמירה של כלים של חול אינו עולה לשמירה של כלים של שבת, וע"כ אם נתחלפו לו כלים של שבת בכלים של חול נטמאו, וכן לענין הנשמה צריך שידע האדם מעלת הנשמה שהקב"ה טהור ונשמה טהורה ומשרתיו טהורים, וע"כ אם משמרה לפי גודל השימור שהנשמה הקדושה צריכה הוי שימור, אבל בלאו"ה לא הוי שימור, וע"כ אומרים לה לה אם אתה משמרה בטהרה לפי גודל מעלת הנשמה, וע"ז כתיב (משלי י"ט) גם בלא דעת נפש לא טוב פי' הגם שהיא רק בלא דעת ואינו מטמא אותה אלא שחסר השימור, אעפ"כ נפש לא טוב מחמת שהיא קדושה וע"כ צריכה שימור, וע"ז אמר שלמה בחכמתו בכל עת יהיו בגדיך לבנים ושמן אל ראשך אל יחסר, וכמו דאמרינן בשבת (דף קי"ג) דקאי על הנשמה

וע"ז אומר תנא דבי ר' ישמעאל משל לכהן שמסר תרומה לע"ה ואמר לו אם אתה משמרה בטהרה מוטב, ואם לאו הריני שורפה לפניך, ויובן עפ"י מאי דכתיב (ישעיה כב) והנה ששון ושמחה הרוג בקר ושחוט צאן אכול ושתה כי למחר נמות, ונגלה באזני ה' צבאות אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון, והענין הוא שצריך להבין כיון שממשיל תנא דבי ר' ישמעאל הנשמה לתרומה והגוף לעם הארץ א"כ צריך להבין הלא כל דרכי ה' משפט, ואיך נפח באפיו נשמת חיים, ומסר הנשמה להגוף קרוץ מחומר כרוך אחר החטא ונמשל לע"ה הא אין מוסרין תרומה לע"ה, אך הענין יובן עפ"י מאי דאמרינן ספ"ב דחגיגה (דף כ) הרי שהי' חמריו ופועליו טעונים טהרות אעפ"י שהפליג יותר ממיל טהרותיו טהורות, ואם אמר לכו ואני אביא אחריכם כיון שנתעלמו עיניו טהרותיו טמאות, ופריך מ"ש רישא ומ"ש סיפא א"ר יצחק נפחא רישא במטהר חמריו ופועליו לכך. א"ה סיפא נמי אין ע"ה מקפיד על מגע חבירו, ופריך אי הכי רישא נמי ומשני בבא להם דרך עקלתון ופירש"י כשיכול לבוא להם פתאום דרך עקלתון שלא יבינו הילכך דחלו מיני', וכתבו התוס' דאפ"ה בעינן שמטהרם לכך כדי שיהיה מרתתים ליגע בו, דאלו"ה לא מרתתי הואיל ומוסרים להם הטהרות ומחזיקים עצמם כטהורים, ואפי' מזהירין אותן שלא ליגע סברי דלא קפדי אהך כו', וא"כ חזינן דבעינן ב' השמירות דהיינו שיהי' מטהר חמריו ופועליו, והב' שלא יהי' יודעים אימתי יבוא בעה"ב ובכל שעתא מתיראים דהשתא אתי, ע"כ מהימני על הטהרות, ובזה הוא השימור כמו דאמרינן בע"ז (דף ס"ט) ה"ד בחזקת המשתמר, וכן הוא הענין בהנשמה שנתן לתוך הגוף, ע"כ בתחילת הלידה מודיעים אותו מעלת הנשמה שהיא קודש וצריך לשומרה בטהרה, וכמו דאמרינן במטהר חמריו ופועליו לכך ועוד שאינו ידוע קצו של אדם, וכמו דאמרינן בשבת (דף לא) גזירה היא מלפני שאין מודיעין קצו של בשר ודם, וע"כ כל ימי האדם צריך להיות בתשובה כיון שאינו יודע קיצו ומדת ימיו, וכל ימיו צריך להיות בתשובה שמא ימות למחר כמו דאמרינן בשבת (דף קיג), וע"כ הוי שימור והוא כמו דמשני בחגיגה (דף כ) בבא להם דרך עקלתון. כיון שהחמרים והפועלים אינם יודעים אימתי בא בעה"ב ויכול לבוא דרך עקלתון ע"כ הוי שימור, וע"ז אומר ימיו כצל עובר לא כצילו של דקל ולא כצילו של כותל שזה יש להם זמן, וא"כ לא הוי שימור אך ימיו כצל עובר כצל של עוף הפורח וא"כ צריך לירא בכל רגע

אך אימתי הוי שימור גבי חמרין ופועלים אם רואים שמתפחדין שמא יבוא להם דרך עקלתון, אבל למשל אם אומרים שאדרבא כיון שיוכל בעה"ב לבא מיד ע"כ נמהרה מעשינו וליגע בהטהרות ולהשתמש בהם. א"כ איך איפשר שנאמין להם כיון דלא מירתתי מחמת שבא להם דרך עקלתון, וכן ה"נ אימתי הוי שימור להנשמה אם מתפחדים מאימת, יום המיתה, הלא כצל ימינו על הארץ ואין מקוה, פי' אין אנו בטוחים כלל בכל עת ובכל רגע וע"כ כ הוי שמירה להנשמה, וע"ז אומר ישעי' (כ"ב) והנה ששון ושמחה הרוג בקר ושחוט צאן אכול ושתה כי מחר נמות ואינם מתפחדים מזה, ע"ז אומר ונגלה באזני ה' צבאות אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון שאיך יתנו לו חיות להאמינו על הנשמה שישמרה בטהרה, כיון שאינו מתיירא אולי יבא עת פקודתו, וא"כ אינו נאמן על הטהרו' דהיינו על הנשמה הטהורה ע"כ אהוביי אחיי ורעיי הנה הימים האלו הם ימי הדין ע"כ צריך לשוב בתשובה לטהר את הנשמה מטומאתה לפני בוא יום הגדול והנורא דכתיב בו לפני ה' תטהרו, וכמו שביארתי במ"א על הא דאמרינן פ"ק דחגיגה (דף ה') ר' יוחנן כו' כי הוה מטי להאי קרא בכי כי את כל מעשה האלקים יביא במשפט על כל נעלם עבד שרבו שוקל לו שגגות כזדונות תקנה יש לו, וכמו שביארתי בדרוש (ג') שכיון שהוא בבחי' טומאה ע"כ מזיק אפי' באונס, וכמו שאם מטמאין את תרומה או קודש הרי אפי' באונס נטמא ג"כ, וכמו שביארתי שאפי' אם אינה טמאה רק שחסר השימור נמי פסולה וע"כ אפי' בשוגג ג"כ, וגם בלא דעת נפש לא טוב כיון שמ"מ מטמא הנשמה, אך לכאורה בדיני אדם אם מטמא תרומה בשוגג פטור כמו דאמרינן בגיטין (דף נ"ג) המטמא והמדמע כו' בשוגג פטור במזיד חייב, אך ה"מ בדיני אדם דהוי היזק שאינו ניכר, אבל בדיני שמים כיון שהקב"ה בוחן כליות ולב ולפניו נגלו כל תעלומות בני אדם, ע"כ הוי היזק ניכר כיון שהוא רואה את הנשמה איך שהיא נטמאה, וכה"ג כתבו התוס' בב"ק (דף ק') מחיצת הכרם שנפרצה אומרים לו גדור כו' ה"ז קידש וחייב באחריותו וכתבו התוס' אע"ג דהיזק שאינו ניכר לא שמי' היזק נראה לר"י דהא חשוב היזק ניכר, שהרי ניכר שהוא כלאים כשרואה הגפנים בשדה, אבל מטמא טהרות חבירו אעפ"י שרואין השרץ על הטהרות לא חשיב היזק ניכר דמי יודע אם הוכשרו (אך דצ"ע הא גבי כלאים ג"כ אינו ניכר דמי יודע דילמא לא נתייאשו מלגדור, כמו שכתבו התוס' שם דווקא נתייאש, אך איפשר לומר כיון שרואין שלא איכפת לי' ואינו מתעסק לגדור, ע"כ הוי היזק ניכר), וא"כ לגבי הקב"ה שבוחן כליות ולב ע"כ הוי לגבי' הטומאה שנטמאה הנשמה כהיזק ניכר, וע"כ אעפ"י שממשיל טומאת הנשמה לתרומה, אעפ"כ טומאת הנשמה חמורה שלגבי הקב"ה ניכר כל פגם וטומאה שעושה בנפש, וע"כ כי הוי מטי להאי קרא בכי כי את כל מעשה האלקים יביא במשפט על כל נעלם עבד שרבו שוקל לו שגגות כזדונות תקנה יש לו משום דלגבי הקב"ה נענשים על טומאת הנפש, דלגבי הקב"ה הוי ניכר היסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאום ה'

ע"כ אהובי אחיי ורעיי נחפשה דרכינו ונשובה, וכמו שביארתי בספרי נ"י (דרוש ה') על הא דכתיב היהפוך כושי עורו ונמר חברבורותיו כן אתם תוכלו להטיב למודי הרע, וביארתי שם עפ"י מאי דאיתא בנדרים (דף ס"ה) אמר שאינו נושא לפלונית שאבי' רע א"ל מת או שעשה תשובה כו' אמר רב הונא נעשה כתולה נדרו בדבר ור' יוחנן אמר כבר מת וכבר עשה תשובה, מתיב ר' אבא קונם שאני נושא לפלונית כעורה והרי היא נאה שחורה והרי היא לבנה קצרה והרי היא ארוכה מותר לא מפני שכעורה ונעשית נאה שחורה ונעשית לבנה קצרה ונעשית ארוכה אלא מפני שהנדר טעות בשלמא לר"ה דאמר נעשה כתולה נדרו בדבר תנא תולה נדרו בדבר ותנא נדר טעות, וכתב הר"ן והא דלא אמרינן בסיפא גבי כעורה ונעשית נאה ה"ט משום דאדם רע עשוי לעשות תשובה ועשוי למות, הילכך אמדינן דעתו דכי אמר שאבי' רע כל זמן שאבי' רע קאמר, משא"כ באשה עכורה שאין עשוי' להיות נאה הילכך לא הי' בדעתו שתהא מותרת לו לכשתהא נאה הרשב"א ז"ל עכ"ל, וא"כ יש חילוק שהרע עשוי לעשות תשובה, אבל הכעור אין עשוי להשתנות ולעשות נאה ע"ז אומר (ירמי' י"ג) היהפוך כושי עורו ונמר חברבורותיו כן אתם תוכלו להטיב למודי הרע, שהרע שלכם הוא כמו הכושי הכעור שאין עשוי להשתנות ולעשות נאה, הכא נמי הרע שלכם אין עשוי להשתנות ולעשות תשובה עיי"ש בספרי נ"י שהארכתי בזה, וע"ז אומרים ישראל שחורה אני ונאוה פי' שאעפ"י שהרע מדומה לשחרות הכושי אעפ"כ אוכל להיות נאוה, וכן אל תראוני שאני שחרחורת שזפתני השמש פי' ולא שחרות בעצם, וע"כ עשוי להשתנות: