אבי הנחל סג

צדיק ואל תהי רשע ואפי' כל העולם כולו אומרים לך צדיק אתה הי' בעניך כרשע והוי יודע שהקב"ה טהור ומשרתיו טהורים ונשמה שנתן בך טהורה היא אם אתה משמרה בטהרה מוטב, ואם לאו הריני נוטלה ממך, תנא דבי ר' ישמעאל משל לכהן שמסר תרומה לע"ה ואמר לו אם אתה משמרה בטהרה מוטב ואם לאו הריני שורפה לפניך, פי שאומרים לו שמלבד שאתה עובר על העשין והלאוין, עוד אתה גורם טומאה לנשמתך, ואי אתה יודע שהקב"ה טהור ונשמה טהורה ומשרתיו טהורין, וע"כ השבועה שהשביעוהו בהר סיני אינו רק על אזהרות ועונשין, אבל לא בבחי' טומאה ובכאן מודיעים לו שפוגם נשמתו והיא נטמאה כמו תרומה טמאה ששורפין אותה וכמו דאיתא בילקוט (תהלים נ"א) חנני אלקים כחסדיך אמר בן עזאי למה הי' הדבר דומה למי שבידו מכה ובא אצל הרופא אמר הרופא איני יכול להתרפאות המכה היא גדולה והדמים מועטים, א"ל בבעי מינך טול כל מה שיש לי והשאר משלך ועשה עמי חסד ורחם עלי כך אמר דוד חנני אלקים כרוב רחמיך מחה פשעי רחמן אתה וכרוב רחמיך מחה פשעי הרבה חסדים עשית עמדי וכה"א הפלה חסדיך מושיע חוסים וגו' בבקשה ממך לפי שהמכה היא גדולה תן לה אספלנית וכה"א הרב כבסני מעוני מכאן שכל העובר עבירה כאלו מטמא בטמא נפש ואין מזין עליו אלא באזוב שנאמר תחטאני באזוב ואטהר, תכבסני ומשלג אלבין וכי נטמא דוד אלא העון שהוא חלל הנפש, וכה"א ולבי חלל בקרבי כו' עכ"ל, אלמא דמלבד שעובר על האזהרות, עוד הוא גורם שהוא מטמא נפשו, וע"כ משביעין אותו בשעת לידה שנוסף בו עוד חומר שנטמא הנפש וע"כ כל אזהרות ועונשין ד' חלוקי כפרה עשה ול"ת חייבי כריתות ומיתות כו' עונשם בעוה"ז על שעבר העבירה, וכל היסורים שלאחר מיתה הוא מלבד העונש, אלא לטהר ולזכך הנפש, אחרי אשר הוטמאה, וע"כ משביעין אותו בשעת לידה תהי צדיק ואל תהי רשע שנתוסף בזה החומרה של טומאה, ואף דבעו"הז העיקר הוא ד' חלוקי כפרה חייבי עשה ול"ת וכריתות ומיתות כו', אך לאחר מיתה מתעורר השבועה שמשביעין בשעת לידה אשר הנפש אינה יכולה לעלות מפני הטומאה, וכמו דכתיב מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קדשו נקי כפים ובר לבב אשר לא נשא לשוא נפשו ולא נשבע למרמה, ומה היא השבועה שמשביעין אותו בהר סיני וכמו שפירש"י ולא נשבע למרמה שקיים שבועתו לשמור את התורה דאי בשבועה בעלמא אטו משום דלא נשבע למרמה חשוב להו כעולין בהר ה', ואעפ"י שבארתי לעיל דשבועה כיון דלא חלה בשעת מעשה לא חלה נמי אח"כ, אך מפני החומר של טומאה שאומרים לו והוי יודע שהקב"ה טהור ונשמה טהורה כו' ע"כ חל מיד ולא פקע וע"כ כיון שהעיקר הוא משום טומאה ע"ז אומר אמר ר' אלעזר מאי קרא ממעי אמי אתה גוזי, מאי משמע דהאי גוזי לישנא דאשתבועי הוא דכתיב גזי נזרך והשליכי, וצריך להבין דלמאי מדמה לנזירות, אך בנזירות יש ב' נזירות הא' נזיר טמא, וא' נזיר טהור, ואמרינן בנזיר (ד' מ"ו) דבתגלחת הטהרה הי' משלחין תחת הדוד, אבל בתגלחת הטומאה לא הי' משלח תחת הדוד, וע"ז אומר גזי נזרך והשליכי כו' כי מאס ה' ויטש כו' כי עשו בני יהודה הרע בעיני ה' נאום ה' שמו שיקוציהם בבית אשר נקרא שמי עליו לטמאו, ועיין בפ"ק דשבועות (ד' ח') בד"ה ולר"א הקפר דאמר נזיר חוטא הוא וא"ת והא לא אקרי חוטא אלא לפי שציער עצמו מן היין, והשעיר אינו בא לכפר אלא על הטומאה, וי"ל כיון שע"י הטומאה בא לו שציער עצמו מן היין פעם שני' כדאמר בנזיר ששנה בחטא קרינן בי' וכפר מטומאותם, וע"ז מייתי קרא דגזי נזרך הוא להורות שהענין הוא דווקא על הטומאה במה שנטמא הנפש

ובזה איפשר לבאר הא דאמרינן ביומא (ד' ל"ו) ת"ר כיצד מתודה עויתי פשעתי חטאתי וכן הוא אומר והתודה עליו את כל עונות בית ישראל ואת כל פשעיהם לכל חטאתם וכן במשה הוא אומר נושא עון ופשע וחטאה דברי ר' מאיר, וחכ"א עונות אלו הזדונות, וכן הוא אומר כו' ומאחר שהתודה על הזדונות והמרדים חוזר ומתודה על השגגות אלא כך הי' מתודה חטאתי עויתי ופשעתי לפניך כו'

והנה בספרי נ"י (דרוש ה') הבאתי ראי' מהירושלמי (פ"ב דשבועות) דאיתא התם ירד לטבול מטומאה חמורה ונכנסה לו טומאה קלה עלתה לו טומאה קלה ליידא מילה שאם טבל ונכנס למקדש פטור פי' אע"ג שלא הי' לו ידיעה מטומאה קלה, אעפ"כ טומאה קלה בחמורה מישך שייכא, אבל ירד לטבול מטומאה קלה ונסמכה לו טומאה חמורה פי' והוא לא ידע מהחמורה לא עלתה לו טומאה חמורה ליידה מילה כו', עיי"ש שביארתי דבטומאה צריך לטבול לטומאה חמורה ועלתה לו הטבילה לקלה ג"כ, והנה בענין החטא יש ב' בחינות הא' בבחי' חטא, והב' בבחי' טומאה, וכמו דאיתא במדרש אלו זכיתם הייתם קורים בתורה כי ביום הזה יכפר עליכם ועכשיו שאי אתם זוכים אתם קורין בתורה טומאתה בשולי' דהייינו בבחי' טומאה, ע"כ צריך להתודות תחילה על החמורות ואח"כ על הקלות, וחכ"א שאע"פי שבבחי' טבילה לטומאה צריך לטבול על החמורה, וממילא עולה הטבילה לקלה ג"כ עכ"ז בבחי' החטא צריך לבקש רחמים תחילה על הקלות, ואח"כ על החמורות וכמו שאומרים וכי מאחר שמתוודה על הזדונות והמרדים חוזר ומתודה על השגגות, עיי"ש שהארכתי בזה

ואכתי צריך לבאר במאי פליגי, אך לפי מה שביארתי שהשבועה שמשביעין בהר סיני הוא על ענין הלאו והאזהרה בבחי' עבירה, והשבועה שמשביעין בשעת לידה הוא בבחי' טומאה, כמו שאומרים לו והוי יודע שהקב"ה טהור ונשמה טהורה ומשרתיו טהורים, וביארתי שענין הטומאה מתעורר לאחר מיתה שבחייו אין שבועה חל על שבועה, אך לר"מ דס"ל איסור חל על איסור, א"כ חל מחיים ג"כ, וא"כ כל ענין עבירה מעורר עליו ענין טומאה ג"כ וכמו שכתבו התוס' בזבחים דר"מ ס"ל אחע"א אפי' בלא כולל ומוסיף, ואפי' לפי מה שביארתי דדווקא נבילה משום שמטמא, א"כ איפשר לומר כמו שטומאה גשמיות הוא ענין מוסיף לר"מ כן נמי ענין הטומאה בנפש הוא ג"כ מוסיף, וע"כ חל הטומאה מחיים שפוגם הנפש, וא"כ כיון שחל מחיים ענין הטומאה ג"כ ובבחי' טומאה צריך לטהר תחילה הטומאות החמורות, ואח"כ הטומאות הקלות וע"כ אומר שמתודה תחילה על הזדונות, ואח"כ על השגגות, ואומר עויתי פשעתי חטאתי לפניך שבטבילה צריך לטבול תחילה על החמורה, משא"כ לרבנן דסברי דטומאה לא הוי מוסיף לענין האיסור ע"כ לא חל מחיים רק לאחר מיתה כמו דכתיב כי לי תכרע כל ברך זה יום המיתה תשבע כל לשון זה יום הלידה שלאחר המיתה מתעורר השבועה השני' בבחי' טומאה, וא"כ כיון שבחייהם אין עליהם רק עבירת הלאו, ע"כ צריך לבקש תחילה על השגגות, ואח"כ על הזדונות, משא"כ לר"מ שחל השבועה שמשביעין לו בשעת הלידה אפי' בחיים, וא"כ העבירה מוסיף טומאה ופגם בנפש אפי' מחיים, ע"כ צריך להתודות תחילה על הזדונות כמו שבטבילה צריך לטבול תחילה על החמורות, וע"כ אמרינן התם ביומא דרב פסק כחכמים דרב לטעמיה דס"ל במעילה (דף ט"ז) דנבילה לא חל על טמאה לענין איסור משום דאין איסור חל על איסור, וא"כ ס"ל דטומאה לא הוי מוסיף, ע"כ ס"ל דהשבועה שמשביעין בשעת הלידה אינו רק דווקא לאחר מיתה אבל לא מחיים משום דאין שבועה חלה על שבועה, וע"כ צריך להתוודות תחילה על השגגות ואח"כ על הזדונות בבחי' עון אבל לא בבחי' טומאה

ע"כ אהובי אחיי ורעיי מה מאוד צריך לשוב בתשובה שלימה בימי התשובה האלו, וכמו שביארתי על שמשביעין אותו תהי צדיק ואל תהי רשע כו' והוי יודע שהקב"ה טהור ונשמה טהורה ומשרתיו טהורים, והענין הוא שכל שימור צריך להיות לפי אופן המעלה והקדושה וכמו דאמרינן בחגיגה (דף כ) לענין טהרות כמה גדולים דברי חכמים שהי' אומרים בלבו לשומרו טהור אין בלבו לשומרו טמא פי' לענין טהרות בעינן שיהי' בלבו לשומרו אבל אם אין בלבו לשומרו טמא, וכן לענין הנשמה שאם אין בלבו לשומרו ע"כ טמא, וע"ז אומרים לו הוי יודע שהקב"ה טהור ונשמה טהורה ומשרתיו טהורים אם אתה משמרה בטהרה מוטב שיהי' דווקא בלבו לשומרה, אבל בלאו"ה כיון שהאדם כרוך בעקבו אחר החטא, וע"כ כיון דליכא שמירה בודאי נטמא' וע"ז אומר מכל משמר נצור לבך. וע"כ מודיעים לו ענין הנשמה שהקב"ה טהור ונשמה טהורה ומשרתיו טהורים, שכל שימור צריך להיות לפי אופן הקדושה וע"כ ש