אבי הנחל סב

שאינם עשום שם א' דהא טעמא אע"ג דאינו אסור באכילה, (ועוד יש ליישב בדוחק דהתוס' לא כתבו אלא דמחמת דמטמא אינו קל, אבל לא מיקרי איסור חמור שיהא חמור על קל, ובחולין (דף ק"א) סברי חכמים דבענין איסור חמור]

ודע דהטעה"מ הקשה דלמה להתוס' לומר דחל משום חומר דטומאה אמאי לא כתבו דחל משום דאיתוסף איסורא לגבוה, וכמו שהקשו בחולין (דף ק"א) דאמאי לא אמרינן דנבילה על גיד הוי איסור מוסיף משום דאתוסף איסורא לגבוה כשנתנבלה איתוסף נמי איסורא להדיוט, אך זה אינו דאיך נאמר דהטעם דחל נבילה על חלב הוא משום דאיתוסף איסורא לגבוה א"כ אם הי' בעל מום דבלא"ה לא הוי חזי לגבוה, א"כ אמאי חל נבילה על חלב, דבחולין הקשו דאיך קאמרי חכמים סתם דהאוכל ג"ה של נבילה פטור משום דבעינן איסור חמור באיסור כולל, ואמאי הא אם לא הי' בעל מום הוי איסור מוסיף ובמוסיף לא בעינן שיהא חמור על הקל, אבל על התורה אי איפשר לומר הטעם דע"כ חל נבילה על חלב משום דאתוסף איסורא לגבוה, דא"כ נבילה בעל מום אמאי אמרה התורה יבוא איסור נבילה ויחול על איסור חלב, וכמו דאמרינן בחולין (דף ל"ז) אלא מהכא חלב נבילה וחלב טריפה יעשה לכל מלאכה, ואכול לא תאכלוהו, ואמר מר למאי הילכת' אמרה תורה יבוא איסור נבילה ויחול על איסור חלב ופירש"י לומר האי ואכול לא תאכלוהו דלא צריך דהא כתיב כל חלב וכל דם לא תאכלו ומשום דנתנבלה או נטרפה מי אזיל לי' איסור חלב ולמאי איצטריך אלא התורה אמרה דחייב משום שני לאוין, משום לאו דחלב ומשום לאו דטריפה דלא תימא אין איסור חל על איסור, וא"כ מהו הטעם הא בבעל מום ליכא מוסיף לגבוה, אלא ודאי דהחומר משום דמטמא, והוי איסור כולל באיסור חמור, וע"ז הורה לנו התורה דחל נבילה על חלב משום כולל משום דהוי איסור חמור והיינו משום דמטמא, אע"ג שאין החלב מטמא כמו שאומר וחלב נבילה וחלב טריפה יעשה לכל מלאכה, וא"כ אין בחלב טומאה, אעפ"כ חל נבילה, ואכול לא תאכלוהו, והטעם משום שיש בה אותו החומר של טומאה אע"ג שאין בחתיכה זו החומר עצמו דהא חלב אינו מטמא דכתיב וחלב נבילה יעשה לכל מלאכה

אך באמת קשה לי טובא על הנ"ב דאיך נסתפק אי הוי איסור נבילה על יוה"כ איסור מוסיף מחמת טומאה, הא אמרינן במעילה (דף ט"ז) אמר רב לא שנו אלא לענין טומאה, אבל לענין אכילה טהורין בפני עצמן וטמאים בפני עצמן, פי דאין איסור נבילה חל על איסור טמאה כמו דאמר התם בגמ' בהדי' דהטעם משום דאין אחע"א, וכן פסק הרמב"ם (פ"ד מה' מאכלות אסורות ה' ב) דאין אסור משום נבילה אלא מינים טהורים בלבד מפני שהם ראוים לשחיטה, ואם נשחטו שחיטה כשירה יהי' מותרין באכילה, אבל מינים טמאים שאין השחיטה מועלת בהם, בין שנשחטה כראוי בין שמתה כדרכה כו' אינו כו' משום נבילה וטריפה אלא משום האוכל בשר טמאה, וכתב ע"ז המ"מ וכבר פי' רבינו שדעתו שאין איסור חל על איסור אלא באיסור בת אחת או כולל או מוסיף (פי"ז מ"ה א"ב), וא"כ אין כאן אחד מב' דרכים האלו ולפיכך אין איסור נבילה חל על איסור טומאה כו' אלמא דסובר הרמב"ם דמחמת שנבילה מטמא אין כאן לא כולל ולא מוסיף, ומה נסתפק בזה הנ"ב ולכאורה מוכח מהתוס' דזבחים (דף ע) דס"ל דטומאה הוי מוסיף, שכתבו בתוס' ד"ה וחד למעוטי עוף טמא, הא דלא נפקא לי' לר"מ מהיכא דנפקא לי' לר' יהודה משום דר' מאיר לטעמי' דאית לי' איסור חל על איסור, ולכאורה דברי התוס' תמוהים, דא"כ היכי דריש וחד למעוטי עוף טמא ופירש"י דדרשינן מי שיש במינו טריפה, וא"כ מניין לי' לר' מאיר דטריפה אינו חל על עו טמא, כיון דס"ל איסור חל על איסור אלא ודאי דלא ס"ל איסור חל על איסור גרידא, אלא דווקא בנבילה משום שמטמא אבל לא בטריפה דאינו מטמא, ומתוך זה הי' מתיישב נמי, מה שכתבו התוס' תחילה בד"ה יבוא איסור נבילה תימא למאן דאית לי' איסור מוסיף למה לי' קראי וכ"ת מהכא יליף בעלמא כו' והקש' בתשובות הגאון רע"א דמשמע דהוי איסור מוסיף מחמת שנתוסף איסור לגבוה, הא איצטריך לבעל מום דלא הוי איסור מוסיף דלא ניתוסף איסור לגבוה אבל לפי מה שהוכחתי דהתוס' ס"ל דטומאה הוי איסור מוסיף לר' מאיר מחמת שנתוסף טומאה וא"כ הוי מוסיף מחמת טומאה, הוה א"ש

אח"כ ראיתי להשעה"מ פ"ד מה' מאכלות אסורות וזה לשונו ומתוך האמור קשה לי למ"ש התוס' פ' חטאת העוף (דף ע) וחד למעוטי עוף טמא, וז"ל הא דלא נפקא לי' לר"מ מהיכא דנפקא לר"י משום דר"מ לטעמי' דאית לי' איסור חל על איסור עכ"ל, והדבר תמוה דאי ס"ל לר"מ דאיסור חל על איסור א"כ האיך ממעטינן לר"מ מטריפה למעוטי שאין במינו טריפה, הא כיון דאיסור חל על איסור חל איסור טריפה אאיסור בהמה טמאה ובמינו טריפה מקרי, והיותר תימא דבהדי' אמרינן בכריתות (דף י"ד) אמתניתין דיש אוכל אכילה אחת כו' נימא אית לי' לר"מ איסור חל על איסור נהי דאיסור חל על איסור לית לי' איסור כולל ואיסור מוסיף אית לי' כו' עיי"ש, וא"כ לר"מ פשיטא ודאי דטריפה לא חייל אאיסור בהמה טמאה כיון דאין כאן לא איסור כולל ולא איסור מוסיף, וכמו כן קשה לי למ"ש ה"ה (בפ' ז' ה' י"ז) וז"ל ובודאי הסוגי' שבגמ' מוכיחות שאין הלכה כדברי האומר איסור חל על איסור, ומשמע דר' מאיר ור' יהודה פליגי וקייל"ן כר' יהודה דאינו חל כו' והוא תימא שהרי ר"מ ג"כ לית לי' איסור חל על איסור ממה שממעט עוף טמא מטעמא דאין במינו טריפה, וכמו שהכריח מהספרא ובר מן דין מההיא דכריתות מבואר דלית לי' אחע"א, וכעת צ"ע, עכ"ל

וכן כתב הטעה"מ על מה שאמרו בכריתות (ד' י"ח) והא לית לי' לר"מ איסור חל על איסור, וכתב רש"י שם וז"ל דהא לא בעינן לאוקמא לעיל אלא באיסור כולל ומוסיף ג"כ והדבר תמוה כו' והיכן מוכח דלית לי' לר"מ איסור חל על איסור, ומתוך דברינו יבואר ממילא דהא ממילא נשמע הכא מר"מ דפשט מטריפה לאפוקי עוף טמא שאין במינו טריפה משמע דלית לי' לר"מ אח"עא עכ"ל

וא"כ לפי זה מוכח דהטעם של ר"מ דאיסור טריפה לא חל מפני שאין איסור חל על איסור אם אינו כולל או מוסיף, רק בכולל או במוסיף, והא דס"ל דנבילה חל היינו משום דמטמא וס"ל לר"מ אע"ג דטומאה הוא ענין אחר אעפ"כ חל משום טומאה שכיון שהכל משום שם נבילה, ור' יהודה ס"ל דלא חל, אבל בטריפה ס"ל לר"מ ג"כ דלא חל, משום דס"ל דאין אח"עא באיסורי גרידא

עכ"ז נראה לי דאשתמיטתי' להשעה"מ וכן להטעה"מ התוס' דחולין (ד' ל"ב) בד"ה ורמינהי כו' והא דאמר בפ' חטאת העוף (ד' ס"ט) יצא עוף טמא שאין במינו טריפה לא משום דלא שייכא בי' שחיטה, ואפי' נשחטה הוי נבילה ופקע ממנה איסור טריפה כי אתא איסור נבילה, אלא פירוש שאין במינו טריפה היינו טריפה לחודי' דאף כי נשחט לקי נמי משום נבילה כו' אלמא דהתוס' מפרשים דהא דקאמר ר"מ למעוטי עוף טמא שאין במינו טריפה היינו דלא הוי טריפה לחודי' דמכיון שאין שחיטת' מטהרתה א"כ ממילא הוי נבילה ג"כ, וא"כ אין הטעם משום דאין איסור טריפה חל על איסור נבילה מחמת דאין אחע"א, אלא משום דאין במינו טריפה אלא משום שהוא נבילה, אבל בלאו"ה איפשר דהוי ס"ל דחל, אלא משום דאין במינו טריפה דאין שחיטתו מטהרתו, וא"כ לא קשה מידי על התוס' ממה שכתבו דלר"מ חל איסור על איסור מהא דאין במינו טריפה כיון שהתוס' מפרשים באופן אחר

אך עכ"ז קשה מהא דכריתות (ד' י"ד) דמשמע דלית לי' לר"מ איסור חל על איסור באיסור גרידא, וא"כ מוכח דלר"מ הוי חל נבילה משום דמוסיף מחמת טומאה, אלא דגמרינן ממה שיש במינו טריפה, וע"כ הרמב"ם (בפ"ד מה' מאכלות אסורות ה' ב') משמע ג"כ דס"ל דילפינן מטריפה וכמו שכתב המ"מ אלא ודאי משום דהוה אמינא דנבילה חל משום טומאה, עכ"פ לר"מ בודאי הוי מוסיף משום טומאה כמו שביארתי דס"ל דהטומאה והאיסור הוי מענין א', ומחמת הטומאה חל האיסור

ומעתה נחזור ליישב למה שהתחלנו בקושי' המהרש"א דאיך חל השבועה שמשביעין בשעת הלידה על השבועה שמשביעין אותו בהר סיני, אך לפי מה שביארתי ניחא דהשבועה שמשביעין בהר סיני הי' שלא לעבור על מצות האמורות בתורה, אבל הא שמשביעין בשעת הלידה תהי