אבי הנחל סא

היום אני מסופק כי אולי חל איסור נבילה על איסור יוה"כ, ואף שמטעם הואיל וחל שם נבילה לענין טומאה שיטמא משום נבילה יחול ג"כ לענין איסור כו' דלא מצינו בש"ס רק איסור מוסיף או איסור כולל אבל הואיל וחל לטומאה יחול ג"כ לענין איסור זה לא מצינו כו'

והנה ראיתי להטעה"מ שכתב וזה לשונו והנה ראיתי למרן נ"ב חלק או"ח סי' ל"ה וס' ל"ו עומד בספק אם החלות הטומאה נקראת מוסיף לענין איסור, ואין ולאו ורפי' בידי' וסיים והדבר צריך אצלי תלמוד, וכתב הטעה"מ וזה לשונו, מה אעשה אם לא ראה כו' כל דברי הראשונים אשר עמדו בזה והוא רש"י ותוס' בשבועות (דף כ"א) וכן תוס' בפסחים (דף ל"ו) ועוד בכמה מקומות כו' והוא אי איירי דווקא בנתנבלה מעיוה"כ או בנתנבלה ביוה"כ, והוא לא זכר מכל אלה דבר ואף חצי דבר, ומדברי כל אלה נשמע ממילא שאין איסור טומאה הוי איסור מוסיף דאל"כ קשה הא ע"כ מוכח דלא איירי דווקא בנתנבלה ביוה"כ דאל"כ הוי איסור מוסיף משום טומאה, ואי נימא אדרבא זיל לאידך גיסא ונימא דאיירי אפי' בנתנבלה ביוה"כ ולכן הוכיח הש"ס בקידושין (דף ע"ז) דלית ליה לר"ש אפי' מוסיף, וכמו שעמדו שם בתוס' אולם מלבד שאין הסברא נותנת כלל דזה מקרי מוסיף ואין לכנוס שום מוסיף וכסברת רבינו מלבד זה מוכחא מילתא דאל"כ קשי' מחולין (דף ק"א) דאמרינן בברייתא האוכל ג"ה של נבילה ר"מ מחייב שתים ורבנן פטרי ומודים רבנן באוכל ג"ה של עולה ושל שה"נ כו' ומוקי לה הש"ס כריה"ג דלית לי' כולל זולת בחומר על הקל ובתוס' ד"ה מאן תנא הקשו הא הוי נבילה איסור מוסיף ואתוסף לגבוה, ותירצו דג"ה נמי אסור לגבוה, ואי נימא דהטומאה משוי מוסיף אכתי קשי' הא הוי מוסיף משום דמטמאה עכ"ל

ותמיהני מאוד על הטעה"מ דמה שהקשה על הנ"ב שהוכיח מרש"י ותוס' בשבועות (דף כ"ד) ובפסחים (דף ל"ו) לא מוכח מידי דמה שפלפלו רש"י ותוס' אי מיירי בנתנבלה ביוה"כ, היינו משום דלכאורה בנתנבלה ביוה"כ הוי איסור בת אחת יוה"כ ונבילה כמו שכתבו התוס' שם עיי"ש, וע"כ פירש"י דמיירי בנתנבלה מערב יוה"כ, וע"כ לא חל איסור יוה"כ על איסור טומאה ואינו חייב קרבן, ותוס' כתבו דמיירי אפי' נתנבלה ביוה"כ משום דאיסור שאינו זבוחה קדים, וא"כ כל הפלפול אם חל יוה"כ ויהא חייב קרבן או לא, אבל זה לא פלפלו כלל אם איסור נבילה חל דודאי חל ואפי' בלא מוסיף דטומאה דהא יוה"כ שיעורו בככותבת ונבילה שיעורו בכזית רק העיקר אם חייב קרבן משום יוה"כ, אבל בהא דאיסור נבילה בזה לא פלפלו התוס' ואין מזה הוכחה דאיפשר דחל, וא"כ מה יוכיח מזה הנ"ב, אך מה שהקשה מהא דחולין (דף ק"א) דחשיב לי' איסור כולל נבילה על איסור גיד ולא איסור מוסיף, וא"כ אי אמרינן דמשום טומאה הוי איסור מוסיף א"כ ה"ל מוסיף, ובמוסיף לא בעינן שיהא חמור על קל, בזה נראה לי דלא קשה ג"כ, דאי משום דאתוסף איסור טומאה ע"כ הוי איסור מוסיף, הא על גיד בעצמו לא חל איסור טומאה דהא אמרינן ברפ"ט דחולין (דף קי"ז) העור והרוטב הקיפה כו' והגידין מצטרפין לטמא טומאת אוכלין אבל לא טומאת נבילה, וא"כ אפי' הוי גיד של נבילה נמי אינו מטמא, וא"כ איך איפשר לומר דהוי איסור מוסיף מחמת שמטמא

אך השעה"מ (פ"ז מה' מאכלות אסורות ה' ג') הוכיח שם ממשמעות הה"מ דהא דאמרינן דגידין לא מטמאים משום נבילה, היינו דווקא אי אמרינן דאין בגידין בנ"ט וא"כ הכא בחולין (דף ק"א) דאמרינן דהאוכל ג"ה של נבילה ר"מ מחייב שתים וחכ"א אינו חייב אלא אחת, זהו ודאי אי אמרינן דיש בגידין בנ"ט דאלו"ה איך מחייב משום נבילה, אלא ודאי דיש בגידין בנ"ט וא"כ מטמא ג"כ א"כ אי אמרינן דטומאה ה"ל איסור מוסיף. א"כ צריך שיהא חל משום מוסיף דאפי' קל על חמור נמי חל, רק לדעת הרמב"ם שפסק בפ"ח מה' מאכלות אסורות ה' ו' האוכל ג"ה של נבילה או של טריפה או של עולה חייב שתים כי' ואף דהרמב"ם פסק דאין בגידין בנ"ט אפ"ה חייב שתים, וכתב השעה"מ דהטעם משום דאחשבי' רחמנא לאכילה לחייב עליו משום גיד, ע"כ מיחייב נמי אנבילה וזהו דווקא אאכילה גופא, אבל לא לענין לטמא משום נבילה, וע"כ כיון שאינו מטמא משום נבילה, ע"כ לא הוי איסור מוסיף, [ובזה יתיישב מה שהקשו המפרשים, ועיין בראש יוסף אהא דאמרינן בחולון (דף ק"א) ומאן האי תנא דבאיסור כולל איסור זל על איסור לית לי' איסור כולל באיסור חמור אית לי' אמר רבא ר' יוסי הגלילי הוא, ואמאי לא קאמר דחכמים דר"מ הוא ר' יהודה כמו דאמרינן בכל הש"ס, אבל לפי מה שביארתי ניחא שפיר דהא דחכמים פוטרין הוא משום דס"ל דבעינן איסור כולל באיסור חמור, וא"כ אמאי לא הוי נבילה אאיסור גיד, חמור משום דמטמאה, וביארתי משים דאין גיד מטמא משום נבילה, וע"כ לא הוי איסור חמור דהא אינו מטמא, אך זהו דווקא אי אמרינן דאין בגידין בכ"ט, אבל אי אמרינן דיש בגידין בנ"ט א"כ הוי איסור חמור, וע"כ אי איפשר לומר דחכמים היינו ר' יהודה דהא ר' יהודה ס"ל דיש בגידין בנ"ט, וכמו דאמרינן בחולין (דף ק"א) האוכל ג"ה של בהמה טמאה ר' יהודה מחייב שתים, וכן אמרינן בפסחים (דף כ"ה), וא"כ כיון דס"ל דיש בגידין בנ"ט א"כ הגיד מטמא משום נבילה וא"כ הוי איסור כולל באיסור חמור, וא"כ אמאי פטרי חכמים, אלא ודאי דחכמים לאו היינו ב' יהודה, אלא ר"י הגלילי, ומזה הוכיח הרמב"ם דאפי' אי אמרינן דאין בגידין בנ"ט, אפ"ה חייב שתים דההיא שמעתא ודאי אתי' אליבא דהלכתא דאין בגידין בנ"ט ואפ"ה חייב שתים]

אך לכאורה יש להקשות דהא זה ודאי דבאיסור חמור לא בעינן שיהא בחתיכה זו, אלא כיון שיש לאותו דבר החומר במקום אחר ממילא הוי חמור, וראיתי להאחרונים שנסתפקו בזה, אך מהתוס' דיבמות (דף ל"ג) שכתבו וא"ת דאמר בחולין (דף ק"ג) התורה אמרה יבוא איסור נבילה ויחול על איסור חלב והיינו קל על חמור באיסור כולל, ואור"י כו' ועוד דיש חומרא בנבילה שכן מטמאה, אע"ג דחלב אינו מטמא משום נבילה אלא ודאי אע"ג דבכולל או מוסיף בעינן שיהא ממש או כולל או מוסיף כמו דמוכח בכריתות (דף י"ד) דפריך שם מאי איסור מוסיף איכא הכא ומשני דאיכא ברא לסבא וכן כתב הרמב"ם בפ"ד מה' שגגות ועיין בש"א (ס' ע"ג) מ"מ הא דבעינן שיהא חמור על הקל כיון שיש בו אותו החומר ע"כ חל בכולל, וא"כ אמאי אמרינן בחולין (דף ק"א) האוכל ג"ה של נבילה ר"מ מחייב שתים וחכ"א אינו חייב אלא א', ומודים חכמים לר"מ באוכל ג"ה של עולה ושל שור הנסקל שחייב שתים משום דס"ל דדווקא איסור כולל באיסור חמור, וא"כ אמאי אמרינן שם דהאוכל ג"ה של נבילה דחכמים אומרים דאינו חייב אלא אחת משום דבעינן איסור כולל באיסור חמור ואמאי לא הוי טומאה איסור חמור, וא"כ הוי איסור כולל באיסור חמור, דאע"ג דהגידין אינם מטמאין משום נבילה, אעפ"כ באיסור חמור לא בעינן שיהא דווקא בחתיכה זו רק אם יש לה החומר, ועל התוס' קשי' טובא שכתבו להדי' דיש חומרא בנבילה שכן מטמאה, אלמא דטומאה הוי איסור חמור, ואע"ג דחלב אינו מטמא, וכמו דאמרינן בפסחים (דף כ"ג) ר' עקיבא אומר שיכול למלאכת הדיוט יהא טהור למלאכת גבוה יהא טמא ת"ל לכל מלאכה וא"כ קשה טובא מהש"ס דחולין

ואיפשר ליישב קצת בדוחק וה וא דאימתי הוה טומאה איסור חמור לענין איסור אכילה ה"מ אם מטמא דווקא רק כשהוא אסור באכילה וע"כ הוי כמו משם א' וע"כ הוי טומאה איסור חמור לענין אכילה, אבל אם אינו תלוי זה בזה א"כ איך יצטרף להיות חומר, וא"כ התוס' שכתבו ביבמוח (דף ל"ב) אליבא דר' חייא דמחייב שתים, וע"ז פריך הש"ס אי בהקטרה והא א"ר יוסי הגערה ללאו יצאת ופי' התוס' שהקושי' הוא משום דהוי קל על החמור, וע"ז הקשו מנבילה שחל על חלב דהא חלב הוא בכרת ונבילה בלאו, וע"ז תירצו דהחומר הוא משום טומאה היינו אליבא דר' חייא דהשיעורים שוים, דאם אינה ראוי' כו' אינו אסור באכילה ואינו מטמא משום כבילה, וכמו דאמרינן בבכורות (דף כ"ג) והא דתנן ראב"י אומר בהמה גסה ששפעה חררת דם ה"ז תקבר ונפטרת מן הבכורה ותני ר' חייא אינה שמטמה לא במגע ולא במשא ואמאי דנהי במגע לא מטמא במשא מיהא מטמא, אשתיק שאני הכא דה"ל טומאה סרוחה הניחא לב"פ דאמר טומאה תמורה עד לגר וטומאה קלה עד לכלב, אלא לר' יוחנן דאמר אחת זו ואחת זו עד לכלב הא חזי לכלב קשי', וא"כ ר' חייא סובר דטומאה חמורה עד לגר, וכמו לענין איסור דאם הוא נ"ט לפגם מותר משום דאינה ראוי' ה"כ לענין טומאה, וע"כ איפשר לומר דמצטרף לענין החומר, והא דפטרי חכמים בחולין (דף ק"א) איפשר לומר דטימאה חמורה עד לכלב, וא"כ מטמא אע"ג דתו אינו אסור דהא אינו ראוי, אלמא