אבי הנחל ס

אמר כי לי תכרע כל ברך זה יום המיתה דכתיב לפניו יכרעו כל יורדי עפר פי' בשעת הקבורה אז נפרעין ממנו גם על השבועה שמשביעין אותו בשעת הלידה משום תשבע כל לשון זה יום הלידה, וע"כ נפרעים ממנו לאחר מותו בשעת הקבורה גם על שבועה זו, דאע"ג דאכתי יש לחלק דהתם האיסור הוא ממילא, וע"כ חייל לקוברו בין רשעים גמורים, משא"כ בשבועות דאי לא חיילא איפשר דלא חיילא כלל, אך אעפ"כ איפשר לומר לענין לקוברו בין רשעים גמורים דהוי כמו שעובר על תרתי דהא אם נשאל על הראשונה אתי שני' וחיילא עיי"ש

ועפ"י הדברים האלו הי' איפשר ליישב קצת המהרי"ט הבאתיו בספרי נ"י (סי' א') במה שכתב המהרי"ט בקידושין (דף ע"ז) גבי חזר ובא עלי' עשאה חללה דכי אמרינן דאין אחע"א היינו דווקא לחייבו ב' משום אלמנה ומשום אחותו, אבל אם התרו בו משום אלמנה ולא משום אחותו או שהיה שוגג באחותו ומזיד באלמנה פשיטא דחייב דמשום שהיא אחותו לא גרע מאלמנה בעלמא, (ועיי"ש בספרי נ"י מה שהשגתי שם על טעה"מ), אך שם בספרי הקשיתי על, המהרי"ט כמה קושיות מהש"ס דמשמע דאין איסור חל איסור שאפי' התרו בו משום השני' ולא על הראשונה אינו חייב

והנה עוד יש להקשות על המהרי"ט מהא דחולין (דף קי"ג) איתמר המבשל חלב בחלב ר' אמי ור' אסי, חד אמר לוקה וח"א אינו לוקה. לימא בהא קא מיפלגי דמ"ד לוקה קסבר איסור חל על איסור, ומ"ד אינו לוקה קסבר אין איסור חל על איסור, לא דכ"ע אין איסור חל על איסור אאכילה דכ"ע לא פליגי דלא לקי כי פליגי אבישול מ"ד לוקה חד איסורא הוא ומ"ד אינו לוקה להכי אפקא רחמנא לאכילה בלשון בישול כיון דעל אכילה לא לקי אבישול נמי לא לקי, והשתא אם איתא כדברי המהרי"ט דהא דאין איסור חל על איסור היינו דווקא לחייב שתים אבל אם התרו בו משום השני' ולא משום הראשונה חייב על הב', וא"כ איך ילפינן בישול חלב בחלב מאכילה דאינו חייב משום בישול בשר בחלב, דהא בישול בחלב אינו אסור, רק בישול בשר בחלב אסור, וא"כ אם התרו בו בבישול חלב בחלב לא התרו בו רק משום לאו דלא תבשל גדי כו', וא"כ כיון דליכא התראה על חלב רק על לאו דבישול בשר בחלב. א"כ בכה"ג לדעת המהרי"ט אאכילת חלב בחלב נמי חייב משום בשר בחלב אם התרו בו רק על לאו של אכילת בשר בחלב, וא"כ אמאי אינו לוקה במבשל חלב בחלב) הא הכא ודאי ליכא התראה רק על לאו דבישול בשר בחלב, ובכה"ג באכילה נמי חייב אם התרו בו משום בישול בשר בחלב, וא"כ אמאי פטור במבשל חלב בחלב, וא"כ מוכח דלא כהמהרי"ט דאי אין איסור חל על איסור, אפי' התרו בו משום איסור השני נמי אינו לוקה יעיין בראש יוסף שתמה על אשכתב דצריך למעוטי טמאה לענין בישול, דאי לענין אכילה אין איסור חל על איסור, והקשה הר"י דהא תינח למה דס"ד דבאכילה פליגי או לל"ב דאבישול כ"ע לא פליגי דלקי א"ש דממעט טמאה מבישול משא"כ להך לישנא דבבישול פליגי מ"ד לא לקי כיון דעל אכילה לא לקי ה"ה אבישול, א"כ חד גדי מיותר הוא דלאו צריך אבישול דלא עדיף מחלב ועתה דלא לקי אבישול, וכתב אבל שהיסוד שאמרנו במקום אמר יהי' מובן כמו שאתה רואה דהא דאין אחע"א היינו לחייבי' שתים כו' מ"ט לענין איסורא דרביע עלי' ונ"ט לקוברו בין רשעים גמורים כמו דאמרינן יבמות (דף ל"ג) וא"כ א"ש נהי דלענין אכילה אין כ"מ בב' איסורין דבלאו"ה אסור משום חלב ועתה נטמאה, מ"מ לעני בישול נ"מ דאי משום דאין איסור חע"א ודאי דאסור לבשלו מן התורה חלב ומתה וטמאה, ונהי דמלקות אין בו דהוציא אכילה בלשון בישול, וכל היכא דאינו חייב אאכילה אינו חייב אבישול מ"ט איסורא איכא נמי באכילה דרביע עלי' איסורא דבב"ח, אלא שאינו חייב ממילא על בישול איכא איסור תורה כו' עיי"ש

ולכאורה יש ליישב לפי מה שהארכתי בספרי נ"י דהא דאמרינן ע"ג ד דאין איסור בב"ח חל על טמאה משום דאין אחע"א, אע"ג דבב"ח אסור בהנאה אפ"ה הנאה לא הוי איסור מוסיף רק איסור חמור, עכ"ז אם אינו יזל לענין אכילה איפשר לומר מ"ע אסור בהנאה, או דכיון דאינו חל לענין אכילה לא חל לענין הנאה ג"כ ועיי"ש שהבאתי מה שכתב טעה"מ לענין חלב של שור הנסקל דאע"ג דאין איסור חל על איסור אפי' בכולל או במוסיף, אפ"ה אסור בהנאה ותירץ בזה הא דפסחים (דף כ"ד) א"ר אמי אר"י הניח חלב של שור הנסקל ע"ג מכחו כו' ע"ש וזהו שלא כדברי הרמב"ם דאם לא חל על אכילה לא חל על הנאה ג"כ, וא"כ ה"כ בבב"ח חל מיהת לענין הנאה ועיי"ש שהשגתי עליו, וא"כ אם נאמר כדברי שעה"מ דלענין הבאה חל, א"כ יש לתרץ דע"כ צריך גדי להוציא הטמאה דאי הטעם משום דאין אחע"א א"כ מ"מ חל לענין הנאה, אבל או ממעטינן טמאה מגדי א"כ מותר בהנאה ג"כ, אך באמת ליכא לתרוצי דהא צריכין לתרץ לפי מאי דאמרינן דע"כ כתיב אכילה בלשון בישול, דכל היכא דליכא באכילה משום דאין אחע"א אינו חייב על בישול, ולפי זה ודאי מותר בהנאה ע"כ דכיון דאינו חייב משום בישול ליכא משום בשר בחלב כלל, וכמו דאמרינן בחולין (דף ק"ח) גופא חצי זית בשר וחצי זית חלב שבשלן זה עם זה אמר רב לוקה על אכילתו ואינו לוקה על בישולו, ופריך ממ"נ אי מצטרפין אבישול נמי לילקי ואי לא מצטרפין אאכילה נמי לא ללקי, ומשני לעולם לא מצטרפי ובבא מיורה גדולה, אלמא דאי לא בא מיורה גדולה אמריכן דכיון דאינו חייב על הבישול, א"כ ממילא אינו חייב על אכילה]

ע"כ כ"ל ליישב בדוחק דעת המהרי"ט דהא שכתב דאם התרו בו משום השני' חייב זהו דווקא אליבא דר' יוסי דאית לי' דאע"ג דאין איסור חל על איסור אעפ"כ חל עליו האיסור לענין לקוברו בין רשעים גמורים כמו דאמרינן ביבמות (דף ל"ג) למאי נמי לקוברו בין רשעים גמורים, אבל לר"ש שסובר דכיון דאין אחע"א ע"כ ליתא לאיסור הב' כלל אפי' לקוברו בין רשעים גמורים וכמו שכתבו התוס', ע"כ איפשר דלר"ש אינו לוקה אפי' התרו בו משום איסור הב', כיון דליתא בעולם, ובזה יתיישב כמה קושי' מהש"ס דאיפשר דאתי כר"ש, [ועוד איפשר לומר דלא כתב המהרי"ט שחייב משום איסור הב' אם התרו בו, רק באיסור מוסיף דכיון דיש ע"ז שם האיסור מחמת שהוא מוסיף לאחרים כמו דאיתא בירושלמי דסנהדרין דאלו עשה האחר חייב גם הוא חייב, אבל לא באיסור כולל, דעל תחיכה זו ליכא איסורא לגבי', רק שכולל עוד, וע"כ כיון שאין ע"ז שם האיסור ע"כ איכו חייב אפי' אם התרו בו משום הב' וע"כ לא תקשה עליו מסוגי' הש"ס, וע"כ לא הקשה השעה"מ עליו רק מאיסור מוסיף והוא מהתוס' דיבמות (דף לב) דמוכח דס"ל דאפי' באיסור מוסיף ליתא לאיסור הב' כלל) ומעתה כיון שביארתי דאין אחע"א אפי' אם התרו בו משום הב', תקשה קושי' המהרש"א דלמה משביעין אותו בשעת הלידה, כיון שכבר הוא מושבע ועומד ע"ז מהר סיני

, ע"כ צריך מתחילה לחקור חקירה אחת אם הוי איסור מוסיף משום דמטמאה, וחל מחמת מוסיף דטומאה או לא, והנה בתשובת נב"י (ס' ל"ה) כתב וזה לשונו ולמימר דאיסור נדה הוי איסור מוסיף מיגו דחייל לענין טומאה כו' הנה לבי מהסס בזה דלא מצינו בכל הש"ס איסור מוסיף רק אם נתוסף איסור או חיוב, אבל מה שמטמא אין בו לא איסור ולא חיוב שנחשב זה איסור מוסיף ולמימר שנתוסף עליו חיוב למאן דסובר הנכנס במקום מקדש בטומאה חייב כרת, הנה למאן דסובר הנכנס בזמן הזה במקום מקדש חייב כרת דגם קדושת המקדש לא בטיל ומיגו דאיתוסף עלי' חיוב נדה לגבי מקדש אתוסף נמי לענין בעילה, הגם לענין חיוב מקדש לא ידעתי שום הוספה שהרי בלאו"ה חייב כרת על ביאת מקדש משום טומאת מת, והנה ראיתי בס' כפתור ופרח שהקשה למה לא מקריבין תמידין ומוספין וכל קרבנות ציבור ופסחים בזה"ז שהרי מקריבין אעפ"י שאין בית, ואי משום טומאה והלא ק"צ בא בטומאה, ותירץ משום שאין אנו יודעים איזה כהן מיוחס ומעתה כיון שיש עכ"פ כהן מיוחס בעולם ויכול להקריב פסחים, א"כ אשה זו בפסח יכולה לבוא בעזרה ולאכול פסח בטומאה אף שהיא טמאה למת, ועכשיו נעשית נדה מיגו דאתוסף איסור לגבי פסח איתוסף גם לענין בעילה וכ"ז למאן דסובר דקדושת המקדש לא בטיל, ועדיין לבי מהסס בזה וצ"ע לדינא ומה שכתב הכפתור ופרח שהטעם משום שאין לנו כהן מיוחס, איפשר לומר עוד משום דבעינן מזבח ואין אנו יודעים מקום המזבח, וכפו דאמרינן בזבחים (דף ס"ב) א"ר יוחנן שלשה נביאים עלו עמהם פן הגולה א' שהעיד להם על המזבח, וא' שהעיד להם על מקום המזבח כו' במתניתא תנא ראב"י אומר שלשה נביאים עלו עמהם מן הגולה א' שהעיד להם על המזבח וא' שהעיד להם על מקום המזבח כו' ובמ"א הארכתי בזה הרבה כו']: ובנ"ב (ס' לו) כתב וזה לשונו אלא אפי' גם הנבילה שנתנבלה