אבי הנחל נח

משפטי יצא, ובזה ביארתי במ"א הכתוב תהלים נ"א) הרב כבסני מעוני ומחטאתי טהרני כי פשעי אני אדע וחטאתי נגדי תמיד, לך לבדך חטאתי והרע בעיניך עשיתי למען תצדק בדבריך תזכה משפטיך, פי' שמבקש שיכבסהו מעונו ומחטאתו יטהרהו, וע"ז אמר למען תצדק בדבריך תזכה בשפטיך, שכל הטעם שבמשפט של מעלה דנים משום ב' רשעיות, הוא משום שאם עשה תשובה ב"ד שלמעלה מוחלין לו, אבל אם לא יועיל התשובה א"כ מה טעם הדין של מעלה חמור מדין של מטה שדנים בשתים, וע"ז אמר שצריך לקבל התשובה למען תצדק בדבריך תזכה בשפטיך, וע"כ כשאמר דוד חטאתי לה' ובקש שלא ידונו בשתים אמר לו נתן הנביא גם ה' העביר חטאתך לא תמות, דאם לא הי' מקבל תשובתו א"כ איך הי' דנים בשתים שכל עיקר שדנים למעלה משום ב' רשעיות הוא משום דמועיל תשובה כמו שביארתי, וכן ביארתי במ"א על הא שמצינו דד"ש חמור מדיני אדם כמו דאמרינן בקידושין (דף מ"ג) דבדיני אדם אין שליח לדבר עבירה ובד"ש יש שליח לדבר עבירה ולכאורה הי' צריך להיות דין שמים קיל יותר שהקב"ה הוא רב חסד מטה כלפי חסד אך הטעם הוא משום דבדיני אדם אין מועיל תשובה וע"כ אין נענשים רק על חטא שעשה בעצמו אבל בד"ש כיון שמועיל תשובה ע"כ נענשים אפי' ע"י שליח ג"כ. וכמו שביארתי בספרי ע"י שאמר דוד מלפניך משפטי יצא, אמר הקב"ה וכו' על חנם בראתי סנהדרין פי' שאמר לו שאם יהי' נידון בדיני סנהדרין יהי' פטור על מעשה אורי' שלא הרגו בעצמו, אבל אם יהי' נידון בד"ש א"כ יש שליח לדבר עבירה, ע"ז אמר דוד שסנהדרין אין מקבלין שוחד אבל אתה מקבל שוחד תשובה ומ"ט הוי מלפניך משפטי יצא פי' מפני מה ד"ש חמור יותר הוא מפני שמקבל שוחד תשובה ומ"ט, הוי מלפניך משפטי יצא, וכמו דאיתא במדרש פ' משפטים, אל נושא היית להם ונוקם על עלילותם, פי' מפני מה הוא נוקם על עלילותם אף על עלילה קטנה הוא מפני שאל נושא היית להם. וע"כ נענשים בד"ש אף ע"י שליח משא"כ בדיני אדם והוא מפני שסמי' בידי' לעשות תשובה, משא"כ בדיני אדם שאינו מועיל תשובה, וע"ז אמר דוד הרב כבסני מעוני ומחטאתו טהרני כו' למען תצדק בדבריך תזכה בשפטיך פי' שיזכה במשפטו שחמור יותר, והוא מפני שמועיל תשובה

וע"כ אחיי ורעיי מה מאוד צריך לעשות תשובה בימים האלו שהם עשי"ת. כמו דכתיב (משלי ה') ואמרת איך שנאתי מוסר ותוכחת נאץ לבי ולא שמעתי בקול מורי ולמלמדי לא הטיתי את אזני כמעט הייתי בכל רע בתוך קהל ועדה, ויובן עפ"י מה שביארתי (משלי ה') עוונותיו ילכדנו את הרשע ובחבלי חטאתו יתמך הוא ימות באין מוסר, וברוב אולתו ישגה, והוא עפ"י מה שכתב הלח"מ ברמב"ם הלכות תשובה שהקשה על הא דאמרינן בר"ה (דף ט"ז) ג' ספרים נפתחין בר"ה א' של רשעים גמורים וא' של צדיקי' גמורים, צדיקים גמורים נכתבין ונחתמין לאלתר לחיים רשעים גמורים נכתבין ונחתמין לאלתר למיתה בינונים תלויים ועומדים מר"ה עד יוה"כ זכו נכתבין לחיים לא זכו נכתבים למיתה, וכתב הרמב"ם דזכו נכתבים לחיים היינו אם עשה תשובה, והקשה דהא בבינונים שהם מחצה עונות ומחצה זכיות אמרינן דרב חסד מטה כלפי חסד, א"כ אפי' לא עשו תשובה רב חסד מטה כלפי חסד ותירץ דכיון דבעשרח ימי תשובה מוזהרים לעשות תשובה, א"כ אם אינו עושה תשובה ה"ז גופא נחשב לעון והוי רוב עונות, עיי"ש בלח"מ, ובזה יתבאר הכתוב הוא ימות באין מוסר וברוב אולתו ישגה, פי' שימות מצד שלא לקח מוסר וע"כ וברוב אולתו ישגה שזה נק' רוב אולתו דהיינו רוב עונות וא"כ אם אדם הולך לשמוע מוסר ואינו מקבל תוכחה, א"כ מיד נחשב לרוב עונות, וע"ז כתיב ואמרת איך שנאתי מוסר ותוכחת נאץ לבי ולא שמעתי בקול מורי ולמלמדי לא הטיתי את אזני כמעט היתי בכל רע, פי' באותו רגע שאינו מטה אזנו לדברי מוסר כמעט הייתי בכל רע שנחשב לרוב עונות דרובו ככולו כמו דאיתא בהוריות (דף ג') והא הכא דכתיב הגוי כולו ורובו ככולו

והנה היפ"מ תירץ דהא דאמרינן ורב חסד מטה כלפי חסד היינו בדין דלעתיד, אבל בדין של ר"ה ויוה"כ לא אמרינן דרב חסד מטה כלפי חסד עיי"ש לכאורה טעמא בעי, דאדרבא לפי מה שביארתי (דרוש א') דין דעוה"ז קיל יותר כמו שהבאתי שם מהירושלמי (ספ"ק דקידושין) דהא דכתיב אם יש עליו מלאך מליץ א' מני אלף הוא בעוה"ז אבל לעוה"ב כתיב זבובי מות יבאיש יביע שמן רוקח, אך איפשר לומר משום דבעוה"ז איפשר לעשות לו תשובה, וע"כ אינו מטה כלפי חסד משא"כ בדין של עוה"ב, וכמו שביארתי לעיל על הא דכתיב אל נושא היית להם ונוקם על עלילותם כמו דאיתא במדרש (פ' משפטים עיי"ש) שנוקם על עלילותם היינו אפי' עלילה קטנה, וע"כ נראה לי לפרש אל נושא היית להם, פי' בשביל שאל נושא היית להם ע"כ נוקם על עלילותם דהא איפשר לעשות לו תשובה, וא"כ לפי"ז הא דכתיב רב חסד מטה כלפי חסד היינו בדין של עוה"ב, אבל בדין של ר"ה ויוה"כ לא אמרינן דרב חסד מטה כלפי חסד במחצה עונות ומחצה זכיות, ע"כ איפשר לפרש הא שאמר דוד (תהלים ס"ו) כי טוב חסדך מחיים שפתי ישבחונך, פי כמו שאתה רב חסד מטה כלפי חסד בדין של עוה"ב, כן תהי' רב חסד בדין של עוה"ז, ע"ז אמר כי טוב חסדיך מחיים, פי' שתהי' רב חסד מטה כלפי חסד מחיים, כי שפתי ישבחונך, פי' שבעוה"ז נוכל לשבח החסד, וכמו דכתיב (תהלים פ"ח) היסופר בקבר חסדיך ואמונתך באבדון, פי' החסד צריך שתעשה מחיים, א"כ טוב שרב חסד מטה כלפי חסד יהי' מחיים, וע"ז כתיב (תהלים צ"ג), גם כי אלך בגיא צלמות לא אירע רע כי אתה עמדי שבטך ומשענתך המה ינחמוני, פי שלעתיד הוא ודאי רב חסד מטה כלפי חסד כו', אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי ושבתי בבית ה' לאורך ימים, פי' שתפילתו הי' שהרב חסד מטה כלפי חסד יהי' מתיים, וה' יחתמנו לחיים אמן

דרוש ב' לעשי"ת

גרסינן ספ"ג דנדה (דף ל') דרש רבי שמלאי למה הולד דומה במעי אמו לפנקס שמקופל ומונח ידיו כו' ואינו יוצא משם עד שמשביעין אותו כו' שנאמר כי לי תכרע כל ברך תשבע כל לשון, כי לי תכרע כל ברך זה יום המיתה, שנאמר לפניו יכרעו כל יורדי עפר, תשבע כל לשון זה יום הלידה שנאמר אשר לא נשא לשוא נפשו ולא נשבע למרמה, ומה היא השבועה שמשביעין אותו תהי צדיק ואל תהי רשע ואפי' כל העולם כולו אומרים לו צדיק אתה הי' בעיניך כרשע, והוי יודע שהקב"ה טהור ומשרתיו טהורים ונשמה שנתן בך טהורה היא אם אתה משמרה בטהרה מוטב ואם לאו הריני נוטלה ממך, תנא דבי ר' ישמעאל משל לכהן שמסר תרומה לע"ה ואמר אם אתה משמרה בטהרה מוטב ואם לאו הריני שורפה לפניך, אמר ר' אלעזר מאי קרא ממעי אמו אתה גוזי, מאי משמע דהאי גוזי לישנא דאשתבועי הוא דכתיב גזי נזרך והשליכי

והנה כבר ביארתי ע"ז בכמה מקומות בספרי ע"י ובספרי נ"י, ועוד בספרי זה (דרוש א') וכעת נבאר באופן אחר, והנה בספרי ע"י (דרוש ב') ביארתי עפ"י מה שכתב המהרי"ט בתשובה (שאלה י"א) דשלשה חלוקות הן דאיסור נדר חל על החפץ ואין לו שום שייכות על אדם הנודר ושבועה איסור גברא היא דאסר נפשא מן חפצא, אבל אין גופו של אדם נתפס בשבועה כו' ונזיר הוא עצמו נתפס בנדר ונתקדש גופי' דומי' דכהן וממילא נאסר, וע"כ כיון שהנזירות דמי לנדר שנתפס גופו, וע"כ חל על השבועה ג"כ ובזה, יתבאר מה ששגה בעל טעם המלך (פי"ח מה' איסורי ביאה) שכתב וזה לשונו שוב בינותי בספרים וראיתי להרב מהרמ"ע בתשובתו (ס קכ"ג) וזה לשונו אף אנו נאמר שהוא הדין והוא הטעם בדבר הנדור תחילה ואח"כ חל עליו איסור יוה"כ דלא שנא, אלא שזה מורכב לאיש א' בחפץ א', מאיסור כולל ואיסור מוסיף גם יחד, שהדבר הנדור הי' מותר לאחרים תחילה וביוה"כ נאסר עליהם ג"כ דהיינו מוסיף אחפצא, ושאר דברים נאסרו אתו גם לנודר והיינו כולל לגברא עכ"ל הצריך הרי תרתי שמעינן כו' ותמה עלי הטעה"מ דלישנא דש"ס בכל מקום מורה