אבי הנחל נז

את הכבשה כו', ויובן עפ"י מה שכתב המהרש"א בח"ח, דהא שאמר ואת הכבשה ישלם ארבעתים הוא כמו דכתיב וארבע צאן תחת השה (וע"ש וצ"ע ודו"ק) וה"נ ב"ש שנלקחה וכן כתב הרד"ק ומה שאמר ואת הכבשה ישלם ארבעתים כו' כי גנב א' משלם ארבע צאן תחת השה, ואעפ"י שלא אמר לו בפירוש שטבחו, אך הענין הוא כמו דאמרינן בב"ק (דף קו) והא הכא שאי איפשר לכזית בשר בלא שחיטה, וא"כ כיון שעשה לאורח הבא אליו לאכול א"כ בודאי שחטו, ואע"ג שאיפשר לומר שטבחו ע"י אחר (ועיין שם בב"ק (דף קו) בשותף שטבח שלא לדעת חבירו), אך אנן קייל"ן בב"ק (דף ע"א) דבטביחה חייב אפי' ע"י אחר ג"כ אם עשאו שליח, וכמו דאמרינן שם תחת לרבות השליח, אע"ג דקייל"ן דבכל מקום אין שליח לדבר עבירה בקידושין (דף מ"ג) אעפ"כ בטביחה ומכירה אמרינן דחייב אפי' ע"י שליח, והרד"ק כתב וזה לשונו ובדברי רז"ל אע"ג דבכל התורה כולה אין שליח לדבר עבירה כי בכל מקום השולח פטור והשליח חייב הכא שאני שהכתוב קראו הורג שנאמר ואותו הרגת והטעם לפי שהי' מלך ואין עובר על מצותו והו' כאלו הוא הרגו, ובקידושין (דף מ"ג) לא משמע הכי ובפרט לדעת הפוסקים שאפי' בשוגג ג"כ אין שליח לדבר עבירה, ובמ"א הארכתי בזה שיואב הי' שוגג בזה, דהא אמרינן בסנהדרין (דף מ"ט) דיואב לא דרש אכין ורקין ובמ"א יתבאר] ואיפשר לומר הטעם בדרך דרוש שהוא כמו דאמרינן בב"ק (דף ס"ח) אמר ר' עקיבא מפני מה אמרה תורה טבח ומכר משלם ארבעה וחמשה מפני שנשתרש בחטא, ואמרינן התם מפני ששנה בחטא והשתא ניחא מה שאמר לו הנביא המשל מהא דשני אנשים הי' בעיר אחת א' עשיר וא' רש לעשיר הי' לו בצאן ובקר הרבה כו', שבלאו"ה יש לומר שדוד אינו חייב מפני שאין שליח לדבר עבירה כמו דאמרינן בקידושין (דף מ"ג) שמאי הזקן אומר משום חגי הנביא שולחיו חייב משום שנאמר ואותו הרגת בחרב בני עמון, אבל לדידן דקייל"ן דאין שליח לדבר עבירה א"כ פטור אבל אי אמרינן הטעם שחייבה התורה בטביחה ומכירה משום ששנה בחטא, וע"כ יש שליח לדבר עבירה, בזה יש לומר שע"כ אמר לו שני אנשים הי' בעיר אחת כו' שחייב ע"י טביחה אפי' ע"י אחר, דהא לא אמר לו מי טבחו אך שחייב אפי' ע"י אחר, וע"ז אמר עקב אשר עשה את הדבר הרע הזה היינו הגניבה, ועל אשר לא חמל פי' שאח"כ לא שב מדרכו ועוד טבחו ואכלו שחייב אפי' ע"י שליח תשלומי ד', וע"ז אמר לו נתן הנביא מדוע בזית את דבר ה' לעשות הרע בעיני ה' שגם אתה שנה בחטא שאורי' החתי הכית בחרב ואת אשתו לקחת לך ואותו הכית בחרב בני עמון א"כ אתה צריך ליענש אף ע"י שליח ג"כ מפני ששנה בחטא (ובמ"א הארכתי בזה הרבה)

וע"ז אמר לו ואותו הרגת בחרב בני עמון, דלכאורה כוונתו הי' להגדיל לו החטא, וא"כ איך אמר לו ואותו הרגת בחרב בני עמון, אך יובן עפ"י מאי דאמרינן בב"ק (דף ע"ט) מפני מה החמירה תורה בגנב יותר מבגזלן, אמר לו זה השוה כבוד עבד לכבוד קינו, וזה לא השוה כבוד עבד לכבוד קונו, וע"כ אמר לו ואותו הרגת בחרב בני עמון היינו שלא הרגת אותו בפרהסי' אלא בחרב בני עמון כדי שלא יבינו, וע"ז אמר לו אתה עשית בסתר, דלמאי אמר לו בסתר, אך שבלאו"ה אין המשל דומה לנמשל דהא דתשלומי ד' אינו רק דווקא בגנב בסתר, וע"ז אמר לו ג"כ שהיא עשה בסתר ואותו הרגת בחרב בני עמון, ומה שאמר לו ויבא הלך לאיש העשיר ויחמול הוא ג"כ כמו דאמרינן שם אמר ר"מ משלו משל משום ר"ג למה הדבר דומה לא' שזימן את בני העיר ולא זימן את בני המלך כו', והכא נמי אמר לו שאותו הרגת בחרב בני עמון כדי שלא יליזו העולם עליו במה שהרג לאורי', וע"כ שלח ליואב (שמואל ב' י"א) הבו את אורי' אל מול פני המלחמה החזקה ושבתם מאחריו ונכה ומת, ובזה יתיישב מה שהקשו המפרשים דאיך דנו בתרתי שאמר כו' בן מות האיש הזה ואת הכבשה ישלם ארבעתים הא קייל"ן דאמרינן קלב"מ, שלפי מה שביארתי שהמשיל הענין להא דטביחה שמשלם תשלומי ד' כמו שכתב המהרש"א בח"א, ע"כ איפשר לומר דהוי כמו קנס שחידוש היא שחידשה התירה בקנס אע"ג דמקטיל משלם כמו דאמר רבה בכתובות (דף ל"ד) עיי"ש

אמנם לפי מה שביארתי איפשר לומר הא שאמר דוד לדונו בתרתי שבן מות האיש הזה, ואת הכבשה ישלם ארבעתים, הוא בדיני מלכות, וכמו שביארתי לעיל על הא שאמר לו יואב לשלמה תרתי לא תעביד בההוא גברא, פי' אעפ"י ששלמה רצה לדונו בדיני מלכות, ובדיני מלכות דנים בתרתי, אעפ"כ אמר לו שתרתי לא תעביד בההוא גברא, והטעם איפשר לומר דהטעם דאמרינן במכות (דף י"ג) דחייבי כריתות לוקים ומשלמים, הוא משום שאם עשה תשובה ב"ד שלמעלה מוחלין לו, וע"כ לא פסיקא לי', ולכאורה צריך להבין לפי מה שכתב הנ"ב דהטעם דלגבי ב"ד אינו מועיל תשובה, משום שב"ד אינם יכולין להבין דברים שבלב אם הוא תשובה באמת, וא"כ לפי זה איך חייבי כריתות לוקין דלא ימלט משני פנים אם עשה תשובה הרי הוא באמת נפטר ממלקות לפי הטעם של הנ"ב מאי אמרת שלא עשה תשובה, א"כ חייב כרת, ואיך נעביד בי' תרתי, ע"כ איפשר לומר דכיון דלכרת מועיל תשובה ע"כ אפי' לא עשה תשובה אין זו תומר כיון שאיפשר' בתשובה

והכי נמי איפשר לומר שבדיני מלכות יכול לדונו בחרתי דהא המלך יכול למחול לו אם יפייסו, משא"כ בדיני סנהדרין דכיון שיצא דינו ליהרג מחוייבים לקיים ובערת הרע מקרביך, וכמו שביארתי על הא דאיתא במדרש שחר טוב מלפניך משפטי יצא אמר ר' לוי א"ל הקב"ה על חנם בראתי סנהדרין לך ודן לפניהם, א"ל דוד רבש"ע כתוב בתורה ושוחד לא תקח והם מתיראים ליקח שוחד ולדין אותי, אבל אתה שאתה נוטל שוחד מן הרשעים תשובה ומעשים טובים ותפלה מלפניך משפטי יצא וכבר ביארתי זה המדרש בספרי ע"י (דרוש ג') עיי"ש, וכעת נבאר והוא כמו שביארתי במ"א שהקב"ה דן בבחי' מלך כמו שמבואר בארוכה בע"י שם וא"כ יכול לדונו בשתים, ע"ז אמר וכי על חנם בראתי סנהדרין לך ודן לפניהם, שסנהדרין לא יענשוך בשתים, אבל הקב"ה דן בבחי' מלך וא"כ יוכל לדונו בשתים, ע"ז אמר שאעפ"כ רוצה שהקב"ה ידון אותו אעפ"י שהקב"ה דן לפעמים בבחי' מלך, וע"כ דן בשתים, אעפ"כ הוא מקבל שוחד תשובה ומע"ט, וכמו שביארתי דע"כ יכול לדונו בשתים בדיני מלכות מפני שמועיל לו מחילה, משא"כ בדיני סנהדרין שאינו מועיל מחילה, וע"כ אם דנו בבחי' מלך אעפ"י שהחמיר עלי' בתחילתו הקיל עלי' בסופו שמקבל תשובה ומע"ט והקב"ה מוחל לו, וא"כ איפשר שעפ"י תשובה ימחול לו הקב"ה לגמרי משא"כ אם סנהדרין ידונו אותו, אעפ"י שלא ידונו אותו בשתים, אעפ"כ אי איפשר להם למחול לגמרי, וכמו שביארתי שזה תלוי בזה דע"כ אין דנין בשתים מפני שאין ביכולתם למחול

ועוד ביארתי במ"א באופן אחר בפשיטות, והוא עפ"י מה דאמרינן במכות (דף י"ג) דהא דאין דנים בשתי רשעיות היינו דווקא ברשעה כו' אבל אם אינו מסורה כו' דהיינו בדיני שמים חייב. וע"כ אמרינן בב"ק (דף ע') אתנן אסרה תורה אפי' בא על אמו, משום דחייב בד"ש, דבד"ש לא אמרינן קלב"מ, וע"כ כשאמר דוד מלפניך משפטי יצא, אמר לו הקב"ה וכי על חנם בראתי סנהדרין לך ודן לפניהם, שבדיני סנהדרין אמרינן קלב"מ, ע"כ לא תתחייב בתרתי, משא"כ בדיני שמים לא אמרינן קלב"מ, וא"כ איפשר שיתחייב בתרתי, וכמו שאמר דוד בעצמו שהאיש הזה יומת והכבשה ישלם ארבעתים, ע"ז אמר לו דוד הם אינם מקבלים שוחד אבל אתה מקבל שוחד הוי מלפניך משפטי יצא, שדוד אמר שהטעם דאמרינן דמשום רשעה אחת אתה מחייבו ואי אתה מחייבו משום שתי רשעיות היינו דווקא בסנהדרין (בימים קדמונים) אבל לא בד"ש. והוא משום דבד"ש מועיל תשובה, וכמו דאמרינן במכות (דף י"ג) רבינא אמר לעולם כדאמרינן מעיקרא שאם עשה תשובה ב"ד שלמעלה מוחלין לו מאי אמרת הא לא עביד תשובה לא פסיקא לי' מילתא לכרת, ועיין ברמב"ן בשילהי מכות (דף כ"ג) וע"כ אמר דוד שטעם החומר שבד"ש שדנים ומחייבים משום שתי רשעיות יותר מבדיני אדם הוא מטעם שמועיל תשובה, וע"כ אמר מלפניך משפטי יצא שאעפ"י שד"ש חמור שדנים משום ב' רשעיות, אעפ"כ הטעם משום דאיפשר בתשובה, וע"כ אמר מלפניך