אבי הנחל נו

הי' שם התראה הנה המלך יוכל לענוש ביותר טפשפטי התורה ליסר העם, וזה נלמד אותו מזה המקום וממקומות רבים ממהה שצוה דוד להרוג המבשר במיתת שאול ורכב ונענה על הודאתם שהמיתו איש בושת וגם לא הי' מועיל ליואב אחוז בקרנות המזבח כי לא הי' כהן ועבודה בידו אבל ראוי שנלמד מזה שזאת החזקה בקרנות המזבח הי' מועילה לו שלא ימסרוהו למלך להמיתו אם לא הי' מחוייב מיתה בב"ד וזה נלמד מזה המקום כמו שהתבאר בשלשה עשר מסנהדרין עכ"ל, והנה לכאורה דבריו סותרים זה אח זה שתחילה כתב שלא הי' מחוייב מיתה בב"ד מפני שלא הי' שם התראה, אך שדנו בדיני מלכות ואח"כ סיים שע"כ לא הועיל לו האחיזה אעפ"י שבדיני מלכות הי' מועיל לו רק מפני שהי' מחוייב מיתה בב"ד, אך לפי מה שביארתי שהי' מחוייב מיתה בב"ד היינו דיני כיפה וע"כ לא הועיל האחיזה בקרנות המזבח, וכמו דאמרינן במכות (דף י"ב) שתי טעיות טעה יואב כו' אביי אטר בהא נמי טעה שלא קולט אלא כהן ועבודה בידו כו' וזהו דווקא מפני שהי' מחוייב מיתת ב"ד בדין כיפה, אבל בלאו"ה הי' מועיל אפי' לזר ואפי' בקרנות המזבח וכמו דכתיב גבי אדוני' (מלכים א' א') ואדוני' ירא מפני שלמה ויקם וילך ויחזק בקרנות המזבח אלא שלא הועיל לו מפני שהי' מחוייב מיתת ב"ד היינו דיני כיפה, וע"כ לא קלטו, וכפו דאמרינן ספ"ב דמכות במה שטעה יואב כו']

והנה רש"י הביא על הא דכתיב (מלאכים א' א') ואדוני' ירא מפני המלך שלמה ויקם וילך ויחזק בקרנות המזבח ופירש"י שהי' בגבעון אמר הרוגי ב"ד נקברין בקברי ב"ד אמות כאן ואקבר בקברות אבותי כך דרש רבי תנחומא עכ"ל, ותמיהני דאדרבא הא אמרינן בסנהדרין (דף מ"ח) הרוגי מלכות נכסיהון למלך כו' בשלמא למ"ד נכסיהן למלך היינו דכתיב וינס יואב אל אוהל ה' ויחזק בקרנות המזבח כו' וכתיב ויאמר לא כי פה אמות כו' אלמא דהא דקאמר בקרנות המזבח היינו דווקא למות בדיני ב"ד ורצה שיהי' נכסיו ליורשין, וכמו דאמרינן בירושלמי (פ"ב דמכות) אר' תנחומא לסנהדרין ברח כהדא דתני הרוגי ב"ד נכסיהן ליורשין הרוגי מלכות נכסיהן למלכות אמר יואב מוטב שאהרג בב"ד וירשוני בני ואל יהרגני המלך וירשני כד שמע שלמה כן אמר לממונו אני צריך מיד והסירות דמי חנם אין ממונו חנם כו' ומנין שהי' סנהדרי גדולה אצל המזבח שנאמר ולא תעלה במעלות על מזבחי, מה כתיב תמן ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם עכ"ל, וא"כ קשה דהא ר' תנחומא גופא קאמר דאדרבא מה שיואב ברח אצל המזבח היינו דווקא לדונו בדיני ב"ד כדי שירשו בניו נכסיו, וסנהדרין היא אצל המזבח, ואיך הביא רש"י הא דמדרש תנחומא על אדוני' שאחז בקרנות המזבח שאמר שידונו דווקא בדיני מלכות לא כהש"ס דילן בסנהדרין ולא כהירושלמי שמביא בשם ר' תנחומא גופא בהא דיואב שהחזיק בקרנות המזבח הוא דווקא למות בדיני ב"ד. ועוד מה הי' מחוייב אדוני' בדיני סנהדרין, אך לפי מה שביארתי ניחא שפיר דאדוני' כיון שלא הי' מחוייב רק בדיני מלכות ע"כ הועיל לו קרנות המזבח אפי' לזר ג"כ, וכמו שכתב הרמב"ם וכן פי' הרלב"ג שם וזה לשונו הנה כבר נתבאר בתורה כי המזבח קולט אלא אם בא שם רוצח מכה נפש בזדון ובערמה, והנה אדוני' לזה בא שם כי שם לא הי' מפחד שיהרגנו שלמה, והי' המקום ההוא לו לקלוט עד שיבטיחו המלך שלא ימיתהו שם עכ"ל, והוא לטעמי' אזיל כמו שכתב אח"כ שמי שמחוייב רק בדיני מלכות הי' המזבח קולטו ואפי' זר ואפי' אצל קרנות המזבח רק שביואב לא קלט מפני שהי' מחוייב במיתות ב"ד ג"כ היינו בדין כיפה, וכמו שביארתי וע"כ גבי אדוני' מתפרש כפשוטו שהמזבח קולט, אך גבי יואב מוכרח הש"ס לפרש שרצה שידונו בדיני סנהדרין, דאלו"ה לא הי' המזבח קולטו כיון שמחוייב בדיני ב"ד ג"כ דהיינו בדין כיפה, והא דאמרינן במכות שטעה יואב, הוא כמו שביארתי שאם לא הי' טועה יואב שקולטו א הי' בורח לקרנות המזבח כדי שבניו ירשו אותו, דיותר טוב הי' לו לילך לשלמה ולבקשו שלא יהרוג אותו, אך לאח"כ שברח אצל המזבח מפני שסבור שקולטו, ע"כ אפי' לאחר שנודע לו שאין המזבח קולטו, אעפ"כ לא רצה יואב שימיתהו דיני מלכות רק בדיני סנהדרין כדי שיהי' בניו יורשים אותו כיון שאין לו הצלה לגמרי ע"י המזבח מפני שאין פעולה לדיני סנהדרין דהיינו כיפה [ובאמת משמע בירושלמי פ"ב דמכות והביאו התוס' בסנהדרין דאיכא פלוגתא דאמוראי דחד אמר שטעה יואב בזה שהמזבח יהי' קולטו והוא כהסוגי' דמכות (דף י"ב) וחד אמר שלא טעה יואב בזה שאין המזבח קולטו, אך רצה שידונו אותו בדיני סנהדרין כדי שיהי' בניו יורשים אותו]

אמנם מה שביארתי שע"כ רצה שלמה להמיתו בדיני מלכות כדי שיקברוהו בקברות אבותיו דאם היו דנים אותו בדיני סנהדרין לא היו קוברים אותו בקברות אבותיו, אעפ"י דלכאורה לא מצינן בסנהדרין רק בחייבי מיתות ב"ד ממש כגון נסקלים ונשרפים נהרגים ונחנקים אבל לא בדיני כיפה, אעפ"כ נראה לי כמו שביארתי דהמומתים בדיני כיפה נמי לא הי' מקברים בקברות אבותיו, ואדרבא גרע טפי דהנהרגים בדיני ב"ד אע"ג דלאו כי אורחי' מיית אעפ"כ אמרינן בסנהדרין (דף מ"ז) דכיון דבדין קא מיקטל לא הוי לי' כפרה, וא"כ בדיני כיפה נמי כיון דבדין הומת ע"י שמאכילים אותו שעורים עד שכריסו מתבקעת ע"כ לא הוי לי' כפרה מיד ואין נקבר בקברות אבותיו, ועוד דהא לדעת רש"י ביבמות (דף ל"ג) דאמרינן התם למאי נ"ט לקוברו בין רשעים גמורים ופירש"י לקוברו אצל נסקלים ונשרפים וא"כ מכש"כ בדין כיפה דאמרינן בסנהדרין (דף פ"א) עי שלקה ושנה ב"ד כונסין אותו לכיפה, ואמרינן התם דבמלקיות של חייבי כריתות הוא א"כ מכש"כ דדינו לקוברו אצל נסקלים ונשרפים, וא"כ בהאי דין כיפה דההורג נפש שלא בהתראה נמי נקבר אצל נסקלים ונשרפים. ואפי' לדעת התוס' ביבמות (שם) דלאו לקוברו אצל נסקלים ונשרפים, אפ"ה בדין כיפה מודו, ועוד כיון דבדין ב"ד הומת לא הוי מיתתו כפרה ולא עדיף מהרוגי ב"ד

], ועוד יתבאר יותר עפ"י מה שביארתי בט"א על הא דכתיב (שטואל ב' י"ט) וירגז המלך ויעל על עלית השער ויבך וכה אמר בלכתו כו' ויוגד ליואב הנה המלך בוכה ויתאבל על אבשלום כו' והמלך לאט את פניו ויזעק המלך קול גדול בכי אבשלום כו' ויבוא יואב אל המלך הבית ויאמר הובשת היום את פני כל עבדיך כו' ויקם המלך וישב בשער כו', ולכאורה צריך להבין דמה איכפת לי' ליואב אם המלך מתאבל על בנו דאמאי לא יתאבל עליו, כיון שהוא בנו ומן הדין צריך להתאבל עליו, אך הענין הוא עפ"י מה שכתב הרמב"ם (פ"א מה' אבל ה' ט) כל הרוגי מלכות אעפ"י שנהרגו בדין המלך והתורה נתנה לו רשות להורגן הרי אלו מתאבלין עליהם ואין טובעים מהם כל דבר וממונם למלך ונקברין בקברות אבותיהם, אבל הרוגי ב"ד אין מתאבלים עליהם אבל אוננין שאין אנינות אלא בלב, וכבר ביארתי בספרי ע"י (דרוש י"ג) שדעת הרמב"ם דהרוגי מלכות ישראל הוי כנהוג שלא כדין וסובר דאעפ"י דבדין מקטלי כיון דלא הוי דין תורה כו' הוי כנהרג שלא כדין, אבל הרוגי ב"ד הוי נהרג כדין וע"כ כיון דבדין קא מקטלי לא הוי לי' כפרה וע"כ אין מתאבלים עליו, וע"כ סבור יואב שכיון שדוד המלך מתאבל על אבשלום, אע"ג שרדף את דוד, וא"כ א"צ להתאבל עליו, א"כ סבור דוד דהוי נהרג שלא כדין, ואיפשר דכיון שהמלך צוה שלא לפגוע באבשלום ע"כ הוי נהרג שלא כדין, וע"כ מתאבל עליו וע"כ אמר יואב הובשת היום את פני כל עבדיך הממלטים את נפשך היום ואת נפש כו' כי ידעת היום כי לוא אבשלום חי וכולכו מתים כי אז ישר בעיניך וע"כ אתה מחזיקו שנהרג דלא כדין, וע"כ כיון דשלא כדין קא מקטיל ע"כ הוי לי' כפרה מיד, וצריך להתאבל עליו, ובאמת הא שהתאבל דוד עליו אעפ"י שנהרג כדין אעפ"כ התאבל עליו וכמו שכתב הרא"ש בשילהי מוע"ק (דף כ"ד) דהא דאין מתאבלין על הרוגי ב"ד הייכו דווקא אם עבר בהתראה, דהוי כפו להכעיס כו' עיי"ש והביא ראי' מהא דכתיב והנה המלך בוכה ויתאבל על אבשלום אעפ"י שעשה כמה עבירות ומרד במלכות בית דוד אבי' ובא על פלגשי אביו, אלא כיון שלא עשה להכעיס אלא מתאוה הי' למלך ע"כ ראוי להתאבל עליו, (ובמ"א ביארתי בזה באופן אחר) אבל מ"מ הוי נהרג כדין, ואעפ"י דלא בדיני ב"ד קא מיקטל אלא כיון שנהרג כדין ע"כ לא הוי הריגתו כפרה, וע"כ לא משני הרא"ש, דהטעם הוא מפני שנהרג, וע"כ התאבל עליו, רמ"מ כיון דנהרג כדין א"צ להתאבל עליו, רק הטעם משום שעשה לתיאבון, וא"כ לענין כיפה כיון דבדין דנין אותו בכיפה, ע"כ לא הוי כפרה ואינו נקבר בקברות אבותיו, וע"כ רצה שלמה לדונו דווקא בדיני מלכות, וכמו שביארתי]

ומעתה נחזור לראש והוא שצריך להבין דאיך אמר דוד כי בן מות האיש העושה זאת ואת הכבשה ישלם ארבעתים, הא קייל"ן דאין אדם מת ומשלם

ותחילה נבאר מה שביארתי ע"ז במ"א שצריך להבין למה אמר לו נתן לדוד הא דשני אנשים הי' בעיר אחת כו' לעשיר הי' צאן ובקר הרבה כו' ויקח