אבי הנחל נה

דמשמע שאבנר הי' חייב מיתה ממש בדיני סנהדרין וע"כ נתירא להרוג את יואב, אבל באמת לא הי' אבנר מחוייב מיתה בד"ס, ויואב לא הרגו רק מחמת שהוא גה"ד כמו שכתב המ"ל, וא"כ הי' יכול אבנר לעמוד על יואב ולהורגו, שיואב לגבי אבנר הי' לו דין רודף וע"ז אמר דוד הכמות נבל ימות אבנר, ידיך לא אסורות ורגליך לא לנחושתים הוגשו, מדוע לא נהפכת להרוג את יואב ודו"ק

ובזה ביארתי במ"א במעשה דפלגש בגבעה (שופטים כ') דכתיב ויקומו ויעלו בית אל, וישאלו באלקים, ויאמרו ב"י מי יעלה לנו בחחילה למלחמה ויאמר ה' יהודה בתחילה כו' האוסיף עוד לגשת עם בכי בכימין אחי, ויאמר ה' עלו אליו כו' ופנחס בן אלעזר בן אהרן עומד לפניו בימים ההם לאמור האוסיף עוד לצאת עם בני בנימין אחי אם אחדל, ויאמר ה' עלו כי מחר אתננו בידך, ואיתא בגמ' שבועות (ד' ל"ה) הם לא ביחנו אם לנצח אם להנצח, ובאחרונה שביחנו הסכימו על ידן, ולכאורה האיך איפשר אם לנצח, אם להנצח, דהא אם להנצח לא הי' שואלין, ויובן עפ"י מה שהבאתי המ"ל ברמב"ם (ה"ר פ"א ה' ט"ו) עיי"ש במ"ל שיש חילוק בין מצוה לרשות דהיינו כגון הרודף אחר הערוה שמצוה להורגו ונתהפך הב' והרגו אז בודאי נהרג עליו כיון שהוא מצוה, א"כ אין לו דין רודף, אבל אם הוא רשות דהיינו כגון הבועל כו' או גואל הדם למ"ד רשות אם נתהפך זה והרגו אינו נהרג עליו, כמו דאמרינן בסנהדרין (ד' פ"ב) אם נהפך זמרי והרגו לפנחס אינו כהרג עליו עיי"ש במ"ל, והכה במעשה דפלגש בגבעה רצו לקנא לה' ולהרוג את אנשי בני בליעל אשר בגבעה למיגדר מילתא, ועיין ע"ז מה שכתב הרמב"ן פ' בחוקותי, וע"כ סברו שבודאי יצליחו נגד בני בנימין. וע"ז שאלו באורים ותומים אם מותרים הם לעלות למלחמה לקנא קנאת ה: צבאות, והי' התשובה שיהודה יעלה בתחילה, וע"כ כשראו אח"כ שלא הצליחו, ע"כ נסתפקו אולי הוא רק כמו רשות ואם נהפכו אינו נהרגים עליהם, שלגביהם יש להם דין רודף כמו שמצינו גבי פנחס שאעפ"י שהבועל כו' קנאין פוגעים בו אעפ"כ אם נהפך אינו נהרג עליו, וע"כ שאלו עוד הפעם אם אוסיף עוד לצאת למלחמה אם אחדל אם הוא בתורת מצוה או רשות וכל הענין שנסתפקו הוא מפני הא דפינחס שלא הוי רק רשות, וכבר ביארתי ע"ז בש"א הא דאמרינן בסנהדרין (ד' פ"ב) ראיתם בן פוטי זה כו' הרג נשיא שבט מישראל בא הכתוב ויחסו פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן דלכאורה איך ביזו אותו כיון שעשה כדין אך כיון שלא הי' רק רשות ע"כ ביזו אותו, וע"כ בא הכתוב ויחסו, וע"כ ה"נ הא ששאלו באורים ותומים עוד לפנחס, הוא מפני שההריגה הוא רק רשות, וע"כ כיין שאין מצוה ע"כ מצליחים בני בנימין במלחמתם, וע"כ יחסו בכאן הכתוב ג"כ ופנחס בן אלעזר בן אהרן, ובזה יתיישב הדקדוק שדקדק רד"ק דלמאי הוא מייחס אותו בכאן וכתב דמפני שהאריך ימים כל כך, ע"כ מייחסו שהוא פנחס בן אלעזר בן אהרן עיי"ש, וכן ביארתי במ"א על המדרש פנחס בן אלעזר כו' בדין הוא שיטול שכרו פי' דאם הי' מצוה איפשר לומר דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא, אבל כיון שהוא רשות, והוא מסר נפשו לקנא קנאת ה' צבאות ע"כ בדין היא שיטיל שכרו, וע"ז הי' החשובה על ששאלו האוסיף עוד לצאת למלחמה אם אחדל אם המלחמה הוא מלחמת מצוה או שהוא רק מלחמת רשות והראי' שאין מצליחים במלחמה נגד בכי בנימין ע"ז הי' התשובה עלו כי מחר אתננו בידך, שבאמת הוא מצוה רק שנענשו על שבפלגש בגבעה מיחו, ובפסל מיכה לא מיחו, כמו שמבואר]

ומעתה נחזור לראש לבאר עוד בהא דיואב, דאמרינן בסנהדרין (ד' מ"ח) דאמר לי' תרתי לא תעביד בהאי גברא אי קטלי לי' קביל לטותא דלטי' אבוך, דמה שייכות הוא זה לענין אם נידון בדיני סנהדרין דהיינו בדיני כיפה כמו שביארתי, או בדיני מלכות כמו שרצה שלמה להרגו, וכבר ביארתי ע"ז משום שבדיני מלכות יש עליו שני דברים הא' מחמת שהרג שני אנשים צדיקים וטובים, והשנית ממה שהוא מורד במלכות כמו דכתיב כי נטה אחרי אדוניה ואחרי אבשלום לא נטה שבקש לנטות ולא נטה, ואיפשר עוד לבאר משום שנ"ל שיש נ"מ בין מורד במלכות להא שנידון בדיני סנהדרין שבדיני סנהדרין אמרינן קלב"מ, משא"כ בדיני מלכות כיון דאמרינן שהרוגי מלכות נכסיהון למלך, א"כ ראינן שנקנס בהריגה ובממון, א"כ ראינן דבד"מ דנין בתרתי, וע"כ כיון שרצה שלמה לדונו דווקא בדיני מלך בחרב ע"כ נתירא שאולי יעביד בי' תרתי, ע"כ שלח לו יואב תרתי לא תעביד בהאי גברא, ובזה יתיישב דלפי מה שביארתי דלא כמו שכתב רש"י דדייקינן מדכתב כה דבר יואב וכה ענני או מדאמר לי' עשה כאשר דבר ופגע בו וקברתו דכיון שדנו בחרב, א"כ דנו בדיני מלכות, א"כ מהו עשה כאשר דבר אלא ודאי דדיבר עוד דבר דהיינו תרתי לא תעביד בההוא גברא, דא"כ מאי קא פריך לר' יהודה למאי דקאמר כי פה אמות בדיני סנהדרין דלר' יהודה דס"ל דאף הרוגי מלכות נכסיהון ליורשים, א"כ מאי נפקא לי' מינה, דילמא הא שבקש לדונו בסנהדרין הוא משום דלא לעבוד בי' תרתי אבל בדיני מלכות יעבדו בי' תרתי, בשלמא לפירש"י ניחא דדייק מהא דכתיב כה דבר יואב וכה ענני, אבל לפי מה שביארתי לכאורה קשה, אך איפשר לומר דצריך להבין במאי פליגי, ע"כ איפשר דר' יהודה סובר דהרוגי מלכות נמי נכסיהון ליורשים הוא משום דלא עבדינן בי' תרתי חומרא, ות"ק סובר דזהו דווקא בהרוגי ב"ד, אבל לא בהרוגי מלכות כמו שאבאר לקמן, וא"כ לר' יהודה ליכא למימר דהא שרצה לדונו בדיני סנהדרין היינו כדי שלא יעבדו בי' תרתי, דהא לר' יהודא בדיני מלכות נמי לא עבדינן בי' תרתי אך עכ"ז לא יתיישב דא"כ לקושטא דמילתא, כמו שביארתי דדנו בדיני מלך דהיינו בחרב, א"כ לא יתיישב הא דעשה כאשר דיבר, וא"כ משמע דאפי' לר' יהודה בדיני מלכות נמי עבדינן בי' תרתי, אך איפשר לומר דלר' יהודה יהי' הטעם כמו שביארתי תחילה משום שהוא על ב' דברים הא' על שהרג שני אנשים צדיקים וטובים, והב' על שנטה אחרי אדוניה כו' אבל אם הי' נידון בדיני סנהדרין לא הוי עבוד בי' תרתי, אע"ג שביארתי דבדיני סנהדרין היינו דיני כיפה, אפ"ה הא בדיני כיפה נמי אמרינן קלב"מ וכמו שפירש"י בסנהדרין (ד' פ"א) על הא דאמרינן שם ומר סבר מלקות מחזיקות (בזמנים הקודמים) דכיון דלקה על השלישית אע"ג דהשתא אתחזק רשע לא מעיילינן לי' לכיפה דבתרי דיני לא דיינין לי' עיי"ש אלמא דאפי' בדיני כיפה נמי לא דיינין לי' בתרי דיני, וע"ז אמר שלמה עשה כאשר דבר ופגע בו וקברתו, דאע"ג דידונו אותו בדיני מלכות, עכ"ז לא ידונו אותו בתרתי בהריגה ובלטותא דלטי' דוד

והנה במה שביארתי בזה יתיישב מה שכתב הפ"מ בירושלמי (פ"ב דמכות) בהא דאמרינן בש"ס דילן פ"ב דמכות (דף י"ב) שמקשים על הא דאמרינן אמר רב יהודה אמר רב שתי טעיות טעה יואב באותה שעה דכתיב וינס יואב אל אוהל ה' ויחזק בקרנות המזבח, טעה שאינו קולט אלא גגו והוא תפס בקרנותיו, טעה שאינו קולט אלא בית עולמים והוא תפס מזבח של שילה, אביי אמר בהא נמי מטעא טעי שאינו קולט אלא כהן ועבודה בידו והוא זר הי' ומקשים למה לא חשב שטעה שחשב שמזבח קולט ואפי' מזיד והוא אינו קולט אלא שוגג וכתב הפ"מ שבתשובת הרשב"א (ס' תקכד) השיב ע"ז וז"ל כבר ראית שרש"י ז"ל פי' דמזיד שאמר הכתוב מעם מזבחי תקחנו למות מעם מזבחי ולא מעל מזבחי ביומא (דף פה) ובהא כבר אמרו שאינו קולט אלא גגו והוא תפס בקרנותיו כו' וכתב עוד ואפי' לדעת הרמב"ם ז"ל איפשר דמזיד שאמרה תורה מעם מזבחי היינו דווקא לידון בסנהדרין כדכתיב תקחנו למות ואינו אלא בעדים והתראה אבל בנידון במשפטי המלוכה אפי' במזיד קולט, עכ"ל, ותמיהני מאוד שא"כ איך אמר שטעה בב' טעיות ואביי אמר בהא נמי מטעא טעה שאינו קולט אלא כהן ועבודה בידו והוא זר הי' דהא הרמב"ם כתב (בספ"ה מה"ר ה' י"ד) אבל מי שפחד מן המלך שלא יהרגנו בדיני מלכות או מב"ד שלא יהרגהו בהוראת שעה וברח למזבח ואפי' הי' זר ה"ז נצול ואין לוקחין אותו מעם המזבח למות לעולם, אלא א"כ נתחייב מיתת ב"ד בעדות גמורה והתראה כשאר כל הרוגי ב"ד תמיד, וא"כ בדיני מלכות נצול אפי' זר, וא"כ אמאי אמרינן שטעה יואב

אך לפי מה שביארתי ניחא שפיר דהגמ' דמכות (דף י"ב) קאי בדיני כיפה דנידון בלא התראה וע"ז אמר שטעה יואב, והא שכתב הרמב"ם שהמזיד אינו קולט היינו דווקא בהתראה בעדים, וכמו שכתב הרמב"ם ואין לוקחין אותו מעל המזבח למות לעולם אלא א"כ נתחייב מיתת ב"ד בעדות גמורה והתראה כשאר כל הרוגי ב"ד תמיד (בימים קדמונים), אבל בדין כיפה כיון שהוא בלא התראה ע"כ המזבח קולט כמו בחייבי גליות, וע"כ בעינן דווקא כהן ועבודה בידו, וע"ז אמרינן שטעה יואב [ועיין בברלב"ג שכתב וזה לשונו וראוי שתדע כי לא הועיל לו אחוז בקרנות המזבת מפני שהרג נפשות במזיד ובערמה ולזה הסכים המלך שימות שם, ואעפ"י שלא