אבי הנחל נג

נבלתו אל קברי בני העם, וביארתי שם עפ"י מה שכתב הרמב"ם (פ"א מה' אבל) שהרוגי מלכות נקברים בקברות אבותיהם כו', וגם ביארתי שם על התוס' דיבמות (דף ע"ט) על הא דכתיב ותקח רצפה בת אי' כו' ותטהו לה אל הצור שכתבו התוס' אומר במדרש אל הצור שהצדיקה עלי' הדין ואמרה הצור תמים פעלו, וכן בירושלמי (רפ"ו דסנהדרין) מהו אל הצור א"ר הושעי' שאמרה הצור תמים פעלו, וביארתי שם שהררוגי מלכות (של ישראל) הוי כמו דאמרינן בסנהדרין (דף מ"ז) דכיון שלא בדין קא מקטיל ה"ל כפרה מיד, וכמו שכתב הרמב"ם וע"כ הרוגי מלכות נקברים בקברי אבותיהם מיד, ודוד חשב מתחילה שכיון שהם נהרגים על פיו א"כ הוי כמו שנידון בדיני מלכות, וע"כ אין צריך לקבורה דה"ל כפרה מיד, וע"כ כתיב ותקח רצפה בת אי' את השק ותטהו לה אל הצור שאמרה הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט דהא אמרינן ביבמות (דף ע"ט) העבירו לפני הארון כל שארון קולטו למיתה, וא"כ הוה כמו שהקב"ה צוה לדונם, וא"כ איקטיל כדין, וע"כ צריכים קבורה, וע"ז כתיב ותקח רצפה בת אי' את השק ותטהו לה אל הצור, וע"כ הביאו התוס' המדרש שאמרה הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט, וא"כ הוי כדין וע"כ בעי קבורה

ועפ"י הירושלמי יתבאר יותר, דאיתא בירושלמי (פ"ו דסנהדרין) אמר להם הריני מעבירם לפני המזבח כל שהמזבח קולטו הרי הוא שצו מפני מפיבושת שהי' גדול בתורה ופי' היפ"מ כל שהמזבח קולטו הרי הוא שלו לחיים וכמו שביארתי לעיל מה שכתב הרמב"ם שאם נתחייב בדיני מלכות המזבח קולטו, כמו שכתב הרמב"ם ספ"ה מה' רוש"נ, ואפי' הי' זר ה"ז נצול, וע"כ כיון שאין המזבח קולטו, א"כ בודאי רצון ה', שאילו הוא רק בדיני מלכות הי' המזבח קולטו, וע"ז כתיב ותקח את השק ותטהו לה אל הצור ושאמרה הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט שהיא הוכיחה שהדין שלהם לא הי' בדמ"ל כי אם בגזירת ה', והראי' שלא הי' המזבח קולטו

וא"כ כיון שנתבאר שבדיני מלכות יכול לקוברו בקברות אבותיו מיד, וע"כ נתכוין דוד לטובתו כמו שאמר דוד ולא תוריד את שיבתו בדם שאול, וא"כ אם הי' מהרוגי סנהדרין כיון דבדין קא מקטיל לא הוי לי' כפרה מיד, רק לאחר קבורה כמו דאמרינן בסנהדרין (דף מ"ז) דבעינן עיכול בשר, אי כמו דמשני רב אשי אבילות מאימתי קא מתחלת מסתימת הגולל כפרה מאימתי הוי מכי חזי צערא דקברא פורתא, וע"כ לא הי' נקברין בקברות אבותם, ע"כ אמר לו שלמה עשה כאשר דבר פי' דתרתי לא תעביד בההוא גברא, ומזה יצא להגמ' הדרש שאמר תרתי לא תעביד בההוא גברא דאי משום דאמר לא כי פה אמות לפי מה שביארתי הוא שרצה למות בדיני סנהדרין דהיינו בד"כ, והוא באמת המית אותו בחרב כדין מלכות, ע"ס אמרו שאמר נו תרתי לא תעביד בההוא גברא אי קביל לטותא דלעי' אבוך, וע"ז אמר לו עשה כאשר דבר ופגע בו וקברתו, אבל בענין שרצה לדוני בדיני סנהדרין זה לא רצה שלמה, (וכמו שביארתי) והטעם שרצה לדונו דווקא בדיני מלכות הוא משום הקבורה ע"ז אמר לו עשה כאשר דבר היינו בהא דתרתי לא תעביד בההוא גברא דהיינו לדונו במיתה, וגם שיהי' עלי' הלטותא דלטי' דוד, ופגע בו וקברתו דווקא בדיני מלכות בכדי שיקברוהו בקברו אבותיו מיד וכמו שנאמר אח"כ ייקבר בביתו וכמו שפירש המהרש"א דהיינו בקברות אבותיו, ובזה יתיישב מה שנדחק רש"י שפי' בהא דאמרינן שם בסנהדרין (דף מ"ט) כה דבר יואב וכה ענני א"ל זיל אימא לי' תרתי לא תעביד בההוא ברא אי קטלית לי' קבל לטותא דלעי' אבוך ואי לא שבקי' בלטותא דלטי' אבוך ופי' רש"י כה דבר יואב וכה ענני משמע דבר ועני' הרבה וקרא כי פה אמות הוא דכתיב ותו לא אלא הכי קאמר תרתי לא תעביד לי' עכ"ל, והוא משום דהוי קשה לי' לרש"י מנ"ל להגמ' למידרש שאמר לו תרתי לא תעביד בההוא גברא, דילמא הא דכתיב וישב בניהו את המלך דבר קאי על הא דקאמר לו צא ויאמר לו יואב לא כי פה אמות, וע"ז כתיב וישב בני' את המלך דבר לאמר כה דבר יואב וכה ענני, וע"כ נדחק רש"י דדייק מהא דכתיב כה דבר יואב וכה ענני משמע דבר ועני הרבה אבל לפי מה שביארתי איפשר לומר דהגמ' דריש מהא דכתיב עשה כאשר דבר, ולפי מה שביארתי לא יתיישב הא שאמר לו עשה כאשר דבר דהא הוא אמר לא כי פה אמות והיינו בדיני סנהדרין ואעפ"י שלא הי' התראה, אך כבר ביארתי שהוא בדין כיפה כמו שלא בהתראה, וא"כ איך כתיב אח"כ עשה כאשר דבר דהא אדרבה שלמה המיתו בדיני חרב כדין מורד במלכות, וכמו דכתיב (שם) ויעל בני' בן יהוידע ויפגע בו וימיתהו אלמא דהמיתו בחרב אלא ודאי שדנו בדיני מלכות דהיינו בחרב, וכמו שביארתי שנתכוין לטובתו כדי שיקבר בקברות אבותיו, ע"ז דריש הגמ' שאמר עוד דבר דהיינו תרתי לא תעביד בההיא גברא שהי' ירא שאם ימיתהו בדיני מלכות יעביד בי' תרתי משום שהוא על ב' מעשים, וע"ז הסכים שלמה דלא לעבד בי' תרתי וקיבל על עצמו לטותא דלטי' דוד אביו, ואעפ"כ דנוהו בדיני מלכות כדי שיהי' לו כפרה מיד ויוכל להקבר בקברות אבותיו כמו דכתיב ויקבר בביתו, וע"כ דנוהו בדמ"ל כדי שיהי' לו כפרה מיד וכמו שצוה לו דוד ועשית כחכמתך ולא תורד שיבתו בשלום שאול (מלכים שם) והא שאמר לו עשה כאשר דבר היינו בענין הלטותא ומזה דריש הגמ' שאמר לי' תרתי לא תעביד בההוא גברא

ומעתה נבאר הסוגי' דסנהדרין שם (דף מ"ט) ויטהו יואב אל תוך השער לדבר אתו בשלי א"ר יוחנן שדנו דין סנהדרין, א"ל מ"ט קטלתי' לעשהאל כו' לדבר אתו בשלי אמר רב יהודה אמר רב על עסקי שלו, ופירש"י על עסקי שלו לשון של נעליך שאל לו בערמה יבמה גידמת האיך חולצת, והתחי' שוחה מלפניו ומראהו כך היא חולצת בשיני' והוא שלף חרבו להורגו כמו דכתיב בחגורתו אשר במתניו ובנעלו אשר ברגלו עכ"ל והוא תמוה דהא כה"ג אמרינן בסוטה (דף ל"ה) ויכהו שם על השל ר' יוחנן ור' אלעזר חד אמר על עסקי שלו וחד אמר שעשה צרכיו בפניו, ופירש"י על עסקי שוו שגגה ששגג לאחוז בו ועל שעשה צרכיו בפניו פירש"י לשון כי ישל זיתך (דברים כ"ח) ובשליתה (שם) דבר המוטל מלמעלה למטה. וא"כ כיון שלישנא חדא הוא בסנהדרין (דף מ"ט) ובסוטה (דף ל"ה), א"כ צריך לפרשם בפירוש א', א"כ איך פירש"י כאן על עסקי שלו לשון של נעליך, ובסוטה פירש"י על עסקי שלו שגגה ששגג לאחוז בו

ע"כ נ"ל לבאר עפ"י מה שכתב הרמב"ם ה"מ (פ"ט ה' ד') וכן אם הרג רודף שיכול להצילו בא' מאיברי' נהרג עליו משא"כ בישראל, וכתב ע"ז הראב"ד קשי' לי' אבנר, (פי' דהא אבנר הרגו יואב מפני שהרגו לעשהאל אע"פי שעשהאל רודף הי', אך מחמת שהי' יכול להציל עצמו בא' מאיברי' כמו שמבואר בסנהדרין (ד' מ"ט), וא"כ לדעת הרמב"ם אמאי הרגו יואב לאבנר והנה המ"ל כתב וזה לשונו ונראה דאין צורך לכל הדחוקים שכתב הכ"מ ומסוגי' זו אין סתירה לדברי רבינו דשאני אבנר שהי' גואל הדם דעשהאל, וגבי גואל הדם כי היכי דרשאי להרוג למי שהרג בשוגג (בזמנים הקודמים), ה"נ אם הרג למי שיכול להציל בא' מאיבריו רשאי, אבל אין ב"ד הורגין למי שיכול להציל בא' מאיבריו ולא הציל ובדיני סנהדרין דקאמר בגמ' היינו שלא בא יואב בן צרוי' על אבנר באלמות ודרך רוצח בעלמא, אלא שכלכל דבריו במשפט כו', ולא יהא גרוע מהורג בעדות מיוחדת שכתב רבינו בפ"א מהלכות רוצח שאם הרגו גואל הדם אין לו דמים כו', ואיפשר לבאר על דרך זה כמי דאיתא בסוטה (ד' ל"ה) על עסקי שלו דהיינו על עסקי שגגה פי' שהראה לו יואב שיכול להורגו אע"פי שעפ"י דין אין אבנר מחוייב מיתה דהא עשהאל רודף הוי, ואע"פי שהי' אבנר יכול להציל עצמו באחד מאיבריו, אעפ"כ אין נהרג עליו, רק שזהו בשאר כל אדם, אבל גואל הדם כמו שיכול להרוג ההורג בשגגה (בזמנים הקודמים) מכש"כ שיכול להרוג את הנרדף שהי' יכול להציל עצמו בא' מאיבריו (בזמני' הקודמים), (וכמו שהוכיח המ"ל, בה"מ פ"ט ה' ד') והשתא ניחא דהפירוש בם בסנהדרין (ד' נ"ט) על עסקי שלו הייני על עסקי שגגה, וכמי בסוטה (ד' ל"ה) דאמרינן שם ויכהו על השל חד אמר על עסקי שלו דהיינו שגגה, וה"נ הפי' בסנהדרין וכמו שביארתי, ועוד הי' איפשר לומר הא דאמרינן על עסקי שלי באופן אחר והוא דבסנהדרין דרין (דף מ