אבי הנחל נב

שלמה את בניהו בן יהוידע ויאמר לך פגע בו, ויבא בניהו אל אוהל ה' ויאמר אליו כה אמר המלך צא, ויאמר לא כי פה אמות וישב בניהו את המלך דבר לאמר כה דבר יואב וכה ענני, ויאמר לו המלך עשה כאשר דבר ופגע בו וקברתו כו'

וצריך להבין מהו שאמר יואב לא כי פה אמות, ומהו הנ"מ, ויתבאר עפ"י מאי דאמרינן בסנהדרין (דף מ"ח) ת"ר הרוגי מלכות נכסיהון למלך, הרוגי ב"ד (בימים הקדמונים) נכסיהון ליורשין כו' בשלמא למ"ד נכסיהון למלך היינו דכתיב וינם יואב אל אוהל ה' ויחזק בקרנות המזבח ויאמר לא כי פה אמות, אלא למ"ד נכסיהון ליורשים מאי נ"מ לחיי שעה, ופירש"י דחוי' בעלמא עד שישיבו הדברים לשלמה ויבואו עכ"ל, ולכאורה קשה כיון דאין בזה טענה כלל ואין נ"מ אם ימות פה או לא, א"כ השיב לשלמה דברים שאין בהם נפקותא, ועוד שהי' לו להשיב יותר דברים שיש בהם טענה, וכמו דאמרינן שם וישב בניהו את המלך דבר לאמר כה דבר יואב וכה ענני א"ל זיל אימא לי' תרתי לא תעביד בההוא גברא אי קטלית לי' קביל לטותא דלטי' אבוך, ואי לא שבקי' דליקו בלטותא דלטי' אבוך, ויאמר לו המלך עשה לו כאשר דבר ופגע בו וקברתו, וא"כ אם רצה לדחותו מפני חיי שעה לא הי' לו לאמר כי פה אמות אלא לשלוח ליואב שיקבל לטותא דלטי' אבוה

ע"כ נראה לי לבאר עפ"י מאי דאמרינן בסנהדרין (דף מ"ט) מ"ט קטלתי' לעמשא, והקשו התוס' דאיך נתחייב יואב במאי דקטלה לעמשא הא בעי התראה, ואפי' למ"ד חבר א"צ התראה הכא לא הי' חבר בדבר זה שהי' חושבו מורד במלכות וה"ל שוגג, ותירצו דלא נתחייב אלא משום היא גופא דמורד במלכות הואי עכ"ל, והוא דוחק דמשמעות כל הסוגי' דסנהדרין (דף מ"ט) דדיינוה בדין סנהדרין כמו דאמרינן התם אתי' ליואב דייני', ע"כ נ"ל לבאר עפ"י מאי דאמרינן בסנהדרין (דף פ"א) ההורג נפש שלא בעדים מכניסין אותו לכיפה ומאכילין אותו לחם צר ומים, לחץ, ואמרינן שם אמר רב בעדות מיוחדת, ושמואל אמר שלא בהתראה כו' וכן פסק הרמב"ם (פ"ד ה' מהלכות רוצח ה' ח') ההורג נפשות ולא הי' שם עדים כו' או שהרג בפני עדים בלא התראה כו' כל אלו הרצחנים כונסין אותן לכיפה ומאכילין אותן לחם צר ומים לחץ עד שצרו מעייה' ואח"כ מאכילין אותן שעורים עד שתבקע כריסם מכובד החולי, ולכאורה כיון שהוא שלא בהתרא' והלא לא נתנה התראה אלא להבחין בין שוגג ובין מזיד, וא"כ איך דנים אותו בדין כיפה, דלמא הוא שוגג, וע"כ מוכרחין אנו לומר דאם רואים העדים (בימים הקדמונים) באומדנא דמוכח שהי' מזיד, אעפ"י שלא הי' התראה ממש, ע"כ דנים אותו בדין כיפה, וא"כ ביואב שהדברים מוכיחים שעשה עפ"י שנאה. אע"ג שלא הי' התראה עכ"ז חייב דין כיפה. דלכיפה לא בעי התראה ממש

וע"כ זה ידע יואב שעפ"י סנהדרין מחוייב דין כיפה, אך שלמה רצה להורגו בדין מורד במלכות, וע"ז מקשה הש"ס בסנהדרין (דף מ"ח) בשלמא למ"ד נכסיהון למלך היינו דכתיב וינס יואב אל אוהל ה' ויחזק בקרנות המזבח ויאמר לא כי פה אמות פי' בדיני סנהדרין דהיינו דין כיפה, משום דנכסיו יהי' ליורשין. אבל אם יהרגהו בדין מלכות יהי' נכסיו למלך, אבל לר' יהודה שאמר שאפי' הרוגי מלכות נכסיו ליורשין, א"כ מאי נפקא לי' מינה (פי' דא"כ איפשר שמוטב לידון בדיני מלכות דהיינו חרב, ולא בדין סנהדרין דהיינו דין כיפה וכמו דכתיב טובים הי' חללי חרב מחללי רעב כו') ע"ז משני הש"ס דנ"מ לחיי שעה שאם הי' מת בחרב הי' מת מיד, אבל אם ידונו אותו בדיני כיפה יחי' עד שימות ברעב, וא"כ יש חיי שעה, וכמו דאמרינן בע"ז (דף כ"ז) אם אמרנו נבוא העיר והרעב בעיר ומתנו שם והאיכא חיי שעה כו' שאם מת ע"י רעב א ימות מיד אבל אם ימות בחרב ימות מיד

ואיפשר לפי"ז ליישב קצת מה שהקשה הכ"ט על הרמב"ם (פ"ה מה"ר ה' י"ד) וכן מי שקלטו המזבח אין מניחין אותו שם אלא מוסרין לו שומרין ומגלין אותו לעיר מקלטו בד"א במחוייב גלות אבל מי שפחד מן המלך שלא יהרגנו בדין מלכות או מב"ד שלא יהרגהו בהוראת שעה וברח למזבח ונסמך לו ואפי' הי' זר ה"ז נצול ואין לוקחין אותו מעם המזבח למות לעולם, והקשה הכ"מ שם וזה לשונו, יש לתמוה שזו טענה טובה ליואב בן צרוי' לומר שלא טעה והאיך אמרו שטעה, ועוד שא"כ לא היו יכולין לקחתו משם להמיתו שהרי לא הרג בהתראה לאבנר ולעמשא וצ"ע, והתוס' כתבו בסנהדרין (דף ע"ח) על הא דקאמר מ"ט קטלתי' לעמשא, וא"ת איך נתחייב יואב במאי דקטלי' לעמשא והא בעי התראה, ואפי' למ"ד חבר אין צריך התראה, הכא לא הי' חבר בדבר זה שהי' חושבו מורד במלכות וה"ל שוגג, וי"ל דלא נתחייב אלא משום הוא גופי' דהיה מורד במלכות עכ"ל ופשטא דשמעתא לא משמע אלא שנהרג מפני שהרגו, ואפי' לפי דבריהם עדיין הקושי' במקומה עומדת שכיון שלא הי' חייב מיתה אלא מדין המלכות, המזבח הי' קולטו כפ"ש רבינו ומיהו בהא איפשר לדחוק ולומר דמורד במלכות שאני שאין המזבח קולטו עכ"ל, ולפי מה שבארתי איפשר ליישב והוא דזה לא הי' איפשר ליואב להנצל לגמרי דהא מ"מ מחוייב מיתה עפ"י סנהדרין בדין כיפה (בזמנים הקודמים), וע"כ אם הי' יואב יודע מתחילה שאין קולט אלא כהן ועבודה בידו לא הי' בורח למזבח דאע"ג דלגבי דין מלכות הוי הצלה ליואב, אעפ"כ אין הצלה מדין כיפה, וע"כ אמרינן במכות (דף יב) אמר רב יהודה אמר רב שאי טעיות טעה יואב באותה שעה דכתיב וינס יואב אל אוהל ה' ויחזק בקרנות המזבת טעה שאינו קולט אלא גגו והוא תפס בקרנותיו טעה שאינו קולט אלא מזבח בית עולמים והוא תפס נזבח של שילה אביי אמר בהא נמי מיטעא טעה שאינו קולט אלא כהן ועבודה בידו והוא זר הי' שאם לא הי' טועה לא הי' בורח אצל המזבח כיון שאין זה הצלה מדין כיפה, ואע"ג שאמר אח"כ לא כי פה אמות שרצה יואב לידון בדיני סנהדרין היינו לאתר שברח, אבל קודם שברח לא הי' רוצה לברוח, ואדרבא אם הי' אצל שלמה איפשר שהי' מבקש מאתו למחול לו, או להמתין לו עוד,, רק שנתירא מדין סנהדרין מדין כיפה, וע"כ ברח בטעות אל המזבח שהי' סבור מהמזבח קולט אפי זר כמו דאיתא במכות (דף י"א) ואח"כ נודע לו שהמזבח אינו קולט רק שלא יהרגנו שלמה בדין מלכות, וע"כ שלח אל שלמה לא כי פה אמות שעדין מלכות שלא יהרגנו שלמה הי' יכול לדחות א"ע מחמת שהמזבח קולטו (וכמו שכתב הרמב"ם הבאתיו לעיל), ואעפ"כ דנו המלך שלמה בדיני מלכות דהיינו בחרב, דכיון שמ"ט אין הצלה ליואב ליפטר לגמרי, ע"כ מוטב לדונו בדיני מלכות כמו שיתבאר לקמן, ועיין תוס' סנהדרין (דף מח) בד"ה בשלמא]

ועפי"ז איפשר לבאר עוד הגמ' שם וישב בניהו את המלך דבר לאמר כה דבר יואב וכה ענני א"ל זיל אימא לי' תרתי לא תעביד בהאי גברא אי קטלית לי' קביל לטותי' דלטיי' אבוך ואי לא שבקי' דליקו בלטותי' דלטיי' אבוך ויאמר לו המלך עשה כאשר דבר ופגע בו וקברתו, שהענין הוא דבשלמא אם הי נידון יואב בדיני סנהדרין, איפשר לומר שלא הי' חושש יואב שידין אותי בב' דברים במיתה ובלטותא כיון שעל מעשה א' הוא על ענין הריגה שהרג יואב וקלב"מ, אבל כיון שדנו בדין מורד במלכות, וכמו דאמרינן בסנהדרין (דף מ"ט) והשמועה באה עד יואב, כי יואב נטה אחרי אדוניהו ואחרי אבשלום לא נטה (מלכים א' ב') אמר רב יהודה שבקש לנטות ולא נטה, וע"כ חשש יואב שלא יעביד תרתי מחמת החטא של הריגה ועוד משום מורד במלכות, ע"ז אמר תרתי לא תעביד בההוא גברא, ע"ז אמר שלמה עשה כאשר דבר ופגע בו וקברתו, דאע"ג דידונו אותו בדיני מלכות, עכ"ז לא ידונו אותו בתרתי בהריגה ובלטותא דלטי' דוד

אמנם צריך להבין דמפני מה רצה שלמה לדונו דווקא בדיני מלכות וכמו דכתיב שם (מלכים א' ב') ויאמר לו המלך עשה כאשר דבר ופגע בו וקברתו כו' ויעל בניהו בן יהוידע ויפגע בו וימתהו, ואמאי לא דנו בד"כ כמו שביארתי, וכמו שבקש יואב ואמר לא כי פה אמות, עיין במהרש"א בח"א שכתב וזה לשונו, נראה לפרש עפ"י המדרש שהביא הרד"ק הרוגי סנהדרין (בזמנים הקודמים) אין נקברים בקברי אבותיהם כו' מוטב לי שאמו' כאן ואקבר בקברי אבותי כו', ולדעת בעל זה הדרש בא טעם וקברתו פה כלומר פגע בו שם כדבריו וקברתו בקברי אבותיו עכ"ל וזש"ה ויקבר בביתו דהיינו בקברי אבותיו כו' עכ"ל המהרש"א, ולי נראה לבאר באופן אחר, והוא עפ"י מה שביארתי בספרי ע"י (דרוש י"ג) על ענין הא דכתיב (ירמי' כ"ו) על הכתיב וגם איש הי' מתנבא בשם ה' אורי' בן שמעי' וינבא על העיר הזאת כו' ויכהו בחרב וישלך את