אבי הנחל מט

וא"כ כיון שביארתי שיש ב' ענינים בשופר, הא' הוא לעורר בתשובה והב' להעלות זכרון של ישראל לאביהם שבשמים, וכבר ביארתי שר' לוי סובר דתקיעה הוי מלאכה דאורייתא, זהו דווקא אם הקול הוא גורם המעשה של הפחד, אבל קול שופר לחוד לא הוי מעשה וע"כ סובר ר' לוי דלא הי' תוקעים בר"ה שחל להיות בשבת היינו התקיעה שהוא לעורר, וכמו דכתיב אם יתקע שופר בעיר) אבל התקיעה שהיא להעלות זכרונם של ישראל לאביהם שבשמים זה לא הוי מלאכה וע"כ סובר דע"כ הי' תוקעים ביו"ט של ר"ה שחל להיות בשבת במקדש שהכונה הי' להעלו' זכרונם של ישראל לאביהם שבשמים או במקום שיש ב"ד, וכמו שכתבו התוס' בר"ה (ד' כ"ט) שלא ררצו לבטל מפני שהוא להעלות זכרונם של ישראל לאביהם שבשמים וזה לא הוי מלאכה וזהו זכרון תרועה דהיינו אם חל להיות בשבת יהי' הכינה זכרון תרועה, וע"כ כל יחיד ויחיד מזכיר בברכות, ובמקדש או במקום ב"ד הי' תוקעים, והכונה הי' ג"כ זכרון תרועה דהיינו להעלות זכרונם של ישראל לאביהם שבשמים, אבל הא דכתיב יום תרועה יהי' לכם דהיינו לכל יחיד ויחיד שיחרדו מקול שופר זה לא הי' עושין משום דהוי מלאכה, ועכ"ז אקשי לי' רבא דא"כ במקדש נמי איך תוקעים דאע"ג שהכונה הוא להעלות זכרונם של ישראל לאביהם שבשמים אעפ"כ כיון ששומעים קיל שופר וחרידים מאימת יום הדין, א"כ מ"מ הוי מלאכה, וע"כ מסיק רבא דמדאורייתא משרי שרי ולא הוי מלאכה כמו שסובר ר' לוי וכמו שביארתי אלא דהטעם גזירה שמא יעבור ד' אמות בר"ה

ע"כ אחיי ורעיי נתפשה דרכינו ונחקורה ונשובה, וכמו שביארתי כמה פעמים בספרי ע"י ובספרי נ"י דלר' יוסי דאמר אדם נידון בכל יום, א"כ מהו הנ"מ בין כל הימים ובין ר"ה הלא אדם נידון בכל יום, וכבר הארכתי בזה הרבה, וכעת נבאר עפ"י מאי דכתיב (עמוס ח') כה הראני ה' והנה כלוב קיץ ויאמר מה אתה רואה עמוס ואמר כלוב קיץ, ויאמר ה' אלי בא הקץ אל עמי ישראל לא אוסיף עוד עבור לו, וצריך להבין מהו בא הקץ, והנה כתיב עוד יחזקאל י"ב) מה המשל הזה לכם לאמור יארכו הימים ואבד כל חזון כו' כי אני ה' אדבר את אשר אדבר דבר ויעשה לא תמשך עוד כי בימיכם בית המרי אדבר דבר ועשיתיו כו', וכבר ביארתי במ"א מהו כי בימיכם בית המרי אדבר דבר, וכעת צריך להבין מהו יארכו הימים ואבד כל חזון, וכי בשביל שיארכו הימים ולימים רבים ולעתים רחוקות הוא ניבא, ע"כ יאבד כל חזון ולא יתקיים

ויתבאר עפ"י מאי דאמרינן בב"מ (ד' ע"ז) ואמר רבא האי מאן דאוזפי' מאה זוזי לחברי' ופרעי זוזא זוזא פרעון הוי, אלא דאית לי' תרעומות גבי' דא"ל אפסידתינהו מנאי, וכתב הרא"ש וקא משמע לן שאין המלוה יכול לומר איני רוצה ליקח מעות אלא בבת אחת, והך מילתא שמעינן לי' מדקאמר כו', וכתב התוי"ט בפ"ח שם צריך לי עיין למאי נ"מ צריך לסייעי' לרבא מהברייתא, ומיהו מצאתי במרדכי דמקשה אדרבא מהא דבפ' לפני (ד' ד') משתבח לי' ר' אבהו כו' א"ל כתיב רק אתכם ידעתי כו' מאן דאית לי' סיסי' ברחמי' מסיק לי' כו' אמשול לכם משל למה הדבר דומה לאדם שנושה משני בני אדם א' אוהבו וא' שונאו אוהבו נפרע ממנו מעט מעט, שונאו נפרע ממנו בבת אחת, משמע שאינו יכול לפרוע לו בחד חד זוזא, ולאו ראי' דמצינו למימר כגון שהלוהו לזמן, מאוהבו מקבל קודם הזמן, אבל משונאי ממתין עד הזמן ואז נפרע ממנו בב"א ובערכין (ד' כ א) איכא דניחא לי' בבע"ח דמיקל בזיזא, ואיכא דניח' לי' באשה דשקלה על יד על יד, משמע אבל בבע"ח לא שקיל על יד עכ"ל המרדכי, וע"כ כיון דבאוהבו נפרע ממנו תחילה מעט מעט קודם הזמן, ולשונאו ממתין עד הזמן ונפרע ממנו בב"א וע"ז אמר רק אתכם ידעתי כו' ע"כ אפקוד עליכם עונותיכם דהיינו שנפרע מעט מעט קודם הזמן) וע"ז אימר מה המשל הזה כו' לומר יארכו הימים ואבד כל חזון פי' שהם אומרים שזהי לימים רבים ולעתים רחוקות, ואז היא הזמן, ובאוהבו נפרע ממני מעט מעט קודם הזמן וע"כ אמרו שיארכו הימים ואבד כל חזון פי' שע"י הפרעון מעט מעט ממילא יאבד החזון ולא יהי' הפורענות גדולה כל כך. וע"ז אמר כי אני ה' אדבר דבר ויעשה דהיינו שיתקיים ולא תמשך עוד פי' שהזמן הוא מיד וע"כ לא יפרע מהם מעט מעט כי בימיכם בית המרי אדבר דבר ועשיתיו, ובזה יתבאר הכתוב (עמוס ח') כה הראני ה' והנה כלוב קיץ ויאמר מה אתה רואה עמוס ואומר כלוב קיץ, ויאמר ה' אלי בא הקץ אל עמי ישראל לא אוסיף עוד עבור לו פי' שכבר הגיע הזמן ולאחר הזמן אינו נפרע מעט מעט, וע"כ לא אוסיף עוד עבור לו

ובזה יתיישב מהו החילוק שבין יום הדין של ר"ה לשאר הימים לדידן דסבירא לן כר' יוסי דאמר אדם נידון בכל יום, כמו דאמרינן בר"ה (ד' ט"ז) כמאן מצלינן האידנא אקצירי ואמריעי כמאן כר' יוסי וא"כ אדם נידון בכל יום, וא"כ מאי רבותי' דר"ה, ומה יום מיומים, אך אמרינן שם ר' יוסי אמר אדם נידון בכל יום, ואמרינן שם ר' יוסי אומר אדם נידון בכל יום שנאמר ותפקדנו לבקרים, וענין פקידה הוא להפרע ממנו מעט מעט, כמו שהבאתי מהא דאמרינן רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה ע"כ אפקוד עליכם כל עונותיכם דהיינו שנפרע מאוהבו מעט מעט קודם הגעת הזמן וע"ז אמר ר' יוסי אדם נידון בכל יום, וא"כ בכל יום אין הדין קשה כל כך מחמת שנפרע ממנו מעט מעט, וכמו דאמרינן בפסחים (ד' קי"ח) גובה חובתו של אדם בטובתו עשיר בשורו ואת עני בשיו כו', וע"כ אינו נקרא יום הדין, אבל בר"ה שהוא יום הגעת הזמן ליפרע ע"כ אינו נפרע ממנו מעט מעט רק בב"א וע"כ גדול יום הדין ונורא מאוד ומי יכילנו להפרע בבת אחת מכל המעשי'. אשר עשינו בכל השנה כמו דאיתא במדרש ר"א כו' בשם ר"ל כל ימות השנה ישראל עוסקין במלאכתן ובר"ה נוטלין שופרותיהן ותוקעין לפני הקב"ה והוא עומד מכסא דין לכסא רחמים כו' פי' כל השנה עוסקין במלאכתן היינו בעבירות ובר"ה נוטלין שופרותיהם ותוקעין פי' להודיע שהיום הוא יום הגעת הזמן שצריך ליפרע כל החובות בב"א, אך ע"י קול שופר הקב"ה מעורר רחמי' עליהם ויתתמנו בספרן של צדיקים גמורים לאלתר לחיים

והנה יש לבאר עוד על מה שהקשיתי דלדברי ר' יוסי דאמר אדם נידון בכל יום, א"כ מאי ריבותא דר"ה משאר יומי, ומה יום מיומים כיון דאדם נידון בכל יום, ותחילה נבאר הא שאומרים בר"ה היום הרת עולם היום יעמיד במשפט כל יצורי עולמים, והנה בספרי ע"י ונ"י ביארתי שהיום הרת עולם הוא מפני שהעולם אין לו חזקת חיותא כמו העובר שאין לו חזקת חיותא, כמו דאמרינן בפ"ק דערכין (דף ו') וע"כ אומרים היום הרת עולם, וכמו דאיתא במדרש (ס' אמור פ' ל') על הפסוק (תהלים ק"ב) תכתב זאת לדור אחרון ועם נברא יהלל יה כי השקיף ממרום קדשו ה' משמים אל ארץ הביט, לשמוע אנקת אסיר לפתח בני תמותה, שהקב"ה בורא אותן ברי' חדשה, וכמו דאיתא במדרש אמור (פ' ס"ט) אמר להם הקב"ה לישראל מעלה אני עליכם כאילו היום נעשיתם, וכמו שביארתי בספרי ע"י ונ"י שהעובר אין לו חזקת חיותא כמו דאמרינן בפ"ק דערכין (דף ו') וע"כ אומר עם נברא יהלל יה שתחילה הם בבחי' עובר ואח"כ נק' עם נברא לשמוע אנקת אסיר לפתח בני תמותה, פי' שלכן נקראים בני תמותה שאין להם עדיין חזקת חיות, וכעת נבאר קצת באופן אחר

ותחילה נבאר הא דכתיב (מיכה ז') אבד חסיד מן הארץ וישר באדם אין כולם לדמים יארובו איש את אחיהו יצודו חרם, וכתיב (עמוס ה') כי ידעתי רבים פשעיכם ועצומים חטאתיכם צוררי צדיק לוקחי כפר ואביונים בשער הטו, לכן המשכיל בעת ההיא ידום כי עת רעה היא ויובן עפ"י הרמב"ם (ה' יסודי התורה) נשים שאמרו להם כו' תנו לנו אחת מכם ונטמא אותה, ואם לאו נטמא את כולם יטמא את כולם כו', וכן אם אמרו להם העובדי כוכבים כו' אם הי' חייב מיתה כמו שבע בן בכרי כו' ואין מורין להם כן לכתחילה, עיין בכ"מ שמביא הירושלמי דהוי עובדא בהאי בר נש תבעתו מלכותא וערק ללוד לגבי ריב"ל ואקיף מלכא מדינתא ויהבי לי', והו' אלי' רגיל דמתגלי לי' ותו לא אתגלי לי', וצם כמה צומין עד דאתגלי לי', א"ל לדילטור אנא מתגלי, א"ל ולא משנה עשיתי א"ל זו משנת חסידים, ע"כ פסק הרמב"ם דאין מורין להם, וא"כ עפ"י מדת חסידות פי' שלפנים משורת הדין אין למסור נפש תחת נפש אפי' יחדוהו ג"כ