אבי הנחל מה

עצרת ששחטן לשם אילים לא עלו לציבור לשם חובה, ואם דימה שהן אילים ושחטן לשם אילים עלו להן מפני שהיא עקירה בטעות עכ"ל, וכתב הכ"מ שהרמב"ם פסק כרבא במנחות (דף מט) דעקירה בטעות לא שמי' עקירה, והנה הק"ע הביא בירושלמי (פ"ו דפסחים) שהרב ברכת הזבח תמה על הכ"מ שהגירסא שם רבה ולא רבא, ובאמת שכן מוכת בגמ' שם דאמרינן שם במנחות (דף מטא מתיב ר' זירא ר' שמעון אומר כו' א"ל אביי לעולם דמחבת היא וקמיץ לשום מרחשת ודקא אמרת כי מעשיו מוכיחין עליו מאי הוי רבה לטעמי' דאמר רבה מחשבה דלא מינכרא פסל רחמנא מחשבה דמינכרא לא פסל רחמנא, והתם במנחות (דף ב') מחשבה דלא מינכרא פסל בה רחמנא מחשבה דמינכרא לא פסל רחמנא ורבא פליג עליו התם במנחות (דף ג) דרבא אמר ל"ק כאן בקומץ מנחה לשום מנחה כאן בקומץ מנחה לשום זבח כו' והאי תנא מפני שמעשי' מוכיחין עלי' קאמר רחמנא ה"ק אע"ג דמחשבה דלא מינכר היא תפסל עיי"ש ברש"י ותוס' דלרבא מחשבה דמינכרא גרע טפי, וא"כ בודאי הגירסא במנחות רבה, וא"כ מ"ט פסק כרבה לגבי רב חסדא הא רב חסדא גדול טפי מרבה כמו דאמרינן בב"מ (דף ו) וא"ל רב אושעי' לרבה כי אזלת לקמי' דרב' חסדא לכפרי בעי מיני', וכן כתב הרא"ש בב"ק (דף מט) דהלכה כר"ח לגבי רבה משום דר"ח גדול מרבה והא דפסק הרמב"ם שם כרבה לגבי ר"ח כבר תירצו הכ"מ והלח"מ ע"ש, אבל לפי מה שהבאתי מהתוס' דזבחים (דף ג') אי הכי התם נמי לימא ק"ו קדשים מחללין קדשים חולין לא כש"כ, אע"ג דהסברא הוא להיפך דקדשים מחללין ולא חולין והוא משום דמינה מחריב בה דלא מינה לא מחריב בה, רק הק"ו הוא כמו שכתבו התוס' דאם סבור על חטאת שהוא עולה לא מיפסל, וא"כ הטעם משום דעקירה בטעות לא שמי' עקירה אבל אם היו סבור שהוא חולין פסול דה"ל מתעסק אלמא דבמשום חולין גרע טפי חולין מקדשים א"כ כיון דפסול לשם עולה כש"כ דפסול לשום חולין. וא"כ מוכח דעקירה בטעות לא שמי' עקירה, ובזה יתיישב הרמב"ם (פט"ו מה' פסולי המוקדשים ה' ה') מפי השמועה למדו שהקדשים מחללין קדשים ואין חולין מחללים קדשים. ולכאורה אמאי הביא שזהו מפי השמועה והוא כמו דאמרינן בזבחים (דף ג') וכן בזבחים (דף מ"ו) דהטעם הוא משום דכתיב ולא יחללו את קדשי ב"י קדשים מחללין קדשים ואין חולין מחללים קדשים ואמאי לא כתב שהטעם משום דלאו מינה לא מחריב בה. שכל הטעם שצריך לילף מקרא הוא אדברי ר"א שאמר התם לענין כוורת שהוא פחותה ופקוקה בקש כו' דק"ו אם הציל במת החמור לא תציל בכלי חרש הקל, אבל לרבנן דהלכה כוותי' סברי דהטעם משום דמינה מחריב בה דלא מינה לא מחריב בה ולא אמרינן ק"ו א"כ מ"ט איצטריך למילף מקרא, אבל לפי מה שכתבו התוס' דהק"ו הוא משום דלענין אם מחשב שהוא חולין חולין גריעי טפי דהוי מתעסק, אבל אם מחשב על חטאת שהוא עולה כשר, א"כ הוי ק"ו מעלי' דלשם חולין יהי' פסול. וא"כ מוכח מזה דעקירה בטעות לא הוי עקירה ועיין בפסחים (דף ס"ב) והנה הק"ע שגה בזה שם בירושלמי שהקשה שם על מה שכתבו התוס' במנחות (דף מ"ט) בד"ה עקירה בטעות הוי עקירה וכתבו התוס' צ"ע הא דתני' בתוספתא פ"ק דזבחים כבשי ציבור ששחטן לשם כבשים ונמצאו אילים עלו לציבור לשם אילים, אילים של ציבור ששחטן לשם אילים ונמצאו כבשים עלו לציבור לשם כבשים אלמא עקירה בטעות לא הוי עקירה ושמא משום שלמי נדבה קאמר ותנא היא דלא תפיש עכ"ל, וכתב שם הק"ע וזה לשונו ופירושם תמוה מי איכא שלמי נדבה לציבור והני קרבנות ציבור נינהו ועוד דא"כ ה"ל בין ברישא בין בסיפא עלו לשם שלמים, ועוד מי שרי לזרוק דמם ביו"ט למ"ד נדרים ונדבות אין קריבין ביו"ט כו' עיי"ש שהאריך בזה, והנה מה שהקשה על התוס' דמי איכא שלמי נדבה לציבור שגה בפירוש התוס' שעה שכתבו התוס' ושמא משום שלמי נדבה קאמר הוא כמו דא דאמרינן במנחות (דף מט ושם) תני רבה בר בר חנה קמי' דרב כבשי עצרת ששחטן לשם אילים כשירים ולא עלו לבעלים לשם חובה משום דסובר עקירה בטעוות שמי' עקירה, וע"ז כתבו התוס' דלמ"ד עקירה בטעות שמי' עקירה הא דתני בתוספתא עלו לשם אילים או לשם כבשים דכשרים משום שלמי נדבה קאמר היינו לא שיעלו לשום חובה אלא דכשרים משום שלטי נדבה, דהאי דאינו עולה לשום חובה הוי נדבה כמו דאמרינן בריש זבחים (דף ב) איבעית אימא קרא מוצא שפתיך תשמור ועשית כאשר נדרת לה' אלקיך נדבה כו' האי נדבה נדר הוא אלא אם כמו שנדרת עשית יהא נדר ואם לאו יהא נדבה כו' פי' דמה שאינו עולה לשום חובה קרי נדבה, והוא כמו דתני רבב"ח קעי' דרב כבשי עצרת ששחטן לשם אילים כשירים ולא עלו לבעלים לשום קונה, ומה שהקשה דאיך קריבין ביו"ט למ"ד נדרים ונדבות אין קריבין ביו"ט אישתמוטתי' הא דאמרינן בביצה (דף כ') איבעי להו לדברי האומר נדרים ונדבות אין קריבין ביו"ט עבר ושחט מאי רבא אמר זורק את הדם ע"מ להתיר בשר באכילה רבה בר רב הונא אומר זורק את הדם ע"מ להקטיר אימורין לערב כו' מיתבי כבשי עצרת ששחטן שלא לשמן או ששחטן בין לפני זמנם כו' הדם יזרק והבשר יאכל כו' אלמא דאם נשחטו כבשי עצרת שלא לשמן אפ"ה יזרק כדי שיאכל הבשר]

עכ"פ הרי נתבאר דאע"ג דלשם חולין כשר אעפ"כ משום חולין פסול אע"ג דלאו מינה מחריב בה, והנה הר"ן כתב (ספ"ג דר"ה) וזה לשונו גרסינן בגמ' ברכות (דף כח) שלחו לי' לאבוה דשמואל כפאוהו ואכל מצה יצא כלומר שאם כפאוהו פרסיים ואכל מצה בלילי פסח שלא לכונת מצוה יצא ידי חובתו, וכתב הרא"ה דדווקא כה"ג יצא שיודע שעכשיו פסח וזו מצה אלא שאינו מתכוין לצאת אבל כסבור חול הוא ואכל מצה או כסבור לאכול בשר ואכל מצה ודאי לא יצא דאם איתא למה לי' למינקט כפאוהו פרסיים לנקוט חד מהני גווני עכ"ל וא"כ הא דאמרינן בר"ה (דף כ"ח) אמר רבא זאת אומרת התוקע לשיר יצא היינו דווקא כשיודע שהיום ר"ה, אבל אם אינו יודע הוי מתעסק דאל"כ לימא בכה"ג והטעם כמו שכתבו התוס' בחולין (דף י"ג) בהשוחט משום חולין הוי מתעסק, ה"נ אם הוא טועה בהיום דכסבור שהוא חול, ואע"ג שביארתי דהשוחט לשם חולין לא פסול היינו דווקא בשוחט לשם חולין, ע"כ דלאו מינה לאו מחריב בה. משא"כ במשום חולין ה"נ אם הוא טועה ביום, וכן לענין ר"ה נמי אעפ"י שכבר ביארתי שאפי' אם אינו מכוון הכונות שבשופר אעפ"כ יוצא (למ"ד מצות א"צ כונה וכמו שכתב הר"ן משום דלאו מינה לא מחריב בה) אעפ"כ אם טועה בהיום שאינו מבין גודל קדושת היום לא יצא

וע"כ אחיי ודעיי נחפשה דרכינו ונחקורה לידע ענין יום הדין של ר"ה דכתיב יום תרועה יהי' לכם, שבו נידון כל העולם כלו, וכל העולם עוברין לפניו כבני מרון, וע"כ אומרים מיד אחר תקיעת שופר למלכיות ולזכרונות ולשופרות היום הרת עולם היום יעמיד במשפט כל יצורי עולמים, פי' אף שאינו אנו יודעים לכוון הכוונות של השופר אעפ"כ איפשר לומר דלמ"ד א"צ כונה יצא, ועוד כמו שביארתי על תקעו לפני בשופר של איל כדי שאזכור לכם עקידת יצחק בן אברהם ויצרף כוונות של אברהם. ועוד דסתם זבחים לשמה קאי וכן מצות למ"ד מצות א"צ כוונה אבל צריך להתבונן ביום, לידע קדושת היום, וע"כ אומרים תחילה קודם מלכיות זכרונות ושופרות קדושת היום וע"ז אומר תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגינו כי חוק לישראל הוא משפט לאלקי יעקב, פי' אעפ"י שאינם יודעים כוונת השופר אעפ"כ צריכים לידע קדושת היום, וע"ז אומר ליום חגינו כי חוק לישראל הוא משפט לאלקי יעקב, ועוד דאפי' אי אמרינן דמצות א"צ כונה אעפ"כ בתקיעת שופר דלזכרון אתא כבפנים דמי כמו דאמרינן בר"ה (דף כ"ו), ועוד שכבר ביארתי במ"א דלענין לרצות בעינן דווקא כוונה, דהא אמרינן בזבחים (דף מו) דבשוחט חטאת לשם חולין כשר ואינו מרצה, אלמא אע"ג דלאו מינה לא מחריב בה, אעפ"כ אינו מרצה, וע"כ צריכים לעורר העקידה כדי שיתעורר כל הכונות ויעלו לרצון לפני ה', וכמו שאנו אומרים ארשת שפתינו יערב לפניך מבין ומאזין מביט ומקשיב לקול תקיעתינו ותקבל ברחמים וברצון כו' פי' שיהיה עולה לרצון כמו שכיוונו כל הכונות וכמו שביארתי וה' יתחמנו בספרן של צ"ג לאלתר לחיים ביום הדין הבא ויחדש עלינו שנה טובה אמן: