אבי הנחל מג

על מקום המזבח, וכמו שהבאתי המדרש שעל המזבח שם הקריב אדם ונח, וכמו שיתבאר לקמן, וא"כ כיון שהוא על מקום מזבח וחובה לא קרבה בבמה, וביארתי הטעם שעולת חובה להיות עולה לשום חובה זהו ענין גדול, שלא כל אדם יוכל לכוון אמיתות הכונה מה שלשם ששה דברים הזבח נזבח, וכמו שהבאתי ראי' מהא דזבחים (דף מ"ה) דהעובדי כומ"ז אינן יכולים להקריב דבר שבחובה, וכמו דאיתא בירושלמי דיבמות (פי"ג ה' ב') ע"ש כמה בעיות בקטן דמאחר שהוא חובה אינו מביא כו' עיי"ש באריכות, וא"כ איפשר לומר דנח כיון שהקריב קרבן על מקום המזבח ע"כ יוכל להעלות לשם חובה יותר מישראל שהקריבו בהר סיני דהוי כמו במה, ע"ז אומר ממה שהקב"ה מצוה ואומר ריח ניחוחי תשמרו להקריב לי במועדו, עולת תמיד העשוי' בהר סיני, ואמר זה הריח ניחוח כמו שהי' בהר סיני, כן תשמרו להקריב לי במועדו, שזהו עולת תמיד, (ובזה איפשר ליישב לכאורה שה שהקשו התוס' בפ"ק דחגיגה (דף ו') דאי אמרינן עולת תמיד היאי מי איכא מידי דמעיקרא לא בעי הפשט וניתוח, ורש"י כתב אלא ודאי עולת ראי' הואי ומאליהם הקריבוה, ותוס' כתבו כיון דלאו בגופי' כתיב, ואיפשר לומר דמאן דס"ל עולת תמיד הואי, אע"ג דאין עולת חובה קריבה, אך קאמר דעולת תמיד הואי בכדי שיתיישב הא שאומר גבי עולת תמיד העשוי' בהר סיני, היינו שזהו עולת תמיד שהי' בהר סיני אבל למ"ד עולת ראי' הואי יתפרש הא דכתיב גבי תמיד עולת תעיד העשוי' בהר סיני היינו כמו שפירש רש"י בימי המילואים, או שטעונה כלי, ע"כ לא קשי' מהא דעולת ראי' מעיקרא לא טעונה הפשט וניתוח ואח"כ טעונה], וע"כ כיון שצוה שריח ניחוחי שהי' במעמד הר סיני שזה ישמרו להקריב לי במועדו, וא"כ מוכח שעלתה לשם חובה, אבל עובדי כוכבים ומזלות אין יכולים להקריב רק נדרים ונדבות

ומעתה יש לחקור דבמקום המזבח קודם שנבנה ירושלים איזה דין הי' לו אם כמו במה או לא, ועיין ברלב"ג שכתב על הא דכתיב (שמואל ב' כ"ד) ויבן שם דוד מזבח לה' ויעל עולות ושלמים כו' וכתב הרלב"ג הנה לא נאסרו הבמות עד שנבנה ביהמ"ק ולזה הי' איפשר לדוד להעלות עולות ושלמים ואעפ"י שהו' זר כו' עכ"ל (ואף שראיתו אינו מוכרח דהא כתיב (מלכים א' ג') וילך המלך גבעונה לזבח שם כי היא הבמה הגדולה אלף עולות יעלה שלמה על המזבח ההוא, ואע"ג שהי' במה גדולה ואין זר מקריב בבמה גדולה כמו דתנן פי"ד דזבחים (דף קי"ג) אלמא דהכונה שאלף עולות יעלה שלמה והקריב כהן, וא"כ ה"נ איפשר לומר דדוד העלה עולות ושלמים והקריב כהן. אלא דקושטא דמילתא נקט דכיון שהי' במת יחיד הי' זר כשר להקריב, ע"כ הקריב דוד בעצמו, [וכה"ג כתבו התוס' בע"ז (דף ל"ד) דכל ימי המילואים שהי' משה מעמיד המשכן הי' כמו במה ואין בגדי כהונה בבמה, וע"כ הי' משמש משה כל ז' ימי המילואים בחלוק לבן שאין בו אימרא] ועיין בתוס' רפ"ב דשבועות (דף ט"ו) בהא דאמרינן התם אין עזרה מתקדשת אלא בשירי מנחה, תימא למ"ד בפ"ב דזבחים (דף קי"ג) דאין מנחה בבמה האיך מתקדשת בשלמא בימי עזרא איכא למימר דקא סבר כמ"ד קדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לע"ל, ועזרא זכר בעלמא הוא דעבד, אבל בימי שלמה ויהושע קשי' כו' ויש לומר כיון שהכל בא בבת אחת הקידוש ועשי' מנחה לא חשבינן מנחה בבמה ובקמיצה והקטרה כו' א"נ כיון דלא איפשר לא צריך, ובירושלמי (פ"ק דסנהדרין) ניחא בעליתן מן הגולה שהקריבו, ואח"כ קידשו בהכנסתן לארץ במה קידשו בשתי תודות הבאות מנוב וגבעון, וא"כ משמע לכאורה דקודם שקידשו ירושלים הדין הוא כמו במה, ועוד איפשר לומר כיון דזה המזבח יהי' קדושת עולם, ע"כ אעפ"י דאין מנחה כשר בבמה אעפ"כ על מקום המזבח הי' איפשר דקרב, כיון דבמות מותרות קודם שנבנה ביהמ"ק רק משום מנחה דאין קריבה בבמה, ע"כ האי במה עדיפא

והענין הוא עפ"י מה שביארתי בספרי ע"י (דרוש ב') שהשטן אמר לאברהם למחר אומר לך שופך דמים אתה ששפכת דמו של יצחק פי' שאמר לו לאברהם שזה אין ביכולת וטבע אנושי לשחוט את הבן שניתן לק' שנה בכונה רצוי' ואי איפשר לשחוט לשמה במחשבה רצוי' וכיון שא"א לכוון לשחוט לשמה וא"כ בשלמא בבהמה הנקרבת איפשר להקריבה ממ"נ אם יכוין לשמה עולה לבעלים לשם חובה, ואם לאו ה"ה נדבה, אך זהו דווקא בבהמה שאיפשר להקריבה לשם נדבה ג"כ, אבל להקריב את האדם לשם נדבה זהו ודאי דאסור דהא אין להקריב אלא אם הקב"ה מצוה, וה"מ אם עולה לשם חובה נמצא שמקיים הצווי של הקב"ה, ומקבל שכר ע"ז, אבל אם אינו מכוון לשמה כמו שצריך נמצא דמקריב אדם לשם נדבה ונמצא דהוי שופך דמים, וע"כ אמר לו השטן לאברהם שלמחר יאמר לו הקב"ה שופך דמים אתה כו'

וכעת נבאר שא"כ כיון שא"א להקריב האדם לשום נדבה, רק בתורת חובה, ותורת חובה אין כשר בבמה, וכמו שביארתי לעיל הטעם שאיפשר לומר שא"א בבמה לכוון לענין חובה, וע"כ נק' ישרות, איש כל הישר בעיניו יעשה, כמו דאמרינן בזבחים (דף קט"ו) על הכתוב (דברים י"ב) לא תעשון ככל אשר אנחנו עושים פה היום פי' שלא תקריבו חובות כמו שהקריבו במדבר, אלא איש כל הישר בעיניו יעשה פי' רק דבר הנידר והנידב, כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה, אשר ה' אלקיך נותן לך, מנוחה זו שילה, נחלה זו ירושלים, ע"כ אין יכול להקריב דברים שבחובה, וא"כ כשאמר לאברהם להקריב את יצחק, וזהו בודאי בתורת חובה שיעלה לשם בעלים לשם חובה, אבל שלא לשם חובה אין להקריב אדם, ואיך יעלה בבמה דבר שבחובה

וע"ז אמר לו לך לך אל ארץ המורי', והעלהו שם לעולה כו' רבנן אמרי למקום שהקטורת קריבין האיך מה דאת אמר אלך לי אל הר המור פי שגילה לו שזהו המקום שהקטורת קריבין, ואין הקטורת באה נדבה כלל, כמו דאמרינן במנחות (דף נ') יכול יהא יחיד מתנדב ומביא כיוצא בה נדבה וקורא אני בה מוצא שפתיך תשמור ועשית, ת"ל לא תעלו עלי' קטורת זרה, יכול לא יעלו על מזבח הפנימי, אבל יעלו על מזבח החיצון כו' אין לך אלא מה שאמור בענין, וע"כ רמז לו לך לך אל ארץ המורי' פי' ששם מקריבין על מזבח הפנימי הקטורת שאין באים רק בתורת חובה ולמה שפי' התרגום ואיזל לך לארעא פולחנא ופי' הרמב"ן בארץ אשר יעבדו שם האלקים וכמו שדרשו בפרקי דר' אליעזר שבאצבע הראהו הקב"ה לאברהם אבינו את המזבח אמר לו זהו המזבח שהי' אדה"ר מקריב מקדם, הוא המזבח שהקריבו בו קין והבל, (דכיון שהקריב קין את המנחה ואין מנחה בבמה מסתמא אינו בתורת במה), הוא המזבח שהקריב בו נח, (פי' וא"כ מוכח שאינה בתורת במת יחיד דהא בבמת יחיד אין בה ריח ניחוח, וכמו דתנן בזבחים (דף קי"ג) ומה בין במת יחיד לבמת ציבור כו' וריח ניחוח, וכמו דאמרינן בזבחים (דף קי"ט) דכתיב לריח ניחוח לה', וכתיב בנח (בראשית ח') וירח ה' את ריח הניחוח אלמא דלא הוי כבמת יחיד)

וע"כ כיון ששמע אברהם שדינה לכל הפחות כבמת ציבור אף קודם הקידוש, וע"כ יכול להקריב את יצחק שתהא עולה לשם חובה, ע"כ איתא במדרש א"ר יודן ב"ר סימון אמר לפניו רבון העולמים יש קרבן בלא כהן, א"ל הקב"ה כבר מניתיך שתהא כהן, ואע"ג דאמרינן בזבחים (דף קט"ו) דעד שלא הוקם המשכן הבמות מותרות ועבודה בבכורות ואמרינן בסנהדרין (דף ס"ט) דפשטי' דקרא, משמע שאברהם הי' בכור והא דקאמר התם דילמא אברהם זוטרא דאחוה הוי ודרך חכמתן קא חשיב להו היינו דרך דחי' בעלמא, וא"כ כיון שהי' בכור למאי הי' צריך כהונה, אך הא דאמרינן דעד שלא הוקם המשכן הי' הבמות מותרות ועבודה בבכורות, היינו כמו דאמרינן בבכורות (דף ה') דאותו היום שהוקם המשכן קרבו להם לישראל נדרים ונדבות חטאות ואשמות בכורות ומעשרות אותו היום ואילך כו' מאותו היום ואילך ומאי קא משמע לן מאותו היום אין מעיקרא לא, אלמא חובות בבמה לא קרב, וע"כ כיון שקרבו בבמת יחיד, ולא חובות, ע"כ קרבו בכורות, (וכמו שביארתי דבבמה קטנה זר מותר ג"כ, והא דבכורות מקריבים היינו שהוא דרך כבוד יותר) אבל כיון שהקב"ה צוה לאברהם לעקוד את יצחק בנו, וכבר ביארנו שהוא בתורת חובה ע