אבי הנחל מב

שאין בהם כרת, אלא לר"י מאי אולמא דהאי עשה מהאי עשה אמר רבינא אר"ח הכא בחטאת העוף עסקינן שאין למזבח אלא דמה ר"פ אמר אפי' תימא בחטאת בהמה מעלה ומלינה בראשו של מזבח כו' ופירשי' שם דהשלמה גבי הקטרה כתיב, וכן פירש"י על הא דאמר מעלה ומלינה בראשו כו' כדכתיב והקריבו לפני ה' וכפר עלי' ולמחר יקטירה לאחר תמיד של שחר ולינה אינה פוסלת בראש המזבח כו' ואמרינן שם א"ל ר"א לר"כ כו' והא כל כמה דלא מתקטרי אימורין כהנים רשאים בחזה ושוק קודם כו' א"ל כיון דלא איפשר עשאום כמו שנטמאו או שאבדו כו' עכ"פ עשה דהשלמה הוא רק גבי הקטרה, וכן כתבו התוס' במנחות (ד' מ"ט) דעשה דהשלמה הוא רק גבי הקטרה, וע"כ כיון שהי' מתעצלים בהקרבתם עד אחר תמיד של ב"ע, א"כ לא הי' יכולים להקטיר והי' מלינים בראשו של מזבח ואעפ"כ הי' אוכלים הבשר וכמו דאמרינן בפסחים (ד נ"ט) דעשאו כמו שנטמאו האימורין או שאבדו, ואע"ג דלפי זה עשאו כדין, אך איפשר לומר דזהו דווקא במחוסרי כפרה לדברי ר' ישמעאל ברי"בב, אבל לא בשאר קרבנות, ועיין תוס' מנחות (שם) דמ"מ מדרבנן אסור, ועוד דזה הי' מפני עצלותם דאם היו זריזים הי' מקריבים קודם תמיד של ב"ע, וע"כ כתיב ויאמר אליו האיש קטר יקטירון כיום החלב פי' כיום היינו כשיבא היום ויקריבון לאחר תמיד של שחר האימורים, ואח"כ יאכל החזה ושוק של שלמים, וע"כ כתיב ואמר לו כי עתה תתן ואם לא לקחתי בחזקה שהם אמרו שכיון שאסור להקטיר האימורים לאחר תמיד של בה"ע א"כ מותר לאכול בשר דהוי כמו שאבדו האימורים, ואע"פ שאיפשר לומר שזהו מן הדין אך כיון שגרם להם העצלות שהי' מבזים קדשי שמים ע"כ נענשו, וע"כ מביא רש"י על הא דאמר מתוך ששהו את קיניהם שהי' מתעצלים בהקרבת הקרבנות מהא דכתיב קטר יקטירון כו' וכמו שביארת שהי' ע"י שמתעצלים בהקרבת הקרבנות עד לאחר תמיד של בין הערבים, ומחמת זה הי' אוכלים תחילה הבשר קודם הקרבת האימורים, ובמ"א הארכתי בזה יותר

ובזה יתבאר (שמואל א' ד') וכלתו אשת פינחס הרה ללדת ותשמע את השמועה אל הלקח ארון אלקים ומת חמי' ואישה, ותכרע ותלד כי נהפכו עלי' צרי' וכעת מותה ותדברנה הנצבות עלי' אל תראי כי בן ילדת ולא ענתה ולא שתה לבה, ותקרא לנער אי כבוד לאמר גלה כבוד מישראל אל הלקח ארון האלקים ואל חמי' ואישה [ובמ"א ביארתי עפ"י מאי דאמרינן בחולין (דף צ"ה) בית תינוק ואשה אעפ"י שאין נחש יש סימן' ופירש"י בנה בית או נולד לו בן או נשא אשה אעפ"י שאין נחש כו' דאי מצליח בסחורה הראשונה אמר שבנה בית או שנולד לו תינוק או שנשא אשה סימן הוא שהוא הולך ומצליח ואמרינן שם אמר ר' אלעזר והוא דאתחזק תלתא זימני, וע"ז אומר וכלתו אשת פינחס כו' ותשמע את השמועה אל הלקח ארון האלקים ומת חמי' ואישה, וא"כ שמעה בלידתה ג' שמועות רעות, ע"כ קראה שמו אי כבוד לאמר גלה כבוד מישראל, ואיפשר עוד לפרש הא דכתיב וכעת מותה ותדברנה הנצבות עלי' אל תראי כי בן ילדת, ולא ענתה ולא שתה לבה, דהיינו שאמרו לה שנולד לה בן זכר, וע"כ נתרפאה כל המשפחה כולה כמו דאיתא בירושלמי שילהי מוע"ק, וע"ז אמרו לה אל תראי כי בן ילדת פי') וא"כ נתרפאה כל המשפחה כולה, וע"ז אומר ולא ענתה ולא שתה לבה], ולפי מה שביארתי תחילה יתבאר שאמרו לה אל תראי כי כי בן ילדת, וא"כ ירש הוא כל כבוד הכהונה, ע"ז כתוב ולא ענתה ולא שתה לבה ותקרא שמו אי כבוד לאמר גלה כבוד מישראל, פי' שגלה הכבוד שהי' להם מישראל כלומר שאין מה לירש, דכיון שחרבה שילה והותרו הבמות, א"כ העבודה מותר בזר ואין עוד חזה ושוק ותרומת לחמי תודה ושירי מנחה וכמו שביארתי שנתבטלו חזה ושוק ותרומת לחמי תודה ושירי מנחה שהותר לזר מפני שעבודה בזר מותר, וכמו דאמרינן בסוף זבחים (דף קי"ט) דאין כהן בבמה, וכמו שפירש רש"י וזרק הכהן את הדם על מזבח ה' כו' זריקת כהן פתח אוהל מועד, ואין זריקת כהן בבמה, אלא אף הזרים והעבדים, וכמו דאמרינן בירושלמי (פ ק דמגילה) ר' אלעזר אמר חזה ושוק לכהנים בבמה גדולה ולבעלים בבמה קטנה, וכן אמרינן התם ר' זעירא בשם ר' אלעזר עור העולה לכהנים בבמה, ולבעלים בבמה קטנה והטעם מפני שאין כיהון בבמה

וא"כ כיון שנתבאר שאין עולת חובה קריבה בבמות יחיד, וכן אמרינן בבכורות (דף ד') אותו היום שהוקם המשכן קרבו להם לישראל נדרים ונדבות חטאות ואשמות ובכורות ומעשרות אותו היום אין, מכאן ואילך לא, אימא מאותו היום ואילך, ומאי קא משמע לן מאותו היום מעיקרא לא אלמא חובות בבמה לא קריב

מעתה יש לחקור הטעם שבבמה לא קרב עולת חובה, ואיפשר לומר כמו שביארתי בספרי ע"י (דרוש ג') על המדרש (פ' צו) ר' אבא בר כהנא ור' חנן אמר משל למלך שהי' לו ב' מגירסין בישל לו הא' תבשיל ואכלו וערב לו ואין אנו יודעים איזה מהם ערב לו ביותר כך הקריב נח קרבן והי' ערב להקב"ה שנאמר וירח ה' את ריח הניחוח הקריבו ישראל והי' ערב להקב"ה ואין אנו יודעים איזה מהם ערב לו ביותר, כך הקריב נח קרבן והי' ערב להקב"ה שנאמר וירח ה' את ריח הניחוח הקריבו ישראל והי' ערב להקב"ה, אין אנו יודעים איזה מהם ערב לו ביותר, אלא במה שהוא מצוה לישראל, ואומר להם ריח ניחוחי תשמרו להקריב לי במועדו אנו יודעים שקרבן של ישראל ערב לו ביותר, הה"ד וערבה לה' מנחת יהודה וירושלים כימי עולם וכשנים קדמוניות, וביארתי שם שעד מ"ת לא הקריבו ב"נ רק נדרים ונדבות, אבל עולת חובה אינו יכול להקריב, וכה"ג אמרינן בזבחים (דף מ"ה) וחובה שאין לה זמן קבוע ישראל מייתי עכומ"ז לא מייתי, ופירש"י דלא אתרבו אלא לנדרים ולנדבות כו' והוא הדין נמי דלא מייתי חובות הקבוע להם זמן כו' עכ"ל והטעם ביארתי שם שנדרים ונדבות יכולים להקריב שאעפ"י שאינם יכולים לכוון כוונת לשמה, משום שלא ירשו מאברהם ענין הכונה שצריך לכוון כמו דאמרינן בזבחים (דף מ"ה) לשם ששה דברים הזבח נזבח כו' אעפ"כ יכולים להביא, ואם לא יעלו לשם חובה יעלו לשם נדבה, כמו דתנן ריש זבחים (דף ב') כל הזבחים שנזבתו שלא לשמן כשירים ולא עלו לבעלים לשום חובה, אבל דבר שבחובה אין יכולים להביא, אבל ישראל יכולים להביא דבר שבחובה, משום שירשו מאברהם הכח והכונה של לשמה, עיי"ש שהארכתי בזה

עכ"פ ישראל בני כונה נינהו לכוון בקרבן לשם ששה דברים שהזבח נזבח עד שיוכל להעלות לדבר שבחובה, אך ה"מ אם הוא לפני ה', אבל במה קטנה לא הוי לפני ה' כמו דאיתא בזבחים (דף קי"ט) וע"כ אפילו ישראל נמי לא יוכלו לכון שיעלו לשום חובה, ע"כ לא קרב עולת חובה, ובזה יתבאר המדרש כו' ר"א ב"ר ור"ח אמרי' משל למלך שהי' לו ב' מגירסין בישל לו הא' תבשיל וערב לו כו' ואין אנו יודעים איזה ערב לו ביותר כו' אלא ממה שהוא מצוה לישראל ואומר להם ריח ניחוחי תשמרו להקריב לי במועדו אנו יודעין שקרבן של ישראל ערב לו ביותר

ויובן עפ"י מה שהקשה הט"א בפ"ק דחגיגה (דף ו) בהא דאמרינן שם עולת תמיד הואי דהא קייל"ן דעולת ציבור אין קריבין בבמות יחיד לכ"ע כו' ועיי"ש שהקשה מהא דפ"ק דבכורות (דף ד') דעד שלא הוקם המשכן לא הי' עולת חובה קריבה, וכתב שם דאי איפשר לומר דהוראת שעה הי', דא"כ מאי מוכיח מהתם דמי איכא מידי כו', עכ"פ איך שהוא קרבו עולת תמיד שהוא דבר שבחובה בבמה, ועלתה לשם חיבה, וזה הי' חידוש שיוכלו להעלות דבר שבחובה אשר לזה צריך כונה גדולה, ואעפ"כ הי' כמו דבר שבחובה, (וכמו דאמרינן במנחות (דף פ"ב) מה עולה טעונה כלי אף כל טעונה כלי מאי היא אלימא מזרק ופירש"י מאי היא באיזה כלי דילפי מעולה אלימא לקבל הדם כדאשכחן מזרק בעולה דכתיב וישלח את נערי ב"י ויעלו עולות וכתיב וישם באגנות, אלמא דלא הוי כבמות יחיד דהא אמרינן בסוף זבחים (דף קי"ג) דאין כלי שרת בבמת יחיד]

וע"ז אומר ישראל הקריבו קרבן, ונח הקריב קרבן שנאמר וירח ה' את ריח הניחוח, ואיני יודע איזה קרבן ערב לו ביותר, ולכאורה מהו הספק שיהא קרבן של נח ערב לו ביותר מקרבנו של ישראל, אך ישראל הקריבו קרבן במזבח שבהר סיני דהוי כבמת יחיד כמו שכתב הט"א א בפ"ק דחגיגה ודף ו') ונח הקריב קרבן שהוא