אבי הנחל מא

נמי אסור לזרים וע"כ הי' נוטלין, ע"ז אמר ותכבד את בניך ממני שהאימורים שהי' מקריבים לא הי' נוטלים יותר, וכמו שביארתי דהטעם דאין ליטול יותר משום דכל ממנו לאישים הרי הוא בבל תקטירו, ואין רצונו של הק"בה רק בהאימורים עצמם שזהו חלק גבוה, אבל לא ליטול יותר, וכמו שהבאתי מהא דיומא דאפי' בין הבינים של ספק קומץ אין להקריב ואין נוטל רק מצמצם האימורים שזהו חלק גבוה, וכן בקומץ אינו נוטל רק קומץ לבדו, אבל בין הבינים אין להקריב משום ספק שירים, וע"ז אומר ותכבד את בניך ממני להבריאכם, פי' לצורך עצמיכם החמרתם ליטול כל אשר יעלה המזלג, ואיפשר לומר קצת טעם דע"כ לא צותה התורה גבי חזה ושוק ליתן המקום חתך לכהנים כמו דאמרינן בחולין (ד' צ"ט) רבינא אמר לא נצרכה אלא למקום חתך דבעלמא אסור והכא שרי והוא משום דאין מביאין קדשים לבית הפסול כיון שאינו נאכל רק לכהנים, וא"כ איפשר שיבא לידי נותר, וכמו דאמרינן שילהי בכורות (ד' ס') הא דתני' ירעו רבנן היא דאמרי אין מביאין קדשים לבית הפסול, ופירש"י דצריך ליתן חזה ושוק לכהנים, ומתוך שהכהנים מועטין הן כו' שמא ימצאו אוכלים ויפסלו בלינה, וכה"ג פירש"י במנחות (ד' פ"א) על הא דאמרינן וליקדשו להו ארבעים מתוך שמונים משום דקא ממעט באכילה דארבעים ופירש"י כיון דאין נאכלים אלא לכהנים שמא יפסלו בלינה, וכה"ג כתבו התוס' ביומא (דף כ"ט) בד"ה אלא כו' על הא דפסחים (ד' צ"ח) דפסח שנתערב בבכור דפריך והא אין מביאין קדשים לבית הפסול, משום דאינו נאכל רק לכהנים עיי"ש, וע"כ לא רצתה התורה שיתנו יותר לכהנים בחזה ושוק ואפי' מקום חתך נמי מותר וע"כ אמר הקב"ה ותכבד את בניך ממני להבריאכם, פי' לצורך עצמיכם נטלתם יותר מכפי המגיע בחזה ושוק מה שלא עשיתם כן באימורין, ובאמת בין באימורים בין בחזה ושוק אין ליטול יותר, ואפי' מקום חתך נמי שרי כמו שביארתי

והנה תחילה אומר שם ותהי חטאת הנערים גדולה מאוד את פני ה' כי כאלו האנשים את מנכחת ה', ואח"כ הפסיק ואמר ושמואל משרת את פני ה' נער חגור אפוד בד ומעיל קטן תעשה לו אמו והעלתה לו מימים ימימה בעלותה את אישה לזבוח אח זבח הימים כו', ואח"כ חוזר ואומר ועלי זקן מאוד ושמע את כל אשר יעשון בניו לכל ישראל כו' ולכאורה צריך להבין למה הפסיק באמצע בענין אחר, בהא דושמואל משרת את פני ה' כו', אך הענין הוא כמו שביארתי שהכתוב מספר התנצלותם שכוונתם לשם שמים במה שנוטלים תחילה החזה והשוק הוא שלא יבשלו, וגם כל אשר יעלה המזלג הוא משום שהי' אומרים דמקום חתך אסור כמו שביארתי

והנה לפי מה דאמרינן בסוף נזיר (ד' ס"ו) דנזיר הי' שמואל, וכן פסק הרמב"ם (פ"ג מה' נזירות ה' ט"ו) שמואל הרמתי נזיר עולם הי', לפיכך האומר הריני כשמואל הרמתי כבן חנה כו', ה"ז נזיר עולם, ומשמע דשמואל הרמתי הי' נזיר עולם מקטנותו, דהא מדייק מזה שאמרה חנה ומורה לא יעל' על ראשו, וא"כ לפי מה דקיי"לן דשמואל נזיר עולם הי' ונזיר עולם אם הכביד שערו מיקל בתער משנים עשר חודש עד שנים עשר חודש, ומביא קרבנו שליש בהמות, וא"כ לפי זה יפרש הכתוב (שמואל א' ב') ומעיל קטן תעשה לו אמו והעלתה לו מימים ימימה והיינו כל שנים עשר חודש להביא הקרבנות של נזיר עולם, וכמו דאמרינן בפ"ק דנזיר (ד' ד') רבי אומר אבשלום נזיר עולם הי' שנאמר ויהי מקץ ארבעים שנה ויאמר אבשלום אל המלך אלכה נא ואשלמה את נדרי כו' ומגלח אחד לשנים עשר חודש שנאמר ויהי מקץ ימים כו' וכן איתא במדרש תנחומא (סוף פ' בא) שכאן אמרו צריך אדם לבדוק את התפילין א' לי"ב חודש, נאמר כאן מימים ימימה ונאמר להלן ימים תהי' גאולתו מה להלן י"ב חודש אף כאן י"ב חודש, וע"ז אומר בעלותה את אישה לזבוח את זבח הימים

וא"כ איפשר לומר דגבי אלקנה לא אמרו תנה לנו בשר לצלות לכהן ולא יקח ממך בשר מבושל כי אם חי, והטעם שהם אמרו שכל ענינם הוא מפני שלא יבואו לבשל החזה והשוק עם הבשר, והכא גבי זרוע בשלה אין חשש בזה שהתורה התירה וזהו היתר הבא מכלל איסור, וגם מה שביארתי דכל אשר יעלה המזלג, יקח הכהן משום מקום חתך הכא נמי לא שייך, דהא בזרוע בשלה גם עקום חתך מותר, וע"כ סבר עלי שכוונתן לשם שטים ולא הוכיחן על בזיון קדשין, רק שהוכיחן על אשר ישכבון את הנשים הצובאות פתח אוהל מועד וכמו שהארכתי בזה בספרי כ"י (בא"כ) עיי"ש [ואע"ג דאתרבי נמי לחזה ושוק איפשר לומר שהיו סוברים דכיון דאשתרי לגבי זרוע בשלה אשתרי נמי לגבי חזה ושוק אך באמת הדין בחזה ושוק כמו בשאר חזה ושוק וכמו שפירש רשי' על הא דכתב והניף אותם הכהן תנופה לה' וכתב רשי' דאיצטריך קרא לומר ביון שיצא ולידון בדבר החדש להפרשת זרוע הוצרך להחזירו לכללי, לדון אף בחזה ושוק וא"כ הדין הוא כמו בשאר חזה ושוק וכן משמע ברמב"ם (פ"ט פה' מעה"ק) עי"ש]

וע"כ הי' העונש שחרבה שילה, והותרו הבמות אח"כ כיון שקרבו בבמה אין חזה ושוק לכהנים דהא הזר מותר בה, וכמו. שביארתי לעיל על הכתוב למה תבעטון בזבחי ובמנחתי אשר צויתי מעון וכן אי אמרינן דמנחה קרב בבמה קטנה שירי מנחה נאכלים לזר כמו שביארתי לעיל מהא דזבחי' (ד' קח) שקדשי קדשים הותר לזר וע"כ כיון שקרבו אח"כ בבמו' יחיד. ממילא לא הי' דין חזה ושוק ושירי מנחה, ואין כיהון בבמה וכמו דאמרינן בזבחים (ד' קי"ט) חזה ושוק ותרומת לחמי תודה נוהגים בבמה גדולה ואין נוהגים בבמה קטנה, וזה הי' לאחר שחרבה שלה ג"כ, וכמו דתנן בזבחים (ד' קי"ב באו לנוב וגבעון הותרו הבמות ופירש"י באו לנוב וגבעון כשחרבה שלו ונלקחה הארון בימי עלי באו לנוב וגבעון

[ובמ"א ביארתי הא דכתיב (שמואל שם) גם בטרם יקטירון את החלב ובא הנער הכהן כו' ויאמר אליו האיש קטר יקטירון כיום החלב וקח לך כאשר תאוה נפשיך, וצריך להבין מהו הלשון קטר יקטירון כיום, מהו הלשון כיום, והרד"ק כתב כיום הכ"ף כ"ף האמיתות וכן השבעה לי כיום, כי אותו כיום תמצאון אותו, והנה הרמ"בן האריך בהא דכתיב (פ' תולדות ויאמר יעקב) מכרה כיום את בכורתך לי, וכתב רש"י כתרגומו כיום דילהן שהוא ברור כך מכור לי מכירה ברורה, והרמב"ן כתב וזה לשונו, והנראה בעיום מדעת אונקלס כי בעבור היות מכורה לי הבכורה לאיזה יום שתפול בו וזהו שימוש להן בלשון ארמית כו' עיי"ש שהאריך בזה, וא"כ פי' של כיום היינו כאשר יבא היום שתפול בו הבכורה ואין הפי' של כיום דהיינו היום אך שבאמת צריך להבין לדעת אונקלס, למאי אמר מכרה כיום את בכורתך לי ולמה לא אמר סתם שימכור לי הבכורה, ואיפשר לומר עפ"י מה שהביא הקצה"ח (ה' נחלות סי' רע"ק) דהריב"ש כתב (סי' שכ"א) דהא דהקנה לו הבכורה אע"פי שהיא דשלב"ל משום דמקודם מ"ת דשלב"ל נמי קונה, והקצה"ח כתב דאיפשר דאבד עשו הבכורה במה שאמר למה זה לי בכורה דהוא מדין סילוק ועיין במה שכתבתי בספרי כ"י (דרוש י"ג) מה שתירצתי שם בזה על קושו' המההרשא בסוטה ( ד' י"ג), וכעת נראה לי דהא שאמר מכרה כיום אח בכורתך כו' דהיינו ליום שתפול ירושת הבכורה שהוא כמו דאמרינן בב"ב (ד' קע"ב) ולימא לי' דאמר כשתלד רב הונא לטעמי' דאמר אף לכשתלד לא קנה דאמר ר"כ המזכה לעובר לא קנה לכשתלד קנה כו', וע"כ איפשר לומר שע"כ אמר יעקב מכרה כיום את בכורתך לי דהיינו כיום לכשתבא היום, שתפול בו ירושת הבכורה דהיינו כמו שאמר לכשתלד, ועיין בח"מ (סי' ר"י) בהגה"ה שכתב דלא כיש חולקין וס"ל דאם לא מת או חזר המזכה עד שיולד וקנאו במשיכה וישנו עדיין ברשות הזוכה כשיולד אז זכה אם אמר כשיולד, ואף דלפי זה יוכל לחזור בו עד שיבא לעולם איפשר לומר דע"כ כתיב ויאמר יעקב השבע לי כיום שהי' ירא יעקב אולי יחזור בו, ע"כ אטר השבע לי שלא יחזור בו מחמת השבועה]

וא"כ נתבאר שכיום הפי' הוא לכשיבא היום, וא"כ צריך לבאר מהו שאמרו לו קטר יקטירון כיום החלב, ויתבאר עפ"י מאי דאמרינן בשבת(ד' נ"ה) אלא מה אני מקיים אשר ישכבון את הנשים מתוך ששהו את קיניהן שלא הלכו אצל בעליהם מעלה עליהם הכתוב כאלו שכבום, ופירש"י ששהו את קיניהן שהי' מסרבין להקריב שום קרבן, אלא בקושי כדכתיב גם בטרם יקטירון את החלב כו' וכשהי' זבות ויולדות באות ממקום אחר לשילה להקריב את קיניהן והם הי' משהין מלהקריב והנשים לא הי' יכולין לסמוך עליהם שיקריבום והי' שוהות שם ולא הי' חוזרות אצל בעליהן כו' ולכאורה צריך להבין דמה מייתי רש"י שהי' שוהים את קיניהן שהי' מסרבין להקריב כדכתיב גם בטרם יקטירון את החלב כו' דאיך נרמז בזה שהי' משהין את קיניהם דהא לא כתיב רק שהי' נוטלים את חלקן טרם יקטירון את החלב, אך איפשר לומר שהי' משהין מלהקריב קרבנותיהן עד לאחר הקרבת תמיד של בין הערבים, והנה אמרינן בפסחים (ד' נ"ט) ר' ישמעאל בנו של ריה"ג אומר אף מחוסר כיפורים בשאר ימות השנה שטובל ואוכל בקדשים לערב, בשלמא לת"ק יבא עשה דפסח שיש בו כרת וידחה לעשה דהשלמה