אבי הנחל מ

בהוראי כו' ובאמת ניחא שם, לדברי כולם דלדברי ר' מאיר ניחא שהוא אומר דנזירות הוי דבר הנידר והנידב ולר' יהודה דאמר דהוי דבר שבחובה ס"ל דקרבן חובה קרב בבמת ציבור, ולר"ש דס"ל דאף בבמות ציבור לא הקריבו אלא חובות הקבוע להם זמן סובר דאחר מעשה יחידי הותר, וע"כ הוי כמו דבר הנידר והנידב, וכמו דמשני בירושלמי, ועוד יש לומר נזיר הי' שמואל כדברי ר' נהוראי דאע"ג שנזירות הוי דבר שבחובה ואי אמרינן כר"ש דאפי' בציבור לא קרב דבר שבחובה רק בחובות הקבוע להם זמן כמו שסובר ר"ש א"כ איך איפשר שנזיר הי' שמואל, וכמו שכתבו התוס' בזבחים (דף קיז) דלרבנן דאמרי בנזירות חובה היא ולא קרב יחיד חובות אף בבמת ציבור בנוב וגבעון, א"כ אבשלום לא הי' נזיר והאי קרא דאלכה ואשלמה את נדרי מירי בנדרים ונדבות, ולפי"ז א"כ שמואל נמי לא הי' נזיר, וע"ז אומר נזיר הי' שמואל כדברי ר' נהוראי פי' דס"ל דאבשלום נזיר עולם הי' כמו דאמריכן בפ"ק דנזיר (דף ה') ר' אומר אבשלום נזיר עולם הי' כו' ר' נהוראי אומר מגלח אחת לשלשים יום ופירש"י אבשלום הי' מגלח אחת לשלשים יום]

ובמ"א ביארתי בזה על הא דכתיב (שמואל א' ב') ובני עלי בני בליעל לא ידעו את ה' ומשפט הכהנים את העם כל איש זובח זבח ובא נער הכהן כבשל הבשר והמזלג שלש השנים בידו, והכה בכיור או בקלחת כו' גם בטרם יקטירון החלב ובא הנער הכהן ואמר לאיש הזובח תנה לנו בשר לצלות לכהן ולא יקח ממך בשר מבושל כי אם חי, ויאמר אליו האיש קטר יקטירון כהיום החלב וקח לך כאשר תאוה נפשיך ואמר לא כי עתה תתן ואם לא לקחתי בחזקה ולכאורה איך עשו כן לפני כל ישראל וכל העם החרישו על זה, אך הענין הוא מפני שבתחילה קודם שנבנה שילה הותרו הבמות כמו דאמרינן בזבחים (ד' קי"ב) באו לגלגל הותרו הבמות קדשי קדשים נאכלים לפנים מן הקלעים וקדשים קלים בכל מקום, ואמרינן בזבחים (ד' קי"ט) חזה ושוק ותרומת לחמי תודה נוהגים בקדשי במה גדולה, ואין נוהגין בקדשי במה קטנה, וכן אמרינן בזבחים (ד' ק"א) אילו לא נאמר קדשים קלים הי' אומר קדשי קדשים הוא דאוכל שהרי הותרו לזר ולכן קדשים קלים לא יאכל כו' אמר רב ששת לא בבמה לזר וכדברי האומר יש מנחה בבמה, ופירש"י ומנחה קדשי קדשים הוא ואוכלי' שירי' זרים שהי' עובדים בבמה קטנה שהזר עובד שם כדאמר פ' בתרא אבל קדשים קלים לא יאכל בחזה ושוק של כהנים, שהרי לא הותרו לזר, דלא אשכחן זר חולק במורם משלמי יחיד, דאלו במקדש נאכל לכהנים ובבמה קטנה לא הי' חזה ושוק כדתני' פ' בתרא חזה ושוק בבמה גדולה ואין חזה ושוק בבמה קטנה עכ"ל, וכן בירושלמי (ספ ק דמגילה) וירם הטבח את השוק והעלי' וישם לפני שאול, וע"כ קודם שנבנה שילה הותרו הבמות וע"כ הי' מותרים בחזה ושוק לבעלים, ולא היו צריכים להפריש, אך בשילה הי' הדין של חזה ושוק לכהנים

וע"כ כתיב והכה בכיור או בדוד או בקלחת כל אשר יעלה המזלג יקח הכהן ככה יעשון לכל ישראל הבאים בשילה, גם בטרם יקטירון את החלב ובא נער הכהן ואמר לאיש הזובח תנה בשר לצלות לכהן, ולא יקח ממך בשר מבושל כי אם חי, והענין הוא שאמרו שאין לבשל החזה והשוק של שלמים עם השלמים, מפני שהחזה ושוק ניתנים טעם בהשלמים ואסיר לזרים, וא"כ אסור לבעלים לאכול מפני שהחזה ושוק נותנים בהם טעם, וע"כ אמרו לא יקח ממך בשר מבושל כי אם חי מפני שאסור לבשל, ע"כ אמרו לישראל שכונתם לשם שמים שלא יכשלו בטעם חזה ושוק שאסורים לזרים, וע"כ הי' נוטלים מתחילה אף קודם הקטרת האימורי' שלא יכשלו לבשל עם הקרבן, וכמו דאמרינן בחולין (ד' צ"ח) לא נצרכה אלא לטעם כעיקר דבקדשים אסור קא משמע לן דהכא שרי, וכתבו התוס' שם ונראה לפרש דהכא איירי בטעם גמור דבקדשים אסור מקרא דחטאת, והוא הדין דבחולין אסור מקרא דמשרת אלא נקט קדשים כו' והכא שרי דפעמים שהזרוע ומקצת מן האיל הי' חוץ לרוטב ונותן הזרוע טעם במה שבחוץ וזימנין נמי שיש משמנונית הזרוע כו' וא"כ בחזה ושוק אסור אם הם נותנים טעם, ע"כ אחר' ולא יקח ממך בשר מבושל כי אם חי, וע"כ אמרו דכונתם הוא לשם שמים להזהיר את ישראל על איסור חזה ושוק, וע "כ אומר והכה בכיור או בדוד או בקלחת כו' כל אשר יעלה המזלג יקח הכהן בו, והענין הוא עפ"י מאי דאמרינן בחולין (ד' צ"ט) רבינא אמר לא נצרכא אלא למקום חתך דאמר מקום חתך בעלמא אסור והכא שרי, ועיי"ש בתוס' שכתבו ונראה דשאר קדשים כגון חזה ושוק ואימורין נמי שרי מקום חתך שלהם דהא לא אשכחן קרא בזרוע בשלה יותר משאר קדשים, וע"ז אומר והכה בכיור או בדוד או בקלחת כו' כל אשר יעלה המזלג יקח הכהן שהי' אומרים שכוונתם לשם שמים שמקום החתך אסור בכל הקדשים משום דא"א לצמצם, וע"כ לקחו יותר כל אשר יעלה המזלג, (ובאמת מקום החתך מותר כמו שכתבו התוס' בחולין (ד' צ"ט)

ובזה יתבאר הכתוב (שמואל א' ב') למה תבעטו בזבחי ובמנחתי אשר צויתי מעון ותכבד את בניך ממני להבריאכם מראשית כל מנחת ישראל לעמי, ולכאורה צריך להבין שהתחיל הכתוב למה תבעטון בזבחי ובמנחתי אשר צויתי מעון, ותכבד את בניך ממנו להבריאכם מראשית כל מנחת ישראל לעמי ומהו אשר צויתי מעון, ורש"י פי' אשר צויתי במעוני, והענין יובן עפ"י מה שהבאתי תחילה שאי אמרינן דיש מנחה בבמה קטנה, והי' השירים נאכלים לזר כמו דאמרינן בזבחים (ד' ק"א) לא בבמה לזר וכדברי האומר יש מנחה בבמה, וא"כ בבמה קטנה הי' מותר חזה ושוק לזרים, וגם שירי מנחה הי' מותר לזרים, שאין כיהון בבמה קטנה, וע"ז אומר למה תבעטו בזבחי ובמנחתי אשר צויתי מעון פי' במעוני, (אבל לא בבמה קטנה) שבבמה קטנה הי' מותר לזרים, ע"ז אומר למה תבעטו בזבחי ובמנחתי אשר צויתי מעון ותכבד את בניך ממני להבריאכם מראשית כל מנחת שבקדשים קלים אומרים שהטעם שלהם שלא יבשלו החזק ושוק, אבל על המנחה אין הטעם מספיק, וע"כ כיון שהקב"ה בוחן כליות ולב ויודע שאין כוונתם לשם שמים, כי אם לכוונת עצמם, וע"ז אומר ותכבד את בניך ממני כו' שאתם נוטלים חלקיכם תחילה ועוד יש לבאר הא דכתיב ותכבד את בניך ממני להבריאכם כו' והענין שאמר כי אם כוונתם לשם שמים לאסור מקום החתך ע"כ לקחו מכל אשר יעלה המזלג, וא"כ נתכבדו יותר מהקב"ה שמפני מה לא עשו כן באימורים שהיא אכילת מזבח לאסור מקום חתך, (וכמו שהוכיחו התוס' בחולין (דף צ"ט) דבשאר קדשים נמי שרי דאל"כ באימורי' ג"כ יאסר מקום חתך) ונראה לי דאיפשר לומר קצת הטעם שע"כ לא החמירה התורה באיסורין לאסור מקום חתך והטעם הוא שהוא חומרא דאתי לידי קולא, וכמו דאמרי' בזבחי' (ד' ע"ז) דכל שממנו לאשי' הרי הוא בבל תקטירו וכה"ג אמרינן רפ"ה דיומא (ד' מ"ז) בעי ר' יהושע בן עוזאה בין הבינים של מלא קומצו מהו כו' כי תבעי לך דביני ביני מאי כו' בין הבינים ספק הוי כו', אי הכי השתא נמי איקרי כאן כל שממנו לאישים הרי הוא בבל תקטירו כו' עיי"ש אלמא דאפי' בין הבינים דהוי ספק א"א להקריב משום דכל שממנו לאישים הרי היא בבל תקטירו, [ועיי"ש בתוס' ד"ה הדר פשטי' כו' וזה לשונם א"נ נראה לי דמעיקרא בעי לי' אי טבלא הוי כדמעיקרא אי ספק הוי ספק קומץ ספק שירים כו' ונ"מ אי טבלא הוי אם נתערב בחולין שבעזרה הנאכל עם המנחה כדאמר בהקומץ רבה (ד' כ"א) שיאכלו עמה חולין כדי שתהא נאכלת על השובע לא בטיל יבטל במשהו, ואי ספיקא הוי בטיל עכ"ל ולכאורה צריך להבין למה לא כתבו התוס' דנ"מ אם נתערב בשירים גופא דאי ספיקא הוי בטיל, ואי טבלא הוי לא בטיל בענין טבל שהוא במשהו ואיפשר לומר דאם נתערב בשירים אפי' הוי ספיקא דהיינו ספק קומץ נמי לא בטיל כמו דאמרינן במנחות (ד' כ"ג) נאמר הקטרה בקומץ ונאמר הקטרה בשירים מה הקטרה האמורה בקומץ אין קומץ מבטל את חבירו אף הקטרה האמורה בשירים אין שירים מבטל את הקומץ. וא"כ אפי' אי הוי ספק קומץ נמי לא בטיל, וע"כ כתבו התוס' דנ"מ אם נתערב בחולין דאי הוי רק ספק קומץ היי בטיל, אבל אי היי טבלא לא בטיל דטבל הוא במשהו ודו"ק ויש בזה להאריך עוד ואין כאן מקומו]

עכ"פ אפי' דבין הבינים של הקומץ א"א להקריב משום דהוי ספק שירים וכל שממנו לאישי' הרי הוא בבל תקטירו, א"כ מכש"כ דאין להקריב המקום חתך משום דכל שממנו לאישים הרי הוא בבל תקטירו, וע"ז אמר ותכבד את בניך ממני להבריאכם פי' שבניך נטלו העודף יותר כל אשר יעלה המזלג, ואם כפי שאומרים שכונתם למקום חתך שזה