אבי הנחל לח

בקודש פסול והשלישי בתרומה וכמו דאמרינן בפסחים (דף ל"ה) מעלה בעלמא אעפ"כ הוי דאורייתא וקאמר לו רבי ד' דהיינו שמטמא עד רביעי בקודש וכמה מעלות בתרומה וקאמר לו רבי ג', והוא שכל שהקדושה הוא יותר, ע"כ מתעורר הטומאה יותר, ומזה קאים ומצלי דהיינו שעי"ז הי' מתבונן בקדושות ישראל איך שצריכים לזהר מן הטומאה מחמת שהם קדושים וכמו שביארתי. ועוד יש לבאר כמו דתנן בחגיגה (דף י"ח) בגדי ע"ה מדרס לפרושין בגדי פרושין מדרס לאוכלי תרומה, בגדי אוכלי תרומה מדרס לקודש בגדי קודש מדרס לחטאת ואמרינן שם בחגיגה (דף י"ט) רב אחא מתני לה בסיפא חמש מעלות ומוקי לה כולה כרבנן ופירש"י פרושים ואוכלי מעשר ואוכלי תרומה ואוכלי קודש לחטאת וכן כתב בפי' המשניות להרמב"ם וזה לשונו וכבר אמרינן זו המשנה חסר מעלה אחת כי סדר המעלות אלו כן בגדי ע"ה מדרס לפרושין בגדי פרושין מדרס לאוכלי מעשר, בגדי אוכלי מעשר מדרס לאוכלי תרומה בגדי אוכלי תרומה מדרס לקודש בגדי קודש מדרס לחטאת, נמצא שבתרומה יש ג' מעלות דהיינו ענין פרושין ומעשר ותרומה ובקודש יש ד' מעלות דהיינו פרושין ומעשר ותרומה וקודש, וע"ז שאלו על שניהם כמה מעלות בקודש וכמה מעלות בתרומה שאולי יש מעלה א' בין תרומה ובין קודש דהיינו חולין שנעשה על טהרת הקודש וכה"ג אמרינן בחגיגה (דף י"ט) אמר רב מרי ש"מ חולין שנעשה על טהרת הקודש לאו כקודש כו'. וע"כ שאל אבדן לרבי קודם התפילה כמה מעלות בקודש וכמה מעלות בתרומה דהיינו להתעורר מזה שכל שהקדושה הוא יותר צריך שמירה יותר וכמו שביארתי בספרי ע"י על ענין והוי יודע שהקב"ה טהור ונשמה טהורה ומשרתיו טהורים אם אתה משמרה בטהרה מוטב כו' משל לכהן שמסר תרומה לע"ה כו'. וע"כ אחיי ורעיי כיון שביארתי שכל שהקדושה יותר צריך שמירה יותר מעניני טומאה, והטומאה תלוי' בטהרה, ע"כ מה מאוד צריך להתעורר בתשובה בימי' האלו קודם ימי הדין של ר"ה ויוה"כ וכמו דתנן ביומא אשריכם ישראל לפני מי אתם מטהרים כו' לפני ה' תטהרו, ע"כ צריך כל א' לפשפש במעשיו ולטהר את עצמו מכל חטא ועון וה' יחתמנו בספרן של צ"ג לאלתר לחיים אמן

דרוש ד' לחודש אלול

גרסינן בר"ה (דף טז) אמר ר' אבהו למה תוקעין בשופר של איל כדי שאזכור לכם עקידת יצחק בן אברהם ומעלה אני עליכם כאלו עקדתם עצמיכם לפני, ותחילה נבאר קצת בענין העקידה ומתוך זה יתבאר הא שאומר כדי שאזכור לכם עקידת יצחק בן אברהם ומעלה אני עליכם כאלו עקדתם עצמיכם לפני

ותחילה צריך לבאר הירושלמי שהבאתי בספרי נ"י (ס' ט) (מגילה פ"א ה' י"א) מנין לשוחט הפסח בבמת יחיד כו' אמר ר' יוסי הדא אמרה שלמים הבאים מחמת הפסח כשירים בבמת יחיד, פי' דכיון שביאר מתחילה שאם הקריב פסח קודם חצות לשלמים כשירים בבמה, אעפ"י שזהו הכלל דאין דבר שבחובה כשר בבמת יחיד, אעפ"כ שלמים הבאים מחמת הפסח, אע"ג דהפסח הוי דבר שבחובה, אעפ"כ כיון שפסח שלא בזמנו הוי שלמים, ושלמים הוי דבר הנידר והנידב, ע"כ כשר בבמת יחיד [ועיין בזבחים (דף קיד) לא לעולם אחר חצות ובשעת היתר הבמות קאי והא בשעת איסור הבמות קאמר איסור במה לו התיר במה לחבירו ופירש"י איסור במה לו לקרבן זה היתר במה לחבירו לעולה ולשלמים דנדר ונדבה וסיפא ה"ק יכול אף בשעה שהוא מותר בבמה כגון קודם חצות שהוא לשלמים ת"ל כו' בשער א' בבמה גדולה לשחוט פסחיהם עכ"ל. אלמא דכשר קודם חצות, ואעפ"י דבא מדבר שבחובה שזהו פסח, אעפ"כ כיון דקודם חצות הוי שלמים ע"כ כשר בבמה וכמו שאומר בירושלמי א"ר יוסי הדא אמרה שלמים הבאים מחמת פסח כשירים בבמה], עולה הבאה מחמת אשם על דעתי' דר' אלעזר מהו שתהא כשירה בבמה, ועיין בספרי נ"י (ס' ט') מה שהשגתי שם על הק"ע שפי' עולה הבאה מחמת אשם כגון שמתו בעלי' שנתק האשם לרעי' ונפל בו מום, והביא בדמיו עולה מהו שתהא קריבה בבמה, ופירש הק"ע על דעתי' דר"א דמקיש אשם לחטאת כו' וטעה בזה טעות גדול, דהא ר"א סבירא לי' דמקשינן אשם לחטאת לכל דבר, ואשם שמת בעלי' הוי כחטאת ומתה, וכמו דאמרינן אשם שמתו בעלי או שנתכפרו בעלי' כו' ר"א אומר ימות, גם מה שכתב שם בש"ק שלו דקאי אהא דאמר ר' אליעזר דמתנדב אדם אשם תלוי בכל יום גמי לא יתכן דא"כ מהו עולה הבאה מחמת אשם, תיפוק לי' דאשם עצמו הוי דבר הנידר והנידב, וכמו דאמרינן בחולין (דף מא) אשם תלוי בר נידר ונידב הוא אמר ר' יוחנן הא מני ר' אליעזר היא דאמר מתנדב אדם אשם תלוי בכל יום

ע"כ נ"ל לבאר כמו שביארתי בספרי נ"י שם ובביאור יותר, והוא דקאי על הא דתנן בתמורה (דף כ') אשם שמתו בעלי' ושכפרו בעלי' ירעו עד שיסתאבו וימכרו ויפלו דמי' לנדבה, ר' אליעזר אומר ימותו, ור' אלעזר אומר יביא בדמי' עולה, והלא אף נדבה עולה היא, ומה בין דברי ר"א לדברי חכמים אלא בזמן שהוא באה עולה סומך עלי' ומביא נסכים ונסכים משלו, כו' ובזמן שהיא באה נדבה אינו סומך עלי' ואינו מביא עלי' נסכים ונסכים משל ציבור כו', וע"כ בעי הירושלמי עולה הבאה מחמת אשם על דעתי' דר' אלעזר מהו שתהא כשירה בבמה פי' אי אמרינן דכיון דבאה מחמת אשם הוי כדבר שבחובה, ודבר שבחובה אינו קרב בבמה קטנה רק דבר הנידר והנידב, או דילמא כיון דהוי עולה אע"ג שבאה מחמת דבר שבחובה, אעפ"כ כשר בבמה, כמו שאומר בשלמים הבאים מחמת הפסח, והגירסא בירושלמי הוא ר' אלעזר והיינו ר"א דס"ל יביא בדמי' עולה והא דבעי דווקא אליבא דר' אלעזר שאומר יביא בדמי' עולה ולא אליבא דת"ק דאמר ירעו עד שיסתאבו וימכרו ויפלו דמי' לנדבה, הוא משום דלת"ק שאומר דימכרו ויפלו דמי' לנדבה היינו לקיץ המזבח, וא"כ הוי קרבן ציבור, וא"כ ודאי דאינה קריבה בבמת יחיד, וכמו שכתב המ"ל (פ"א מה' ק"פ ה' ג') וזה לשונו ראיתי לבאר קצת דיני הבמות, דין במת ציבור דין במת יחיד, ודע דאליבא דכ"ע ציבור לא הקריבו בבמת יחיד וזה מוסכם מהכל, וכן יחיד לא הקריבו חובות בבמת יחיד עכ"ל, וע"כ ליכא למיבעי אליבא דת"ק דאמר יפל לנדבה, וגם אליבא דר' אליעזר ליכא למיבעי דהא הוא ס"ל דימות, וע"כ מיבעי לי' דווקא על דעתי' דר' אלעזר דאמר יביא בדמי' עולות וכמו דאמרינן בספ"ק דתמורה (דף יג) אלא ר' שמעון ס"ל כמאן דאמר מותרות לנדבות יחיד אזלי ומאן שמעית לי' האי סברה ר' אלעזר הא שמעינן לי' בהדי' דעושה תמורה, דתני' עולה הבאה מן המותרות כו' משום דהוי נדבת יחיד, וע"כ מיבעי לי' דווקא אליבא דר' אלעזר דלת"ק דבאה לנדבת ציבור, עולת ציבור ודאי לא הקריבו בבמת יחיד, וע"כ מיבעי לי' עולה הבאה מחמת אשם על דעתי' דר' אלעזר מהו שתהא כשירה בבמה, אי נימא משום דבאה מדבר שבחובה ע"כ אינו כשר בבמה, או דילמא כיון דמ"מ הוי עולה ע"כ קריבה בבמת יחיד ודו"ק, והק"ע שגה בפירושו על הירושלמי בזה

ולכאורה איפשר ליישב בזה הרמב"ם (פ"א מה' ק"פ) שכתב אין שוחטין את הפסח אלא בעזרה כשאר קדשים, אף בשעת היתר הבמות לא הי' מקריבין את הפסח בבמת יחיד. וכל המקריב את הפסח בבמת יחיד לוקה, שנאמר לא תוכל לזבוח את הפסח באחד שעריך מפי השמועה למדו שזו היא אזהרה לשוחט בבמת יחיד אפי' בשעת היתר הבמות, והקשה הלח"מ דהא אמרינן בזבחים (דף קיד) דדווקא לאחר חצות, אבל קודם חצות לא עיי"ש שתירץ דמשכתב הרמב"ם את הפסח ממילא משמע דדווקא אחר חצות שנק' פסח, אבל לא קודם חצות, אבל לפי מה שביארתי איפשר לומר דזהו דווקא אי אמרינן דשלמים הבאים מחמת פסח כשירין בבמה אע"ג דאתי מדבר שבחובה, אעפ"כ כיון שהוא עצמו נידר ונידב קרב שלמים אבל הרמב"ם איפשר דסמיך על הא דאמרינן בתמורה (דף י"ד) ולשלמיכם לרבות שלמי נזיר, א"ל אביי ולימא מר שלמי פסח דאי שלמי נזיר נידר ונידב הוא דתני' זה הכלל כל שהוא נידר ונידב קרב בבמת יחיד, ושאינו נידר