אבי הנחל לג

דמשכחת לה ע"י עצים ולבונה וכן כתבו התוס' בחולין (דף ל"ה) בד"ה אין כו', וא"כ לפי פי' התוס' דרביעי הוא מדאורייתא ע"י עצים ולבונה, וע"כ כיון שהם לא ידעו שחיבת הקודש מכשרת, ע"כ אמרו שאין רביעי בקודש, ואע"ג דלפי מה ששאל לפי פי' ר"ת בפסחים בד"ה רביעי כו' דהשרץ נגע בכנף ונעשה ראשון והכנף אל הלחם או אל הנזיד וחד מהנך אל היין או אל השמן הרי שלשה ואל כל מאכל הרי ארבע ונקט סדר כנף מאכל משקה מאכל דלא בעי למינקט שיעשה כיוצא בו, וא"כ משקין מטמאין מדרבנן, עכ"ז כיון שמדאורייתא אין משקין מטמאין אחרים א"כ מוכח דמדאורייתא ליכא רביעי בקודש כיון דאין משקין מטמא אחרים א"כ ליכא רק אב הטומאה והכלי שנגע באב הטומאה והאוכל שנגע בכלי והמשקה שנגע באוכל הוי שלישי (דהא אין אוכל מטמא כיוצא בו) וא"כ ליכא רביעי בקודש וע"כ לא ידעו רק משלישי בקודש, אבל לא מרביעי בקודש, וע"כ אשתבש כהני בטומאת שרץ ואמרו לא יטמא, ובטומאת מת ידעו וכמו דמשני רבינא שם התם רביעי הכא שלישי

ואף לפי פי' רש"י שסובר דרביעי בקודש הוא רק מדרבנן, דמדאורייתא ליכא רביעי בקודש וכמו שהבאתי מה שכתב רש"י דלא משכחת מדאורייתא רביעי בקודש, עכ"ז הא דרביעי בקודש מטמא היינו ג"כ משום מעלה, וכמו דאמרינן בחגיגה (דף כ"א) עשר מעלות שנו כאן חמש ראשונות בין לקודש בין לחולין שנעשו על טהרת הקודש כו', וכמו שהוכיח רש"י מזה דהוי דרבנן, והטעם היינו ג"כ משום חיבת הקודש, וע"כ כיון דלא ידעו מחיבת הקודש, ע"כ אמרו דרביעי בקודש אינו מטמא אפי' דרבנן

והנה כבר ביארתי לעיל דכל שגבוה במעלה יותר, ע"כ מזיק לו ענין הטומאה יותר (וכמו שביארתי לעיל) דע"כ בכהן אפי' נבעלה באונס אסורה לו משום טומאה, דכיון דהוא גדול במעלה יותר ע"כ מזיק לו ענין הטומאה וע"כ כיון שהבין חגי הנביא דאשתבש כהני שאינם בקיאים בענין חיבת הקודש שכל שגבוה במעלה יותר מזיק לו ענין הטומאה יותר, ע"ז אמר כן העם וכן הגוי הזה לכל אשר יקריבו שם טמא הוא, ופי' הרד"ק שכן העם הזה אמר על הכהנים. וכן הגוי הזה אמר על כל ישראל עיי"ש, והענין הוא כמו שביארתי לעיל על שאמר ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש פי' כמו שהכהנים מזיק להם ענין הטומאה יותר וכן גוי קדוש שכל שהקדושה יותר מגרע לו ענין הטומאה יותר, וע"כ כיון שראה הנביא שאינם בקיאים בענין חיבת הקודש ע"ז אמר כן העם הזה פי' שהכהנים אין להם מעלה של הכהנים רק כן העם הזה, וכמו דאמרינן בחולין (דף קל"א) מאי לאו בהא קא מיפלגי דמר סבר אקרי עם ומר סבר לא אקרי עם (פי' דשבט לוי לא איקרו עם) ורב מספקא לי' אי כהאי תנא אי כהאי תנא, אבל הכהנים ודאי לא איקרו עם, וכמו דאמרינן שם וכיפר את מקדש הקודש זה לפני ולפנים אוהל מועד זה היכל מזבח כמשמעו עם הקהל אלו ישראל, וכפר אלו הלוים כו' אלמא שהכהנים לא איקרו עם, וכן איתא בספ"ק דשבועות (דף י"ג) מה שעיר הנעשה בפנים אינו מכפר על הכהנים על טומאת מקדש וקדשיו דכתיב בי' אשר לעם כו' אלמא דכהנים לא איקרו עם, (ואיפשר לומר דע"כ הוצרכו הכהנים שיהא הפר מכפר על טומאת מקדש וקדשיו, ואינם מתכפרים בשעיר המשתלח כמו שיש להם כפרה בשעיר המשתלח בשאר עבירות כמו שסובר ר' יהודה הטעם הוא מפני שבכל עבירות שוים כהנים לישראל ומתכפרים בשעיר המשתלח משא"כ בטומאת מקדש וקדשיו כל שיש להם ענין הקדושה יותר מגרע להם הטומאה יותר, ובזה יתיישב קושי' התוס' דאמרינן שם וכפר את מקדש הקודש זה לפני ולפנים את אוהל מועד זה היכל מזבח כמשמעו וכפר אלו עזרות. והקשו התוס' דאמאי צריך קרא לכולהו הא לקמן (דף י) גבי כרת לא מצרכינן אלא חד קרא לכולהו ושמא כיון שהשיו לענין כפרה השיו לכל דבר והתוס' כתבו דבהזאה איירי ולפני ולפנים היינו על בין הבדים וההיכל היינו על הפרוכת ומזבח היינו מזבח הזהב ועזרות היינו שירי הדם עיי"ש ובאמת דהכי איתא בירושלמי (פ"ה דיומא) ר' בורקי בשם ר"י אמר מתניתין אמרה דהשירים מעכבין דתנינין וכפר את הקודש זה לפני ולפנים את אוהל מועד זה היכל ואת מזבח זה מזבח הזהב יכפר על העזרות מה אית לך כפרה בעזרות לא השירים, אבל לפי מה שביארתי איפשר לומר לפירש"י דודאי לענין עונש כרת אתרבי כולהו, אבל הכא לענין כפרה על טומאת הקודש כיון שבקדושה כל שהקדושה יותר גדולה ע"כ פוגם שם ענין טומאה יותר, וע"כ צריך כפרה לפני ולפנים לחוד, וכן להיכל וכן למזבח וכן לעזרות, ועיין ביומא (דף מ"ב) ש"מ מעלות דאורייתא ופירש"י מעלות שמנו חכמים במס' כלים (פ"ק) דקאמר התם הר הבית מקודש כו' עיי"ש), וע"כ כיון דאשתבש כהני ולא ידעו ענין חיבת הקודש ע"ז אמר כן העם הזה וכן הגוי הזה וכן כל מעשה ידיהם ואשר יקריבו שם טמא הוא שכיון שאינם יודעים מענין חיבת הקודש א"כ כל אשר יקריבו שם טמא הוא, דהא אמרינן בפסחים (דף כ) האי בשר דאתכשר במאי אי נימא דאתכשר בדם והא אר"י מניין לדם קדשים שאינו מכשיר, ואלא דאתכשר במשקי בי מטבחי' והא אריב"ח משקי בי מטבחי' לא דיין שהן דכן אלא שאין מכשירין, וא"כ ליכא הכשר רק מחמת חיבת הקודש, וע"כ כיון שאינם יודעים מחיבת הקודש, א"כ אין נזהרים מטומאה כיון שלא הוכשרו, אבל באמת מקבלי טומאה מחמת חיבת הקודש ע"כ אמר כן העם הזה וכן הגוי הזה וכמו שביארתי שקרא אותם בשם עם וכמו שביארתי וכן כל מעשה ידיהם וכל אשר יקריבו שם טמא הוא

אך שצריך עדיין לבאר, דלפי פירש"י בפסחים (שם) על הא דאמר רב רביעי בקודש בעא מינייהו כו' פי' הפסוק הוא כך דהן ישא איש בשר קודש בכנף בגדו ונגע בכנפו אל הלחם כו' היינו שנגע בשרץ דהיינו במה שבכנפו אל הלחם והוי הלחם ראשון ואל הנזיד והוי הנזיד שני ואל היין דהוי שלישי ואל השמן והוי השמן רביעי, ואל כל מאכל היינו או אל כל מאכל, וכבר הקשו התוס' דמ"ש ואל כל מאכל יהי' פירושו או אל כל מאכל יותר מכולם, ובאמת צריך להבין דמאי הי' השאלה דואל כל מאכל, אך איפשר לבאר עפ"י מה שביארתי דעיקר השאלה אם יודעים מחיבת הקודש, ויתבאר עפ"י מה שביארתי לעיל (דרוש ב) על הא שקשה על התוס' דפסחים (דף ל"ג) שכתבו דמדאורייתא אין אוכל מקבל טומאה בפחות מכביצה דא"כ איך אמרינן בחולין (דף ק"א) אמרו לו אף טמא שאכל את הטהור כיון שנגע בו טימאהו ופרכינן שם שפיר קאמרי רבנן לריה"ג כו' דמאי מקשי הא איפשר שיאכל הטמא פחות מכביצה דאז אינו מקבל טומאה, ותירצתי שם דהתוס' אזלי לטעמייהו דס"ל בפסחים (דף ל"ה) ובכמה דוכתי דחיבת הקודש מדאורייתא, וע"כ אעפ"י דליכא כביצה אעפ"כ ע"י חיבת הקודש מקבל טומאה אפי' בפחות מכביצה, אבל רש"י ס"ל דחיבת הקודש מדרבנן בפסחים (דף ל"ה) וכן הרמב"ם ס"ל ג"כ דחיבת הקודש מדרבנן כמו דאיתא ברמב"ם ופ"י מה' עו"א ה' י"ז) וא"כ לשיטתייהו מוכח דמקבלי טומאה אפי' בפחות מכביצה דאלו"ה מאי פריך הש"ס שפיר קאמרי רבנן לריה"ג דהא איפשר שיאכל הטמא בפחות מכביצה וע"כ סוברים רש"י והרמב"ם שאוכל מקבל טומאה בכל שהוא, אך באמת כתבו התוס' בפסחים (דף ל"ג) דרש"י בעצמו חזר בו וס"ל דאוכל מקבל טומאה דווקא כביצה, וא"כ לפי"ז מוכרחין אנו לומר דיסבור ג"כ דחיבת הקודש מדאורייתא, וע"כ פריך הש"ס בחולין (דף ק"א) שפיר קאמרי רבנן לריה"ג דאף הטמא שאכל את הטהור כיון שנגע בו טימאהו דלא איפשר למימר כגון שאכל פחות מכביצה משום דחיבת הקודש מכשרת שיהא מקבל טומאה אפי' בפחות מכביצה, והנה רש"י ותוס' הביאו שם דאוכל מקבל טומאה בכל שהוא, דהכי תני' בתורת כהנים מכל האוכל דמטמא בכל שהוא, והיינו דמרבינן מכל האוכל, כמו שמרבינן ח"ש ביומא (דף ע"ד) מדכתיב כל חלב, ולפי"ז איפשר לומר ששאלם הן ישא איש בשר, קודש בכנף בגדו ונגע בכנפו אל הלחם, ואל הנזיד ואל היין ואל השמן דהיינו ששאלם אם רביעי בקודש מטמא, אם יודעים מענין חיבת הקודש וגם שאלם ואל כל מאכל היקדש פי' כל מאכל היינו בכל שהוא אם מקבל טומאה אפי' בפחות מכביצה, דבאמת כיון שחיבת הקודש מכשרתו מקבל טומאה אפי' בפחות מכביצה, וע"כ אשתבוש כהני ואמרי דלא יטמא, והא שאמרו אח"כ דמטמא היינו על השאלה דאל הנזיד כו משים דהתם רביעי הכא שלישי אבל לא על כל מאכל דהיינו שיהא מקבל טומאה בכל שהוא משום דלא ידעו מענין חיבת