אבי הנחל לב

בטומאת קריבים, וא"כ לדעת רש"י לא שייך לומר הואיל ואישתרי אישתרי כיון שלא הוזהר על כך, משא"כ לשיטת התוס' דהא דהותר מ"מ הוא בדרך דיחוי, (ועיין בספרי ע"י ס' א') ע"כ שייך לומר הואיל ואשתרי אשתרי [דאיפשר בטומאת קרובים נמי הוא בדרך דחי'], [והנה במ"א ביארתי דאיפשר לומר דזה יהי' תלוי בפלוגתא דר' ישמעאל ור' עקיבא בפ"ק דסוטה (דף ג') דאמרינן שם לה יטמא רשות דברי ר' ישמעאל, ר' עקיבא אימר חובה, והנה אי אמרינן כר' ישמעאל דלה יטמא רשות א"כ בטומאת קרובים ודאי הטעם משום דלא הוזהר כלל על כך, וע"כ במ"מ נמי איפשר לומר ג"כ דלא הוזהר כלל על כך. משא"כ לר"ע דס"ל לה יטמא חובה איפשר לומר שהוא בדרך דחי'

, ובזה הי' איפשר לבאר לכאורה הגמ' דנזיר (דף מח) ולר"ע ג"ש דרבי מכליה ופירש"י דכה"ג מטמא לנגעו ולזיבתו, אמר לך כיון דאמר ער אם הי' כה"ג ונזיר לאחו' הוא דאינו מטמא אבל פטמא למת מצוה מה לי כה"ג לחודי' מה לי נזיר וכה"ג, ולר' ישמעאל כה"ג והוא נזיר מנ"ל כיון דשרי' רחמנא חד לאו גבי מת מצוה מה לי חד לאו מה לי תרי לאוין, ולפי מה שביארתי הי' איפשר לומר דר"ע ור' ישמעאל אזלי לטעמייהו דלר"ע כיון דלה יטמא מצוה, וא"כ לא אמרינן דלא היזהרו על כך בטומאת קרובים רק מצד מצוה וע"כ כיון דלא הותר רק מצד מצוה, ע"כ הוה אמינא דבכה"ג והוא נזיר לא הותר' ' משא"כ לר"י דסובר דלה יטמא רשות, וע"כ אמרינן דגבי טומאת קרובים לא הוזהרו על כך, א"כ במת מצוה ג"כ לא הוזהר על כך, ע"כ אומר ר' ישמעאל כיון דשרי רחמנא חד לאו גבי מת מצוה מה לי חד לאוי מה לי תרי לאוי, ויש לדחות ודוק]

אך באמת לפי מה שפירשו התוס' בברכות (דף כ) לא אמרינן דלא הוזהרו על כך, אלא שהתירתו התורה, ובפרט לפי מה שביארתי דלר"ע דאמרינן דטומאת קרובים הוי מצוה לא אמרינן דלא הוזהרו על כך, וא"כ תקשה קושי' הט"א, דאמאי לא צריך קרא לגופא דלא נימא הואיל ואשתרי טומאת קרובים לגבי כהן הותר לי' נמי לטומאת נזיר איפשר ליישב קצת והוא כמו שכתב הר"ש מקוצי בפ"ג דברכות (דף כ) דאם הוא כה"ג ונזיר איפשר לומר דלא יטמא למת מצוה, אע"ג דכל חד לחודי' שרי היינו משום דמתגדלת הקדושה וניתוסף הקדושה, ואע"ג דשמעינן כבר דמעלה דנזיר לא מהני מידי למת מצוה ולאביו ה"מ לגבי כהן דקדושתו קדושת עולם, וע"כ אם נצטרף כהונה לנזירות הי' איפשר לומר דאינו מטמא למת מצוה, משום דנתחברו שתי הקדושות יחד, וע"כ הוה אמינא דאינו מטמא, משא"כ בעושה פסח שקדושתו לפי שעה ולא שייך בזה צירוף, וא"כ לפי זה אם ניתוסף עליו נזיר על כהונה מתגדלת הקדושה דכהונה ג"כ, ומצטרף הקדושה אחת לאחת ומתגדלת הקדושה, וע"כ אינו שייך בזה לומר הואיל ואשתרי לכהונה טומאת קרובים נמי אישתרי לנזיר דאדרבא ענין קדושת הכהונה מתגדלת יותר ומצטרפת לקדושת נזיר, ובכה"ג לא אישתרי, ולא אישתרי רק אם הי' רק כהן לחודי', אבל לא לאח"כ שנצטרף קדושת הכהונה לקדושת הנזיר, ובקדושה כהאי לא אשתרי כלל. אך מהתוס' דיבמות (דף כ) בד"ה אטו כו' אבל נישאת קודם שנתמנה כו' לא משמע הכי

ובזה יתבאר הירושלמי (רפ"ז דנזיר) מודים חכמים לר' אליעזר בכ"ג ונזיר שיטמא נזיר ואל יטמא כ גז ומודה ר"א לחכמים בכה"ג ונזיר שיטמא נזיר ואל יטמא כה"ג, ופירש הפ"מ דקאי על הברייתא דמס' שמחות דגרסינן שם ר"א אומר יטמא כהן ואל יטמא נזיר, וחכ"א יטמא נזיר ואל, יטמא כהן הדיוט וקאמר הש"ס דהאי ברייתא פליגי על מתניתין דפליגי נמי בכ"ג והאי ברייתא סברה דבכ"ג כ"ע לא פליגי שיטמא נזיר דקדושת כ"ג עדיפא, ולא פליגי אלא בכהן הדיוט, וכתב שם הפ"מ ומודה ר"א, יתור לשון הוא, כלומר דכ"ע מודים בהא עכ"ל והוא מגומגם ודחוק מאוד, ואדרבא האי דמודה ר"א ניחא דאע"ג שר"א פליג בכהן הדיוט ונזיר דיטמא כהן, אבל בכה"ג ונזיר מודו ורישא מייתרא דמאי מודים חכמים לר' אליעזר בא לדידהו אפי' בכהן הדיוט ונזיר נמי מטמא הנזיר, והא והק"ע הגיה דה"נ מודים חכמים לר"א בכה"ג טמא והוא דחוק ואין רצוני להאריך, עוד פי' בש"ק שלו והגיה מודים חכמים לר"א בכהן הדיוט והוא נזיר שיטמא כהן הדיוט ואל יטמא נזיר, ומודה ר"א לחכמים בכהן שהוא נזיר שיטמא נזיר ואל יטמא כהן, וה"פ נזיר יש בו שתי המעלות שמביא קרבן וקדושתו ע"י בני אדם, וכהן הדיוט אין לו אלא מעלה אחת שקדושתו קדושת עולם, ולכך מודים חכמים שיטמא כהן הדיוט ואל יטמא נזיר. אבל כה"ג אף הוא עלתה לו בשתים שקדושתו קדושת עולם, ובאה לו קדושה יתירה דכה"ג ע"י בני אדם שבחרו בו עכ"ל, ודבריו המה כולם תמוהים ומגומגמים מה שכתב דחכמים מודים בכהן הדיוט והוא נזיר שיטמא כהן הדיוט הא לפי מה דאמרי חכמים מוטב שיטמא נזיר שקדושתו קדושת שעה ואל יטמא כהן שקדושתו קדושת עולם. א"כ בכהן הדיוט נמי הדין כך, גם מה שכתב דכהן הדיוט והוא נזיר יש בו שתי הקדושות, הא' קדושה דממילא וקדושה שע"י בני אדם דברים אלו מגומגמים ונמשך אחר מה שכתב (רפ"ז דנזיר) כה"ג ונזיר אינם מטמאים כו' וכתב שם וזה לשונו והא דפליגי ר"א וחכמים פירשתי דה"ה כהן הדיוט, וכתב שנ"ל שיש לחלק בין מי שקיבל האיסור ע"י אדם ובין איסור תורה לכך דווקא בכה"ג פליגי חכמים דעדיף מנזיר שאיסורו מן התורה, וע"י אדם, דהא בקבלה הדבר תלוי משא"כ בכהן הדיוט עכ"ל ותמיהני מ"ט לא פירש דפליגי דווקא בכה"ג ונזיר ששניהם שוין שאין מטמאין לקרוביהם, משא"כ בכהן הדיוט שמטמא לקרובים, ומי הכריחו לבדות טעמים חדשים מלבו, ע"כ אלולי דמסתפינא הי' נ"ל להגיה ולפרש הירושלמי כך מודים חכמים לר' אליעזר בכ"ג ונזיר שמטמא נזיר ואל יטמא כה"ג, וצריך להגיה מודה ר"א לחכמים והא דאמר בכה"ג ונזיר היינו אם הוא כה"ג ונזיר פי' אעפ"י דר"א סובר דכה"ג ונזיר שיטמא כה"ג ואל יטמא נזיר, א"כ סובר ר"א דמעלה דנזיר גדולה יותר מכהונה, וא"כ יש לומר דאם יש כה"ג והוא נזיר, והשני נזיר ג"כ, דיטמא איזה מהם שירצה כיון דמעלה דכהן קילא מנזיר, דהא ס"ל לר"א דיטמא כהן ואל יטמא נזיר וא"כ הו"א דמעלה דכהן לא מהני מידי, ע"ז אומר דאעפ"כ מודה ר"א דאם הוא כה"ג ונזיר והשני נזיר לחודי' דיטמא נזיר, ולא כה"ג ונזיר אעפ"י דמעלה דכה"ג קילא לי' לר"א מנזיר, אעפ"כ אם הוא כה"ג ונזיר מצטרפים שניהם יחד ולהיות הקדושה יותר גדולה, וע"כ יטמא נזיר ולא כה"ג והוא נזיר, ואח"כ אומר מודה ר"א לחכמים (צ"ל חכמים לר"א) כה"ג ונזיר, פי' שהוא כהן ונזיר, (והא דקאמר כה"ג לאו דווקא דהא פליגי בכהן הדיוט נמי) והשני כהן לחודי' שיטמא נזיר (צ"ל שיטמא כהן ואל יטמא כהן והוא נזיר פי' אעפ"י דחכמים סברי דמעלה דכהן עדיפא טפי, וא"כ הוה אמינא אם יש שני כהנים והא' הוא נזיר, דכיון דמעלה דנזיר קילא יותר מכהן, א"כ הוה אמינא דאם א' כהן והוא נזיר, והשני כהן לחודי' דיטמא איזה מהם שירצה, דהמעלה דנזיר לא מהני דמעלה דכהן גדולה יותר, ע"ז אומר דמ"מ אם הא' כהן והוא נזיר, והב' כהן לחודי' דיטמא מי שהוא כהן לחודי' דבהא מודים חכמים ג"כ דכיון דהוא כהן ונזיר מתוסף הקדושה יותר, וע"כ פוגם הטומאה יותר]

ובזה יתבאר הכתובים (חגי ב) כה אמר ה' צבאות שאל נא את הכהנים תורה לאמר הן ישא איש בשר קודש בכנף בגדו ונגע בכנפו אל הלחם ואל הנזיד ואל היין ואל שמן ואל כל מאכל היקדש ויענו הכהנים ויאמרו לא, ויאמר חגי אם יגע טמא נפש בכל אלה היטמא ויענו הכהנים ויאמרו יטמא, ויאמר כן העם הזה וכן הגוי הזה לפני נאום ה' וכן כל מעשה ידיהם ואשר יקריבו שם טמא הוא כו', והנה בפסחים (דף י"ז) אמרינן רב אמר אשתבוש כהני, ושמואל אמר לא אשתבש כהני רב אמרא אשתבש כהני רביעי בקודש בעא מינייהו ואמרו לי' טהור, ושמואל אמר לא אשתבש כהני כו' אלא לרב מ"ש הכא דאשתבש ומ"ש התם דלא אשתבש כו' רבינא אמר התם רביעי הכא שלישי, וצריך להבין דמפני מה טעו דרביעי בקודש לא מטמא, אך הענין הוא שהם לא ידעו מזה שחיבת הקודש מכשיר, וא"כ מוכח שאין רביעי בקודש טמא וכמו שכתב רש"י בפסחים (דף י"ט) וזה לשונו ומיבעי לן לר"מ ור"א דאמרי בהדי' דאין משקין מטמאין דבר אחר מן התורה כו' היכי משכחת לה קודש בא לידי רביעי כו', ונראה לי דע"כ לא משכחת לה אלא מדרבנן והתוס' כתבו דדו