אבי הנחל לא

פרע להם בית השחיטה שנתן להם בשר שמפרכסת וע"כ הי' צריך להראות להם בית השחיטה, אבל ג"ה לא הי' צריך ליטול, ע"ז אומר טול ג"ה בפניהם, וכמ"ד ג"ה נאסר לבני נח, ובמ"א הארכתי מזה הרבה]

וע"כ לפי"ז אם עדיין לא יצאו מכלל ב"נ הרי אין צריך למסור נפשו, וכמו שביארתי שב"נ אינו מצווה על קדושת השם, וא"כ אין ראי' מהא דוימאן דלדבר מצוה ממאנים לדבר עבירה אין ממאנים דזהו דווקא בישראל לאחר מ"ת שמזיק להם אפי' באונס שעריות טומאה כתיב בהו ונטמא ופוגם הנפש משא"כ קודם מ"ת כמו שביארתי

וע"ז איתא במדרש שאמר לה עוד ענין אחר ויאמר הן אדוני כו' אמר לה למוד הוא הקב"ה להיות בוחר מאהובי בית אבא לעולה לאברהם קח נא את בנך אשמע ליך ושמא אבחר לעולה ואפסל מן הקרבן, פי' שאמר לה על שאמרה שכיון שהיא אונסת אותו, א"כ אין כאן עון אשר חטא, וע"ז אמר לה שלמוד הקב"ה להיות נוטל מאהובי בית אביו לעולה, וא"כ אולי יהי' קרבן, ואמרינן בתמורה (דף כ"ח) אם נאמר רובע כו' שהרובע עשה בו אונס כרצון משא"כ בנוגח ופירש"י לענין סקילה ומשום דלענין קרבן פסול בשניהם אפי' באונס, ועיין בב"ק (דף מ'), ע"כ אמר לה שמא יובחר להיות עולה וא"כ יפסול לקרבן, דלקרבן פסול אפי' באונס נמי, אך עכ"ז איפשר לומר כיון דילפינן בתמורה (דף כ"ט) דכתיב כי משחתם בהם מום בם כו' כל מקום שהמום פוסל בו דבר ערוה כו' פוסל בו, וא"כ לב"נ קודם מ"ת שאינו אסור רק מחוסר אבר אבל בעלי מומין כשר, א"כ אפי' נעבדה בו עבירה נמי כשר, ואע"ג דאמרינן בחולין (דף כג) כו' איצטריך קרא למעוטי כרבע ונעבד סד"א הואיל וכתיב כי משחתם בהם מום בם וחכא דבר"י כל מקום שנאמר השחתה אינו אלא דבר ערוה כו' כל שהמום פוסל בהם דבר ערוה כו' פוסלין בו וכל שאין המום פוסל בה כו' והני עופות הואיל ולא פסול בהו מומא כו' אימא דבר ערוה כו' כמי לא ליפסול בהו קמ"לן וכן אמרינן (בזבחים ד' פ"ה) דפסול כרבע בעופות עיי"ש אעפ"כ כראה לי שבב"נ קודם מ"ת הואיל ואין המום פוסל בה אין דבר ערוה נמי פוסל בה והכי משמע בתוס' פ"ק דע"ז (דף ה') במה שתירצו על הא דלא חשיב מחוסר אבר בז' מצות ב"כ, והא דאמרינן בזבחים (דף קיז) טהורין אבל לא טמאין ופריך מי הוי טמאין וטהורין בההיא שעתא אמר רשב"ג אר' יונתן מאותן שלא נעבדה בהם עברה כו' עיי"ש דיש דלא גרסי, ואפי' אי גרסינן הפי' הוא מאותן שלא נעבדה עבירה היינו מאותם שלא כזקקו רק למינן כמו דאיתא בסנהדרין (דף קה) וא"כ לא הי' מן הדין, והי' רק דווקא באותו הזמן שהי' המבול כי השחית כל בשר את דרכו, וע"כ נצטוה נח שלא להקריבם לקרבנות, אבל לא פן הדין ועיין בסנהדרין שם ודו"ק]

ובזה ביארתי במ"א על הא דכתיב (מלאכי א) וארור נוכל ויש בעדרו זכר ונודר וזובח משחת לאדוני כי מלך גדול אני אמר ה' צבאות, וכבר ביארתי (בא"כ) שהטעות שלהם הי' שכיון שבבית שני אין אש של מעלה מסייעתן ע"כ מותר להקריב בעלי מומין לגבי מזבח, וע"ז אמרו מזבח ה' מגואל הוא, וניבו נבזה אכלו כיון שאין אש של שמים מסייעתן וע"כ התחילו להקריב בעלי מומין, שעל בעלי מומין לא הוזהרו רק כמו דכתיב לחמי לאשי ריח נחוחי תשמרו להקריב לי במועדו, וילפינן מתשמרו בפסחים (דף צו) דצריך ביקור וע"ז אמרו דזה דווקא אם הוא לחמי לאשי וכמו שביארתי שם עיי"ש באריכות: וע"ז הוכיחן מלאכי בן יכבד אב ועבד אדוניו, ואם אב אני אי' כבודי, ואם אדון אני אי' מוראי אמר ה' צבאות ולכם הכהנים בוזי שמי ואמרתם במה בזינו את שמך, מגישים על מזבחי לחם מגואל, פי' שהתחיל להוכיח את הכהנים, כמו שאומר לכם הכהנים בוזי שמי, שבהם תלוי שאם לא ירצו להקריב לא יקריבו, וע"ז אומר חלו נא פני אל מידכם הית' זאת, פי' שהענין תלוי בידי הכהנים על שהם מקריבים בעלי מומין, ע"ז אמר הישא מכם פנים, שכיון שהעבירה היא בידי הכהנים. א"כ איך ישאו כפים אח"כ, וכמו דכתיב (ישעי' א') ובפרישכם כפיכם אעלים עיני מכם גם כי תרבו תפילה אינני שומע ידיכם דמים מלאו, וכמו שכתבו התוס' בסנהדרין (דף ל"ה) דשאני נשיאות כפים לפי שהרג בידי' ואין קטיגור נעשה סניגור, וע"ז הוכיח מלאכי להכהנים שהם בוזי שמי, וע"ז אומר ועתה חלו נא פני אל ויתננו מידכם היתה זאת הישא מכם פנים אמר ה' צבאות פי' שאומרים ישא ה' פניו אליך, וזה לא יוכלו לפעול, והענין הוא על הכהנים על שהם מקבלים מפני טעותם שכיון שאין אש שלמעלה אינו פסול בעלי מומין ע"ג המזבח, ע"ז אמר הקריבהו נא לפחתך הירצך או הישא פניך אמר ה' צבאות, אך ה"מ במומין שהוא דבר שבגלוי כמו דאמרינן מום שבגלוי אינו חוזר, וע"כ הי' להם לכהנים להכיר שהם בעלי מומין שלא יקרבו אך זה ניחא בפסח וחולה, אבל בגזול מנין יהא הכהן יודע שהוא גזול, וא"כ אין על הכהנים בזה אשמה, אך זה ניחא עפ"י מאי דאמרינן בגיטין (דף מה) ועל חטאת הגזולה שלא נודעה לרבים שהיא מכפרת מפני תיקון המזבח, ואמרינן בירושלמי (פ"ה דגיטין) וכמה הם רבים ר' גורין בשם ר"ל ג' בני אדם ר' אבין בשם ר' יונתן והבאתם גזול את הפסח ואת החולה מה פסח וחולה בגלוי אף כל בגלוי אבל אם לא נודעה לרבים מכפר, ואמרינן בגיטין (שם) דאי יאוש כדי קני אפי' עולה נמי אי לא נודעה לרבים מכפר, וע"כ כיון דרבים הוא ג' בני אדם, ע"כ ודאי מכירין הכהנים, וכמו דאמרינן בב"ב (דף ל"ט) דמחאה בפני ג' דגלוי' מילתא בעינן וכמו דאמרינן דכל מילתא דמיתאמרת באפי תלתא כו', וע"כ הוכיח את הכהנים שלא יקבלו

אך לפי מה שהחזיקו בטעותם שיכולים להקריב בעלי מומין מפני שאין אש של שמים מסייעתן וע"כ אמרו שאף בריבע ונרבע כיון דכתיב משחתם בהם מום בם וכל שהמום פוסל דבר ערוה כו' נמי פוסל, וע"כ כיון שטעו ומקריבים בעלי מומין, ע"כ התחילו להקריב גם שארי פסולין ועל שאר פסולין כגון רובע כו' ומוקצה ונעבד זה אינו יכול להכיר וע"ז אמר הנביא וארור נוכל פי' בעל תחבולה שאינו רוצה להקריב בעלי מומין מפני הביזיון ועוד שיכיר בו הכהן והוא כבר הוכיח להכהנים על שמקבלין בעלי מומין, וע"ז אומר וארור נוכל ויש בעדרו זכר ונודר וזובח משחת לאדוני, דהיינו דבר ערוה וכו' פי' שאין הכהן יכול להכיר ע"ז אמר וארור נוכל, כו' וזובח משחת ומשחת נק' נעבד ורובע, וכמו דאמרינן בחולין (דף כ"ג) מהא דכתיב כי משחתם בהם מום בם דבר ערוה דכתיב כי השחית כל בשר כו' דכתיב פן תשחיתון ועשיתם לכם כו'

וא"כ כיון שביארתי שזהו דווקא אחר מ"ת, אבל קודם מ"ת לא הי' פסולין לגבי מזבח. ע"כ לא יתיישב בזה שאמר יוסף לאשת פוטיפר שלמוד הוא הקב"ה ליהיות בוחר מאהובי בית אבא לעולה, כיון שקודם מ"ת לא הי' הדין עדיין שיופסלו בכך לקרבן ובפרט באונס, וא"כ עדיין לא הועיל אעפ"י שביארנו תחילה שלחומרא החמירו האבות להיותם כמו לאחר מ"ת עכ"ז לא הועיל לנצחה בתשובתו

ע"ז אומר המדרש דבר אחר ויאמר אל אשת אדוניו אמר למוד הוא הקב"ה להיות נגלה על אהובי בית אבא בלילה אברהם אחר הדברים הי' דבר ה' אל אברהם במחזה יצחק וירא אליו ה' בלילה ההוא יעקב ויחלום והנה סולם אשמע לך שמא יגלה עלי הקדוש ב"ה וימצא אותי טמא עכ"ל פי' שאעפ"י שהוא באונס אעפ"כ יש בזה טומאה וא"כ לענין התגלות הנבואה צריך שיהי' מנוקה מכל טומאה אפי' באונס

והנה במה שביארתי לעיל שכל מה שהקדושה נתוספת יותר פוגם הטומאה בזה איפשר ליישב קצת הא שהקשה הט"א במגילה (דף ו) וזה לשונו וק"ל מנ"ל דהני ארבע קראי כולן למעוטי מ"מ קא אתי דילמא חד מינייהו לגופא קא אתי שאם הי' כהן ונזיר נמי אינו מטמא לקרובים כמו נזיר גרידא וכ"ת ולאו כ"ש הוא ליתא דה"א כהן ונזיר גרע טפי מנזיר גרידא דהואיל והותר לו טומאת קרובים לכהונתו הותר לו נמי לנזירתו וכה"ג אמר בזבחים (דף ל"ג) לעולא דס"ל ביאה במקצת שמה ביאה עיי"ש

ולכאורה איפשר לומר דאינו שייך לומר כיון שהותר לכהנים טומאת קרובים הותר נמי לנזיר כיון שהכהן לא הוזהר על טומאת קרובים, א"כ איך שייך לומר הואיל ואישתרי אישתרי כיון שלא הוזהרו כלל על כך אך לכאורה יהי' תלוי במה שנחלקו רש"י ותוס' דרש"י סובר בטומאת מ"מ דלא הוזהר הכהן על כך, כמו שלא הוזהר