אבי הנחל כט

הנפש, והנה כל ענין שטומאה פוגם הוא רק בישראל משא"כ בב"נ (קודם מ"ת) אעפ"י שגם הם נצטוו על העריות שזהו משבע מצות ב"נ אעפ"כ זהו רק בבחי' אזהרה ואיסור ואזהרתן שלהם זו היא כו', אבל לא בבחי' טומאה, וע"כ לא נצטוו על קדושת השם כמו דאמרינן בסנהדרין (דף ע"ד) והענין הוא דהא אין להם שום טומאת ראי' מדאורייתא ואינו מטמא בזיבה (מן התורה) וכן בשארי טומאות כמו דאיתא בנדה (די ל"ד) וברמב"ם פ"ב מה' מטמא משכב ומושב וכן אפי' טומאת מגע נמי אין להם וכמו דאמרינן בב"ב (דף כ' ) ועובד כוכבים ומזלות שישב בחלון כו' וכמו שכתבו התוס' דלא מקבלי טומאה כדנפקא לן מקרא בפ"ב דנזיר (דף ס"א) דכתיב איש אשר יטמא ולא יתחטא כו' יצא כו' שאין מקבל טומאה (והנה התוס' כתבו לפי מה דקאמר הש"ס תחילה בנזיר (שם) אבל באמת מסקינן שם דהטעם הוא משום דאמר קרא והזה הטהור על הטמא כל שיש לו טהרה יש לו טומאה, וכל שאין לו טהרה אין לו טומאה כו' וכמו שביארתי במ"א הא דאיתא במדרש פ' חוקת שאל כו' את ריב"ז אילין מילין דאתון עבדין נראין כמין כשפים כו' מזין עליו שנים ושלשה טיפין ואתם אומרים לו טהרת כו' אמר להם כו' לא המת מטמא ולא המים מטהרין אלא אמר הקב"ה חוקה חקקתי גזירה גזרתי והענין הוא שענין הטומאה תלוי בענין הטהרה שמי שיש לו טהרה יש לו טומאה וכמו דאמרינן בנזיר (שם) כל מי שיש לו טהרה יש לו טומאה, ואם אין לו טהרה אין לו ענין טומאה ומבואר במ"א בארוכה וכמו דאמרינן ביבמות (דף ס"א) אתם קרואי' כו', וע"כ כיון שאין להם טומאה חיצונית אין להם טומאה פנימית וע"כ הי' האזהרה לב"נ קודם מ"ת רק בבחי' איסור ואזהרות ואזהרה שלהן היא מיתתן, וע"כ נאמר במ"ת ואתם תהיו לו ממלכת כהנים וגוי קדוש, וגם הוזהרו שלשת ימים אל תגשו כו' וכמו שאבאר לקמן בענין שחיבת הקודש מכשרת לקבל טומאה כמו דאמרינן בחולין (דף ל"ו) והוא דכל מקום שיש קדושה פוגם יותר ענין הטומאה, וע"כ הוזהרו על ג' עבירות בבחי' טומאה וכל שהוא בבחי' טומאה הוא אפילו באונס, וכמו דאמרינן בכריתות (דף ט') שנזיר שנטמא אפי' באונס נמי מביא קרבן טומאה מפני שענין הטומאה מזיק אפי' באונס ג"כ

ובזה יתבאר הא דאמרינן בפ"ק דיבמות (דף ל"ט) יבמה יבוא עלי' מצוה שבתחילה הי' עליו בכלל היתר ונאסרה וחזרה והותרה יכול תחזור להתירה הראשון ת"ל יבמה יבוא עלי' מצוה מאן תנא אמר ר' יצחק בר אבדימי אבא שאול והכי קאמר יבמה יבוא עלי' מצוה שבתחילה הי' עליו בכלל היתר כו' יכול תחזור להתיר' הראשון ת"ל יבמה יבא עלי' מצוה כו' אימא רישא מצות תאכל במקום קדוש מצוה שבתחילה הי' עליו בכלל היתר ונאסרה וחזר והותרה יכול תחזור להתיר' הראשון כו' בשלמא לרבא כו', אלא לרב יצחק בר אבדימי דאמר אבא שאול היא הכא מאי תרי גווני איכא, וכתבו התוס' דליכא למימר רצה לשם סעודה רצה לשם מצוה דא"צ שיתכוין לשם מצוה אלא שלא יהא אוכלה אכילה גסה עכ"ל, ולכאורה מאי נ"מ, דאי בעי אבא שאול כונת מצוה ביבום, וא"כ משמע דסובר דמצות צריכה כונה א"כ הכא נמי מצות צריכות כונה, ואיפשר לומר משום דאתרבי קטנים לאכילת קדשים בזבחים (דף צ"ט) הרי קטן דאינו ראוי לחיטוי ואוכל, א"כ קטן ודאי לאו בר כונה הוא ואפ"ה אוכל. אלמא דא"צ כונה (ובמ"א ביארתי אם בעינן שיאכל כל א' כזית כמו בק"פ)

עכ"ז נראה לי דוחק דא"כ אי הוי סבר א"ש דמצות צריכות כונה ה"ל לאתוי' בפסחים (דף קי"ד) ובר"ה (דף כ"ח) לענין אי מצות צריכות כונה, [ועוד לפי מה שכחב הט"א בנזיר (דף כ"ג) אהא אמר רב' בב"ח אר"י כי ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם משל לשני בני אדם שצלו את פסחיהם א' אכלו לשום מצוה וא' אכלו לשום אכילה גסה זה שאכלו לשום מצוה וצדיקים ילכו בם, וזה שאכלו לשם אכילה גסה ופושעים יכשלו בם א"ל ריש לקיש האי רשע קרית לי' נהי דלא עביד מצוה מן המובחר פסח מיהא קא עביד כו' והקשה הט"א בר"ה (דף כ"ג) דמאי מקשה ריש לקיש נהי דלא עביד מצוה מן המובחר פסח מיהא קא עביד, הא ריש לקיש ס"ל בפסחים (דף קי"ד) דמצות צריכות כונה, א"כ איכא למימר האי קרא דישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בם היינו שאכלו לשום מצוה, ופושעים יכשלו בם שלא אכלו לשום מצוה ור"ל ס"ל דמצות צריכות כונה, וכתב הט"א דנ"ל מהא דאפי' למ"ד מצות צריכות כונה היינו בדבר שכל המין ראוי לעלותו כגון מצה שופר ולולב דאין חתי' מצה זו ושופר ולולב אלו מיוחדין למצותו דאיפשר למצוה זו לקיים ע"י דברים אחרים של מינן כמו באלו ואין אלו סתמן עומדין למצותן ודמי לסתמא דגט דאמרינן רפ"ק דזבחים (דף ב') גבי קדשים דקיי"לן כל הזבחים שנשחטו שלא לשמן כשירין ולא עלו לבעלים לשם חובה, ואם שחטן סתמא עלו, דסתמא לשמן קיימא, אבל גט שכתב שלא לשם אשה פסול ואפי' סתמא נמי פסול משום דסתם אשה לא לגרושין קייטא, וכתבו התוס' דאפי' זינתה מ"ע לאו להתגרש בגט זה עומדת דהא איפשר להתגרש בגט אחר כמו בזה, אבל בדבר פרטי המיוחד עומד למצותו וא"א לקיימו אלא בגופן דמי לשחיטת קדשים דסתמן לשמן עומדים כו' ועיי"ש, וא"כ בדבר פרטי סתמא עומד לשם מצוה וא"כ במצות יבום אם אין יבמה רק אחת, א"כ אי איפשר למצוה לקיים ע"י אחרת א"כ הוי כמו סתמן דלשמה קאי, וא"כ אמאי בעי כונה, וראיתי להאחרונים שכתבו על התוס' דמצות א"צ כונה, רק בהא דהכונס את יבמתו משום דקא מכוין לדבר אחר לשם נוי או לשם אישות, גם זה אינו נראה לי דאי מצות א"צ כונה,. כבר הוכיח הט"א בראיות ברורות בר"ה (דף כ"ח) דאי מצות א"צ כונה אפי' מתכוין שלא לצאת נמי יוצא]

ע"כ נראה לי דבאמת מצות יבום יש בה ערוה דאשת אח אלא שהתורה התירתו במקום מצות יבום, אע"ג שכבר ביארתי דעריות הוא בענין טומאה, שמטמא את הנפש, וע"כ לא מהני אונס בזה, רק בענין מצוה הטומאה מסתלקת כיון דהוי מצוה, וע"כ אם מתכוון דווקא לשום מצוה, אבל אם מתכוון לדבר א', אע"ג דמצות א"צ כונה, אעפ"כ נשאר ענין הטומאה של עריות וע"כ סובר אבא שאול דהמתכוין לשם נוי לשם אישות כאילו פוגע בערוה וקרוב בעיני להיות הולד ממזר, וזהו דווקא ביבום משום שערוה הוא ענין טומאה ומזיק אפי' באונס, רק שבמקום יבום התורה התירתו, וע"כ סובר א"ש דכיון דהוא היתר הבא מכלל איסור של עריות שאפי' באונס נמי מזיק, ע"כ בעינן שיתכוין דווקא למצוה, אבל במנחות אעפ"י דאמרינן שבתחילה היו עליו בכלל היתר ונאסרה וחזרה והותרה, אעפ"כ לא בעינן שיתכוין למצוה כיון דמצות א"צ כונה כמו שכתבו התוס'

ובזה יתיישב מה שראיתי להח"ש ח' או"ח (ס' ל"ח) ליישב הקושי' על הא דס"ד למילף בריש מס' יבמות (דף ו') דמ"ע דיבום דוחה איסור דעריות והקשה דהא מצינו בק"ו למילף דלא דחי, והשתא ומה פיקוח נפש שדוחה יבום בלי ספק נדחה בשביל עריות, עריות הדוחות פיקוח נפש מכש"כ שידחה יבום, עיי"ש שנדחק בזה מאוד, וגם קשה על תירוצו שם מהא דיומא (דף פ"ה) עיי"ש ודו"ק, וע"כ נראה לי דלא קשה מידי דא"כ כיון דקייל"ן בש"ע יו"ד (ס' קנ"ז) דאפי' שאין בעריות רק לאו לחודא צריך למסור עצמו וא"כ כיון דקייל"ן ביבמות (דף כ"א) דחייבי לאוין מדאורייתא רמי ליבום, אלא גזירה ביאה ראשונה אטו ביאה שני', אלמא דלא אמרינן הק"ו דהא פיקוח נפש דוחה יבום בלי ספק ועריות דוחה פ"נ, אפ"ה אתי עשה דיבום ודחי ל"ת דעריות, וא"כ צריך להבין דמפני מה פיקוח נפש דוחה יבום, ויבום דוחה עריות דחייבי לאוין מדאורייתא, ועריות דוחה פיקוח נפש, אך באמת זה אינו דהש"ע (ס' קנ"ז) לא כתב דכל איסור כו' ג"ע וש"ד אעפ"י שאין בו מיתה רק לאו בעלמא צריך ליהרג ול"י היינו דווקא בג"ע של חייבי כריתות והא דכתב אפילו ליכא רק לאו בעלמא היינו לאו דלא תקרבו לגלות, אבל מ"מ הוא לאו דח"כ, וע"כ יהרג וא"י וכן בהא שהאריך בתשובת נב"ת אה"ע (ס' ק"נ) אי בדרבנן יהרג וא"י היינו דווקא בג"ע דח"כ וכהא שאמרו ימות ואל תעמוד לפניו ערומה אבל לא בחייבי לאוין ממש

אך שראיתי להמ"ל (פ"ה מה' יסודי התורה) שהביא תשובת הרא"מ שנשאל על כהן שנשא חלוצה ואנסוהו שלא להוציאה והשיב דא"א לו לעבור מחמת אונס ממון, ועוד דאפי' בסכנת נפשות לא אמרינן אלא בשאר עבירות, אבל בג' עבירות כו' לא דקייל"ן כל עבירות שבתורה אפי'