אבי הנחל כח

עם טמא שפתים, וגם שהקטורת מכפרים על עון לה"ר, ע"כ אין ישראל עם טמא שפתים, וכמו דאיתא בערכין (דף ט"ז) יבוא דבר שבחשאי ויכפר על מעשה חשאי

וע"כ אהובי אחיי ורעיי ראו כמה החטא גורם וכמה קלקולים וקטטות ומריבות באים מלה"ר, ועדיין השטן מרקד בינינו בעון שנאת חנם ולה"ר, אשר נעשה מזה כמה קטטות ומריבות, ובזה יתבאר הכתובים של (ישעי' ו) שאמר בשנת מות המלך עוזי' ואראה את כו' ואומר אוי לי כי נדמיתי כי איש טמא שפתים אנכי ובתוך עם טמא שפתים אנכי יושב, וצריך להבין מה זה שנתפעל ישעי' בעת ההיא לאמר אוי לי כי נדמיתי כי איש טמא שפתים אנכי ובתוך עם טמא שפתים אנכי יושב, והענין הוא שאמר בשנת מות המלך עוזי' ופירש רש"י שהי' כשנצטרע עוזי', והענין הוא כמו שהבאתי הא דאמרינן בב"ב (דף קס"ה) רוב בגזל ומיעוט בעריות וכולם בלה"ר ומסיק דבאבק לה"ר אך תחילה הי' סבור ישעי' דאעפ"כ בגדי כהונה מכפר, וכמו דאמרינן בעירובין (דף ט"ו) על שבעה דברים נגעים באים על לה"ר ועל ש"ד כו' ועל גסות הרוח כו' על לה"ר דכתיב מלשני בסתר רעהו אותו אצמית כו' ועל גסות הרוח דכתיב ובחזקתו גבה לבו עד להשחית וימעול בה' אלקיו והצרעת זרחה במצחו כו' איני והאמר ר' ענני בר ששון למה נסמכה פ' בגדי כהונה לפ' קרבנות לומר לך מה קרבנות מכפרין, אף בגדי כהונה מכפרין כתונת מכפרת על ש"ד דכתיב ויטבלו את הכתונת בדם, מכנסים מכפרים על גילוי עריות דכתיב ועשה להם מכנסי בד לכסות בשר ערוה, מצנפת מכפרת על גסי הרוח כו' מעיל מכפר על לה"ר אמר הקב"ה יבוא דבר שבקול ויכפר על מעשה קול כו' ומשני לא קשי' הא דאהנו מעשיו, הא דלא אהנו מעשיו, אי אהנו מעשיו אתו נגעים עליו, אי לא אהנו מעשיו מעיל מכפר, ופירש"י אהנו מעשיו שנתקוטטו על ידו, והקשו רש"י ותוס' דאמאי לא מותיב מש"ד וג"ע ותירצו בתוס' דהא דמשני הש"ס הא דאהנו מעשיו הא דלא אהנו מעשיו קאי נמי אש"ד וג"ע וה"פ אהנו מעשיו כו' אתו נגעים לא אהני מעשיו כגון שלא הרג ממש אלא שהלבין פני חבירו ברבים דקיי'לן כל המלבין פני חבירו ברבים כאלו שופך דמים וע"ז בגדי כהונה מכפרים, וכן ג"ע אהנו מעשיו, ולא אהנו מעשיו זהו כי הא דאמרינן מתוך ששהו את קיניהם מעלה עליהם הכתוב כאלו שכבום עכ"ל

ולכאורה קשי' נמי על גסות הרוח דאמרינן דנגעים באים ע"ז, דכתיב ובחזקתו גבה לבו עד להשחית כו' והצרעת זרחה במצחו, והא בגדי כהונה מכפרים כמו דאמרינן שם מצנפת מכפרת על גסי הרוח יבוא דבר שבגובה ויכפר על מעשה גובה, אך איפשר לומר כמו שתירצו התוס' דהתירוץ דמשני הש"ס קאי נמי על ש"ד ועל ג"ע ולאו דווקא אלה"ר והכא נמי איפשר דקאי נמי אגסות הרוח, דגסות הרוח דאהנו מעשי' אתו נגעים עליו וכמו דמייתי ראי' מהא דכתיב ובחזקתו גבה לבו עד להשחית פי' עד שהשחית בפועל שהקטיר קטורת וע"כ אתו נגעים עליו, אבל גסות הרוח סתם בגדי כהונה מכפר כמו דאמרינן מצנפת מכפרת על גסי הרוח יבוא דבר שבגובה ויכפר על מעשה גובה, וע"ז אומר בשנת מות המלך עוזי' פי' שנצטרע, וא"כ קשה דלמה אין בגדי כהונה מכפר, אלא ודאי דאי אהנו מעשיו אין בגדי כהונה מכפרים, א"כ על עון לה"ר דאהנו מעשיו נמי אין בגדי כהונה מכפרים, וע"ז אמר אוי לי כי נדמיתי כי איש טמא שפתים אנכי ובתוך עם טמא שפתים אנכי יושב שבגדי כהונה אינם מכפרים ע"ז, וע"כ כתיב ויעף אלי א' מן השרפים ובידו רצפה במלקחים כו', על שדבר על ישראל וקראם עם טמא שפתים עכ"ז דבר בחשאי ולא אהנו מעשיו, ובדבר בחשאי ולא אהנו מעשיו אמרינן בערכין (דף ט"ו) דהקטורת מכפרת, וכמו דמסיק שם לא קשי' הא בצנעא הא בפרהסי' דבצנעא הקטורת מכפרת דיבוא דבר שבחשאי ויכפר על מעשה חשאי ובפרהסי' מעיל מכפר, ודווקא בדלא אהנו מעשיו, אבל אם אהנו מעשיו אתו נגעים עליו, ע"ז אמר לו נגע זה על שפתיך שהגחלת הוא מן מזבח הזהב שמקטירין עליו קטורת ע"ז אומר הנה נגע זה על שפתיך וסר עונך וחטאתך תכופר, [ואפי' הי' הגחלת מעל מזבח החיצון איפשר שהי' ממערכת הקטורת כמו דאמרינן ביומא (דף מ"ה) בכל יום הי' שתים כו' אחת מערכה גדולה וא' מערכה של קטורת עיי"ש], ובזה יתבאר הילקוט (ישעי' ו') ואראה את ה' יושב על כסא רם ונשא ושוליו מלאים את ההיכל אלו שמונים כהנים שהי' עם עוזי' ואין שוליו אלא כהנים שנאמר על שולי המעיל, ולכאורה למה קראם בשם שוליו דהיינו בגדי כהונה, אך שהוא כמו שביארתי שהי' קשה לו דלמה נצטרע עוזי' ולמה אין מכפרים בגדי כהונה על גסות הרוח דהא אמרינן בערכין (שם) שהצרעת הי' על גסות הרוח, וע"ז אומר ושוליו מלאים את ההיכל ואעפ"כ נצטרע, וע"כ חשש דעון לה"ר שכיח מאוד וכמו דאמרינן בב"ב (דף קס"ה) והכל בלה"ר בלה"ר סלקא דעתך אלא אבק לה"ר, ע"כ אמר כי איש טמא שפתים אנכי ובתוך עם טמא שפתים אנכי יושב, וחשש שאולי בגדי כהונה אין מכפרים וכמו שביארתי שע"כ כתיב ושוליו מלאים את ההיכל, אך באמת על לה"ר דלא אהנו מעשיו המעיל מכפר שנאמר ונשמע קולו בבואו אל הקודש, וע"כ הי' עון על ישעיהו, ומחמת שדבר על ישראל בחשאי, ע"כ כיפרה עליו קטורת, וע"כ לקח רצפה במלקחים מעל המזבח ויאמר הנה נגע זה על שפתיך וסר עונך וחטאתך תכופר וע"כ אחיי ורעיי מה מאוד צריך ליזהר בעון לה"ר וע"כ צריך לפייס כל א' את חבירו קודם יום הדין דדברים שבין אדם לחבירו אין יוה"כ מכפר עד שירצה את חבירו וה' יכתבנו ויחתמנו בספרן של צ"ג לאלתר לחיים אמן

דרוש ג' לחורש אלול

, איתא במדרש (ס' בראשית פ' ט"ו) וימאן ויאמר אל אשת אדוניו יהודה ב"ר אמר בדבר מנוה ממאני', בדבר עבירה אין ממאני', וכבר ביארתי ע"ז בספרי ע"י (דף ז') החילוק שהוא בין קודם מ"ת שהי' בתורת ב"נ, ובין לאחר מ"ת שתחילה הי' כענין המלך הגוזר על עבדיו, וע"כ אם הוא אנוס אין מזיק לו כלום, משא"כ לאחר מ"ת הוא בבחי' הרופא המזהיר אל החול' ע"כ מזיק לו אפי' באונס עיי"ש באריכות

וכעת נבאר קצת באופן אחר, והוא שצריך לחקור מפני מה אמרינן דבג' עבירות יהרג ואל יעבור, מפני מה נשתנו הני ג' עבירות שיהרג ואל יעבור, ואעפ"י דאמרינן בפסחים (דף כ"ה) וש"ד גופי' מנלן סברא הוא כי ההוא דאתא לקמי' דרבא א"ל מרי דוראי אמר לי זיל קטלי' לפלני' ואי לא קטלינא לך כו' מאי חזית דדמא דידך סומק טפי, אעפ"כ הא פסק הרמב"ם (פ"ה מה' יסודי התורה) דאפי' לא שייך האי סברא כגון שאמרו לו שיתנו לו את פלוני או שיהרוג כולם, פסק שמוטב שיהרגו את כולם, וכבר הקשה הרמ"ך דהא התם לא ידעינן מסברא, אך איפשר שזהו נמי בכלל, ה"ז בא ללמד ונמצא למד דמה נערה המאורסה תהרג ואל תעבור משום חומר העבירה בלבד, ה"נ בש"ד ד צריך למסור נפשו משום חומר העבירה בלחוד, אפי' ליכא הטעם דסברא

וע"כ צריך לבאר מהו הטעם שבג' עבירות עבודת כוכבי' ומזלות ג"ע וש"ד צריך למסור נפשו בהם, ע"כ נראה לי לבאר בדרך דרוש שהענין הוא כמו דאיתא פ"ק דשבועות (דף ז) וכפר על הקודש מטומאת ב"י ומפשעיהם כו' יש לי בענין הזה להביא שלש טומאות טומאות עבודת כוכבים ומזלות וטומאת ג"ע וטומאת ש"ד בעבודת כוכבים הוא אומר למען טמא את מקדשי בג"ע הוא אומר ושמרו את משמרתי כו' ולא תטמאו בהם בש"ד הוא אומר ולא מטמא אח הארץ וע"כ כיון שיש בג' עבירות אלו ענין טומאה ע"כ צריך שימסור נפשו דאעפ"י שהוא אנוס דמ"מ יש טומאה ופגם בנפשו וכה"ג אמרינן ביבמות (דף נ"ו) איכא דאמרי אמר רבא אשת כהן שנאנסה בעלה לוקה עלי' משום טומאה משום טומאה אין משום זונה לא כו', ועיין בהשגת הראב"ד על הרמב"ם (פ"א מה' איסורי ביאה) דבאונס אינו לוקה משום זונה אלא משום טומאה כל"ב דרבא אלמא דעון טומאה איכא אפי' באונס וע"כ איפשר לומר דהטעם דצריך למסור נפשו בהני ג' עבירות הוא משום דכתיבי בלשון טומאה, וע"כ אפילו באונס נמי נטמא