אבי הנחל כז

להם מה שביקשו לא ניתן להם ומה שבידם נטלו מהם, וע"כ מה מועיל הקנאה, וכמו דאמרינן ביומא (דף ל"ט) אין אדם נוגע במה שמוכן לחבירו, ואם א' מקנא לחבירו ורוצה לקפח פרנסתו ואומר בלבו שלא ימצא לו פרנסה אחרת, זהו דמיון של שקר, וכמו שאמר דוד (תהלים י"ב) מה תתהלל ברעה הגבור חסד אל כל היום, ופירש"י חסד אל כל היום להציל את הנרדף על ידיך, ד"א חסד אל כל היום אילו לא נתן לי אחימלך לחם (וכמו שביארתי בארוכה) מדומה אתה שאמות ברעב יש חסד בהקב"ה על ישראל כל היום, ואם לא נתן לי יתנו אחרים באו וראו כמה גדול כח החטא שאפי' דוד שהי' נרדף, אעפ"כ אי אמירינן בסנהדרין (דף צ"ה) עד מתי יהיה עון זה טמון בידך ע"י נהרג נוב עיר הכהנים כו' ואמרינן אלמלא נשתייר אביתר לאחימלך לא נשתייר מזרעו של דוד שריד ופליט, ובזה ביארתי הא דכתיב (שמואל א' כ"ב) ויאמר דוד לאביתר ידעתי ביום ההוא כי שם דואג האדומי כי הגד יגיד לשאול אנכי סבותי בכל נפש בית אביך, שבה אתי אל תירא כי אשר יבקש את נפשי יבקש את נפשיך כי משמרת אתה עמדי, והענין שאמר לו אל תירא כי אשר יבקש את נפשי יבקש את נפשיך, כי אם יהי' לו סיבה, א"כ הוא ג"כ ע"י שנהרג נוב עיר הכהנים, ואם לא הי' משתייר אביתר לא הי' נשתייר מזרעו של דוד, וע"ז אמר צו אנכי סבותי בכל נפש בית אביך פי' שהוא הי' הסיבה והגורם בדבר, וע"כ אשר יבקש את נפשי יבקש את נפשיך כי אם לא הי' נמלט אביתר לא הי' נשתייר מזרעו של דוד, ע"ז אמר לו שבה אתי כו' כי משמרת אתה עמדי שמוכרח הוא לשומרו

ובזה ביארתי במ"א הא שהקשו התוס' ביומא (דף כ"ב) על הא דאמרינן התם שאול באחת ועלתה לו דוד בשתים ולא עלתה לו ופריך והא איכא מעשה דבת שבע ומשני התם אפרועי מיני' דכתיב ואת הכבשה ישלם ארבעתים כו' והאמר רב קיבל דוד לה"ר כו' והקשו התוס' הא דלא פריך נמי מהא שאמר שירה על מפלתו של שאול כדאיתא פ' אלו מגלחין (ד' ט"ז) שגיון לדוד אשר שר לה' על דברי כוש בן ימיני וי"ל ההיא כשגגה חשיב לי' דכתיב שגיון לדוד לפי שאין אדם נתפס על צערו שהי' שאול רודפו עכ"ל, ולכאורה קשה ע"ז דהא כתבו התוס' בשבת (דף נ"ו) אמר רב כד מעיינת בי' בדוד לא משכחת כו' בר מדאורי' דכתיב רק בדבר אורי' החתי עיי"ש בתוס' ד"ה רק בדבר קשה דהא איכא מעשה דהסתה ברפ"ב דיומא, וי"ל דלא חשיב לי' דלא הוי כל כך ענין גדול וגם שגג, א"כ מעשה דהסתה הי' ג"כ שוגג, ואעפ"כ מקשה מזה ביומא (דף כ"ב) וא"כ אמאי לא פריך והא איכא מה שאמר שירה על מפלתו של שאול, אך הענין הוא דבעון שע"י נהרג נוב עיר הכהנים וע"י נטרד דואג האדומי וע"י נהרגו שלשת בניו, לכאורה מה הי' דוד חייב בזה, אחרי אשר שאול רדפו כאשר ירדוף הקורא בהרים, אך הענין הוא אם הי' דוד דואג ומצטער ע"ז לא הי' נענש, אך עיקר החטא במה שאמר שירה על מפלתו של שאול, א"כ משמע שהי' לו הנאה מכל הענינים שנתהווה ע"י סיבת הרדיפה, וע"כ הי' עליו עונש, וזהו הענין של חטא על שאמר שירה על מפלתו של שאול ובאמת אפרועי מיני' שכמו שלא נשאר לנוב עיר הכהנים רק אביתר, כן לא נשאר מזרעו של דוד רק יואש, וכמו דאמרינן בסנהדרין (שם) דא"ל אפיק צלותך בר ברך קירא לזבין כו' ומנלן דכלה זרעי' דדוד דכתיב ועתלי' אם אחזי' ראתה כי מת בנה ותקם ותאבד את כל זרע כו' והא אשתייר לי' יואש, התם אשתייר נמי אביתר

ע"כ אחיי ורעיי נתפשה דרכינו ונחקורה ונשובה, ונעזוב מלבינו השנאת חנם ולה"ר והקנאה והשנאה שטמון בלב כל א' וא', וכמו דאמרינן בסוכה (דף נ"ב) ואת הצפוני ארחיק מעליכם זה יה"ר שצפון ועומד בלבו של אדם כו' כי הגדיל לעשות, ונראה לי שזה קאי על שנאת חנם וע"ז אומר כי הגדיל לעשות שזהו דווקא בגדולים, וע"ז אומר את פניו אל הים הקדמוני שנתן עיניו במקדש ראשון והחריבו והרג ת"ח שבו וסופו אל הים האחרון שנתן עיניו במקדש שני והחריבו והרגו ת"ח שבו, והענין הוא דקאי על יצה"ר של שנאת חנם, וכמו דאמרינן ביומא (דף ט') דמקדש ראשון חרב מפני כו' ג"ע וש"ד אבל מקדש שני חרב מפני שנאת חנם, ללמדך ששקולה שנאת חנם כנגד ג' עבירות, ופריך במקדש ראשון לא הוי בי' שנאת חנם והא כתיב כו' אלו בני אדם שאוכלים ושותים זה עם זה ודוקרים זא"ז בחרבות שבלשונם, ומשני ההוא בנשיאי ישראל הוא דהוי, וע"ז אומר ואת הצפוני ארחיק מעליכם והדחתיו אל ארץ ציה ושממה במקום שאין בני אדם מצוין להתגרות בהם פי' בענין לה"ר ושנאת חנם, ע"ז אומר את פניו אל הים הקדמוני שנתן עיניו במקדש ראשון והחריבו והרג ת"ח שבו וסופו אל הים האחרון שנתן עיניו במקדש שני והחריבו והרג ת"ח שבו כו', וע"ז אומר כי הגדיל לעשות, דלכאורה הא בית ראשון חרב מפני ג' עבירות, אך זהו בכל ישראל, אבל בת"ח הי' שנאת חנם, כמו דאמרינן ההוא בנשיאי ישראל הוא דהוי, ע"ז אומר כי הגדיל לעשות, ועיין במהרש"א בח"א שם אמר אביי ובת"ח יותר מכולם כו' כל הגדול מחבירו כו', וע"כ הגדולים צריכים ליזהר יותר בשנאת חנם ובלה"ר, וע"ז אמר בסוף ברכות מיום שחרב ביהמ"ק נגזרה גזירה כו' בתים רבים וטובים מאין יושב, וכמו שביהמ"ק חרב מפני שנאת חנם כן נמי בתים רבים וטובים חרובים מאין יושב בשביל עון של שנאת חנם ולה"ר, ועוד יש לפרש על הא דקאמר ואת הצפוני ארחיק מעליכם כו' כי הגדיל לעשות שקאי על עון לה"ר, וכמו דאמרינן בערכין (דף ט"ו) כל המספר לה"ר מגדיל עונו כנגד שלש עבירות כו' אנא חטא העם הזה חטאה גדולה בג"ע כתיב ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת, ובש"ד כתיב גדול עוני מנשוא, וא"כ הני ג' עבירות נקראו בשם גדולות וע"ז אומר ואת הצפוני ארחיק מעליכם שזהו ענין יצה"ר של שנאת חנם שצפון ועומד בלבו של אדם, ומזה בא לעון לה"ר דכתיב בי' לשון מדברת גדולות ומגדיל עונו כמו הענין של ג' דברים שנקראו בשם גדולות וכו' וע"ז אומר כי הגדיל לעשות

וע"כ צריך כל א' לפייס את חבירו בימים האלו קודם יוה"כ כדי שיתקבלו תפילתינו וכמו שביארתי במ"א על הא דכתיב (ישעי' נ"ט) כי כפיכם נגואלו בדם ואצבעותיכם בעון שפתותיכם דברו שקר ולשונכם עולה תהגה, והענין הוא כמו שביארתי במ"א על הא דכתיב (ישעי' א') ובפרישכם כפיכם אעלים עיני מכם גם כי תרבו תפילה אינני שומע ידיכם דמים מלאו, שהוא עפ"י מאי דאמרינן בברכות (דף ל"ב) כהן שהרג את כו' לא ישא את כפיו, וכתבו התוס' בסנהדרין (דף ל"ה) בד"ה שנאמר כו' דשאני נשיאות כפים לפי שהרג בידיו ואין קטיגור נעשה סניגור כדכתיב בההוא קרא ובפרישכם כפיכם אעלים עיני כו', וע"ז אומר כי כפיכם נגואלו בדם ואצבעותיכם בעון ע"כ אינו מרצה הנשיאות כפים שלכם, משום דאין קטיגור נעשה סניגור, ועוד כי התפילה שלכם ג"כ אינו מרצה שפתותיכם דברו שקר ולשונכם עולה תהגה, וכמו דאמרינן בב"ב (דף קס"ה) כולם באבק לה"ר, וע"כ איך ירצה התפילה כיון ששפתותיכם דברו שקר ולשונכם עולה תהגה, וע"ז אמר דוד (תהלים י"ז) שמעה ה' צדק הקשיבה רנתי האזינה תפלתי בלא שפתי מרמה, ואח"כ מלפניך משפטי יצא, שע"י שפתי מרמה איך תקובל התפלה ואין קטיגור נעשה סניגור

ובזה ביארתי הכתוב (ישעי' ו') ואומר אוי לי כי נדמיתי כי איש טמא שפתים אנכי ובתוך עם טמא שפתים אנכי יושב ויעף אלי א' מן השרפים ובידו רצפה במלקחים לקח מעל המזבח ויגע על פי ויאמר הנה נגע זה על שפתיך וסר עוניך וחטאתך תכופר, ורש"י פי' שלקח מעל המזבח מעל כסא השמים לקח כו' שכסאו בשמים שהוא מכוון כנגד המזבח שבהיכל, ולפי מה שביארתי איפשר לומר שקטורת מכפרין על עון לה"ר דהא הכתוב מדבר בענן הקטורת כמו דאמרינן ביומא (דף נ"ג) נתן בה עיקר מעלה עשן הי' מתמר ועולה כמקל עד שהגיע לשמי קורה הי' משמש ויורד בכותלים עד שנתמלא הבית עשן שנאמר והבית ימלא עשן, והקטורת הי' נותנים על הגחלים ע"כ לקח גחלת מעל המזבח על שאמר הנה איש טמא שפתים אנכי ובתוך עם טמא שפתים אנכי יושב שכולם נכשלים בעון לה"ר, ע"ז לקח הגחלת מעל המזבח ויאמר הנה נגע זה על שפתיך וסר עוניך וחטאתך תכופר במה שאמר על ישראל