אבי הנחל כו

ר"ת בתוס' שם דלוקח פטור אחר מירוח וכן כתב הרמב"ם (פ"ב מה' מעשר ה' ב) וכן הלוקח פטור מן התורה שנאמר תבואת זרעך וחייב מדבריהם בד"א בשלקחן אחר שנגמרה מלאכתן ביד מוכר כו' עיי"ש, וא"כ כיון שהלוקח פטור אחר שנגמרה מלאכתו כמו שכתב הר"ת, א"כ איך יפרש כפי' הר"ן דמיירי שאינו שלו ואין הבעלים בעיר, וא"כ לא הוי תבואת זרעך, א"כ לא גרע מלוקח דלוקח לאו דווקא והוא הדין אם נתן לו במתנה דעיקר הטעם משום דלא הוי תבואת זרעך, ועיין בספרי ע"י (ס' כא), וא"כ האי טבל כיון שנגמר מלאכתו א"כ פטור הלוקח, וא"כ האי נמי פטור דצא הוי תבואת זרעך ואינו חייב אלא מדרבנן א"כ מוטב להאכילו טבל שהוא מדרבנן מלהאכילו תרומה שהיא דאורייתא. דבתרומה אין נ"מ בין שהוא שלו בין שאינו שלו, בשלמא לדעת הר"ן לא קשה דאיפשר שהוא סובר כפי' הריב"א בתוס' ב"מ (דף פ"ח ושם) וכמו שהשיג הראב"ד על הרמב"ם (שם) דהא דלקוח פטור אינו רק דווקא קודם מירוח, אבל לאחר המירוח שכבר נגמר והוי טבל אינו פוטר מטעם לקוח וא"כ הכא כיון דהוי טבל א"כ כבר הוי אחר מירוח, וע"כ אינו פטור מטעם לקוח. אבל לדעת הרמב"ם קשה

ולכאורה איפשר לומר דמיירי בטבל הטבול לתרומה, ובתרומה אינו פוטר מטעם לקוח כמו שכתב המ"ל בשם המהרי"ט (פ"ח דתרומות ה' י"א) וז"ל עוד אני תמיה במ"ש המהרי"ט שלא פטרה תורה ללוקח אלא ממעשר ראשון אבל לא מתרומה ותרומת מעשר שהרי התוס' ספ"ק דבכורות (דף י"א) עלה דההיא דטבלים שאתה לוקח כו' משמע דס"ל דאף בתרומת מעשר לוקח פטור עכ"ל, וא"כ אינו פטור לוקח רק במעשר ותרומת מעשר אבל לא בתרומה, וא"כ איפשר לומר דמיירי ביומא (שם) בטבל הטבול לת"ג, [ובמ"א ביארתי עפ"י זה הכתוב (מלאכי ג') היקבע אדם אלקים כי אתם קובעים אותי ואמרתם במה קבענוך המעשר והתרומה ובספרי נ"י (דרוש ט) דקדקתי דהי' לו לומר התרומה והמעשר דהא תרועה קובעת למעשר וביארתי עפ"י מאי דאמרינן בנ"ט (דף פ"ח) מפני מה חרב קנויות של בית הינה שלש שנים קודם ירושלים מפני שהעמידו דבריהם על דין תורה שהיו אומרים עשר תעשר ואכלת ולא מוכר תבואת זרעך ולא לוקח וע"ז אומר היקבע אדם אלקים כי אתם קובעים אותי ואמרתם במה קבענוך המעשר והתרומה פי' ע"י שהי' מוכרים התבואה והי' מפקיעין עצמן מן המעשרות ותרומת מעשר שהי' מעמידין דבריהם על ד"ת שהי' אומרים ואכלת ולא מוכר תבואת זרעך ולא לוקח, וע"כ אפר הוקבע אדם אלקים כו' במה קבענוך המעשר והתרומה שהי' עושים תחבולות להפקיע עצמן מן המעשרות והתרומה, ועוד שהעמידו דבריהם על ד"ת דהא מדרבנן מיהת מחוייב וכל זה הוא דווקא במעשר ותרומות מעשר משא"כ בתרומה וע"כ אומר במה קבענוך המעשר והתרומה דהיינו מעשר ותרומת מעשר משא"כ בתרומה דאינו פטור בלוקח כמו שכחב המ"ל] אך לפי מה שהביא שם המ"ל בשם הטור דפטור לקוח אף מתרומה גדולה, א"כ בודאי צריך להאכיל אותו טבל שהוא רק מדרבנן ולא תרומה שהיא מדאורייתא במיתה

אך איפשר לומר דלקוח אינו פטור רק אם המוכר מוכר א"כ המוכר פטור מטעם ואכלת ולא מוכר, והלוקח פטור מטעם דלא הוי תבואת זרעך, אבל אם הוא תחת יד המוכר, אעפ"י שנתן לו רשות לאכול משום פיקוח נפש מ"מ לא הוי דידי' ממש והראי' שאינו יכול לתרום וכמו שהארכתי בזה בספרי ע"י (ס' ט"ז) ובספרי נ"י (ס' כ"ג) עיי"ש ויש לזה ראי' מהא דאמרינן בב"מ (דף צ"ב) אימא סיפא נתפרסו עיגוליו נתפתחו חביותיו הרי אלו לא יאכלו ואם לא הודיען מעשר ומאכילן ואי אמרת משל שמים הוא אוכל אמאי מעשר ומאכילן איסורא לא זכו להו רחמנא ועיין בב"מ (דף פ"ח) מה נפשך אוכל ופטור כו' הא לוקח חייב כו' ולוקח מדאורייתא מי מחייב ודו"ק, עכ"פ זה פשוט דכל זמן שהוא ביד' בעה"ב הוי טבל לכל וע"כ אעפ"י שהותר לו מפני פיקוח נפש אעפ"כ לא דמי ללוקח

והנה הפר"ד (בדרך החיים) כתב ג"כ בהא דכתיב (מלכים א' י"ז) ויקם וילך צרפתה כו' ותלך לקחת ויקרא אלי' ויאמר לקחי נא לי פת לחם בידיך כו' חי ה' אלקיך אם יש לי מעוג כי אם מלא כף קמח בכד ומעט שמן בצפחת והנני מקוששת כי' ויאמר אלי' אלי' אל תראי באי עשי כדבריך אך עשי לי משם עוגה קטנה כבראשונה והוצאת לי ילך ולבנך תעשי באחרונה, כי כה אמר ה' אלקי ישראל כד הקמח לא תכלה וצפחת השמן לא תחסר עד יום תת ה' גשם על פני האדמה, וכתב שם הפר"ד שהי' מחולק אלי' עם הצרפתית במחלוקת ת"ק ובן תימא שהיא אמרה חי ה' אלקים אם יש לי מעוג כי אם מלא כף קמח בכד ומעט שמן בצפחת כו' ועשיתיהו לי ולבני ואכלנוה ומתנו ולא רצתה להפריש חלה שחלה חמורה מטבל ומאחר שהי' שני רעבון ולא הספיק לה עד שאמרה ואכלנוהו אני ובני ומתנו, ע"כ מוטב שתאכל בלא חלה שחלה חמורה מטבל, ואלי' אמר שצריכה להפריש חלה דכיון שחלה אין לה שיעור מן התורה א"כ תוכל להפריש חלה שיהי' רק חצי שיעור, והא דפליגי ביומא (דף פ"ז) ב"ת ות"ק היינו דווקא בטבל הטבול לתרומת מעשר דשעורו קצוב מן התורה, אבל בדבר שאין לו שיעור קצוב מן התורה לכ"ע אין מאכילין אותו טבל עיי"ש שהאריך בזה, ודבריו לא נראה לי דלמה צריכה שתאכל בלא הפרשת חלה הא איפשר שתאפה פחות מכשיעור וכמו דאמרינן במנחות (דף ס"ח) איפשר דאפי לה פחות מחמשת רביעים קמח ועוד. או איפשר שתעשה מעשה אילפס וכמו דאמרינן בפסחים (דף ל"ז) הסופגנים והדובשנים כו' פטורין מן החלה, ועוד כיון שביארתי לעיל דמותר לבטל האיסור לצורך החולה אעפ"י שאין בזה גופא תועלת עצמי להחולה דלא כדעת הרלב"ג, וכמו שביארתי לעיל וא"כ תקשה דתפריש חלה ותבטל אח"כ משום פיקוח נפש

ובמ"א ביארתי עפ"י מה שכתב הרא"ש שם בפסחים (דף ל"ז) וזה לשונו ועוד נראה דהא דמחייב ר' יוחנן במעשה אילפס היינו דווקא כשאפאו באילפס בלא משקין דומי' דתנור אבל אם בישלו במים או טיגנו בשמן מודה ר' יוחנן דלא הוי לחם כו' וכתב ורבינו מאיר הי' נוהג כשלשין עיסה בביתו כדי לבשלה במים או לטגנה בשמן הי' מצוה לאפות ממנה מעט וע"י כך נתחייב העיסה כולה בחלה קודם שתקח ממנה מעט דחיישינן שמא תמלך כו' עיי"ש, וע"כ אמרה חי ה' אלקיך אם יש לי מעוג כי הם מלא כף קמח בכד ומעט שמן בצפחת והנני מקוששת שנים עצים ובאתי ועשיתיהו לבני ואכלנוהו ומתנו שאלי' הי' כהן דאמרינן בב"מ (דף קי"ד) ולאו כהן הוא מר מ"ט קאי מר בבית הקברות, וע"כ אמרה שיש לה מלא כף קמח בכד ומעט שמן בצפחת ואכלנוהו אני ובני ומתנו פי' שתעשה ע"י טיגון כדי שלא תצטרך ליקח חלה וע"ז אמרה ואכלנוהו אני ובני ומתנו דאלו"ה לא הית' הצרפתית מפקעת עצמה מנתינת חלה אך כיון שבלאו"ה אפי' תפרוש הרי הותר לה ג"כ לאכול מפני פיקוח נפש, ולא תצטרך ליתן ע"כ טוב יותר שתעשה ע"י טיגון בכדי שלא תצטרך להפריש חלה, וע"ז אמר לה אלי' שאם תעשה כן ע"י טיגון ולא תפריש חלה, א"כ לא יהי' ברכה, וכמו דכתיב ראשית עריסותיכם תתנו לכהן להניח ברכה אל תוך ביתיך ע"ז כתיב ויאמר אלי' אלי' אל תראי באי עשי כדבריך אך עשי לי משם עוגה קטנה בראשונה כדי שתקח חלה בכדי שיהי' ברכה בעיסה כי כה אמר ה' כד הקמח לא תכלה וצפחת השמן לא תחסר, פי' ע"י הפרשת חלה, (ובמ"א הארכתי בזה הרבה)

ומעתה נחזור לראש הנה יש מזה הענין של דואג תוכחת מוסר גדול, אשר דואג שהי' גבור בתורה, אך ע"י קנאה שנתקנא בדוד וכמו דאמרינן בסנהדרין (דף צ"ג) אמר רב יהודה אמר רב כל הפסוק הזה לא אמרו דואג אלא בלשון הרע יודע נגן שיודע לשאול גבור שיודע להשיב איש מלחמה שיודע לישא וליתן במלחמתה מתה של תורה כו' וה' עמו שהלכה כמותו בכל מקום בכולהו אמר יונתן בני כמוהו כיון דא"ל וה' עמו מילתא דבדידי' נמי לא הוי חלש בי' דעתי' ואיקני בי', וכל זה הי' מפני הקנאה שנתקנא בדוד, והקנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם, וחזי מה עלתה בו בדואג וכמו ששנו חכמים במשנה ארבעה הדיוטות בלעם ודואג ואחיתופל וגיחזי שאין להם חלק לעוה"ב, וכל הענין הוא מפני הקנאה והשנאה שנאת חנם ורעות וצרות העין שאדם נותן בחבירו, וכמו דאמרינן בפ"ק דסוטה (דף ט') וכן מצינן בקין וקרח ובלעם ודואג וא ואחיתופל וגיחזי כו' שנתנו עיניהם בזה שאינו ראוי