אבי הנחל כב

פדי', וע"כ לא נתן לו רק לחם הפנים המוסרים לפני ה' ולא מזה שאפה בשבת, ובזה יתיישב קושיות התוס' בחגיגה לדף כ"ו) דאמר ריב"ל כם גדול נעשה בלחם הפנים סילוקו כסידורו וכתבו התוס' לענין שהי' רך ומה שאמר הפסוק חום ביום הלקחו לאו דווקא אלא דחם לא הי' דאיכא מ"ד במנחות (דף צה) שנאפה מע"ש ואי איפשר שישמור החום עד יום השבת כו' שזהו רק למסקנת הש"ס במנחות (דף בה) דלא אמרינן דבשעת אפי' אשכחינהו, אבל לדברי מדרש שמואל שמצאום שאופים בשבת (ועיין בפר"ד שמתרץ דלא ליפליג האגדת שמואל על הש"ס) א"כ ניחא שפיר ביום הלקחו שהם הי' אופים בשבת כמו שאמר אחימלך שלמדו דואג דאפייתו בשבת

ובזה יתבאר הא דכתיב (שמואל א' כ"ב) ויאמר אליו שאול למה קשרתם עלי אתה ובן ישי בתתך לו לחם וחרב ושאול לו באלקים שמחמת שני הענינים שנתן לו לחם ושאול לו באלקים, ע"כ לא עלתה לו ההתנצלות לפני שאול עיי"ש, ואף אנו נאמר לפי מה שביארנו שבענין שאילת אורים ותומים, אעפ"י שדואג אמר שאין נשאלים אלא למלך עכ"ז שמע לדוד שהלכה כמותו, וא"כ אמאי לא שמע לו אחימלך לדוד בזה ג"כ במה שמקובל דאין אפי' לחם הפנים דוחה שבת, וא"כ כיון שאפוית בע"ש מסתמא אין התנור מקדש, וא"כ סגי לי' בפדי', ובאמת נתן לו לחם הפנים המוסרים לפני ה', וע"ז הטעים דואג לשאול שמזה מוכח שידע אחימלך המעשה כי דוד בורח מפני שאול, ואחימלך ג"כ בקושרים, וע"כ נתן לו אחימלך מהחמשה לחם הפנים שנמצא ת"י וכמו דאיתא בירושלמי סוף סוכה ר' יודא כו' קריי' מסייע להן תני', ועתה מה יש תחת ידך חמשה לחם או הנמצא, ואחימלך מן המשמר היוצא הי', [ועיין בק"ע שהקשה דהא אחימלך כה"ג הי' והוא נוטל חמש חלות לעולם כפמורש ביומא בבלי פ"ק (דף י"ז), אך לדברי רבא שאמר התם דכולה רבי וסבר לה כר' יודא, דמשמר הנכנס נוטל שבע, וע"כ מעשר בעי למפלגי, וע"כ נוטל חמש, א"כ מ"מ מוכח כר' יודא, ואין כאן עקום להאריך בזה] וע"כ נתן לו אחימלך הלחם שלו שהגיע לחלקו, ולא נטל מהלחם שאפה כדברי דוד. והטעם שכיון שידע שדוד בורח מפני שאול ע"כ אם יטול מלחם הפנים שצריך להניחו על השולחן, א"כ ירגישו בזה כל הכהנים ויתוודע לפני שאול, וע"כ נתן לו הלחם הפנים המוסרים לפני ה', אף שלדברי דוד הי' צריך ליתן לו הלחם הנאפה שאין בו קדושת כלי ונפדה, אך מחמת שלא יתוודע לכולם, א"כ מוכח מזה שאחימלך ידע ששאול רוצה להמיתו והוא בורח מפני שאול, ע"כ נתן לו הלחם שלו, ואי איפשר לומר שזהו מחמת שלא רצה לקבל דברי דוד שאפיתו מע"ש רק כמו שאמר שילמדוהו דואג. וע"כ כיון שאפיתו בשבת א"כ התנור מקדש וא"כ יש בו מעילה וע"כ מוטב שיאכלוהו לחם הפנים המוסרים מלפני ה', שאין בו רק איסור זרות, וא"כ מ"ט שאל לו באורים ותומים והלא דואג אמר שאין נשאלין באורים ותומים רק למלך, אלא ודאי ידע שדוד הלכה כמותו, וא"כ מ"ט נתן לו אחימלך הלחם שלו, ומ"ט לא נתן לו הלחם הפנים שנאפה אלא ודאי שלא ירגישו בו הכהנים, וע"ז כתיב ויאמר אליו שאול למה קשרתם עלי אתה ובן ישי בתתך לו לחם פי' שהוא הלחם שלו, שאילו הי' מניחו ליטול מהלחם הפנים שנאפה בשבת לא הי' שייך לומר בתתך לו, כיון שאין לכהנים חלק בו, ולא הי' לו שעת היתר לכהנים, ואילו הי' פודה אותו דוד הי' נוטל משלו [וכמו דאיתא בנדרים (דף פ"ד) כאן במעשר עני המתחלק בתוך הבית דכתיב בי' נתינה כו', וכל מקום דכתיב נתינה מסתמא אית לי' טובת הנאה, דאלו"ה לא שייך נתינה, ואילו הי' נותן לו לחם הפנים שלא נסדר על השולחן לא הי' שייך לומר נתינה] וכן הי' מאמר דואג וישאל לו בה' וצידה נתן לו, וא"כ למה נתן לו מלחם הפנים שהגיע לחלקו, א"כ מזה מוכח שידע הענין, וע"כ לא רצה שהכהנים ירגישו בזה שיראו שלא יהי' לחם על השולחן (ולפי מה שבארתי שיניחו הלה"פ על השולחן שמתחלק בשאר שבתות), וא"כ יתפרסם הדבר ויודע שאול ע"כ נתן לו חמשה לחם ממה שהגיע לחלקו ואיש אל ידע בזה מאומה: וע"כ כתוב שם (שמואל א' כ"א ויאמר המלך לרצים הנצבים עליו סבו והמיתו כהני ה' כי גם ידם עם דוד וכי ידעו כי בורח הוא ולא גלו את אזני, ולכאורה צריך להבין דאיך מוכח שידעו כי בורח הוא אך זהו מפני הלה"ר של דואג שלפי מה שהורה דוד שאפיתו מע"ש א"כ אין התנור מקדש, וא"כ מ"ט לא נתן לו מלחם הפנים שלא נתקדש עדיין על השולחן ולא נתקדש בקדושת כלי, אלא ודאי שלא ירצו שיתפרסם הדבר מה שנתנו לו, ואם היה נוטלים הלחם הפנים שנאפה לא הי' לחם על השולחן והי' נתפרסם הדבר, וע"כ כתיב ולא אבו עבדי המלך לשלוח את ידם לפגוע בכהני ה', שאמרו שאין ראי' שאפי' לפי הוראת דוד דאפית' מע"ש, עכ"ז אין ראי' שהטעם משום דכ"ש אין מקדשים שלא מדעת, וע"כ כיון שהכונה הי' שלא יתקדש כדי שלא יפסול בלינה ע"כ אינו קדוש, משא"כ הכא שאפיתו בשבת, וא"כ נתקדש לדעת וע"כ לא רצו ליתן לדוד מזה הלחם רק מהלחם הפנים שסילקו מעל השולחן שכבר יצא מידי מעילה כיון שהיה לו שעת היתר לכהנים, וא"כ אין ראי' שידע מזה, או כמו שביארתי שרצה לשום לחם חם ביום הלקחו, וא"כ אם הי' נותן לו מלחם הפנים שנאפה בשבת והי' מניח על השולחן הלחם של שעברה לא הי' לחם חם ביום הלקחו, וע"כ נתן לו מחמשה לחם המוסרים מלפני ה' וכמו שביארתי, וע"כ כתיב ויאמר המלך לדואג סוב אתה ופגע בכהנים שאמר לו נתפסת כדג אתה הלשנתה עליהם אתה הרוג אותם, והענין הוא כמו שביארתי שאמר הלשנתה עליהם, פי' שהוכחת בלה"ר שלך שגם ידם עם דוד והראי' שלא רצו שיתפרסם דאלו"ה הי' נותנים לו לחם הפנים שלא נסדר על השולחן, וכמו שמוכח מהוראת דוד שאין התנור מקדש

ועפ"י זה יתבאר מה דכתיב (תהלים נ"ב) מה תתהלל ברעה הגבור חסד אל כל היום הוות תחשוב לשונך כתער מלוטש עושה רמיה אהבת רע מטוב שקר מדבר צדק סלה פי' שסיפר בלשונו ברמי' לרמות ולהוכיח לשאול כי ידעו הכהנים כי ברח הוא, והמה ג"כ בקושרים עם דוד וכמו שביארתי שהוכיח לשאול שגם הוא בקושרים עם דוד והראי' שלא נתן לו מלה"פ שנאפה בתנור, ולכאורה הי' לו לומר שאחימלך עשה כן מפני שסובר שהתנור מקדש וכמו שלמדו דואג שאפיתו בשבת דאי יאפה מע"ש יפסל בלינה רק דואג שרצה להלשין על דוד אמר שבזה בודאי אין הלכה כמותו, רק כמו דוד שהתנור אינו מקדש, וא"כ לפי"ז עשה אחימלך שלא כדין עפ"י הוראת דואג וחילל את השבת בחנם, ע"ז אמר לו דוד מה תתהלל ברעה כו' פי' שאתה אומר לה"ר וא"כ תתהלל ברעה שלא יפה עשית דמה שהורית שאפיתו בשבת משום דהתנור מקדש, רק כדי להלשין על אחימלך בלה"ר של שקר, וע"ז אמר לו אהבת רע מטוב שקר מדבר צדק סלה פי' אף שהוא רע לגבך ג"כ דלפי לה"ר שלו א"כ עשה שלא כדין, אך השקר אהוב כ"כ לפניו עד שהוא מדבר אפי' מה שרע אליו לשבח את דוד ולומר הלכה כמותו וא"כ היה לו ליתן מהלחם האפוי אף שרעה הוא לגבי' דלפי"ז עשה שלא כדין, אך למען ספר לה"ר של שקר כו', ע"ז סיפר לה"ר אף שהוא רעה לגבי' שמתוך כך יהי' נאמן אצל שאול יותר וע"ז אומר אהבת רע מטוב שקר מדבר בצדק סלה

ועוד הי' יכול להמליץ את אחימלך דס"ל דהטעם האפיתו מע"ש הוא משום דכ"ש אין מקדש אלא מדעת, וא"כ הכא לדעת נתקדש כמו שביארתי אך הוא אמר דלא כהלכתא דכלי שרת מקדש שלא מדעת אף דלא כהלכתא שמזה יהי' מוכח שגם ידו עם דוד, וע"ז אמר לו אהבת רע מטוב שקר מדבר צדק סלה פי' אומר אף דלא כהלכתא, רק בכדי לפעול רע, ועוד הי' איפשר לפרש מה תתהלל ברעה הגבור חסד אל כל היום, ואיתא בילקוט ד"א אדם העוסק בחסד אל כל היום זו תורה ותורת חסד על לשונ' יעסוק בדברים הללו ותעשה תורתך פלסתר, והענין הוא דאמרינן בסנהדרין (דף ק"ו) תורתו של דואג משפה ולחוץ הי' שאם אדם לומד תורה שיתקדש גופו זהו תורה לשמה וע"ז כתיב פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה, וכמו דאמרינן בסוכה (דף נ') תורה לשמה זו היא תורה של חסד אבל תורתו של דואג הוא מן השפה ולחוץ שלא הי' כוונתו שיכנוס התורה לפנים רק להראות לחוץ שיש בו תורה, אך אי אמרינן דכ"ש מקדש שלא מדעת עכ"ז התורה מקדשתו, אבל דואג שסיפר לה"ר והי' מוכרח לומר שכ"ש מקדש שלא מדעת, וא"כ מדנאפה בע"ש ש"מ דתנור אינו מקדש וע"כ הוכיח מזה מדלא ניתן לו לחם האפוי מסתמא גם יד אחימלך ג"כ עם דוד, וא"כ כיון שדואג ס"ל דכ"ש