אבי הנחל כא

לזרים במיתה, אבל אם הוא בטומאה הוא בהיפוך, דלאכול תרומה הוא במיתה ולאכול קדשים בטומאה הוא בעון כרת, וע"ז כתיב ויען דוד את הכהן ויאמר לו כי אם אשה עצורה לנו כתמול שלשום כו', וא"כ מוטב לאכול קדשים שהוא רק בלאו מלאכול בתרומה, והוא דרך חול פי' שבחול צריך לאפותו כמו דאמרינן במנחות (דף צ"ה) אליבא דר' שמעון ר' שמעון סבר בשבת אשכחינהו דקא אפי לי' א"ל לא דרך חול בעית למיעבדי' לי' מידי תנור מקדש שולחן הוא דמקדש ואף כי היום יקדש בכלי פי' כמו שמפרש רש"י שם במנחות (דף צ"ה) ואף כי היום יקדש בכלי בתמי' קאמר וכי היום יקדש בתנור וא"כ כיון שאין בו קדושת כלי מותר לפדותו או שהפי' הוא ואף כי היום יקדש בכלי כמי מותר דהא אחזו בולמוס והי' מסוכן, וכמו דאמרינן שם במנחות], וא"כ לפי"ז אתי שפיר הא שהתוכח דוד עם אחימלך שזה הי' לצרכו של דוד שלפי סברת דוד אעפ"י שאחזו בולמוס, אעפ"כ מאכילין אותו הקל הקל, א"כ מוטב להאכילן מלחם הפנים שנאפה, כיון שאמר לו כך מקובלני עריכתו בשבת ואין מעשהו דוחה השבת, וא"כ צריך לפדות לחם הפנים שנאפה וליתן לו לאכול, ולא להאכילו לחם הפנים המוסרים מלפני ה', דהוי קדשים ואסור לזרים, ואף דלשיטת דוד שאין לאפותו בשבת, א"כ יתבטל לחם הפנים אעפ"כ וכי אומרים לאדם חטא בשביל שתזכה, וכמו דאמרינן בקידושין (דף נ"ה) רק שיש לדחות דקרבן ציבור שאני ועיין במנחות (דף מח)

אך לפי מה שכתבו התוס' במנחות (דף צ') ובזבחים (דף פ"ז) דאם נסדר ביום השבת כיון שנסדר כהלכתו אפי' הי' שם כמה ימים אינם נפסלים בלינה שנעשו לחמו של שולחן עיי"ש מה שתירצו הסוגי' דזבחים (דף פ"ז) והסוגי' דיומא (דף כט) וכן כתב הלח"מ ברמב"ם פ"ה מה' תמידין ומוספין על מה שכתב הרמב"ם שם שאפי' נשאר הלחם עם הבזיכין על השולחן כמה שבתות אין בכך כלום, ותמיהני על שלא הביאו הירושלמי (פ"ו דשקלים ה' ג') בעון קומי ר' אילא לא הי' שם לחם מהו להניח לשבת הבאה אמר לי' כתיב ונתת על השולחן לחם הפנים לפני תמיד לחם פנים אפי' פסול וכתב שם הק"ע בלשון שני שאם לא הי' שם לחם לערוך ביום השבת מהו להניח הלחם הראשון על השולחן שהרי לא יתקלקל גם בשבת הבאה מיהו פסול הוא משום לינה, וכתב שם עוד לפני תמיד שיהי' תמיד לפני ה' אעפ"י שהם פסולין, ותמיהני על הק"ע שכתב בפשיטות שהוא פסול והא לפי משמעות הסוגי' דזבחים (דף פ"ז) דאין לינה מועלת בראשו של מזבח, א"כ לא הוי פסול כלל משום דנעשה לחמו של שולחן ואם הירושלמי פליג על הש"ס שלנו הי' לו לבאר, ואיפשר לומר דקראו פסול לפי שהוא כענין פסול דהא מצוה לסלקו אלא דאינו נפסל בלינה משום דאין לינה מועלת על השולחן ונעשה לחמו של שולחן, ועוד נראה לי דע"כ אמר הירושלמי תפי' פסול היינו משום דאעפ"י שנעשה לחמו של שולחן ואינו נפסל בלינה, אעפ"כ לא הי' בו ענין הנס שיהי' חם ביום הלקחו, כיון שעיקר מצות התורה הוא לסלקו ביום השבת וע"כ לא הי' בו ענין הנס הזה, וע"כ אומר ונתת על השולחן לחם הפנים לפני תמיד אפי' פסול דהיינו שלא הי' בו ענין נס הזה, וקאי על הא דסמוך לי' שם בירושלמי דאמר שם על של כסף כו' לית כאן של כסף מפני שהוא מרתיח לא כן תני זה א' מן הניסים שנעשו בביהמ"ק שכשם שהי' מניחין אותו חם כך הי' מוצאים אותו, חם שנאמר לשום לחם חום ביום הלקחו פי' וא"כ הי' יכולין להניחו אף על של כסף כיון שהי' מוצאים אותי חם, וע"ז משני ריב"ל אימר אין מזכירין מעשה ניסים פי' שאין סומכין על הנס, וע"ז אומר בעון קומי ר' אילא לא הי' שם לחם מהו להניחו לשבת הבאה, ע"ז אומר ונתת על השולחן לפני תמיד אפי' פסול כו' אעפ"י שכשר אך שאין בו ענין נס הזה שיהי' חם ביום הלקחו וכמי שאבאר לקמן

ובזה יתיישב דלמאי אומר הכתוב (שם) ויתן לו הכהן קודש כי לא הי' שם לחם כי אם, לחם הפנים המוסרים מלפני ה' לשום לחם חום ביום הלקחו, ואמרינן בחגיגה (דף כו) שסילוקו כסידורו דכתיב לחם חום ביום הלקחו ומה שייך זה לענין הכתוב שנתן לו מלחם הפנים המוסרים מלפני ה', אך דאלו"ה הי' נותן לו יותר מלחם הפנים שנאפה כיון שאין התנור מקדש ועל השולחן הי' מונח הלחם של שבת שעברה דהא מאכילין אותו הקל הקל וכמו שביארתי אך שא"כ הי' מונח על השולחן לחם של שבת שעברה ולא הי' לחם חום ביום הלקחו, ע"כ נתן לו אחימלך הלחם הפנים שהוסר מעל השולחן כדי לסדר על השולחן הלחם הפנים שנאפה בשבת ויהי' לחם חם ביום הלקחו ודוק

והנה לכאורה יש לומר דהא דלא עשה אחימלך כמו שאמר לו דוד מהא דמקובל דאין אפיתו בשבת, אלמא דאין התנור מקדש ומ"ט נתן לו לחם הפנים המוסרים מלפני ה' דאיפשר לומר שאין מזה ראי' שאפיתו אינו דוחה שבת ונאפה מע"ש שאין התנור מקדש דילמא הטעם הוא דאין כלי שרת מקדש אלא מדעת, וכן פסק הרמב"ם פ"ג מה' פסולי המוקדשים ה' כ' דכלי שרת אין מקדשים אלא מדעת וע"כ אפי' אם הי' התנור קודש אפ"ה נאפה מע"ש ואינו נפסל בלינה, וכמו דאמרינן ספ"ד דסוכה (דף מ"ט) כמעשהו בחול כך מעשיהו בשבת כו' ואמאי ניתי במקודשת אמר זעירי קא סבר שאין שיעור למים וכ"ש מקדשים שלא מדעת אבל אם כלי שרת אינו מקדש אלא מדעת יכולים להביא אפי' במקודשת כיון שאין דעתם שתתקדש רק עד למחר

וכן הי' נ"ל לפרש מה שתמהו האחרונים על הרמב"ם שפסק דאפיתו מע"ש הא כיון דס"ל דמדת יבש נתקדשה, א"כ הו"ל מקודשת ואיפסל בלינה וכתב הפר"ד בדרך הרבים מה שהסכימו האחרונים הרב בעל לח"מ והרב בעל בה"ז שהרמב"ם ס"ל דתנור של קודש חול הי' ולא הי' מקדש, ואף דנתקדש ע"י מדת יבש, לא קשה דהא אמרינן בזבחים (דף פ"ק) דכ"ש אין מקדש אלא בקודש, וע"כ פוסק כסתמא דמתניתין דמנחות (דף צ"ה) דא' שתי הלחם וא' לה"פ לישתן ועריכתן בחוץ ואפייתן בפנים, וכמו שכתב הרמב"ם (פ"ח מה' תמידין ה' ז') ולישתן ועריכתן בחוץ ואפייתן בפנים ככל המנחות וע"כ אעפ"י שכלי יבש מקדש, אפ"ה כיון שהי' בחוץ, ע"כ אינו מקדש (ובזה יתיישב קושי' התוס' במנחות לדף נ"ז) בד"ה ושמעיבן כו' וצ"ע דמשמע הכא דאי מדת יבש נתקדשה קדשי לחם הפנים משנמדד בו סולת בעשרון ולא משתמע בשום דוכתא דלקדוש אלא או בתנור או על השולחן לקמן בפ' שתי הלחם (דף נ"ה) דקאמר ושניהם מקרא א' דרשו והוא דרך חול ובפ"ב דמעילה (דף ע') תנן גבי לחם הפנים קרמו בתנור הוכשרו לפסול וגבי מנחות תנן קדשו בכלי, דכיון דאמרינן דלישתן ועריכתן בחוץ ע"כ לא קדשו דאינם מקדשים אלא בפנים, משא"כ במנחות שהי' בפנים, כמו שכתב המ"ל (פ"ח ע"ה תמידין שם) (רק מה שכתב הפר"ד דהלח"מ נמי פירש הרמב"ם כמו הרב נה"ז, דהטעם משום דמעשיהן בחוץ וע"כ אינו קדוש הוא קצת תמוה דהא הלח"מ הקשה (בפ"ה שה' תמידין ה' ז') דמ"ש הוא משאר מנחות שכל מעשיהם בפנים ותירץ כמו שכתבו התוס' משום דשתי הלחם ולה"פ אינם טעונות שמן אבל המנחות טעונות שמן, ולפי מה שפירש הבה"ז לא מצי לעשותם בפנים דא"כ הי' נפסלים בלינה), ולכאורה הוא קצת קשה דאם החנור הי' של חול אמאי הי' של מתכת, וכן כתב הרמב"ם (פי"ב מ"ה מעה"ק) דתנור של מקדש של מתכת הי', וא"כ אמאי צריך שיהי' של מתכת דהא אמרינן בזבחים (דף כ') אלא הא דאמר ר"כ אמר רבה בר אבוה תנור של מקדש של מתכת הי' כעביד דחרס דהיסקו מבפנים הוא, ומשני כיון דאיכא שתי הלחם ולה"פ דאפייתן בתנור וקדושתן בתנור ה"ל כ"ש, וכלי שרת דחרס לא עבדינן, וכ"א דהטעם הוא משום דשבירת כלי חרס היא גזירת הכתוב, והסקת התנור לא הוי פנים חדשות כיון דאורחי' בכך כמו שכתבו התוס' שם, הא הרמב"ם כתב דבישול בלא בלוע היי ספק אלמא דהוי ספק אי היי גזה"כ, ע"כ הי' נראה יוחר לומר דתנור הי' של קודש, והא דלא נפסל בלינה, הוא משום דהרמב"ם פסק דאין כ"ש מקדש אלא מדעת (והא שהי' התנור קודש היינו משום מנחת מאפה כמו שהקשה התוס' שם), רק דלפי"ז איפשר דאפ"ה נפסל מדרבנן שמא יאמרו לדעת נתקדש, וכפו שכתב המ"ל (פ"ג מה' בהמ"ק ה' כ') ע"ה בחרו להם דרך אחרת, דס"ל להרמב"ם דהתנור אינו מקדש]

עכ"פ מן התורה אין ראי' מהא שאמר דוד כך מקובלני דעריכתו בשבת ואין אפייתו בשבת דהתנור אינו מקדש דלמא התנור מקדש והא דאפייתו מע"ש היינו משום דכ"ש אין מקדש שלא מדעת ומן התורה אינו מקדש כלל וא"כ אינו נפסל בלינה, וזהו דווקא אם אופין מע"ש, אבל הכא גבי אחימלך דאשכחינהו דוד שאופים בשבת, וא"כ נתקדש בכלי לדעת, וכיון שנתקדש לדעת א"כ שוב לא מהני