אבי הנחל כ

הסנהדרין באותה שעה המרה דואג בסנהדרין ואמר אין נשאלין אלא למלך מיד א"ל שאול בא ופגע בכהני ה' [ובמ"א ביארח עפ"י זה הכתוב (רות ג') ויאמר אל יודע כי באה האשה הגורן וכאשר באה אל חמותה אמרה לה כי לא ישקוט עד אשר אם כלה הדבר היום והענין הוא שבועז לא רצה שיודע הדבר שבאתה האשה, והוא כמו דאמרינן ביבמות (דף צ"ה) כל ת"ח שמורה הלכה אם קודם מעשה אמרה שומעין לו, ואם לאחר המעשה אמרה אין שומעין לו, וע"כ אם יודע הדבר שבאתה האשה יאמרו שהוא נוגע בדבר וע"כ לא ישמעו לו לדרוש עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית, וכמו דפריך ביבמות (דף ע"ז) על הא דעמשא בן איש ושמו יתרא הישראלי כו' כך מקובלני עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית ופריך מי מהימן והאמר ר' אבא אמר רב כל ת"ח שמורה הלכה ובא אם קודם מעשה אמרה שומען לו, וכמו שכתבו התוס' שם מחמת שהוא צריך לאותה הוראה כו', וע"כ אמר אל יודע כי באה האשה הגורן ולשחר דרש עמוני ולא עמוניח כו' כמו דאמרינן בכתובות (דף ז') ויקח עשרה אנשים מזקני העיר כי' מיבעי לי' למדרש עמוני ולא עמונית כו']

והנה עפי"ז יתיישב מה שלא פירש רש"י (שמואל א' כ"א) על הפסוק ושם איש כו' כמו שפירשתי בספרי נ"י, שרש"י פירש ושם איש מעבדי שאול ביום ההוא נעצר לפני ה' ושמו דואג האדומי אביר הרועים אשר לשאול ופירש"י נעצר לפני ה' עוצר עצמו לפני אוהל מועד לעסוק בתורה, ואני ביארתי בספרי נ"י (דרוש י"ג) וזה לשונו ושם איש מעבדי שאול ביום ההוא נעצר לפני ה' ושמו דואג האדומי אביר הרועים אשר לשאול וכתבתי שאיפשר לפרש עפ"י מאי דאמרינן ביבמות (דף ע"ח) ויבקש דוד את פני ה' היינו ששאל באורים ותומים דגמר פני פני כמו דכתיב ושאל לו במשפט האורים לפני ה', וע"ז אומר שנעצר לפני ה' היינו לשאול באורים ותומים. וכ"ת הא אין שואלין אלא למלך ולאב"ד ולמי שהציבור צריך בו, ע"ז אומר אביר הרועים דהיינו שהוא אב"ד וע"כ הי' נשאל באורים ותומים עיי"ש, אבל לפי מה שביארתי כעת א"ש עפ"י אגדת שמואל שדואג סבור שאין נשאלין אלא למלך, וע"ז הלשין לפני שאול, ורש"י בעצמו הביא (שמואל א' כ"ב) ושאול לו באלקים עשיתו מלך שאין נשאלין באורים ותומים להדיוט, וע"כ לא פירש רש"י כמו שפירשתי שנעצר לפני ה' לשאול באורים ותומים מחמת שהי' אב"ד, דהא לפי אגדת שמואל סובר דואג שאין נשאלין רק למלך, ע"ז אומר ושם איש כו' נעצר לפני ה' עוצר עצמו לפני אוהל מועד לעסוק בתורה, ועיי"ש בפרשת דרכים בדרך הרבים מה שהאריך בזה

ול"נ לבאר עפ"י מה שכתב הרד"ק הביאו הפר"ד בדרך החיים (דרוש י"ט) דאף דבבית אחימלך לא הי' להם חול, וכי לא הי' בכל העיר לחם חול שישאל דוד מא' מבני העיר עד שהוצרך אחימלך לתת לו לחם קודש, וכ"ת שלא רצה דוד לגלות עצמו בעיר ובסתר בא אל אחימלך הי' לו לאחימלך לבקש לחם חול מא' מבני העיר להאכיל לישראל, וכי היה חוקרים לאחימלך בעבור מי מבקש איתה והתשובה כי נוב עיר הכהנים היה כולה כהנים לפיכך נקראת עיר הכהנים, וכיון שהיה כולה כהנים ולא היה ישראל שוכן ביניהם הי' כל עיר אוכלי תרומה והתרומה היא לזרים בעון מיתה והמסוכן מחמת רעב מאכילין אותו דבר האיסור אם אין לו מותר, ומשני דברים האסורים מאכילין אותו הקל, ולפיכך נתן לאחימלך לחם הפנים המוסרים לפני ה שאין בהם מעילה אחר הקטרת בזיכי לבונה ועיי"ש מה שכתב הפר"ד שזהו דווקא אם הם טהורים, אבל אם, הם טמאים בהיפוך, דטמא שאכל תרומה הוא במיתה אבל טמא שאכל קדשים הוא בכרת, ע"כ מוטב שיאכלו תרומה, וע"ז אומר אך אם נשמרו הנערים מאשה . עיי"ש שהאריך בזה

וע"כ נ"ל דהנה מבואר במנחות (דף צ"ה) דהאי דינא אם אפיות לחם הפנים דוחה שבת תלוי בזה אם התנור מקדש דאם התנור מקדש ע"כ צריך לאפות בשבת, דאם יאפו אותו מע"ש תפסול בלינה, וע"כ אפייתו דוחה שבת אבל אם אין התנור מקדש אז יכולים לאפות מע"ש, וע"כ אין אפייתו דוחה שבת וכמו דאמרינן (שם) במנחות אמר רבה הקשה אדם קשה שהוא קשה כברזל ומנו רב ששת כו' ואפייתן בפנים אלמא תנור מקדש, ואין דוחות את השבת איפסלה בלינה כו' וא"כ כיוון דלדברי מדרש שמואל אשכחינהו בשעת אפיה שאופין בשבת, וא"כ ס"ל דהתנור מקדש וע"כ כיון דהוקדשה בתנור יש לה קדושת כלי, ושוב אינו מועיל לה פדיון, וכמו דאיתא בשבועות (דף י"א) א"ל קטורת קא אמרת שאני קטורת דקדושת דמים הוא, אלא מעתה לא תפסול בטבול יום, אלמה תני' דנתנה במכתשת נפסלה בטבול יום, וכ"ת כל קדושת דמים מפסלו בטבול יום, והתני' המנחות מועלים בהם משהוקדשו קדשו בכלי הוכשרו ליפסול בטבול יום ומחוסר כיפורים ולינה, קדשו בכלי אין לא קדשו בכלי לא אלא מאי קדושת הגוף הוא. אלא מעתה תפסל בלינה כו' אלמא דקודם קדושת כלי אינה נפסלת בלינה וכן בטבול יום, וכן אמרינן ביומא (דף מ"ח) קא ס"ד מדפסל טבול יום פסלה נמי לינה כו' ובהדיא תנן פ"ב דמעילה (דף ט') לחם הפנים מועלין בה משהוקדשה קרמו בתנור הוכשרו לפסול בטבול יום כו', וא"כ אי אמרינן דאין אפייתו דוחה שבת אלא נאפה מע"ש א"כ אין התנור מקדש, ואינו נפסל בלינה ולא נפסל נמי בטבול יום, וא"כ לפי"ז מוטב לאכול מהלחם הפנים שלא נתקדש בכלי ולא נסדר על השולחן, ואפי' לא נשמרו הנערים מאשה, עכ"ז מוטב לאכול לחם הפנים דהא אם טבלו שוב אינה נפסל בטבול יום, ותרומה הוא בעון מיתה

ועוד דכיון שלא נתקדש בכלי א"כ איפשר לפדותו, וכמו שכתבו התוס' בפסחים (דף מ"ו) בד"ה הואיל כו' שכתבו וי"ל דהואיל ואי בעי מתשיל עלה דלא שכיח לא אמרינן להתיר כדמוכח לקמן גבי לחם הפנים ושתי הלחם דאין אפייתן דוחה יו"ט, אע"ג דאיכא למימר הואיל ואי בעי פריק לי' שאין התנור מקדשם, דאם היה התנור מקדשם, א"כ יפסלו בלינה כיון דאופין אותם קודם יו"ט, וכן מוכח במנחות (דף ע"ב) דמ"ד אין אפייתן דוחה יו"ט קסבר דאין התנור מקדשם עכ"ל, וא"כ מוכח מזה דאם התנור אין מקדשם יכולים לפדות, עיין בשעה"מ (ה' יו"ט פ"ג) שהקשה על ע"ש התוס' דאמאי לא נימא הואיל ואי בעי פריק, וע"כ מותר לאפות ביו"ט, דהא אסור לפדות ביו"ט, וליכא למימר כיון דאינו אלא שבות ואין שבות במקדש. דהא דאין שבות במקדש היינו דווקא כשהוא לצורך גבוה, אבל לצורך עצמו לא כי' עכ"ל, ולי נראה דלא קשה מידי דהא אסרינן בביצה (דף כ"א) אמר רב הונא לדברי האומר נדרים ונדבות אין קריבין ביו"ט לא תימא מדאורייתא נמי לא חזי דהא שתי הלחם דחובת היום הוא וליכא למיגזר שמא ישהה ואינו דוחה לא את השבת ולא את היו"ט, וא"כ שפיר הוכיחו התוס' דמדאורייתא אמאי לא דחו יו"ט דהא הואיל ואי בעי פריק, אלא ודאי דהואיל ואי בעי פריק לא אמרינן להתיר]

וכן כתבו התוס' בפסחים (דף מ"ז) בד"ה נאכל כו' דאם באו עדים קידם מנחה א"כ למחר ביום ו' חול גמור הוא ויכולים לאפות לחם אחר ביום ו', והלחם הראשון יפדה שאין התנור מקדשים כיון דקא סבר דאינו דוחה לא את השבת ולא את היו"ט, וכן כתבו התוס' במנחות (דף ק') בד"ה שני כו' ומחרת דהוא ע"ש חול אעפ"י שכבר אפי לחם הפנים מערב יו"ט חוזרין ועושין אחרים לקיים לחם חום כמו שנוכל יותר והראשון נאכל בפדיון ואעפ"י דאמר בפ' המנחות (דף קא) כל הראוי למזבח אינו יוצא מידי מזבח לעולם, היכא דאיכא תקנה לא אמר משום לחם חום ביום הלקחו כדאמרינן פ' התכלת (דף מ"ז) גבי שני כבשים ששחטן על ארבעה חלות ותודה ששחטה על שמונים חלות כו' עיי"ש, וא"כ כיון שמשמעות התוס' דאינו אלא מדרבנן, [ועיין בשעה"מ פ"ה מה' ערכין דלשמואל הוא מדרבנן ולר"כ היא מדאורייתא] א"כ מפני פיקוח נפש בודאי טוב יותר לפדות, ובפרט אליבא דשמואל דס"ל דאפי' טהורים נמי נפדין וא"כ אי אמרינן דהתנור אינו מקדש הי' יכול לפדות

ובזה יתבאר המדרש דדוד אשכחי' לאבימלך שהי' עושה לחם הפנים בשבת א"ל דוד ביום השבת יערכנו עריכתו בשבת ואין מעשהו בשבת, א"ל אחימלך כך למדני דואג דמעשהו דוחה את השבת א"ל דוד כך מקובלני עריכתו בשבת ואין מעשהו דוחה שבת וא"כ לדברי דוד שאמר שאין מעשיהו דוחה שבת ונאפה מע"ש א"כ ס"ל דאין התנור מקדש דאלו"ה נפסל בלינה, וא"כ מותר לדוד לאכול עכ"פ ע"י פדי'

וע"כ כתיב (שמואל א' כ"א) ויען הכהן את דוד ויאמר אין לחם חול אל תחת ידי כי אם לחם קודש יש אם נשמרו הנערים אך מאשה וכמו שביארתי דבטהרה מוטב לאכול קדשים שאינה לזרים רק בלאו מלאכול תרומה שהוא