אבי הנחל רח

אעפ"כ איפשר דצריך להפריש חלה אעפ"כ איפשר לומר דאין בזה משום בגדי פרושין מדרס לאוכלי תרומה

ויובן עפ"י מאי שכתב הקצה"ח (חוה"מ ס' תו) על הא דאמרינן בפסחים (דף כ) אמר רב יהודה אמר שמואל כגון שהי' פרה של זבחי שלמים והעבירה בנהר ושחטה ועדיין משקה טופח עליה ופירש"י להכי נקט פרה של זבחי שלמים לפי שהעור והבשר לבעלים ומתעסק ליפות העור והבשר ומעבירה בנהר סמוך לשחיטה ומשקין אותה כדי שתהא נוחה להפשיט והקצה"ח כתב שלפי מה שכתב הרמב"ם (פי"ג מ"ה טו"א) שהכשר בעינן שיהא ברצון הבעלים, וכתב הכ"מ שהרשב"א חולק וטעמו של הרמב"ם דרצון בעלים בעינן דאין סברא שרצון אחרים יגרום טומאה לדבר שאינו שלהם, וא"כ היכי משכחת לה בקדשים הכשר מים כיון דבעינן רצון בעלים וקדשים לית להו בעלים, וע"כ אומר כגון ששחט פרה של זבחי שלמים משום דס"ל כר' יוסי הגלילי דקדשים קלים הוי ממון בעלים וע"כ מהני הכשר דהוי רצון בעלים משא"כ בשאר קדשים [ואף דלכאורה יש להקשות ע"ז מהא דאמרינן בחולין (דף לי) בעי רשב"ל צריד של מנחות פונים בהם ראשון ושני ופירש"י קרטי קטת הצבורין במנחה ואין שמן נכנס לתוכו אלמא דאפי' במנחה שהיא ק"ק מהכי הכשר ואפשר לומר דאי לא הוה צריד הוה נטמא השמן דהוי משקה וכמו דאמרינן בפסחים (דף יד) הכא במאי עסקינן כגון דאיכא משקין בהדי בשר דאטמו מחמת משקין, ועיי"ש בתוס' שרוצים לומר דמטמא אפי' בכל שהוא וא"כ לא שייך למיבעי אי מונים בו ראשון ושני, וע"כ מיבעי דבצריד של מנחות אי מונין בו ראשון ושני]

וא"כ אי אמרינן דבקדשים כיון שאין להם בעלים לא מהני הכשר וא"כ לפי מה שביארתי שבמעשה נסים אין להם זכי' רק במה שאוכלים ומשולחן גבוה קא אכלי א"כ הוי כמו שאין להם בעלים, אך בסוכה (דף לה) אמרינן גבי אתרוג של מ"ש בירושלים דלא יטול לכתחילה למ"ד מפני שמכשירה הרי הוא מכשירה אלמא דאפי' במ"ש דממון גבוה הוא מהני הכשר, אך הא אמרינן התם דאם נטל כשר למ"ד משום היתר אכילה הרי יש בה היתר אכילה ולמ"ד שאין בה דין ממון הא מני רבנן היא, וע"כ מהני הכשר אי אמרינן דמהני מה שיש לו בה היתר אכילה להיות שלו, ואי בעינן דווקא דין ממון א"כ אתי דווקא כרבנן, וע"כ מהני הכשר (ועיין בשעה"מ הלכות מצה שתמה על הרמב"ם שפסק דיוצאין במצה של מ"ש, וכן יש לתמוה על מה שפסק דיוצאין באתרוג של מ"ש והא קיימל"ן דמ"ש ממון גבוה הוא) וע"כ כיון שאכלו ממעשה ניסים הוי כמו שאין להם בעלים וא"כ לא הוכשרו, ובלא הוכשרו אמרינן בגיטין (דף סא) אשת חבר משאלת לאשת ע"ה נפה וכברה ובוררת וטוחנת כו' אבל משתטיל את המים לא תגע, וכן אמרינן התם כאן בפירות שהוכשרו כאן בפירות שלא הוכשרו, וא"כ לא שייך בזה לומר בגדי פרושין מדרס לאוכלי תרומה, וע"כ כתיב ותאכל הוא והיא ימים, והקרי הוא ותאכל היא והוא ימים שהקרי הוא עפ"י מאי שסברה שאעפ"י שמעשה ניסים אעפ"כ שייך לבעה"ב, וא"כ יש להם בעלים והוי הכשר ע"כ חששה שאולי נענשה מפני שבגדי פרושין מדרס לאוכלי תרומה ואולי לא שמרה כראוי ע"כ אמרה מה לי ולך איש האלקים כי באת אלי להזכיר את עוני ולהמית את בני וכמו דכתיב והשיאו אותם עון אשמה באכלם את קדשיהם, אבל הכתיב הוא כיון שהי' מעשה נסים א"כ לא הי' של בעה"ב אלא הנס הוא בשביל אלי', והוי כמו שאוכלים משולחן גבוה ומדרחמנא קא זכי, וע"כ אין שייך בזה הכשר ולא טומאה וע"כ אמרה לאח"כ שראה שהחי' בנה עתה זה ידעתי כי איש אלקים אתה ודבר ה' בפיך אמת פי' אפי' כשהוא בפיך הוא רק מעשה ניסים מדבר ה' המקיימם וע"כ לא שייך בזה ענין הכשר כיון שאין לזה בעלים וכמו שביארתי תחילה בענין זה על אופנים האחרים ודו"ק [ואף דהשמן הוי משקה ואינה צריכה הכשר וא"כ לכאורה איך אכל התרומה של השמן, אך כבר ביארתי והבאתי מהתוספתא שהביא הרד"ק (מלכים ב' ד) דאמר אלישע לאשת עובדי' דמישחא א"צ לעשר דמן ניסא הוא וביארתי כיון שכבר נעשה נס שיהי' שמן א"כ הוי כמו שהי' של הקדש בשעת המירוח שנפטר דכיון שהי' פטור בשעת גמר נפטר לאח"כ, משא"כ חלה איפשר שהי' מפרשת דחיוב החלה הוא בשעת גלגול העיסה וזה הי' לאחר שנעשה הנס, וע"כ הי' מפרשת חלה. אך אעפ"כ לא מהני הכשר כיון דלית לה בעלים ומשולחן גבוה קא זכו כמו שביארתי] ולכאורה יש ראי' לדברי הרמב"ם דבעינן בהכשר רצון הבעלים דווקא, מהא דאמרינן בגיטין (דף סא) א"ר ירמי' לא קשי' כאן בפירות שהוכשרו כאן בפירות שלא הוכשרו ופירש"י הא דקתני מפקידין בשלא הוכשרו כו' ולכאורה אמאי לא ניחוש דילמא יכשיר ויטמא אלא ודאי דהכשר בעינן רצון הבעלים דווקא. אך מזה אין ראי' דלא חיישינן דילמא יכשיר, ועוד דהא נאמן על הכשר כמו דאמרינן בחגיגה (דף כב) נאמן ע"ה לומר פירות לא הוכשרו אבל אינו נאמן לומר פירות הוכשרו אבל לא נטמאו, אך אעפ"כ לכאורה קשה דאם בעינן דווקא רצון הבעלים ולפי מה שכתב הקצה"ח דע"כ קאמר דווקא שלמים משום דשלמים ק"ק, אבל בלאו"ה כיון דאין להם בעלים לא מהני הכשר, א"כ איך אמרינן במנחות (דף קא) הערלה וכלאי הכרם כו' כולן מטמאין טומאת אוכל, וכן פסק הרמב"ם (ספ"א מ"ה טו"א) הערלה וכלאי הכרם כו' אעפ"י שכל אלו אסורין בהנאה כולם מתטמאים טומאת אוכלים והא ערלה וכלאי הכרם כיון דהוי איסורי הנאה וכבר הארכתי בספרי ע"י (ס' ו) דאיסורי הנאה לא הוי להו בעלים, וא"כ איך מתטמאין טומאת אוכלים הא בעי הכשר ובהכשר בעינן דווקא בעלים ודוחק לומר דהרמב"ם ס"ל דאיסורי הנאה לא הוי שלו ע"כ הי' נ"ל לומר דאעפ"י שכתב הרמב"ם (פי"ב מה' טו"א ה"ב) כל משקה שנפל על האוכל תחילה ברצון הבעלים כו' הכשיר, זהו דווקא אם נפלו ממילא, וע"כ כיון דנפלו ממילא ובעינן שיהא המשקה ברצון וע"כ כיון דהוא מידי דממילא בעינן דווקא שיהי' רצון הבעלים אבל אם הכשירן בידים איפשר דמהני אפי' ע"י אחר וכמו שכתבו התוס' בגיטין (דף נג) העושה מלאכה במי חטאת ופרת חטאת כו' מעובד דומי' דעבד דרשינן כו' אע"ג דממילא כיון דניחא להו לבעלים וה"ה דכי עביד חבירו בידים וניחא לי' לאותו שעושה דמתרבי נמי מעובד מ"מ וא"כ כיון שכתבו התוס' לענין עובד דומי' דעבד דאם ממילא בעינן דווקא בעלים ואם בידים בעינן דניחא לי' לאותו שעושה ה"נ לענין הא דאמרינן בב"מ (דף כג) כי יתן דומי' דכי יתן דאם הוא בידים מהני ניחותא דעושה, ובזה יתיישב נמי מה שהקשיתי מהא דצריד של מנחות דאם הוא בידים לא בעינן בעלים וכן בהא דאיסורי הנאה ערלה וכלאי הכרם דמהני הכשר, דכיון דאכשרינהו בידים לא בעינן ניחותא דבעלים אלא ניחותא דעושה וכן הא שכתב הרמב"ם (שם) הערלה ושור הנסקל שנשחט ועגלה ערופה בין שנשחטה בין שנערפה כו' הא מחיים לא מקבלי הכשר וא"כ איך מקבלי הכשר אח"כ הא הוי איסורי הנאה, אלא ודאי כמו שכתבתי דאם עושה בידים מהני הכשר דעושה

ע"כ נ"ל לבאר באופן אחר קצת מה שאמרה מה לי ולך איש האלקים כי באת אלי להזכיר את עוני ולהמית את בני, הוא דכתיב ותאכל היא והוא וביתה ימים (לפי הקרי) משמע שהיא אכלה תחילה ואח"כ אכל אלי' וא"כ אכלה טבל כיון שאכלה קודם אלי' ודוחק לומר שההפרשה הי' תחילה רק גבי אכילה כתיב ותאכל היא והוא ימים וא"כ לפי"ז אכלה טבל גם יש לדקדק דכתיב ותאכל היא והוא וביתה ימים משמע שאכלום ביחד והא אסור לאכול הזר עם הכהן על שולחן א' וכמו דאמרינן בחולין (דף קד) תלת ח"ל נאכלת עם הזר על שולחן וניתנת לכל כהן שירצה, אבל חלת א"י אסור לאכול עם הזר, וא"כ איך אכלו על שולחן א' כמו שמשמע מהכתוב ותאכל היא והוא וביתה משמע שאכלו ביחד דאל"כ הוי להו למימר ותאכל היא וביתה והוא או ותאכל הוא והיא וביתה אבל כיון דכתיב ותאכל היא והוא וביתה משמע שאכלו ביחד וא"כ קשה דהא אסור לאכול עם הזר על השולחן, וע"כ אמרה מה לי ולך איש האלקים כי באת אלי להזכיר את עוני שזה נק' עון במה שאוכלים על שולחן א' ודילמא יתערב פירור של חלה וזר האוכל תרומה חייב מיתה ועוד דלפי המשמעות דאכלה תחילה א"כ אכלה טבל והאוכל טבל במיתה ואיפשר שע"ז אמרה ג"כ מה לי ולך איש האלקים כי באת אלי להזכיר את עוני ולהמית את בני דהאוכל טבל במיתה וכמו שביארתי לעיל על הא דכתיב והשיאו