אבי הנחל רז

וכעת נראה לי לבאר כמו דאיתא בילקוט (פ' וירא) האומר שלא אכלו המלאכים אצל אברהם לא אמר כלום אלא בצדקתו של אותו צדיק ובשכר טורח שהטריח פתח להם הקב"ה פיהם ואכלו שנאמר עומד עליהם תחת העץ ויאכלו, וא"כ כיון שהי' בבחי' אכילה, א"כ לפי מאי דאמרינן בחגיגה (דף יח) בגדי ע"ה מדרס לפרושין בגדי פרושין מדרס לאוכלי תרומה כו' יוסי בן יועזר הי' חסיד שבכהונה והי' מטפחתו מדרס לקודש יוחנן בן גודגדא הי' אוכל על טהרות הקודש כל ימיו והי' מטפחתו מדרס לחטאת, וא"כ איך אכלו אצל אברהם (כיון שהי' בבחי' אכילה) אף דאמרינן בב"מ (דף פז) כתיב לושי ועשי עוגות וכתיב ויקח חמאה וחלב ובן הבקר ואילו לחם לא אייתו לקמייהו אמר אפרים מקשאה כו' אברהם אבינו אוכל חולין נטהרה הי' ושרה אמנו אותו היום פירסה נדה, וא"כ אע"ג שאכל חולין בטהרה, אעפ"כ כיון שכל שגבוה במעלה יותר הרי טהרתו נחשב לטומאה, וכמו שהבאתי מהא דחגיגה (דף יח) וכן לענין טבילה ג"כ כל שגבוה במעלה יותר אין נחשב הטבילה הראשונה כמו דאמרינן בחגיגה (דף יט) הטובל לחולין אסור למעשר [וכן פירש הרמב"ם על הא דאמרינן בביצה (דף יז) ומטבילין מגב לגב ומחבורה לחבורה שהתירו זה הטבילה ביו"ט לפי שאינה להסיר טומאה אלא לתוס' טהרה, ועיין בק"ע על הירושלמי שהביא קושי' התוס' יו"ט דקשי' היינו רישא דמאי נ"מ אם הטבילה הוא מפני שהטבילה לחולין אינה טבילה לענין תרומה או שהטבילה דחולין אינה טבילה למ"ש, עיין שם שנדחק בזה, ואיפשר לומר דלכאורה האי טבילה הוא רק מדרבנן, וא"כ דמי להא דאמרינן בביצה (דף יח) דנטמא בולד הטומאה מטבילין אותו ביו"ט, והתם פריך נגזור הא אטו הא ומשני כהנים זריזין הם אבל בסיפא דישראל מטביל לצורך חולין שרי אח"כ לענין מ"ש, אע"ג דהאי טבילה מדרבמן אעפ"כ הוה אמינא דנגזור האי אטו האי וע"ז קמל"ן דמ"מ שרי] וא"כ אם הי' כמו שהמלאכים אומרים שעולמות העליונים מתוך שהם רוחנים ושם הקדושה והטהרה יותר, וע"כ אמרו מה לילוד אשה בינינו וע"כ הי' ראוי שינתן התורה בעולמות העליונים, ולא בעולם התחתון, וע"כ צר הקב"ה קלסתר של פניו של משה דומה לאברהם ואמר אי אתם מתביישים ממנו לא אתם שאכלתם ושתיתם אצלו, דא"כ לא הי' לכם לאכול אצל אברהם דהא שמירת חולין בטהרה שלו אינו נחשב לפניכם כלום שאתם מעולמות העליונים ושם הטהרה יותר גדולה, וכמו דתנן בחגיגה שבגדי אוכלי תרומה מדרס לאוכלי קודש שאין שמירתן נחשב לכלום לגבי המעלה שגבוה ממנה אלא ודאי דטהרתו של אברהם הי' כך גדולה עד שלגבי מלאכי מעלה ג"כ נחשב לשמירה ולקדושה ולטהרה, וע"כ אכלו אצלו וכמו דאיתא בילקוט שאכלו ממש (או שהי' בבחי' אכילה שנהנו ממה שראו טהרתו ופרישתו, וע"כ כתיב והוא עומד עליהם ואיתא במדרש והוא עומד עליהם, הכא את אומר והוא עומד עליהם ולהלן אמר נצבים עליו אלא עד שלא ויצא ידיהם נצבים עליו כיון שיצא ידיהם כו' מיכאל מירתת גבריאל מירתת פי' שתחילה החזיקו עצמם במעלה של קדושה וטהרה יותר, אבל אח"כ שראו שהשמירה שלו נחשב שמירה אפי' לגבי עולמות הרוחנים עד שאכלו אצלו או שנראה כאלו אכלו דהיינו שנהנו מסעודתו של אותו צדיק לראות טהרתו ופרישתו ע"כ כתיב והוא עומד עליהם כאילו שמירתו יותר גדולה משלהם (וכמו שהבאתי מהא דבכורות (דף ל) שכשהלכו ר"י ור"י לגבי ר' חנינא בן אנטיגנוס כו' דאשכחוה דטעין טהרות אותיב רבנן מדידי' לגבייהו כו') ע"כ כתיב והוא עומד עליהם פי' ששמירתו בטהרה הי' יותר גדולה וע"כ איתא במדרש והוא עומד עליהם אימתו מוטלת עליהם מיכאל מירתת גבריאל מירתת, וע"כ ראו שצדיק יכול להשיג מעלה יותר בעולם התחתון ממלאכים בעולמות העליונים

וע"כ האריכה התורה לספר במה שאמר כתיב לושי ועשי עוגות וכתיב ויקח חמאה וחלב ובן הבקר ואילו לחם לא אייתי קמייהו והוא מפני ששרה אמנו אותו היום פירסה נדה, דאלו"ה לא הי' מוכרח ששמירתו של אברהם הי' שמירה אפי' לגבי המלאכים, דכל הטעם שאין השמירה של אוכלי חולין נחשב לאוכלי תרומה, וכן באוכלי תרומה לגבי המעלה הגבוה הוא מטעם שמא פירסה אשתו נדה, אף שבאמת אין צריך לחשוש אעפ"כ לגבי המעלה הגבוה ממנו חוששין, אך היינו דווקא אם אנו יודעים ששרה אמנו פירסה נדה, אבל בלאו"ה אין חשש בזה כיון שחדל להיות לשרה אורח כנשים, א"כ אין בזה חשש, וע"כ הודיענו התורה ששרה אמנו אותו היום פירסה נדה, וא"כ יש חשש שמא הסיטם אשתו נדה ואעפ"כ הי' שמירתו של אברהם שהי' אוכל חולין בטהרה (שמחמת זה לא הביא עוגות) הי' שמירה אפי' לגבי המלאכים שהם בעולמות העליונים ומזה מוכח שאדרבא עולם התחתון גדול יותר מעולמות העליונים, וע"כ כשאמרו המלכים בשעת מ"ת מה לילוד אשה בינינו וכי יכול להיות שמירתו טהרתו עד שיוכל להיות בעולם העליון, וע"כ אמרו תנה הודך על השמים ששם הקדושה והטהרה גדול יותר ע"כ צר הקב"ה קלסתר פניו של משה דומה לאברהם ואמר אי אתם מתביישים ממנו לא אתם שאכלתם ושתיתם אצלו שמזה מוכח שיכול להיות קדושה וטהרה לצדיקים בעולם התחתון יותר ממלאכים בעולמות העליונים

וע"כ אמרה הצרפית מה לי ולך איש אלקים כי באת אלי להזכיר את עוני ולהמית את בני מחמת שבגדי פרושין מדרס לאוכלי תרומה [ובמ"א ביארתי על הא דכתיב (שמואל א' כא) ויען הכהן את דוד ויאמר אין לחם חול אל תחת ידי כי אם לחם קודש יש אם נשמרו הנערים אך מאשה, ויען דוד את הכהן ויאמר לו כי אם אשה עצורה לנו כתמול שלשום בצאתי ויהיו כלי הנערים קודש והוא דרך חול ואף כי היום יקרב בכלי, ופי' הרד"ק ויהיו כלי הנערים קודש והוא דרך חול כלומר אעפ"י שיצאנו דרך חול שלא היינו סבורים שהיינו צריכים ללחם קודש ועיין במנחות (דף צה) ועיין (דרוש ב) וביארתי שהשאלה הי' אם נשמרו הנערים אך מאשה דאלו"ה אף שהי' אוכלי חולין בטהרה כמו דכתיב (שמואל א ב) ולא דבר שאול ביום ההוא כי אמר אולי מקרה הוא בלתי טהור כו' אעפ"כ בגדי פרושין מדרס לאוכלי תרומה וכש"כ לקודש, ועיקר החשש הוא בבגדים וכמו דאמרינן פ"ב דחולין (דף לה) אמר רבא מדרסות קא אמרת שאני מדרסות שמא תשב עליהם אשתו נדה אבל בפירי לא אמרינן, וכן אמרינן בירושלמי (ספ"ב דחגיגה) גופו של פרוש מהו שיעשה כזב אבל תרומה כו' א"ר יהודה בן פזי תיפתר בע"ה אצל פרוש ולית ש"מ כלום (ועיין תוס' חגיגה (דף סא) וצ"ע שלא הביאו הירושלמי הזה ועיין בר"ש פ"ז דטהרות) וא"כ אין החשש רק משום בגדים, וע"ז השיב דוד כי אם אשה עצורה לנו כתמול שלשום ויהיו כלי הנערים קודש, פי' בגדיהם הי' קודש, פי' ששמרם בטהרה והוא דרך חול ואף כי היום יקדש בכלי פי' שהי' אוכלין חולין על טהרת הקודש וע"ז אומר והוא דרך חול פי' מנהגינו בחולין לאכול באופן טהרה, ואף כי היום יקדש בכלי והא דקאמר בכלי משום דעיקר המעלות בקודש היינו בקודש מקודש דהיינו שנתקדש בכלי כמו דאמרינן בחולין (דף לה) שאין לך דבר שעושה רביעי בקודש אלא קודש מקודש בלבד וכמו שפירש"י ותוס' דהיינו שנתקדש בכלי ע"ז אמר ואף כי היום יקדש בכלי

אמנם אחרי כן כשהחי' את בנה אמרה הצרפית אל אלי' עתה זה ידעתי כי איש אלקים אתה ודבר ה' בפיך אמת פי' שראתה שהקב"ה צוה להתגורר בבית האלמנה ואין עונש בדבר ואיפשר עוד לפרש כמו שביארתי שלא הי' צריכה להפריש חלה מטעם שאין להם בעלים דבמעשה נסים אין להם זכי' רק מה שאוכלים ונותנים לתוך פיהם ומשל שמים הם אוכלים וכעת נבאר שאפי' אם נאמר שהפרישה חלה וכמו שהבאתי הירושלמי (פ"א דתרומות בספרי ע"י (ס' טו) וספרי נ"י (ס' כג) אתם פרט לתורם שאינו שלו מה את עביד לי' כתורם שאינו שלו או כתורם של חבירו, ולכאורה בש"ס דילן משמע דאין הטעם משום כתורם של חבירו אלא משום דתורם שאינו שלו דהא אמרינן בב"ק (דף קטו) הרי שהי' טעון כדי יין וכדי שמן וראה שהם משתברות לא יאמר הרי זה תרומות ומעשרות על פירות שיש לי בתוך ביתי ואם אמר לא אמר כלום ופירש"י דהטעם הוא כיון דלאיבוד אזיל לית בהו זכי' והפקירא הוא אלמא דאין הטעם משום הפסד כהן דא"כ הוה בדיעבד תרומתו תרומה, אלא דהטעם משום דהפקירא הוא אלמא דהטעם מפני שתורם שאינו שלו, אך אפי' אם נאמר דהפרישה חלה אף ממעשה נסים הב