אבי הנחל רו

תרע) לתרץ על מה אנו עושין בחנוכה ח' ימים כיון דבשמן שבכד הי' בו כדי להדליק לילה א' נמצא שלא נעשה כס אלא לז' ימים, ותירץ הט"ז שגם בלילה הראשונה הי' נס דמצינו בס' הזוהר על הפסוק מה יש לכי בבית שאין הקב"ה עושה נס ליתן ברכה אלא במה שיש כבר בעולם ואפי' הוא דבר מועוט אז הקב"ה נוחן ברכה להרבות המעט משא"כ בדבר ריקן אין שייך ברכה וע"כ הי' הנס שהקמח שנותר נתברך, וע"ז אמרה שא"כ איכו מפרשת חלה כראוי דהא תחילה הפרישה חלה כמו שאמר לה אלי' עשי לי משם עוגה קטנה בראשונה, וא"כ כשנשתייר מן הקמח כבר נפטר מן החלה, וא"כ לאח"כ שנתברך ולפי מה שביארתי דאפי' ע"י מעשה ניסים חייב, ואע"ג דהנס הי' שנתברך מה שנפטר אעפ"כ כיון דנתברך אח"כ מזה לא הי' הפרשה, וע"כ אמרה כיון דקייל"ן דלכל אין בילה חוץ מיין ושמן כמו דאמרינן בפ"ג דר"ה (דף יג) וא"כ כיון שאין בילה א"כ איפשר שטפרשת מן הפטור על החיוב, וע"כ הי' העון בה, דבאלי' שאכל לא הי' עון אע"ג דכהן נמי אין לאכול טבל דממ"נ אם הגיע לחלקו מה שאכל מן החיוב א"כ ממילא נפטר כל העיסה, ואם הי' מן הפטור הרי אכל מן הפטור אבל עלי' הי' העון דילמא החלה אינה מתוקנות, ואף דהביא הרא"ש בהלכות חלה הא דתנן הנוטל שאור מן העיסה שלא הורמה חלתה כו' ואם לאו מוציא חלה אחת על הכל כו' איפשר לומר דבשאור כיון שנותן טעם בעיסה א"כ בודאי יש בה מן החיוב ג"כ, אבל לא אם נתערב קמח ואח"כ נעשה עיסה אושאמרה שאיפשר שאין בה מן החיוב כלל (ועיין תוס' יבמות (ד' סב) ד"ה רבי הכי ואלי' אמר שכיון שנתערב ונעשה עיסה בודאי יש בה מן החיוב ג"כ, וע"כ לא הוי מפרשת מן הפטור על החיוב, וע"כ כיון שראתה אח"כ שהחי' את בנה, אמרה עתה רואה אני כי איש אלקים אתה ודבר ה' בפיך אמת פי' דבר ה' זו הלכה כמו דאמרינן בשבת (דף קלט)( (ועוד איפשר לומר דכיון דנתברך הקמח שהי' בתחילה ותחילה הי' מן הפטור שהופרש החלה ממילא פטור מה שנתברך הקמח אח"כ ג"כ ודו"ק ובמ"א יתבאר)

[ואגב ראיתי להביא מה שראיתי בספר א' מהאחרונים שהביא מה שכתב בר"י על אודות האשה אשר הפרישה חלתה והניחה אצלה אדהכי בא עוף ואכל החלה אשר הפרישה, אי חייבת להפריש חלה אחרת הדבר ברור דבזמן שהי' נותנים החלה לכהן הי' חייבת באחריותו כמו בראשית הגז (ס' שלג) והי' מחוייבת להפריש שנית, אמנם בזה"ז דלשריפה אזלא א"צ להפריש שנית עכ"ל, ולי נראה שהוא טעות, דא"כ אם מחוייב בחלה לאחר ההפרשה באחריות א"כ איך אסרינן בפסחים (דף פו) כיצד מפרישין חלה בטומאה ביו"ט ר"א אומר לא תקרא לה שם עד שתאפה כו' ואמרינן התם לימא בטובת הנאה קא מיפלגי דר"א סבר טובת הנאה ממון כו' ואמרינן התם דבהואיל פליגי, ואמאי תיפוק לי' כיון דמחוייב באחריות א"כ מוטל עלי' לבערו, וכ"ת משום דחמץ איסורי הנאה א"כ אינו שייך בזה אחריות, דזה אינו דכל שהוא מתמת איסור חמץ אע"פכ מחוייב באחריות דשני דברים אינם ברשותו של אדם מעשאו הכתוב כאלו הוא ברשותו, דהא אי אמרינן טובת הנאה טעון נמי קשה דאיך שייך טובת הנאה שיכול ליתן לכל כהן שירצה הא הוי איסורי הנאה, אלא ודאי דכיון דאסור בהנאה משום איסור חפץ ע"כ חייב בב"י דב' דברים אינם ברשותו כו' ועיין בספרי ע"י (ס' י) מה שביארתי בזה, ועוד דאיך שייך חיוב אחריוח כיון דקייל"ן בחולין (דף קלא) דהמזיק מתנות כהונה כו' פטור מלשלם, וא"כ כיון דאפי' מזיק מתנות כהונה פטור, א"כ איך יתחייב באחריות, ע"כ נ"ל דהעיקר הוא כמו שכתב המ"ל ברמב"ם (פ"י פה' ביכורים ה' ח) המפריש ראשית הגז ואבד חייב באחריותו וכתב הכ"מ תוספתא פ' ראשית הגז וטעמא משום דכתיב בי' כתינה לא מיפטר עד שיתן לו וכתב המ"ל והא דכתב רבינו לעיל גבי מתנות כהונה דאם עבר ואכלן דפטור משום דהוי טעון שאין לו תובעין שאני התם דהמצוה הוא בדבר מיוחד וכיון שנאבד אין כאן אלא חיוב דמים, אבל הכא דאכתי מצי לקיים המצוה לא נפטר מטעם ממון שאין לו תובעין דבאיתנהו בעין לא שייך טעמא דממון שאין לו תובעין ולפי"ז נראה דאם נאבדה כל הגיזה פטור דהא א"א לקיים המצוה ואין כאן אלא חיוב דמים וממון שאין לו תובעין הוא וזהו שכתב לעיל אבל אם גזז הצמר כו' נפטר משום דקנאו בשינוי ומיירי כשצבע כל הגיזה ואע"ג דשינוי לא מהני אלא לקנות הגוף אבל חייב ליתן לו הדמים מ"מ הכא אין כאן חיוב דמים משום דהוי ממון שאין לו תובעין כו' עכ ותמיהני אמאי לא הביא התוס' מפורש בב"ק (דף סו) שכתבו כדבריו בתוס' ד"ה עד שצבעו כו' וז"ל אין לפרש שצבעו חלקו של כהן מה שהפריש לו מן הגיזה דלא שייכא בי' הפרשה כמו גבי תרומה דשייכא הפרשה בי' אבל הפרשת ראשית הגז אין כלום מה שמפריש לצד אחד וכאלו לא הפרישו עכ"ל וא"כ כתבו התוס' להדיא דמיירי דווקא בשצבעו כולו, אבל לא בצבעו מקצתו דמה הפרשה שייכא בי', וא"כ גבי תרומה דשייכא הפרשה דהא מתחילה הי' טבל, וכשהפרישו הוי חולין, וא"כ איך שייך חיוב באחריות דהא אם הפסידם נמי א"צ לשלם דהוי מזיק מתנות כהונה, ודמי לראשית הגז אם צבעו כולו, וע"כ אעפ"י דכתיבה בי' נתינה כמו בראשית הגז מ"מ אין שייך חיוב אחריות כיון דאפי' הפסידן נמי פטור, משא"כ בראשית הגז דהוי דווקא אם צבעו כולן אבל לא בצבעו מקצתו, וא"כ בודאי דא"צ להפריש חלה אחרת דלא כמו שכתב הבר"י ודו"ק

] ] עוד נראה לי לבאר הא שאמרה הצרפית מה לי ולך איש האלקים כי באת אלי להזכיר את עוני ולהמית את בני, והוא עפ"י מאי דאמרינן בחגיגה (דף יח) בגדי פרושין מדרס לאוכלי תרומה, ופי' רש"י לאוכלי תרומה כהנים וכל אלו מעלות מד"ס שאמרו שאין שמירת טהרתן של אלו חשובה שמירה אצל אלו מתוך שהן אלו אצל אלו כאילו לא שמרוהו גזרו בהן בבגדיהן שמת ישבה בהם אשתו נדה והרי הן מדרס הנדה כו', וע"כ נתיירא הצרפית שאעפ"י שבודאי היה' מאוכלי חולין בטהרה, וכמו דאמרינן בבכורות (דף ל) מקבלין לכנפים ואח"כ מקבלין לטהרות כו' ובודאי אכלה חולין בטהרה, עכ"ז, כיון דאין שמירתן של אלו חשובה שמירה אצל אלו, ע"כ כיון שראתה שמת בנה התחילה לחקור על איזה עון הוא, וסברה שזה בודאי מפני שכיון שלא הורגלה רק לטהרות ע"כ אין שמירתה חשובה אצל אכילת תרומה, וכמו דאמרינן בבכורות (דף ל) ר' יהודה ור' יוסי אסתפקא להו מילתא בטהרות שדרוה רבנן לגבי בנו של ר' חנינא בן אנטיגנוס אזילו אמרו לי' לעיין בה אשכחוה דקא טעין טהרות אותיב רבנן מדידי' לגבייהו וקאי איהו לעייני בה אתו ואמרו לי' לר' יהודה ור' יוסי אמר להו ר' יהודה אביו של זה ביזה ת"ח אף הוא מבזה ת"ח א"ל ר' יוסי כבוד זקן יהא מונח במקומו אלא מיום שחרב ביהמ"ק נהגו כהנים סלסול בעצמם שאין מוסרין הטהרות לכל אדם, וע"ז אמרה מה לי ולך איש האלקים כי באת אלי להזכיר את עוני ולהמית את בני שזה נק' עון וכמו דכתיב (ויקרא כה) והשיאו אותם עון אשמה באכלם את קדשיהם ותרגום אונקלוס ויקבלון עליהם עון וחובין במוכלהון בסואבא עיין רש"י שם וע"ז אמרה מה לי ולך איש אלקים כי באת אלי להזכיר עוני ולהמית את בני

וכמו שביארתי במ"א על הא דכתיב (מלכים ב' ד) ויהי היום ויעבור אלישע כו'. ואיתא בילקוט אמרה האשה לבעלה הנה האיש האלקים הזה אין אשה יכולה להסתכל בדמותו שלא תמות אלא נעשה נא עלי' קיר קטנה וכל פעם שהוא עובר יסור שמה אל העלי', ואמרינן בברכות (דף ג) איש אלקים קדוש הוא מנא ידעה רב ושמואל חד אמר שלא עבר זבוב על שולחנו, וחד אמר סדין של פשתן הגיעה על מטתו ולא ראתה קרי עליו, וע"כ אמרה נעשה נא עלית קיר קטנה פי' שיהי' מופרש ממנו מחמת הטהרות שאין שמירתן חשובה אצלו

ובזה ביארתי במ"א על הא דאיתא במדרש פ' יתרו באותה שעה בקשו מלאכי השרת לפגוע במשה עשה לו הקב"ה קלסטירין פניו של משה דומה לאברהם אמר להם הקב"ה אי אתם מתביישים ממנו לא זהו שירדתם אצלו ואכלתם בתוך ביתו אמר לו הקב"ה למשה לא נתנה לך התורה אלא בזכות אברהם שנאמר לקחת מתנות באדם ואין אדם האמור כאן אלא אברהם שנאמר האדם הגדול בענקים ובספרי ע"י (דרוש יב) ביארתי שם דצריך להבין דאיזה טובה הי' להם בזה, ומה אמר להם הקב"ה אי אתם מתביישין ממנו לא אתם שאכלתם ושתיתם אצלו רמה טובה הוא להם, וביארתי שם שמלאכים טענו שעולם העליון גדול יותר מעולם התחתון, וא"כ צריך ליתן התורה בעולמות העליונים, ומשה טען שעולם התחתון גדול יותר מעולמות העליונות וכל עולמות העליונים תלוי בעולם התחתון בעבודת הצדיקים, וע"כ הראה להם איך ששינו מנהגם לאכול מחמת שראו שאברהם אוכל ע"כ אכלו ג"כ, ואם הי' עולם העליון גדול יותר לא הי' להם לשנות מנהגם, כמו דאמרינן בפסחים (דף נא) כיון דאנן כייפינן להו עבדינן כוותי' עיי"ש שביארתי בארוכה: